עין איה על ברכות ה כג

<< · עין איה על ברכות · ה · כג · >>

(ברכות לא:): "ותען חנה ותאמר לא אדוני, אמר עולא ואיתימא ריבר"ח, אמרה ליה לא אדון אתה בדבר זה ולא רוה"ק שורה עליך שאתה חושדני בדבר הזה, א"ד הכי אמרה לי', לא אדון אתה בדבר זה, לא איכא שכינה ורוה"ק גבך, שדנתני לכ"ח ולא דנתני לכ"ז כו'".

האדון האמיתי, שראוי לקרותו אדון מצד שלימותו ביחוסו אל החוסים בצילו, ראוי הוא שיהי' כ"כ נתון אל הטבת מצבו של כל אחד מהנקראים עבדיו, עד שמרוב אהבתו ומסירת נפשו לטובת החונים על דגלו יכיר בהכרה פנימית טיבו של כל אחד מהם ומצבו. ולזה תעזור שלימות ההנהגה בבקשת האמת בכל לבב אפילו במי שאין לו רוה"ק גלויה. ע"כ אמרה לו, לא אדון אתה בדבר זה, שאם היית בערך אדון שנתון לטובת עבדיו ודואג באמת עבור טובת כ"א מהם, היית מכיר בהכרה טבעית את עניני. והשנית, אפילו בלא הכרה טבעית, אם הי' רוה"ק גם שורה עליך הי, ראוי שתכיר מצר רוה"ק, ועפ"ז תהי' ההכרה מצד רוה"ק באה על איש שעליו רוה"ק שורה גם אם לא יהי' נתון בכל נפשו לדעת את זה הפרט. אמנם איכא דאמרי ס"ל שגם לאיש שרוה"ק שורה עליו לא תבא ידיעתו ע"י רוה"ק כ"א לדבר שהוא נתון לזה ברצון וחפץ לדעת. ע"כ נקיט רק חדא, שאמרה לו שזה לה האות רק שאין אדון אתה, שאין יחסך גדול לפרטי המשועבדים אליך, שהרי שכינה ורוה"ק איכא גבך, ואם היית חפץ לדעת עניני לא הי' נעלם ממך. ובאשר ידעת שאשה קשת רוח אנכי, בשימת לבך הי' רוה"ק מופיע עליך להודיעך אם רק היית משים לב. ובאשר הדבר ברור שרוה"ק שורה עליך, אין לי עצה אחרת כ"א לומר שיש כאן רפיון של יחש בינך וביננו שאנו חשובים כעבדים לך, וחוסים בצל קדושתך וחכמתך.

<< · עין איה על ברכות · ה · כג · >>