עין איה על ברכות ו נא

(ברכות מג:): "אר"פ ול"א אלא בבגדו אבל בגופו זיעה מעברא לי'".

י"ל שאין יסוד הדבר משום חשד פשוט, אלא מפני הגועל נפש המוסרית המתעוררת לרגלי מראה הדומה לכיעור לפי מצב המוסרי השפל של המקום ההוא. א"כ נגופו, שזיעה מעכרא לי', אף קודם שעברה הדבר מורגש לתועלת של הכרח הרחקת הכיעור, ואינו מוליד רושם כיעור מוסרי בנפש המרגיש. והנה בגופו ישנם תרתי לטיבותא, כיון שידוע התכלית להעברת הזיעה אינו מעורר רגש הכיעור, ועוד יתר שהזיעה מעברא ולא יעמוד ריחו זמן רשום. אמנם בשערו אם שיש איזה צד הכרח בזה לבשם השער ע"פ מנהג בנ"א, ואינו מותרות גמור כביסום הבגדים, אבל אין הזעה מעברתו בשערו, ע"כ אם נבא לחוש בדבר מחשד פשוט, כיון שהוא עומד ראוי לאסור, ואם נבא לומר שרגש הכיעור נולד מפני תכונת המותרות שיש בזה, שמעורר על פריצת מוסר הרגיל לפי שפלות המקום, יתכן לומר שאין בשערו משום אותה תכונה כיון שעכ"פ אינה דרך של מותרות, כי יש בזה צורך להעביר עכ"פ מקצת הזעה הנמצאת בהם, אע"פ שאינה מרובה כ"כ שתהי' מעברתו לריח הביסום.

<< · עין איה על ברכות · ו · נא · >>