ספר יראים/קלא
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן קלא (קסד)
ואל כליך לא תתן. ויראת מאלהיך אשר צוה בפ' כי תצא כי תבא בכרם ריעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן. ותניא בהשוכר את הפועלים (פ"ז ב') נאמר כאן כי תבא ונאמר להלן לא תבא עליו השמש מה להלן בביאת פועל הכתוב מדבר אף כאן בביאת פועל הכתוב מדבר. כרם ריעך ולא של גוי ולא של הקדש. ואכלת ולא מוצץ ענבים ולא ענבים ודבר אחר כנפשך כן נפשו של פועל מה נפשך אוכל ופטור אף נפשו של פועל אוכל ופטור, שבעך ולא אכילה גסה. ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של בעה"ב אתה אוכל בשעה שאי אתה נותן לכליו של בעה"ב אי אתה אוכל והיינו בשעת גמר מלאכה כדתנן בהשוכר את הפועלים (פ"ז א') ואלו הן מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה.
יש לשאול, דאמרינן בהשוכר את הפועלים שבעך ולא אכילה גסה אמאי לא מפיק ליה מואכלת דאכילה גסה לא מקריא אכילה כדאמרינן ביומא בפ' יום הכפורים (יומא פ' ב') ואמר ריש לקיש אמר ר"י זר שאכל את התרומה אכילה גסה פטור שנאמר כי יאכל קדש וגו' יש לומר ההיא דכתיב גבי תרומה לא טעינו לאוקומי למעוטי מוצץ דבכל מילי דמחייבי בתרומה משתעי קרא ויש דברים דלא שייך בהו מציצה אבל ואכלת ענבים במילי דשייך בהו מציצה מיירי הלכך לא מפקינן מיניה אכילה גסה דהא למעוטי מי מציצה אפקיה (ו) דאמרינן הכא דעד אכילה גסה מיקריא ותניא שבעה בברכות (מ"ט ב') ואכלת בכזית ושבעת כביצה. לא קשיא דמכזית עד אכילה גסה מיקריא שבעה. אך יש לתמוה דאמרינן בעירובין כיצד משתתפין (פ"ג ב') על מידת העומר האוכל כשעור הזה הרי זה בריא ומבורך והשעור שלו כל סעודה עולה לכ"א ביצים לא מקריא אכילה למיפק מידי שבעה. ובמסכת פיאה תנן ומייתינן לה בב"ב פ"א [ט' א'] ובשבת פ' כל כתבי (שבת קי"ח א') אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר לפונדיון מד' סאין בסלע וטעמא כדתנן התם אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטין וטעמא מפרש בספרי ואכלו בשעריך ושבעו תן להם כדי שבעם מכאן אמרו אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטין פי' דהיינו שבעה מותר נפקא מידי שבעה דאין לומר מדמתחלה להיות שבעה קאמר בהביצה נמי נפטר שלא להנאה ולא רֶוַח. יש לנו לדרש המקרא כדאשכחן בקדושין קרא בהעניק תעניק, הלכך יש לנו לדרש כדי שבען לכל היותר שבשבעה מקרת א"כ היה לו לומר אין פוחתין לעני בגורן מכ"א ביצים.
תנן בהשוכר את הפועלים ואלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו, פי' למעשר ובדבר שגידולו מן הארץ. ואמרינן בגמרא (פ"ח ב') אדם בתלוש מנא לן ומפיק רבינא מדכתיב לא תחסום שור בדישו, מכדי כל מילי איתנהו בחסימה דילפינן שור שור משבת ליכתב רחמנא לא תדוש בחסימה שור דכתיב רחמנא למה לי לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם מה חוסם אוכל במחובר אף נחסם אוכל במחובר ומה נחסם אוכל בתלוש דכתיב דיש אף חוסם אוכל בתלוש, למדנו שאין אוכל חוסם, פי' פועל בתלוש אלא בדומה לדייש. ותניא דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו אף כל שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו יצא הבודד בתמרים ובגרוגרות הואיל ונגמרה מלאכתו למעשר אין פועל אוכל בו. ותניא מה דייש מיוחד בשעת גמר מלאכה אף כל בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו יצא המכבש בשומן ובבצלים הואיל שעת גמר מלאכה אין פועל אוכל. תניא אידך מה דייש מיוחד דבר שגידולי קרקע פועל אוכל בו אף כל שגידולי קרקע פועל אוכל בו יצא החולב והמחבץ והמגבן שאין גידולי קרקע, פי' כמו דייש אע"ג דבמקום אחר מיקרו בהמות גידולי קרקע, כדתניא, ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך ביין ובשכר בבקר ובצאן מה הפרט מפרש פרי מפרי וגידולי קרקע וכו' מ"מ אין פי' גדולי קרקע שוה דהכא דומיא דדיש בעינן, וכיון דלא כתיבא בקרא אלא כרם וקמה כדכתיב כי תבא בקמת רעך שאר דברים מנלן דאמר שמואל וחרמש לא תניף לרבות כל דבר חרמש. ואמר ר' יצחק אמר קרא קמה לרבות (כל) בעלת קמה והיינו כל גידולי קרקע. וכרם וקמה למדין זה מזה דכתיב כי תבא. בכרם וכי תבא בקמת ו' מוסיף על ענין ראשון. ועוד דבמשנה תורה סמוכין דרשי. תנן (צ"ב א') אוכל פירות קישות אפילו וכו' ר"א וחכמים אומרים לא יוכל פועל יותר. על שכרו וחכמים מתירים: