עונג שבת א
- "ראו, כי השם נתן לכם את השבת" (שמות טז, כט)
- ראו, מרגניתא טבא דיהבית לכון. (ילקוט שם)
מכל מתנות הטובות, שתורת ישראל נתנה למחזיקים בה, אין מתנה טובה, המנחילה אושר החיים בשפע כל כך רב, כמצוה היותר קדומה, כמצות השבת.
טלו מיהודי את השבת ואתם נוטלים ממנו הפנינה היותר יקרה לו, וכל מה שתתנו לו תמורתה לא ימלא מקומה. טלו מיהודי את השבת ואתם נוטלים ממנו את רעו היותר נאמן.
גם אם תקיפו את היהודי רעים רבים, הוא לא ימצא בם רע נאמן כיום השבת. גם אם תמציאו לו שמחה וגיל הרבה מאד, הוא לא ימצא בם קורת־רוח, כמו שהוא מוצא במנוחה הנעימה, בשלות־השקט של יום השבת.
ככלה נאה וחסידה הוציא ה׳ את השבת לקראת בן־זוגה, היהודי, והביא את שניהם במסורת הברית.
אם עומד היהודי בנאמנותו לשבת ומסור הוא לה בכל לבבו ונפשו, אז הניה גם היא לו חברתו ובעלת בריתו היותר נאמנה.
בכל העתים ובכל הזמנים יש לה בשבילו עצה ותושיה, מרפא ותנחומים. היא מוחה דמעה מעל פניו ומחבשת לעצבותיו. אם איש עני הוא בעל־בריתה, היא עושה אותו לעשיר ואם עשיר – לשליט על עשרו. היא מחכימת פתי ונותנת לחכם ויחכם עוד.
את סוכתו הדלה של בעל בריתה היא מהפכת לו להיכל ואת חשכת הליל – לאור יומם.
בקצור, השבת מורידה ליהודי את השמים לארץ ואת הארץ היא עושה לגן־עדן.
אלה היהודים, שפונים עורף לרעיה הנחמדה הזאת, אינם יודעים איזו טובה המה מזניחים.
אינם שמים לב שעושים את בניהם לעניים מרודים, אם אינם מורישים להם את השבת.
עשו את בניכם לעשירים, עשו אותם לחכמים, למשכילים, לישרים ומכובדים, לבריאים וחזקים והוספתם להם על כל אלה את השבת, את השבת של תורת ישראל, למדו אותם לשמור את השבת ובהתמסרותכם אתם לשמירת השבת, היו לבניכם למופת, שמכם יראו וכן יעשו, אז נתתם קיום, חשיבות טעם ויסוד לחכמתם, לישרותם ולכבודם של בניכם.
ולהפך, אם תתנו לבניכם עושר וחכמה, גבורה וכבוד ועוד ועוד ותמנעו אותם מבוא בברית את השבת־מלכתא, הרי לא נתתם להם כלום, או יותר נכון: הרי נתתם את טובם ואשרם, מנוחתם ושלוותם של בניכם ביד המקרה, אשר אין לו קיום ובטחון.
והנה הואלנו להביע בעלים האלה איזה מחשבות והתבוננות על המרגינתא־טבא של היהדות, על השבת שבתורת ישראל. מאושרים נהיה, אם יעלה בידנו הכהה לתאר, לו גם איזה קוים, מהתוכן העשיר של השבת; מאושרים נהיה אם בעלים האלה יעלה לנו להעיד ולעורר, לו גם משפחה אחת, בית־יהודי אחד, נפש אחת בישראל, להציל את אוצר החיים הזה מזרם הזמן, ששוטף ועובר על כל החמודות שביהדות.