עין איה על ברכות ו ד

(ברכות לה.): "אר"י אמר שמואל, כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים".

צריך האדם להסתכל, שחוץ מה שהוא משנה את התכלית של ההנאות כפי מה שכיון בהם יוצרם המטיב האמיתי יתברך, [] שמעשה ד' וטובו הם דברים נשגבים ורמים יותר הרבה מערך האדם מצד נטיותיו החומריות, שאין בהן מצד עצמן רוממות וקדושה ואיך יערב לבבו ליהנות מהם. דוגמת הציור של ההנאה מקדשי שמים, שראוי שישכיל האדם שהוא פחות במעלתו לעומתם, ואינו ראוי ליהנות מהם כמו שאין ראוי להשתמש הדיוט בשרביטו של מלך. אמנם עם הברכה, בהתעוררות הצד הרוחני שבאדם להשכיל להיטיב, אז הוא רם ונשא וכל העולם כולו כדאי הוא לו, אז הוא ראוי ליהנות מהעוה"ז, עם כל מעלת המציאות המתדמה לקדשי שמים.