עולם אחד/פתח דבר
פתח דבר
עריכה[1]והוא העתק מאשר השבתי לשואלי דבר.
ובה תראה מה ראיתי על ככה לחבר הקונטרס הזה.
שאלת ממני ידידי נפשי על דברת עול"ם א"חד אשר הבאתי בכמה מקומות בספרי "מדרש לפירושי"ם" הנדפס בשנת דרושי"ם.
ומה מאור יקרה נפשך בעיני בעסקך בחבורי הנ"ל. וגם לרוב זריזותך על הדרישה בהיותך חפץ ומתאוה ומשתוקק ורוצה לדעת את כל לבבי.
ועוררתני בשאלתך לחבר הקונטרס הזה - מעט הכמות ורב האיכות. וממנו תבין בעז"ה כל הדברים הקשים בעיניך, כאשר הודעתני.
וגם אשר לא שאלת אתן לך, כי פירשתי בו כמה עניינים סתומים ונפלאים.
כי תדע באמת ובאמונה שכאשר חברתי הספר מדרש לפירושים לא היו כתובים אצלי מן הקונטרס הזה רק ערך עשרים פרקים, וגם אלו לא היו מסודרים על הסדר כראוי.
אך כאשר עוררתני בשאלתך ופניתי מכל עסקי והתחלתי להעתיקם ולסדרם - התחילה החכמה להתנוצץ יותר עד שהעמדתיו על מאה פרקים, כי כן דרך החכמה כנודע.
ואשר שאלתני אם הוא דבר שהקדמונים ידעו ממנו או לא -
דע והאמן שהקדמונים ידעו מזה ורמזו לנו ממנו בכמה מקומות כמו שאזכיר לך בכל מקום הזדמנות.
וגם במקומות שלא זכרתי מהם תבין בעצמך בעז"ה, אחר שתלמוד היטב את הקונטרס הזה ותפתח עיני שכלך תראה שכל הקדמונים רמזו עליו.
ואשר שאלת אם ידעו מזה מדוע לא גלו את הדבר מפורש באר היטב.
דע אחי כי זה מדרכי החכמים ראשונים שמקצרים בלשונם בדברים עמוקים לשתי סיבות:
- א - ליקרת החכמה בעיניהם ובפרט במושכלות יקרות, לא רצו להקיל בדבריהם מפני המון הכסילים אשר בלא יגיעה ומבלי בין יקרת הדברים יסירו צניף טהור במזימות כסל, לכן כסו החכמים פני החכמה בסתר מדרגות הקצור, שלא ישקוד הפתי הנמהר בהשקפה הראשונה.
- ב - כי לרוחב לבם ועומק מחשבותם אומרים מעט ומתבוננים הרבה, וימודו באומר כפי ההכרה שבהם שגם כל מעייני דבריהם כמוהם, וחסמו מאמרים רחבים בדברים מעוטי כמותיים.
ולפיכך צריך החכם המשכיל להתבונן היטב בדברי חכמים וחידותם,
על דרך הכתוב (משלי כה, יא) תפוחי זהב,
וגם במ"ש הרב המורה בפתיחתו לספר מורה נבוכים.
ובכן הנה אנכי בא אליך בקונטרס הזה להועיל לך ולדומים לך אם הם מעט
להגיעכם דלי ידיעה(?) מה שהגעתי ביגיעה נסבלת.
ואתה ידידי אשר כנפשי לא תלמוד בו לשום מחשבה אחרת כי אם לייחדא שמיה דקובה"ו בדחילו ורחמי.
ותכוין בו להועיל גם לנפשי הקשורה בנפשך.
ואם יקשה בעיניך איזה דבר בא נא אלי במכתבך כפעם בפעם וכל אשר תמצא ידידי השיב לא אמנע ממך.
ותעטרני נא תמיד בבשורת שלומך ושלום כל הדורשים בשלומינו.
הכ"ד אוהב דבק מאח הדור"ש אליעזר פישל בלא"א הרב המופלג בדורו מוהר"ר יצחק זלה"ה מסטריזוב יצ"ו.
יסו"ד ה"עולם א"חד ה"זה הוא הענין חזרת הדברים למקורם שרמזו הקדמונים, ובפרט בספר הפרד"ס להרמ"ק זלה"ה. ואין זה באופן שיהי' לעתיד, כי אם על דרך רצוא ושוב, והוא ענין עליות עולמות, והוא כוונת בעל המסדר "אחד מי יודע וכו'" שפרשתי בעז"ה בד' פנים פש"ט רמ"ז דר"ש סו"ד.
וכל אופן הוא בענין האחדות. ולפיכך אחר כל פיסקא חוזר למפרע בכל המספרים עד שמגיע ל"אחד הוא אלהינו וכו'". והוא רומז בזה על חזרת הדברים למקורם שהולכים ומתמעטים עד שמגיעים לבחינת אח"ד הוא אלהינו. והמיעוט הזה הוא תכלית הריבוי, על דרך "אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות". והרבוי הוא בשביל המיעוט, על דרך "אין רבוי אחר רבוי אלא למעט".
והראשון בכל דבר שבקדושה הוא הגובר וכולל וחובק בעצמותו כל מה שבא אחריו. וממנו יוצאים ואליו ישובו. הנה לפניך בדרך כלל היסו"ד אשר עליו בנוי ומשוכלל כל העולם הזה.
מרכז העולם אחד הזה הוא מלת אח"ד - ממנו יוצאים כל הדברים ואליו ישובו. ובו נכללים ומיוחדים כל הדברים שבקדושה,
- הן השתלשלות אצילות הקודש,
- והן אותיות התורה,
- והן ישראל עם קודש
שרמזו עליהם בזהר אחרי תלת דרגין אינון וכו'.
וכולם עולים ומתייחדים עד שמגיעים לבחינת אח"ד שהוא אות א שבגימטריא אח"ד. הרי שאות א הוא הוא המרכז האמיתי שכל העולם מאיר מכבודו.
וכל זה הוא במחשבה שגבוה במעלתה מאוד, ולכן בכתוב "שויתי ה' לנגדי תמיד וגומר" רמוזים הרבה עניינים. ולכן בו התחלתי וסיימתי העול"ם אח"ד הזה - לנעוץ סופו בתחלתו. הנה לפניך בדרך כלל המרכז, אשר עליו סובב הולך כל העולם הזה.
כמות העולם נראה לעין כי הוא עולם אחד קטן נתחבר ממאה פרחים קטנים.
איכות העולם רב ועצום. נמצא בו נגלה, נסתר, חכמה אלהות, חכמת הטבע, חכמת המספר, חכמת התבונה - הלא מצער היא מכל החכמות המובאים ובפרט מחכמת הטבע והתכונה שלא נמצא מהם כאן בכל פרקי העולם כי אם דבר אחד טבעי בפרק השמיני, ודבר אחד תוכניי בפרק הששה ושמונים. ותחי נפשי בהעלותי אותם אל העולם אחד הזה להראות כי רב ועצום כחם, וכל החכמות למקום אחד עולים. ואם יהיה אלהים עמדי אודיע מהם הרבה מאוד בעז"ה.
הדור כולכם, יחי לבבכם, והתענגו בדשן נפשיכם, ראו וטעמו, אמרי כי נעמו, מועט מחזיק מרובה, אח"ד הממעיט ואח"ד המרבה, ובלבד שיכוין לבו, כגבור בתערו, שולף ומשים חרבו, וחכמים ונבוכים, יקחו טעם זקנים.
אמר המחבר - אל יחשדוני שומע שאני מתפאר לכבודי ולתפארתי - כי יודע אני שפלותי, ומה יועילני הטעות מבני אדם בי ושבחם אותי - הלא כמוהם כמוני, כולנו בני איש אחד נחנו (ר"ל מין אישי), מטפה סרוחה באנו. אך עדי בשחק שכל כוונתי להגדיל תורה ולהאדירה בכתר תפארה. ולייחד אשר לו זרוע עם גבורה, והישועה בעת צרה. יעידון ויגידון כולם כאחד - ה' אחד ושמו אחד.
הערות
עריכה- ^ מעיצוב הדף נראה שחסר תחילת הספר והמילים כאן הם המשך הדיבור, וצע"ע - ויקיעורך