ספר יראים/סד

סימן סד (שסו)
מנחת כהן לא תאכל. הזהיר הכתוב כפ' צו את אהרן וכל מנחת כהן כליל תהיה דוקא מנחת כהן ' אבל מנחת כהנת נאכלת, כדתנן בסוטה פ' היה נוטל (סוטה כ"ג א') מנחת כהנת נאכלת מנחת כהן אינה נאכלת בת ישראל שנשאת לכהן (מנחתה נשרפת בת כהן שנשאת לישראל) מנחתה נאכלת וטעמא דכתיב מנחת כהן ולא כהנת. ופירוש מנחת כהן מנחה הבאה מטמונו של כהן, כדתנן בת ישראל שנשאת (לכהן) מנחתה נשרפת שמנחתה באה מממונו של כהן, ולא כהנת, כהן יתירה קא דריש דבכוליה ענינא כהן כתיב דממשמעות בהן לא הוה ממעט כהנת דהא גבי טומאה כתב ולא ממעט כהנת אלא משום דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן התם בסוטה (כ"ג ב') בטומאה ותדע דהא בנידה פ' בנות כותים (נדה ל"ב ב') לא ממעטינן אשה מטעם שהפרשה כולה נאמרה בלשון זכר אלא משום דכתיב למעוטי אשה וכן בכ"מ והא דאמרינן בתחלת תמורה לפי שכל ענין אינו מדבר אלא בלשון זכר דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו, אשה מנין ת"ל אם המר ימר התם דריש יתירה הלכך איצטריך לרבות אשה ואותו דרשינן לדרשה אחרינא. והא דמקשינן התם טעמא דרביא קרא הא לאו הכי לא לקי והא תנא דבי ר"י איש ואשה כו' ואי מאותו יתירה הוה דריש היכי מקשינן מתנא דבי רי"ש שאני הכא דאתא אותו ומעטה הא לא קשיא לפי שיש לומר דאי לאו מתר' דלא מרבינן ליה מהקישא דבי רי"ש, משום אותו מפקי מכללא דרשינן אותו לדרשא אחרינא: