עין איה על ברכות ט קמז

(ברכות נט.): "ואמר אביי גמירי דזעפא בליליא לא הוי, והא קא חזינן דהוי ההוא דאתחולי ביממא".

יש בזה הערה, בדמיון האדם הפרטי, שהוא עולם קטן אל העולם הגדול. הבדל הלילה מהיום הוא שביום יש יחש לאדם אל העולם החיצוני ובלילה הוא מתיחד עם עולמו הפנימי. והנה כשיראה האדם למלאות ביחוד את רגשי עולמו הפנימי, מבלי פנות אל המרושם בזה אצל העולם החיצוני, ברוב יחיה חיי מנוחה ושלוה, כי האלהים עשה את האדם ישר , ובעולמו הפנימי ימצא תמיד נחת בחיי יושר וצדק, ולא יזעף לבו ולא יסעירוהו רוחות רעות של הבלי קנאה שנאה וכבוד. אלא שהעולם החיצוני המושל ביום הוא מעורר את קנאת איש מרעהו ויתר המגרעות החברותיות ואת הרעש בבתי נפשו, ע"כ גם באדם היחיד זעפא בליליא לא הוי. ואם לפעמים נראה שהאדם לא ידע שלו מבלי סבה חיצונית, מתגרת יד תאוה או מניעת שקט פנימי, לא בא כ"א מפני שיחושו אל העולם החיצוני התחיל בזה לפעול עליו להרע, להרעיש מנוחתו. וכיון שנתרעעו הסדרים, קשה הדבר לשוב גם בעת ההתיחדות והשיבה אל ההתבודדות של העולם הפנימי, כאשר זעפא דעולם הכללי, אם יהי' בליליא אינו כ"א ראתחולי הוא דמתחלי ביממא.

<< · עין איה על ברכות · ט · קמז · >>