עין איה על ברכות ב כט

(ברכות טז:): "ותבא לפניך מדת טובך וענותנותך".

הד' מדות הקודמות ייחש ללבישה, שמורה על תמידיות ההנהגה, שרחמים ועז, חסד וחנינה, ראויות הם ג"כ להנהגה תמידית. שכיון שמכירים, שיש כאן רחמים מועיל אפי' למי שאינו הגון, כיון שראה שבט ד', שהרי הי' צריך לרחמים. וכן חסד וחנינה, הכל יש כאן הרגשת חסרון. אבל מדת טוב וענוה אינה ראויה להנהגת מלוכה תמידית, כי להיות לגמרי טוב לרעים אינו מן הדין. ולהיות הענוה משתמשת בהנהגה תמידית, תאבד מוסר ושלימות היראה תחלש שהיא הפסד גדול. ע"כ רק לפעמים, כשהשעה תהי' צריכה לכך, תבא לפניך מדת טובך וענותנותיך.

<< · עין איה על ברכות · ב · כט · >>