עין איה על ברכות ט שכז

(ברכות סג.): "א"ל והלא עקיבא כ"י ה" מעבר שנים וק"ח בחו"ל א"ל הנח ר"ע שלא הניח כמותו נא"י כו'".

אם שיסוד התורה הוא לדעת שמגמתה הכללית הוא קיומם של ישראל והפרחתם בארץ ישראל, ע"פ כל כחותיהם הנפשיים הקדושים שהם מורשה קהלת יעקב. אבל עם זה צריך לדעת שהתורה בקיומה מצד בטחונה הנצחי אינה קשורה בשום מקרה וארץ, כי בחילופי המצבים ונדידת ישראל בעמים במשך גלות ארוך ומר, עכ"ז תורת ד' אתם. ע"כ בהיות עיקר התורה בחו"ל גם אז יתקיים כל דבר כתורה, שאם היו הדברים צריכים דוקא לא"י, גם בהיומ גדול העולם בתורה בחו"ל, הי' נראה כאילו התורה קשורה בקיומה בא"י אשר תבטל חלילה, בהנתק ישראל ממנה. ובאמת התורה קיימת לעולם, אלא שצריך להכיר שסבת נצחיות התורה היא, מפני שאנו מובטחים בדבר ד' אשר יקום לעולם, ששוב נשוב לארץ חמדה ונהי' שמה לעם סגולה כאשר דבר ד' לנו. ע"כ [] אם יכריח הכרח [] עצם ערכה של תורה, תהי' קיומה מכוונת ג"כ בארץ הגלות. אבל כל האפשר להיות קשר - התורה מתיחש אל א"י, זאת היא אחת מעקריה הגדולים.

<< · עין איה על ברכות · ט · שכז · >>