ספר יראים/סב

סימן סב (תז)
אל תאכלו ממנו נא. צוה יוצרנו בפ' בא שלא לאכל הפסח אבר נא או מבושל, דכתיב אל תאכלו ממנו נא וגו'. ומפרש בשלהי פ' כל שעה (פסחים מ"א א') מאי נא כדאמרי פרסאי אברנים פי' לא חי ולא כל צרכו אכל חי פטור, כדתניא יכול אכל כזית חי יהא חייב ת"ל אל תאכלו ממנו נא ובשל, נא ומבושל אמרתי לך ולא חי. יבול יהא מותר ת"ל כי אם צלי אש. ותניא (שם ב') אכל כזית נא מבעוד יום פטור, ומסקינן טעמא דכתיב אל תאכלו ממנו נא ובשל כי אם צלי אש בשעה שישנו בקום אכל צלי ישנו בבל תאכל נא ובשל, ומשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא ובשל, ולענין בשל תניא (מא א') במים, אין לי אלא מים שאר משקין מנין אמרת ק"ו ומה מים שאין מפיגין טעמן אסור, שאר משקין שמפיגין טעמן אינו דין שאסור. ר' אומר מים, אין לי אלא מים שאר משקין מנין ת"ל ובשל מבושל מ"מ. ואמר ר"ח פסח שבשלו בחמי טבריא פי' דלא הוו תולדות אש בידי אדם משום ובשל. ותניא יכול צלאו כל צרכו יהא חייב ת"ל נא ובשל מבושל, נא ובשל אמרתי לך ולא צלאו כל צרכו. היכי דמי כל צרכו דשויה חרוכא. ותניא בשלו ואח"כ צלאו חייב, צלאו ואח"כ בשלו חייב פי' דיש בישול אחר צלי ור' יוסי היא וכו' בפ' כל שעה בסופו: