סימן רסא (קיד)
ספירת העומר. ויראת מאלהיך צוה הב"ה שימנו ישראל ימים שבין פסח לעצרת דכתיב בפ' אמור אל הכהנים וספרתם לכם ממחרת, השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה. ותניא בת"כ ומייתי לה במנחות פ' ר' ישמעאל (מנחות ס"ה ב') וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד (ממחרת השבת) ממחרת יום טוב אתה אומר ממחרת יום טוב או אינו אלא ממחרת שבת בראשית ר' יוסי בר יהודה אומר הרי הוא אומר תספרו חמשים יום כל ספירות שאתה סופר לא יהו אלא חמשים יום. ואם אתה אומר שבת בראשית פעמים שאתה סופר נ"א נ"ב נ"ג נ"ד נ"ה נ"ו. ור' יהודה בן בתירא אומר אינו צריך הרי הוא אומר וספרת לך ספירה תלויה בב"ד יצאת שבת בראשית שספירתה (תלויה) בבל אדם. ר' יוסי אומר וכי נאמר שבת פסח והלא בל השנה כולה מליאה שבתות צא ובדוק איזהו שבת מיוחד. ועוד נאמר שבת למעלה ונאמר שבת למטה מה להלן רגל ומתחלת רגל אף כאן רגל ותחלת רגל ר"ש בן אלעזר אומר כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר שבעת ימים תאכל מצות. הא כיצד מה שאתה יכול לאכול שבעה מן הישן וששה מן החדש פי' שביום הראשון אתה מתחיל לאכול מן הישן שהחדש עדיין אסור שלא קרב העומר ולמחר קרב העומר והותר החדש נמצאת אוכל ו' מן החדש. ואע"פ שליל ששי אינו בכלל ששי קרי ליה ששי. ואם באת לומר שבת בראשית פעמים שאינך אוכל אלא יום אחד כגון חל הפסח בשני בשבת ואינך מונה אלא לאחר השבת שהרי אם תפרש ממחרת השבת שבת בראשית ואז קרב העומר ואז אתה מתחיל למנות ואינך אובל מן החדש אלא אותו היום בלבד. נחזור לברייתא. מיום הביאכם, יכול יספור ויביא אימתי שירצה לקצור ת"ל מהחל חרמש בקמה. כך ישנה הגירסא בת"כ. יכול יספור ויביא ביום שני ואימתי שירצה יקדים לקצור ת"ל מהחל חרמש אינך רשאי אלא ביום ספירה. וראיתי ויספור מאימתי שירצה יביא תלמוד לומר מיום הביאכם יקצור ויספור ויביא ביום ת"ל שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי אתה מוצא תמימות בזמן שאתה מונה אותם מבערב הא כיצד ספירה וקצירה בלילה והבאה ביום. ותנן במגילה בהקורא למפרע (כ' ב') כל הלילה כשר לקצירת העומר ולספירת העומר אמר אביי מצות למימני יומי ומצוה למימני שבועי דכתיב תספרו חמשים יום וכתיב ושבע שבתות תמימות תהיינה. כתב רב יהודאי גאון ז"ל. ואי איכא אינשי דלא בריך ספירת העומר בחדא זימנא מברך בשאר יומי ונראה הדבר. ושמעתי מהרב ר' אפרים זצ"ל שבועי בלא יומי ויומי דלא הגיעו לכלל שבועי לא איצטריך לממני אלא שבועי. לבד ביום השלמת שבוע צריך לממני יומי ושבועי דאי לא מני אז יומי חסרו ליה חמשים יום. ואמנם נהגו העולם לממני יומי ושבועי לעולם. ואין מברכין אלא מעומד דכתיב מהחל חרמש בקמה אל תיקרי בקמה אלא בקומה. (דרשה זו שמעתי ולא ידעתי מקומה).