עולת תמיד על אורח חיים לח



סעיף אעריכה

(א) מ"ש חולה מעיים - הטעם הוא מפני שאינו יכול לשמר את עצמו בטהרה:

(ב) ואין דעתו מיושב עליו - הטעם מפני דאסור להסיח דעתו מהתפילין וכיון שאין דעתו מיושב עליו ודאי יסיח דעתו מהם והתורה לא התחייב בתפילין אלא למי שיכול ליתן דעתו עליהם ולא יסיח אבל אם אינו יכול לעשות כן פטור:

סעיף געריכה

(ג) מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא - אף על גב דקי"ל לילה זמן תפילין מ"מ כיון דבשבת ויום טוב פטור, מצות עשה שהזמן גרמא הוא:

(ד) ואם הנשים רוצין - הטעם כתב הכל בו (סימן כא) משום שאינן יודעות לשמור את עצמן בנקיות עכ"ל. ואני תמה אם כן למאי הצריכו בגמרא פרק מי שמתו (ברכות כ, א) לפרש מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא הנשים פטירות מן התפילין ת"ל דאפילו אם רוצים להחמיר אסורין להניח תפילין שהרי אינן יודעות לשמרם בטהרה, אלא ודאי דליתא להאי טעמא לפי סוגיית הגמרא, וכן אמרינן בר"פ המוצא תפילין (ערובין צו, א) מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים אע"ג דבפסיקתא (רבתי כב, ה) אמרו להיפך דמיחו בה חכמים מ"מ אנן אגמרא דידן סמכינן. מיהו יש לדחות הא דלא מפרש גמרא הטעם זה משום שרוצה ליתן טעם גם לעבדים דפטורות ואי משום טעם זה לבד היה נראה דעבדים חייבים, שהרי בודאי הם יודעים לשמרם בטהרה, ולפיכך מפרש מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, דמשו"ה גם עבדים פטורים. מיהא מהא דאמרינן דלא מיחו בה חכמים משמע דאם האשה זקנה וידעינן בה שיודעת לשמור את עצמה , דאין למחות בה, ובהאי גוונא מיירי התם: