עולם אחד/עג

פרק עג עריכה

בא ואראך מן הכתוב ומן המקובל ומן השכל שאברהם נקרא אחד.

מן הכתוב:

(ישעיה נא, ב) "הביטו אל אברהם וגו' כי אחד קראתיו".
ונאמר (יחזקאל לג, כד) "אחד היה אברהם וגומר".

ומן המקובל בידינו:

מחז"ל (ויקרא רבה כט, ז) "באחד לחדש זה אברהם", עי"ש.
(קהלת רבה,) "יש אחד ואין שני - זה אברהם", עי"ש.
(עוד שם) "אדם אחד מאלף מצאתי - זה אברהם", עי"ש.

ומן השכל - כי מאחר שהוא בא במקום אדם הראשון ממש כמו שנתבאר לעיל - הנה הוא אח"ד כמו אד"ם שהיה יחיד בעולם. ועיין בריש ספר גלגולים שלכן נקראים ישראל 'גוי אחד' מפני שכל נשמותיהם היו באדם אחד, עי"ש. וכבר הודעתיך שאברהם הוא המתקן בסוד "הנפש אשר עשו", ולכן כתיב 'נפש' לשון יחיד כי אחד הם וכידוע בכמה מקומות. והוא אח"ד הכולל הכל, וכמו שהודעתיך למעלה.

ודע עוד על פי סוד שהודעתיך למעלה בפרק שלפני זה בסוד שמו אברהם שהוא אבר מה. וכבר ידעת בסוד מ"ה שהוא אח"ד כמו שנתבאר לעיל בפרק ל"ה, עי"ש. ועיקר שם מ"ה נשלם על ידי אות א' האמצעי בין שני ווי"ן כידוע בדרוש "ד'ם א'דם", ואז נעשה וא"ו - חשבון אח"ד, נשלם אדם. וז"ש "אדם אחד מאֶלף מצאתי" - קרי ביה מאָלף, כי על ידי אות אל"ף נשלם וא"ו - אח"ד, ונעשה אדם וכמו שכתבתי באורך במדרש לפירושים (ח"ש דרוש שנים עשר), עי"ש. והכל נשלם על ידי אברהם שהוא המתקן חטא אדם מה שפגם באות א' ונשאר דם, וכמו שכתבתי שם. ואין להאריך כאן יותר.

ואפשר לומר מה שאמרו במדרש הנ"ל "באחד לחדש השביעי רומז על אברהם" - היינו מפני כי הוא אד"ם ממש הנוצר בו ביום. כידוע בפיוט "זה היום תחלת מעשיך", וכמ"ש שם במדרש בריש הפרשה, עי"ש.