ספר יראים/שמא

סימן שמא (שפב)
עורת או שבור וכל אשר בו מום לא תקריבו . לשם ה' אלהיך תן כבוד ולמלאכת עבודתו תפחד. צוה הקב"ה באמור אל הכהנים שלא להקריב ושלא לשחוט ואף לא להקדיש בעלי מומין למזבח. להוסיף ולהקריב מנלן דכתיב עורת או שבור וגו' וכתיב ואשה לא תתנו מהם על המזבח וגו' ותניא בת"כ ומייתי לה בתמורה פ"ק (ו' ב') ואשת לא תתנו מהם אלו אישים אין לי אלא אישים כולם מקצתן מניין ת"ל מהם זריקת דמים מניין ת"ל על המזבח לה' לרבות שעיר המשתלח מניין לרבות כל הפסולין שבשור ושה ת"ל שור ושה. לשחוט מניין ת"ל עורת או שבור וכתיב לא תקריבו אלה לה'. ותניא בת"כ ומייתינן לה בתמורה כל אשר בו מום לא תקריבו מה ת"ל אי משום בל תשחטו הרי כבר אמור למטה פי' דכתיב גבי עורת או שבור אם ללא תקריבו הרי אמור ואשה לא תתנו מהם הא אינו אומר לא תקריבו אלא בל תקדישו מכאן אמרו המקדיש בעלי מומים למזבח פי' ושוחטן ומקריבן עובר (משום ה' שמות משום בל תקדישו ובל תשחטו ובל תזרקו ובל תקטירו כולו ובל תקטירו מקצתו) ר' יוסי בר יהודה אומר אף על קבלת הדם כי לא לרצון יהיה לכם מלמד שאינם מרצים. תניא כל אשר בו מום אין לי אלא מום קבוע מום עובר מניין ת"ל כל אשר בו מום. תניא עורת בין סומא בשתי עיניו בין סומא בעינו אחת שבור מה ת"ל לפי שנאמר שבר רגל או שבר יד אין לי אלא שנשברה ידו או רגלו מניין לרבות זנב זכר ת"ל או שבור יכול שאני מרבה אף שבר צלע ת"ל שכר יד או שבר רגל מה אלו מיוחדים שמומם בגלוי ואין חוזרין יצא שבר צלע שאינו בגלוי פי' אינו חוזר וגלוי בעינן להשחט בכור במדינה ושאר קדשים להשחט בחוץ על ידי פדיון אבל לפוסלו להקרבה אפי' במום עובר נפסל כאשר רבינו בכל מקום.