עין איה על ברכות ה עב

(ברכות לב:): "אר"א, גדולה תפילה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים ממשה רבינו ואעפ"כ לא נענה אלא בתפילה, שנאמר רב לך אל תוסף דבר אלי עוד וגו'".

נפש הצדיק ראוי להוקירה מצד שתי בחינות, מצד המעשים הטובים שהם תולדותיהם של צדיקים המסובבים ע"י פעולותיה. ויש עוד ערך יקר הסגולה של הנפש הזכה מצד עצמה המוכתרת בקנין המדות הטובות והמושכלות האמתיות, ויתרון הסגולה הוא גדול מאד ונשגב. והנה התגלות הנפש ע"פ סגולתה הפנימית, לא ע"פ מקריה, מתגלה בהתפילה הזכה ושע"כ נקראת שפיכת הנפש "ואשפוך את נפשי לפני ד'"י . ע"כ הורה שמעלת הסגולה של יוקר הנפש הגדולה מצד עצמה היא עולה ביותר על יקרתה מצד מקריה הטובים שהם המעשים טובים, שהם כדמות מקרים לנפש טהורה וזכה. וראי' ממשרע"ה שאין כמוהו גדול במעשים טובים, ונראה שלא יכלו המע"ט להעביר את הנגזר עליו והתפילה היתה יכולה לבטל שהרי הוצרך השם ית' לגזור אל תוסף דבר, מכלל שהוספת הדיבור היותה עלולה לפעול עוד יותר ממשקל המעשים. והוא מפני שהתפילה מגלה יקרת ערך הנפש הטהורה מצד יקרתה, וכשהיא מכוונת בתפילה לדבר מיוחד חק נתן השי"ת שכפי מדת הערך והזכות כן תועיל התפילה. ומה שלא היה מועיל משקל המעשים טובים הי' עולה משקל יקרת הנפש הקדושה מצד עצמה בהתאמצה לכוין משקל יקרת קדושתה אל מרכז המבוקש. וזהו דסמיך ליה עלה ראש הפסגה להורות שכשם שמה שהי' פועל ע"י הוספת התפילה הי' חוץ מהמדה של משקל המע"ט, כן מה שנעשתה מקצת הבקשה ג"כ הוא ע"י כח התפילה, שהוא בא מעצם סגולת הנפש ותכנה הפנימי שנעלה ממקריה.