ספר יראים/קכב
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן קכב (קס)
פרט לא תלקט. תירא את ה' אלהיך ותקיים אשר צוה בפ' קדושים תהיו ופרט כרמך לא תלקט ותנן בפיאה פ"ז, איזהו פרט הנושר בשעת הבצירה וטעמא דכתיב ופרט כרמך בשעה שדרכו עשיר והיינו בשעת הבצירה, מכאן אמרו היה בוצר עקץ את האשכול והוסבך בעלים ונפל לארץ ונפרט לארץ הרי אלו של בעה"ב ועל הפרט ועוללות ולקט ופיאה שנינו שהספק לעניים. ועל ארבעתם כתיב בקדושים תהיו לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלהיכם. טעם שהספק לעניים, מפרש בחולין בסוף הזרוע והלחיים (חולין קל"ד א') אמר ריש לקיש עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו ומקשינן עלה התם מדתנן גר שנתגייר והיתה לו פרה ושחטה קודם שנתגייר פטור לאחר שנתגייר חייב ספק פטור שהמוציא מחברו עליו הראיה אלמא ספיקא לקולא. ומתרצינן התם טעמא דפרה בחזקת פטורה קיימא קמה בחזקת חיובא קיימא.
יש לשאול תיפנק דפרה לעשירים קיימי לעניים וכתיב עני ורש הצדיקו, אבל עשיר לא כתיב צדק משלך ותן לו, ובמקום דליכא עניים כדאמרינן התם בהזרוע והלחיים והקיבה (קל"ד ב') לוי זרע בבשור פי' מקום לא הוו עניים למשקל אתא לקמיה דרב פפא א"ל לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים ולא לעטלפים, אבל תרומה ומתנות דכתיב בהו נתינה אמרינן התם אע"ג דליכא כהן דשקיל, תרומה שוכר מביאה במקום בהן ומעלה בדמים ואוכלם. ונראה לי חלת כהן שהיא אחר האור כדי שלא תשתכח תורת חלה כדאמרי' בבכורות פרק עד כמה (בכורות כ"ז א') אי ליכא כהן לא החמירו להוליכה במקום כהן בחוץ לארץ מאחר דאיכא תרתי לטיבותא חוץ לארץ וכבר הפריש חלת האור דאפילו בארץ מפטרי מידי טבל בחלת האור.
תניא בת"כ לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלהיכם, לעני יכול לעני מאחרים, פי' לגוים, ת"ל ולגר, אי לגר יכול אפילו לגר תושב ת"ל ללוי, פי' במקום אחר כתיב ולוי במקום אחד ובא הלוי והגר והיתום והאלמנה וגו' הקיש גר ללוי מה לויים בני ברית וגו', אי ללוי ולגר יבול בין חסרים בין שאינם חסרים. פי' בין עניים בין עשירים ת"ל לעני מה עני מחוסר ובן ברית אף כל מחוסר ובן ברית. וכמה שעור עוניו כדתנן במס' פיאה פ"ח מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני היו לו מאתים זוז חסר דינר אפילו נותנים לו אלף כאחת הרי זה יטול. היו ממושכנים בכתובת אשתו ולבעל חובו הרי זה יטול אץ מחייבין אותו למכור את ביתו וכלי תשמישיו. מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם הרי זה לא יטול. ולשעור זה לא מצאנו מקרא אבל חכמים כוונו הדברים לפי הנראה.
תנן במס' פיאה פ"ה. בעה"ב שהיה עובר ממקום למקום יטול לקט שכחה ופיאה מעשר עני וכשיחזיר לביתו יחזיר דברי ר"א וחכמים אומרים עני היה באותו שעה.
תניא בת"כ תעזוב הנח לפניהם והם יעשו כל מה שירצו ואם יבזבז אפילו צ"ט אומרים לחלק ואחד אומר לבזבז לזה שומעים שאומר כהלכה יכול אפילו בדלת ובדקל פירות שהורכבו התבואה והגפן על הדקל ת"ל אותם מיעט. ומה ראית בדלת ובדקל לחלק ושאר כל הפירות לבזבז אחר שריבה הכתוב ומיעט ת"ל קציר מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו כגדול. פי' לפיכך צריך לחלק להם שאלמלא כן לא היה מגיע ליד קטון כלום. מנין שספק לקט לקט, ספק שכחה שכחה, ספק פיאה פיאה ת"ל לעני ולגר תעזוב אותם בפ' קדושים תהיו תניא לה.
כשם שהפקר פטור מן הפיאה כדתנן (פאה פ"א מ"ד) כל שהוא (אוכל) [שומר] ונשמר למעוטי דפקר כך הוא פטור מן פרט ועוללות, כדכתיב קצירך כרמך ולא של הפקר, אבל אם הפקיר על דעת להפקיע חייב. כדתניא בב"ק בהמניח את הכד (כ"ח א') המפקיר את כרמו ובבקר השכים ובצרו חייב בפרט ועוללות בשכחה ופאה וטעמא מפרש בהגוזל עצים (צ"ד א') דתעזוב יתרה כתיב אחד בקדשים תהיו בפיאה ולקט ופרט ועוללות ואחד באמור אל הכהנים בפיאה ולקט ואחד בעוללות בכי תצא למלחמה ובפרט לא מצינו כי אם אחד דקדשים תהיו, וי"ל שלמד מאחרים בהיקש.
יש לשאול: אמאי לא אפיק ריש לקיש דספק לקט לקט מדתני לעיל מלעני ולגר תעזוב אותם ואיהו מפיק ליה מעני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו למעלה.