עין איה על ברכות ח ב

(ברכות נב:): "אמר רבא בברא כ"ע ל"פ דברא משמע, כ"פ בבורא בש"א בורא דעתיד למברא, וב"ה סברי בורא נמי דברא משמע".

זה הוא כלל מוסכם שראוי לומר ברכות של יחש הבריאה בלשון עבר, אף שחידוש הבריאה מצד שפע הקיום הוא מתמיד, "כאמור: לעושה אורים גדולים כל"ח" , שהוציאו מזה מסדרי התפילה, שהוא יתברך מחדש הוא בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. אמנם החובה הראשית היא לבאר שאין שום חידוש ידיעה וחידוש רצון מלפניו ית', ע"כ גם כל הדברים היותר מחודשים, שאצלינו הם בתור עתידים והוים, הם בתור עבר לגבי החכמה הקדומה של יוצר בראשית ב"ה. ע"כ הלשון היסודי הוא המורה עבר בבירור.