ספר יראים/תנג

סימן תנג (שעג)
הגשות. צוה הב"ה מצות הגשה בהני דתנן במנחות פרק כל המנחות באות מצה (מנחות ס' א'). ואלו טעונות הגשה מנחת סולת ומחבת והמרחשת והחלות והרקיקים ומנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת עובדי כוכבים ומנחת נשים ומנחת חוטא ר' שמעון אומר מנחת העומר ומנחת חוטא ומנחת כהן משוח ומנחת כהנים אין להם הגשה מפני שאין להם קמיצה וכל שאין להם קמיצה אין להם הגשה ומנלן הגשה בכל הני דתניא בפרק כל המנחות באות מצה אילו נאמר והבאת את אשר יעשה מאלה לה' והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח הייתי אומר אין לך שטעון הגשה אלא קומץ בלבד ומנין שאר מנחה ת"ל המנחה אין לי אלא מנחת נדבה מנחת חוטא מניין ת"ל את המנחה אחת מנחת חוטא ואחת מנחת נדבה ור' שמעון אומר והבאת לרבות מנחת העומר להגשה וכה"א והבאתם את העומר ראשית קצירכם אל הכהן והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה וכה"א והקריב אותה אל המזבח ומצות הגשה מגישה בקרן מערבית דרומית דכתיב בצו את אהרן וזאת תורת המנחת הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח ותניא במנחות בהקומץ רבה (י"ט ב') ובסוטה פרק היה מביא (סוטה י"ד ב') לפני ה' יכול במערב ת"ל אל פני המזבח אי אל פני המזבח יכול בדרום ת"ל לפני ה' הא כיצד מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודו של קרן ודיו קיימת לפני ה' וקיימת לפני המזבח סובר כולי' מזבח בצפון קאי והכי אמרינן בסוטה נמצא קרן דרומית מערבית כנגד פתחו של היכל וקרינא ביה לפני ה' והכי אמרינן בזבחים פ' קדשי קדשים (זבחים נ"ח ב') בהא דכתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' דלא מיקרו לפני ה' אלא כנגד פתחו של היכל והא דאמרינן ביומא סוף פ' טרף בקלפי (יומא מ"ה ב') אי כתב רחמנא מלפני ה' הוי אמינא דווקא מלפני ה' אבל מהאי גיסא ומהאי גיסא דארון לא כתב רחמנא מעל המזבח התם הכי פירושא הוי אמינא דוקא מלפני ה' שצריך ליטול גחלים מעל המזבח כנגד הארון שהוא בפנים אבל מהאי גיסא דארון לא כתב רחמנא מעל המזבח להכשיר סוכה כנגד כל ההיכל ורש"י זצ"ל פירש מהאי גיסא דפתח ההיכל לא קמ"ל מעל המזבח וההיא דזבחים פ' קדשי קדשים קשיא ליה כדפרשינן. ולפני ה' דהגשה אע"ג דליכא רבויא גמירי מלפני ה' דגחלים להכשיר כנגד כל פתח ההיכל והא דכתיב ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה' ההוא לפני ה' למעוטי במה אתא דאין צפונה בבמה ולא להצריך כנגד פתחו של היכל.