עין איה על ברכות ט עה

(ברכות נה:): "אמר רבא תדע דלא חזי אינש בחלמיה לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל נקופא דמחטא".

יש הבדל בין הרעיונות הגלויים שרובם הם מובאים מעולם החיצון ממה שרואה האדם מן המציאות, לרעיונות הצפונים שהם באים ע"פ רוב מדברים שמקורם הוא נפש האדם עצמו. ע"כ נחלק לב' מערכות, החזיונות התלויים בעצמים מן המציאות וחזיונות התלויים בפעולות העצמים הבאים מן המציאות, יש להם יחש אל הרעיונות שהם כבר גלויים בפועל, מפני שהם באים מדברים שהם בפועל בעולם החיצוני אל נפש האדם הפנימית. אמנם רעיונות התלויים בפעולות הם באים מפנימיות הנפש אל הגילוי, שהרי הפועל הוא האדם בחוגי מציאותו, והפעולות העקריות הם צריכים למחשבה תחילה ע"כ הם שייכים אל חלק המחזות הפנימיים מצד חלק הנעלם של הנפש. ומביא ראיה שבין מהלך של הרעיונות הגלויים בין מהלך של הרעיונות הצפונים שדרכם לבא מעומק נפש האדם עצמה, הם בנויים בחלומות ע"פ חקים שיש להם יחש עם המציאות. ע"כ מצד חלק המחזות הנכללים ברעיונך על משכבך סליקו, הרעיונות הגלויים שמטבעם לבא מן העולם החיצוני, לא חזי אינש דיקלא דדהבא, מפני שלא ראה כאלה בטבע המציאות החיצונית ומצד מערכת הרעיונות שהם גנוזים בעצם הנפש והם מתעוררים לצאת ע"י מגעם של הרעיונות הגלויים. אם הי' אפשר שיהי' צבור בפנים הנפש דברים של תוהו, הי' מזדמן בחלק המחזות השייכים לפעולות, שמקור הפעולות המה מחשבות הפנימיות שהאדם חושב לפעול, דברים סתורים לגמרי מן המציאות. ומתוך שאותו החלק של "רעיוני לבבך תנדע" נובע הוא ג"כ מחלק המציאות של פנימיות הנפש של הגיונותיה הפנימיים יש ערך אמיתי, ע"כ לא חזי אינש פילא דעייל בקופא דמחטא, מפני שרעיון כזה לא יהגה לב אדם במחשבתו הפנימית. עכ"פ הדברים מלמדים לנו, שאין לנו פינה בכל המציאות כולה שלא נמצא שמה סדר מערכי של הממשלה העליונה, מהסדר האמיתי, וע"ז נאמרי "ומלכותו בכל משלה". ע"כ לא יהי' לנו לתמהון כל הדברים הנעשים תחת השמש אפי' במהלך הדיעות והרהורי הלב של בנ"א, כי גם להם יש סדר וחקים מונהגים בחכמה עליונה להגיע לסוף אל מרום ההצלחה. והחסד האלהי, אע"פ שהוא עובר דרך מעברים שנראים בעינינו נגד מטרת התכלית, ממש כערך המעשים השוטפים בטרם הזמן שנראים כסותרים את העצה העליונה, והם באמת מקיימים אותה כערך "ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה" .

<< · עין איה על ברכות · ט · עה · >>