ספר יראים/תכא
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן תכא (קכג)
סוכה. יתברך שם יוצרנו נצח צוה לישראל שיקיימו מצותיו זכר לניסיו ואהבתו אשר חיבבם מימי קדם דכתיב בפ' אמור אל הכהנים אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ (וגו') בסוכות תשבו שבעת ימים פי' עשו סכך ושבו תחתיו ז' ימים וכתיב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. פירשו חכמים היאך יעשה סכך דתנן (סוכה ב' א') סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה ר"י מכשיר וקי"ל כרבנן וטעמייהו דרבנן אמר רבא אמר קרא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה אבל למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה דלא שלטא ביה עינא בסכך ואמר ר' יאשיה אמר רב (ב' ב') מחלוקת כשאין דפנות מגיעות לסכך אבל דפנות מגיעות לסכך ואפילו למעלה מעשרים אמה כשרה דכיון דמגיעות לסכך שלטא ביה עינא ואע"ג דאיכא אמוראי דפליגי עליה דרבא כרבא קי"ל דהוא בתראה.
וכשם שהקפידו חכמים על גבהה שלא יגביהנה יותר מעשרים אמה כך הקפידו שלא ישפילנה יותר מן כראוי דתנן (כ' א') ושאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה וטעמא דאין מקום חשוב פחות מעשרה לר' מאיר (ה' ב') יליף מארון תשעה וכפרת טפח לר' יהודה הלכתה גמירי לה. ואם גבוה מעשרים אמה ובא למעטה בדבר דלא מיבטיל ואין דרך בני אדם לבטל כגון כרים וכסתות לא הוי מיעוט (ג' ב'). תנן (י"א א') כל דבר המקבל טומאה ואין גידוליו מן הארץ אין מסככין בו וטעמא מפרש בגמרא (י"ב א') כי אתא רבין אר"י אמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר אמר רב יהודה (י"ב ב') סיבבה בחיצין זכרים כשרה בנקבות פסולה דבית קיבול העשוי למלאות שמיה בית קיבול. תנן (ט"ו א') המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה ומוקי רב הונא בריה דרב יהושע במעדיף ורב פפא אמר פרוץ כעומד מותר. יש לשאול ולהקשות דרב פפא אדרב פפא דבפרק הישן (סוכה כ"ב ב') מקשינן מתניתין אהדדי דתנן בפרק ראשון בסוכה ושחמתה מרובה מצילתה פסולה הא כי הדדי כשרה ובפרק הישן ושצילתה מרובה מחמתה כשרה הא כי הדדי פסולה ומתרצינן כאן מלמעלה כאן מלמטה פירש"י ז"ל מלמעלה פסולה דהוי פרוץ כעומד מלמטה כשרה דעומד מרובה על הפרוץ שהחמה מתפשטת על הקרקע וכשהיא שוה למטה בידוע שהעומד מרובה למעלה אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת פירוש כשהנקב עומד קטן מלמעלה כזוזא רחב מלמטה על הקרקע כאיסתרא אלמא רב פפא ס"ל פרוץ כעומד אסור לכן נראה פירוש רבינו יעקב ז"ל כאן מלמעלה כשהיא כהדדי למעלה כשרה דפרוץ כעומד מותר כאן מלמטה פי' אדם למטה ומסתכל למעלה ונראה לו כי הדדי פסולה כיון שפרוץ נראה לו מרחוק שוה לעומד בידוע שהוא מרובה על העומד פי' אדם עומד בראש ההר נראה לו כצפור כך הפרוץ מתמעט בעיני הרואה בהרחקתו והעומד מתוך שיש בו ממשות אינו מתמעט בעיני הרואה בהרחקתו כמו הפרוץ שאין בו ממשות באויר ולפי"ז רב פפא לטעמיה דאמר רב פפא פרוץ כעומד מותר וגם מטעמים אחרים לא נראה פי' רש"י שפירש איסתרא גדול מזוזא ובכתובות (ס"ד א') אמרינן כמה איסתרא פלגא דזוזא ואמרינן מי בב"מ ס"פ השואל (ק"ב ב') ובב"ב בהמוכר פירות אמר מאה מעי איסתרא אלמא מאה פרוטות ואיסתרא קרובים להיות שוים ובזוזא שהוא דינר קצ"ב פרוטות כדאיתא בקדושין פ"א (י"ב א') לכן ישר פי' רבינו יעקב ז"ל שפי' לפי פירושו כזוזא מלעיל כשפרוץ מרובה כזוזא למודד למעלה כאיסתרא מלתחת קטן לעומד מלמטה באיסתרא ואין לדחות ההיא דאיסתרא כפלגא דזוזא פלגא בשוה אבל איסתרא דק ורחב יותר מזוזא לומר דמסתמא לפי כספו הרחבתו שהרי כשאמר פלגא דזוזא משמע שתזוז הוא הפשוט ואיסתרא הוא המחצה של הפשוט אבל יכול לדחות מהאי טעמא דתרי גווני הוו כדאמרינן בכתובות במציאת האשה (ס"ז א') לא יפחות לה מחמשים זוז ומפרש זוזי פשיטי והם קטנים מאיסתרא הרבה. תולדה לסיכוך המקבל טומאה שלא לתת לסכך דבר המקבל טומאה אפילו שלא לסכך שלא יאמרו קא מסכך בדבר המקבל טומאה כדאמרינן בסוכה (י' ב') מנימין עבדא דרב אשי אישטמיט ליה כיתונתיה במיא אזל ושטחיה אמטללתא א"ל רב אשי שקליה דלא לימרו קא מסכך בדבר המקבל טומאה והא קא חזו דרטיבא לכי יבשה קא אמינא לך.
תנן (ט' ב') העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאו בתוך הבית סוכה תחת סוכה עליונה כשרה והתחתונה פסולה וטעמא כדתניא בסוכות תשבו שבעת ימים ולא בסוכה שתחת סוכה ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שתחת הבית וטעמא אמר ר"נ בר יצחק בסכת כתיב ובמה יהא בין סוכה לסוכה אמר רב הונא טפח שכן מצינו באהלי טומאה טפח. תנן (י' א') פירש עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה פי' מפני הנשר שלא ינשרו עליו והוי חמתה מרובה מצילתה וכיון דלדעת כן עושה א"כ בדעתו שאם ינשרו עליו וסדין מחזיקן רוצה הוא להכשירה והיא פסולה אחרי שדבר המקבל טומאה מחזיק העלין תלושין ודבר זה אין לגזור אלא בשפירש מן הנשר להכי אמר רב חסדא ל"ש אלא מפני הנשר אכל לנאותה כשרה וה"ה פורש מפני טינוף נשירת עליו דכשרה דחד טעמא הוא כן פירש רבינו יעקב זצ"ל ומצאנו כן בתשובת הגאונים. ורבותינו שפירשו מפני הנשר שלא ינשרו עליו ויטנפו המאכל והמשקה לפירושם לא ידענו לחלק לתת טעם בין לנאותה למפני הנשר. תנן (ט"ו א') תקרה שאין עליה מעזיבה ב"ה אומרים מפקפק או נוטל אחד מבינתיים שאע"פ שהסכך עשוי מעצמו הוצרך פקפוק דכתיב חג הסוכות תעשה לך ולא מן העשוי. תולדה ולא מן העשוי שאין מסככין בנסרים שיש בהם ארבע על ארבע דתנן (י"ד א') מסככין בנסרים דברי ר' יהודה ר"מ אוסר וקי"ל כר"מ בגזרותיו ואמר רב מחלוקת בנסרין שיש בהן ד' על ד' דר"מ אית לי' גזירת תקרה ור"י לית ליה גזירת תקרה אבל אין בהן ד' על ד' דברי הכל כשרה ואע"ג דפליג שמואל עליה דרב הלכתא כוותיה דרב. ואמר ר' יוחנן (ט"ו א') אין מסככין בנסרין משופין משום גזירת כלים. ובנסרין שיש בהן ד' על ד' אפילו הפכן על צידיהן פסולה ופי' רב נחמן (י"ד ב') דעל כרחיך נעשו כשפודין של מתכת. תנן (י"א א') הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקישות וסיכך על גבה פסולה ואם היה הסיכוך מרובה מהן פי' (ט' ב') והם הבוטים ומעורבים על סכך כשר דבטל להו ברובה ואש קצצן כשרה ואמר רב (י"א א') צריך לנענען דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן כדתניא תלאן ואח"כ פסק ראשי חוטין שלהן פסולה ולא אמרינן פסיקתן זו היא עשייתן. תולדה עוד למן העשוי דתנן (י"ג א') חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן ואם התירן כשרות וטעמא מפרש בברייתא שפעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתפו ומעלה ומניחה ע"ג סוכה ומניחה עליו ליבשה ונמלך עליה ומניח לשם סוכה והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי. הרחיק (י"ז א') את הסכוך מדפנות ג' טפחים פסולה אויר פוסלו בג' סכך פסול בד' אמות בין באמצע בין מן הצד דקי"ל כרב (י"ז ב') ופחות מכשיעור הזה אינו פוסל סכך פסול אך שישאר מסכך כשר כשיעור סוכה. תנן (ג' א') חמתה מרובה מצילתה פסולה. תנן (כ"ב א') המעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה כשירה. תניא (כ"ב ב') אין כוכבי חמה נראין מתוכה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין והלכה כב"ה. מדקתני כמין בית שמעינן ולא כבית ממש למדנו שיכול לסככה מעובה כרצונו אך שתראה סוכה אבל בנסרין אפילו פחותין משלשה דהוו קנים בעלמא אחרי שכל הבתים סכוכין בענין זה ואינה נראית סוכה פסולה דלא הוי כמין בית אלא בית ממש.
למעלה אמרנו שהתורה אמרה שאין מסככין בדבר המקבל טומאה. תולדה. שאין מסככין בדבר המקבל טומאה מדרבנן כדתניא (כ' א') מחצלת של שיפה ושל גמי גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה ושל שיפה ושל גמי אין מקבלין טומאה אלא מדרבנן והא דאמרינן בב"ק פ' כיצד (כ"ה ב') ובשבת פרק אר"ע (פ"ד א') מפץ במת מניין ק"ו ומה פכים קטנים שטהורים בזב טמאים במת מפץ שטמא בזב אינו דין שיטמא במת ההוא במפץ של עץ מיירי אבל שיפה וגמי אפילו מיוחדים לישיבה טהורים בזב מידי דהוי אכלי אבנים וכלי גללים דתנן בנדה פרק האשה (נ"ט ב') ישבה על הספסל של אבן או על האיצטבא במרחץ רבי נחמיה מטהר שכל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים פי' שאינו מקבל טומאת מדרס. ויש לשאול אחרי שהמפץ של עץ היכי אמרינן בשבת דלית ליה טהרה במקוה. משום דהוי פשוטי כלי עץ אין לנו לומר דלית ליה דתנן במס' כלים ומייתינן ליה בסוכה פ"א (ט"ז א') מטה מטהרת חבילה ומטמאת חבילה ומוקמינן לה בארוכה ושתי כרעים למאי חזו למסמכינהו אגודא ומישדא אשלי. אלמא פשוטי כלי עץ הראויים לישיבה אית להו טהרה במקוה מפץ נמי לא שנא. ויש לתרץ דלא דמי אמטה שהמטה משמשת אדם ומשמשת משמשי אדם ומרבינן ליה בת"כ בפרשת ויהי ביום השמיני מכל כלי עץ הלכך כיון דמרבויא דקרא מטמאינן לה כיון דאירבייה לטומאה אירביה לטהרת טבילה דהא אירביא לכל דינים האמורים למהוי בכלי עץ דדמו לשק ולא ממעטינן פשוטי כלי עץ אלא הנהו דלא הוו אלא משמשי אדם ולא הוו משמשי משמשי אדם הלכך מפץ דלא הוו משמשי משמשי אדם לא איתרבי ולא מטמא אלא מק"ו דפכים דק"ו לא הוי אלא להוריד חומר ולא להוריד לטהרת טבילה ועוד דמפכים קטנים יליף להו ודיו לבא מן הדין להיות כנדון ופכים קטנים לית להו טהרה במקוה דכלי חרס נינהו. ורש"י פירש במפץ של גמי ואיה ליה טומאה דאורייתא ונראה לי דההיא דתנן בנדה קשיא ליה. תניא (סוכה מ"ו א') העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר החיינו נכנס לישב בה אומר אקב"ו לישב בסוכה ואמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דמסדר להו אכסא דברכתא דקידושא.
וכל אימת דעייל אינש למיכל חייב לברך ואפילו עשרה זימני ביומא דתניא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינו מברך עליהן אלא שחרית בלבד ומסקינן רבנן דבי רב אשי כל אימת דממשמשי מברכי אלמא הלכה כרבי ומשמשי בהו כשנסתלקו תפילין של ראש ממקום שמוח התינוק רופף דהיינו מקימם והם מחזירים אותם במקומם. וקי"ל שיפועי אהלים לאו כאהלים דמו דקי"ל כרב יוסף (י"ט ב') דתני למתני' הכי העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר"א מכשיר וחכמים פוסלין ואם הגביהה מן הקרקע טפח או הפליגה מן הכותל טפח כשירה.
למדנו הלכות סכך צא ולמד הלכות דפנות דתניא בפ"א (ו' ב') שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ר' שמעון בן אלעזר אומר שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח וקי"ל כרבנן. וקי"ל כר"י בן לוי' (ז' א') דאמר ר' סימון אמר ריב"ל אותו טפח היכן מעמידו עושה טפח שוחק ומעמידו בפחות מג' טפחים סמוך לדופן וכל פחות מג' כלבוד דמי וקי"ל כהאי לישנא דרבא דאמר וצריכה נמי צורת הפתח. וכל הדברים כשרים לדפנות ולא מפסלי בהו תעשה ולא מן העשוי דתעשה לא כתיב אלא בסכך ואע"ג דמיתורא דבסוכות דרשינן נמי דפנות תעשה ולא מן העשוי לא מוקמינן אלא אפשטיה דקרא דסכך משמע. ואיתמר (י"ח ב') סיכך ע"ג אכסדרה שיש לה פצימין כשרה שאין לה פצימין אביי אמר כשרה ורבא אמר פסולה אביי אמר כשרה פי תקרה יורד וסותם רבא אמר פסולה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם והלכתא כרבא.
ושיעור משך סוכה כב"ש דתנן בפ"ב (כ"ח א') מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב הונא (ג' א') הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו אמר ליה ר' אבא כמאן בב"ש (א"ל) אלא כמאן. וקי"ל (כ"ג א') כל סוכה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה פסולה. ובדבר שיש בו רוח חיים עושין דופן דלית דחייש לר"מ דפסל מטעמיה דחייש למיתה וסתם לן תנא כותיה בגיטין בכל הגט (כ"ח א') דתנן התם דלא חייש למיתה ואי טעמיה כרב אחא בר יעקב (סוכה כ"ד א') משום דהוי מחיצה שעומדת ברוח א"כ לאו היינו גזירה דנימא בה הלכה כר' מאיר בגזירותיו. ומצוה שיעשה לה צורת פתח דתניא (כ"ח ב') תשבו כעין תדורו אלמא כעין דירה בעינן.
תנן (ט"ז א') המשלשל דפנות ממטה למעלה אם גבוהות מן הארץ עשרה טפחים כשרה ממעלה למטה אם גבוהות מן הארץ ג' טפחים פסולה ר' יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה עשרה כך מלמעלה למטה עשרה טפחים והלכה כחכמים. ואע"ג דגמרינן גוד אסיק מחיצתה לענין סוכה לא אמרינן דאמר רבא (ד"ד ב') מחיצות ניכרות בעינן וליכא הלכך בנה עמוד וסיכך למעלה מן העמוד שיעור גובה סוכה פסולה. תנן (כ"ה א') שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה מנה"מ דת"ר בשבתך בביתך פרט לשלוחי מצוה.
נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה (כ"ח א') קטן שא"צ לאמו חייב בסוכה ותניא האזרח להוציא הנשים מן הסוכה מפרשינן אמאי איצטריך להוציאם הא הוי מ"ע שהזמן גרמא. ה"ד קטן שאינו צריך לאמו אמרי דבי ר' ינאי (שם ע"ב) כל שנפנה ואין אמו מקנחתו וריש לקיש אמר כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא. תנו רבנן בסוכות תשבו שבעת ימים תשבו כעין תדורו מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה ושונין בסוכה פי' במגרס ואמר רבא (כ"ט א') מאני מיכלא לבר ממטללתא מאני משתייא במטללתא יש מרבותינו מפרשים משום מיאוס ומאני מיכלא היינו קערות שנמאסות אחר אכילה ויש מרבותינו מפרשים קדרות ואגני דלישה וטעמא דכעין תדורו בעינן והני אינם רגילות להיות בבית דירה אלא בית להם לבדם. ואמר רבא (כ"ו א') מצטער פטור מן הסוכה פי' שיש לו צער בסוכה ובצאתו ינצל וטעמא דכעין דירה בעינן ואין דרך אדם לעמוד בדירתו בצער ושיעור לצער כדתנן (כ"ח ב') ירדו גשמים מאמתי מותר לפנות משתסרח המקפח ומי שאינו בקי בזה השיעור יתן לבבו ואם מצטער באותו ענין שבצער הזה היה יוצא מביתו רשאי לצאת מסוכתו ודוקא שעשה סוכתו מתחילה במקום שראוי לאכול ולשתות ולישן בה ונולד לו צער אחר כן אבל עשתה מתחילה במקום הראוי להצטער באכילה או בשתיה או בשינה כגון שיירא בה מגנבים לא מיבעיא דלא מיפטר בהכי אלא אפילו יש סכנה וצער בשינה. ובאכילה אין צער וסכנה לא יצא ידי חובתו דהא כעין תדורו בעינן והאי לא הוי כעין תדורו כיון שאינו יכול לעשות בה בל צרכי אכילה ושתיה ושינה בלא צער ומתחילה לא הוי סוכה כיון דלצערא קיימי . תנן (כ"ה א') אוכלים ושותים עראי חוץ לסוכה וכמה הוא עראי מסיק אביי כי דטעים בי רב ועייל לכלה ועראי דקתני לאו אשתיה קאי דכל שתיה עראי הוא ואמרינן נמי ביומא פ' אחרון (ע"ט ב') פירי לא בעי סוכה ותניא (כ"ו א') אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנין שינת עראי חוץ לסוכה מאי טעמא אמר רב אסי גזירה שמא ירדם ורבא אמר לפי שאין קבע לשינה פי' כל שהוא מיקרי קבע וקי"ל כרבא הלכך אפילו הניח ראשו בין ברכיו דקים ליה שלא ירדם אסור.
ולילי יום טוב הראשון חובה לאכול בסוכה דקי"ל כרבנן דתנן (כ"ז א') וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יו"ט הראשון מ"ט אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי נאמר חמשה עשר בחג המצות ונאמר חמשה עשר בחג הסוכות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות והתם מנלן דכתיב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה ואי לא אכיל בלילי יו"ט הראשון אין לו תשלומין ע"ז נאמר מעוות לא יוכל לתקון. וקי"ל כרבנן דאמרי (כ"ז ב') יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד. תניא (כ"ו א') הולכי דרכים ושומרי גנות ופרדסים ביום פטורין מן הסוכה ביום בלילה פטורין מן הסוכה בלילה ביום ובלילה פטורין בין ביום ובין בלילה וטעמא דתשבו כעין תדורו בעינן וכל ענינים שאדם רגיל לעשות ולצאת מדירתו רשאי לצאת מסוכתו ופרכינן וליעבדו סוכה וליתבו התם אמר אביי תשבו כעין תדורו בעינן פי' כעין דירה ואין דרך לעשות דירה בשדה רבא אמר פרצה קורא לגנב ואין דרך לעשות דירה במקום שהדירה מפסדת.
תניא (כ"ט א') היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות אלא יגמור סעודתו היה ישן בסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות עד שיעלה עמוד השחר ואסור להסתפק מעצי סוכה כל שבעה דאמר רב ששת משום ר"ע (ט' א') מנין לעצי סוכה שאסורים כל שבעה ת"ל חג הסוכות תעשה לך שבעה ימים ותניא ר' יהודה בן בתירה אומר מניין שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה שנאמר חג הסוכות לה' מה חג לה' אף סוכה לה' ולא מבעי סוכה דאסיר לאיסתפוקי אלא אפילו תלה בה מגדים לאשפוריה אסיר ליה לאיסתפוקי מינייהו דת"ר (ביצה ל' ב') סיבבה כהלכתה ועיטרה בסדינים וקרמים המצויירים ותלה בה אגוזים ורמונים אפרסקין ועטרות של שבלים יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהם עד מוצאי יו"ט האחרון של חג ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו והוא דאמר איני בודל מהם כל בין השמשות דלא חל עלייהו קדושה.
עיטורי סוכה שנפלו בשבת אסורים באכילה ואסור לטלטלם ממקומם נפלו ביו"ט אסורים באכילה ומחזירם למקומם ולמה מחזירם למקומם מפני שהוקצו אסורים באכילה למצוה. כל זה לשון ה"ג של רב יהודאי הגאון ז"ל במסכת יו"ט. תניא בתוספתא (פ"ג ביצה) אין נוטלים עצים מן הסוכה אפילו ביו"ט האחרון של חג ואם אמר כל זמן שארצה אטול הרי זה מותר. יש לשאול דבמסכת יו"ט פרק המביא (ל' ב') אמרינן דסוכת החג לא מהני בה תנאי לפי שאינו יכול לומר אינו בודל מהם כל בין השמשות דבעל כרחו יש לו ליבדל דסתר אהלא יש לומר בעצים הסמוכים לסוכה אמרינן וכדתנן אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה וכדמוקמינן התם בסמוך לדפנות דלא סתר אהלא אי נמי באיסורייתא. ואנן דאית לן תרי יומי אמר אביי סוכה (מ"ו ב') שמיני ספק שביעי אסורה ויתובי יתבינן בה ולא מברכינן דכיון דבעי למיקרי שמיני לתפלה ולקידוש ולברכת המזון אי מברך על הסוכה נראה שהוא שביעי ונמצאו ברכות סותרות זו את זו, תשיעי ספק שמיני מיתב לא יתבינן בה והכי הלכתא, ומסקינן בשילהי סוכה (נ"ו א') והלכתא מברך סוכה ואחר כן זמן, וכי נפקי ימי מצות סוכה מיבעי ליה למפסליה ולהראות שלא חש לישב בה אלא משום מצוה כדתנן בפ' לולב וערבה (סוכה מ"ח א') גמר מלאכול לא יתיר סוכתו אלא מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יו"ט האחרון של חג אין לו מקום להוריד כלים אמר ר' יהושע בן לוי מדליק בה את הנר בסוכה קטנה דאמרינן (כ"ט א') בסוכה קטנה שרגא לבר ממטללתא ובסוכה גדולה מעייל בה מאני מיכלא ובהכי מתחזי שאין בה מצות סוכה מעתה: