עין איה על שבת ב לג

(שבת ל.): "שאול שאילתא זו לעילא מר' תנחום דמן נוי, מהו למכבא בוצינא דנורא מקמי כאישא בשבתא".

המעשה והמחשבה העיונית כשהם נערכים זה לעומת זה, יחשב המעשה בערך קרוב ונמוך והעיון הבא על ידו בערך רחוק נשגב ומתעלה. מתוך התשובה ניכר ששאלה זו נשאלה לא רק מצד המעשה שבה, כ"א מצד ההערכה העיונית שראוי להתעורר מצדה על כלל ערך החיים האנושיים, שהוא יותר מרומם ורחוק מגוף המעשה הפשוט הקרוב לו לאדם. ע"כ מתוארת שאלה זו שנשאלה לעילא, בערך עליוני משאלות השכיחות הנדרשות רק לענין המעשה שלהן הקרוב, כדי שיהיה מקום לרגש לשוטט בדברים הגיוניים כלליים לא שאלו על כלל מציאות חילול שבת במקום סכנה, כ"א על פרט דכיבוי נר מפני ההערה ההרגשית שיש בזה, שמזה ידענו שראוי לנו להשתמש בכל ענין שמזדמן לנו להוציא אל הפועל רגשות טובים, ודברי שכל הצפונים בעומק הנפש, שעל ידם יאירו ענינים מאורה של תורה. ולפעמים אע"פ שהניצוצות הבודדים אינם מתקשרים עם הכלל ההגיוני המעשי, אין בכך כלום, כי כשם שיש תכלית נעלה מצד החכמה העליונה בקשרי הכללים כולם וערכם למעשה ולעיון, כך יש ג"כ ערך גדול לכל פרט ופרט מיוחד בהיותו ראוי להעיר על ידו דברי חפץ, אע"פ שאינו מתקשר ומתיחש אל כל הכלל, "תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף".

<< · עין איה על שבת · ב · לג · >>