עין איה על ברכות א טו

(ברכות ד.): "ואידך כך אמר דוד כו' לא חסיד אני כו' ואני חצות לילה וגו'".

יש להבין הרי קיימא לן המושכר לחבירו וכש"כ לרבים אינו רשאי לסגף עצמו, שלא יחלה ויתבטל מעבודת הציבור, וכעובדאי דספרא דבאיש כו'. ולא ינעור בלילות כדאי' בפוסקים, א"כ הרי אין לך מושכר לציבור כמלך שעליו לעבוד עבודת הציבור, ואיך הוא רשאי לסגף עצמו בשינה כ"כ, וצ"ל שהי' כ"כ אהבת ד' ית' בלבבו עד שמחמת אהבת השי"ת הי' נחשב לו למנוחה עבודת ד', ולא הי' מרגיש בזה שום סיגוף, וזה הי' מה שאמר ולא חסיד אני, פי' עובד מאהבה, שכל מלכי מזרח ומערב ישנים כו', שיהי' לבבם פנוי ומוצאים מנוחה לעבודת העם, ואני חצות לילה אקום, ואיני מרגיש עייפות בעבודת הציבור בעבור זה, והכל הוא מפני האהבה האמתית.

<< · עין איה על ברכות · א · טו · >>