ספר יראים/שצה

סימן שצה (קסח)
לא תחסום שור בדישו. הזהיר הקב"ה בפ' כי תצא שכל בהמה חיה ועוף העושים מלאכה בגדולי קרקע בשעת גמר מלאכה וקודם שנגמרה מלאכתו למעשר שלא יחסמנה דכתיב לא תחסם שור בדישו ותנן בפ' שור שנגח את הפרה (בבא קמא נ"ד ב') אחד השור ואחד כל בהמה חיה ועוף לפריקה ולחסימה וטעמא מפרש בגמ' דילפי שור שור משבת ולענין שבת מרבינן ליה מוכל בהמתך דרבוייא הוא ותניא (ב"מ פ"ט א') דיש מה דיש מיוחד גדולי קרקע אף כל גדולי קרקע יצא החולב והמחבץ והמגבן שאינם גדולי קרקע פי' אינם גדלים בקרקע כמו דיש אע"ג דלענין מעשר קרי בהמה גדולי קרקע דכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר ואמרינן (עירובין כ"ז ב') מה הפרט מפורש גדולי קרקע וכו' התם פי' גדל על ידי קרקע שהבהמה אוכלת עשר השדה והכא דומיא דדיש בעינן. ותניא מה דיש מיוחד גדולי קרקע וגמר מלאכה ולא נגמרה מלאכתו למעשר (אף הכא נמי) ואיתמר (ב"מ צ' ב') חסמה בקול ר' יוחנן אמר חייב ר"ל אמר פטור וקיי"ל כר' יוחנן. תולדות זה הלאו. שלא יאמר לעובד כוכבים חסום פרתי ודש בה דמיבעיא לן בב"מ פ' השוכר את הפועלים (בבא מציעא צ' א') ונשאר בתיקו וכל תיקו דאיסורא אפילו בדרבנן לחומרא.