עין איה על פאה א י

<< · עין איה על פאה · א · י · >>

	המקבל עליו להיות חבר, אינו מוכר לע"ה לח ויבש כו' ואינו מתארח אצל ע"ה ולא מארחו אצלו בכסותו כו'
– (משנה, דמאי ב, ג)

יסוד הטומאה וטהרה בתורה הוא רק ביחש המקדש והנלוה אליו כאכילת תרומה לעובדי ד' במקדש הכהנים ואכילת מעשר מעיר הקודש המקודשת בקדושת מקדש ד' אשר בקרבה. וכל הדברים הרבים המסתעפים מעקרי שמירת הטהרה באו להשריש עמוק עמוק, כאשר ראוי לדבר שהוא נשמת האומה וחיי הרוח של כל האנושיות כולה באחרית הימים, שיהי' הר בית ד' בראש ההרים בית תפילה גם לכל העמים. ולפי הענין הנפלא והערך הנעלה שיש במקדש ד' זה שאין דוגמתו בכל הארץ, אין פלא שדורש הדבר תכונה רבה, איך להבליט ע"י מעשים רבים את הרושם העמוק של קדושתו הנפלאה. ע"כ הוא נחוץ מאד להקיף את משמרת הטהרה בגדרים חזקים, כראוי לדבר שהוא אוצר חיים לעד לאומה הישראלית בעצמה ולכל האדם, וממנו תוצאות גם הטובה העתידה לבא משלשלת זאת לכל היצורים כולם. חקי הטהרה אמנם צריכים בהכרח לידיעות גדולות בתורה ולנדיבת נפש נפלאה וחפץ עז ונמרץ לעבודת הקודש הכללית, לתכלית הנשגבה והמעולה של התשועה העולמית שתבא ע"י אור ד' ע"י מקור ישראל. ע"כ צריך הדבר שכל בנינו יהיו למודי ד' יודעי תורה ובעלי נפשות טהורות וקדושות, מה שהוא דבר נפלא ונכבד מאד בכל אופן, בין מצד האומה לעצמה בין מצד פעולתה הכללית על כל האנושיות. ע"כ יערך כל תכלית לפי ענינו וערכו, וכפיהו יכבדו מאד האמצעיים שצריכים להגיע אליו. ע"כ כבוד החכמים שהוא נחלה שישראל צריכים אליו ביחוד, להורות על מעלת תורת ד' ותעודתה הרוממה, כשהיא נלוה עם המועקה המוסרית שבאה ע"י חסרון האמונה בעניני טומאה וטהרה, אע"פ שמסבבת ג"כ איזה טינה בלב וקצת תרעומות מצד ע"ה, מ"מ הוא ענין מוכרח שתועלתו רבה, להשיב ע"י המועקה הפנימית הזאת ההולכת לאיטה את כל העם אל מעלת חכמים לימודי ד', כדי שיהיו ראויים באמת למלא את תעודתם העליונה, להיות עם קדוש לד' עליון על כל גויי הארץ בקדושת מדותיו וטהרת דעותיו, ועם זה ביתרון ההכרה הבולטת להראות יתרון קדושת מקום מקדשינו, שהוא ענין יחידי בעולם, רום מראשון ומקום האורה לכל העולם כולו באור ד' אלהי ישראל, שאלהי כל הארץ יקרא.

<< · עין איה על פאה · א · י · >>