סימן מז (קמד).
אוכל חֵלב. הזהיר שלא לאכול חלב דכתיב בפ' צו את אהרן כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. ועונש בסמוך בכרת, דכתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה אשה לה' ונכרתה הנפש האוכלת מעמיה. ותניא בני ישראל מוזהרים על החלב ואין המים מוזהרים על החלב. בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות הגרים והמשוחררים ? ת"ל כי כל אוכל חלב, שור וכשב ועז פרט לבהמה טמאה לחיה ולעופות. אין לי אלא שור וכשב המיוחדים, מנין לרבות הכלאים ת"ל או כשב או עז דברי ר' עקיבא. אם נפשך לומר ת"ל מן הבהמה לרבות כלאים. ופחות מכזית שאינו בכלל עונש יכול לא יהא בכלל אזהרה ת"ל כל חלב. וברייתא זו סייעתא לר' יוחנן דאמר בפ' יוהכ"פ ביומא (ע"ד א') חצי שעור אסור מן התורה. ור"ל דאמר אינו אסור מן התורה מתרץ לה התם אסמכתא בעלמא והלכה כר' יוחנן. יש לשאול דהכא אמרינן דגרים אצטריך לרבויינהו דלא הוו בכלל בני ישראל והבי נמי אמרינן בכריתות שלהי פ' א' (ז' ב') דבר אל בני ישראל גרים ועבדים מנין ? שמעינן מכל הני דגרים ומשוחררים לאו בכלל בני ישראל נינהו. ובסנהדרין באלו חן הנחנקים אמרינן לגונב נפש מאחיו מבני ישראל למעוטי עבדים, בני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין, אבל כולו בן חורין לא ממעטינן אלא משוחררים בכלל בני ישראל הם ? יש לומר: גלי קרא במנחות (ס"א ב') לענין תנופה ובכריתות ביולדות והכא בחלב ילפינן מינייהו וג' כתובים באין כאחת לא הוי שיש לברייתא צריכות בכולהו: למדנו עונשו ואזהרתו, צא ולמד מה נקרא חלב דתניא אשר יקריב ממנה אשה לה', אין לי אלא חלב תמימים שכשרים ליקרב, חלב בעלי מומין מנין ? ת"ל מן הבהמה, חלב חולין מנין ? ת"ל כי כל אוכל חלב, א"כ מה ת"ל אשר יקריב ממנו קרבן לה', חלב שכמותו כשר ליקרב אמרתי יצא חלב דפנות שאין כשר ליקרב, פי' חלב שעל גבי צלעות והדפנות מבחוץ שאלו לא כתב אשר יקריב, הייתי אומר כל דבר השמן בבהמה נקרא חלב, דלישנא דחלב זהו דבר מובחר מדכתיב ואכלו את חלב הארץ, והמובחר בבהמה נקרא זה השומן, הלכך כתב אשר יקריב להתיר שומן שאינו קרב: ומהו הקרב ? כדכתיב בפ' ויקרא לענין שלמים את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היותרת על הכבד על הכליות יסירנה. המכסה את הקרב, זהו החלב שעל הקרב שקורין פנצ"א בלע"ז שמונח כמכסה ונקרא טֵילַא בלע"ז, וחלב שעל גבי הטחול שמחובר לקרב הוי מחלב המכסה את הקרב. ואמרינן עליה בגיד הגשה (צ"ג א') אסור מדאורייתא וחייבין עליו (כרת) ואת כל החלב אשר על הקרב מה בא לרבות ? נחלקו בזה ר' ישמעאל ור' עקיבא בת"כ ומייתי לה בפ' אלו טרפות (חולין מ"ט ב') דתניא בת"כ את כל החלב אשר על הקרב ר' ישמעאל אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה, ר"ע אומר להביא חלב שעל גבי הדקין וקיימא לן כדברי שניהן ואיסור החלב שעל גבי הקיבה אמרינן בגיד הגשה דאקשתא כולא עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי דאייתרא אלמא דאקשתא אסיר טפי. ובפסחים כ' מקום שנהגו (נ"א א') אמרינן: כי סליק רבה בר בר חנא אכל דאייתרא ומקשינן לית ליה נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וכו' אלמא בבבל לא היו אוכלים דאייתרא וכ"ש דאקשתא ואגן מנהג בבל בידן הלכך תרווייהו אסירי. בחלב שעל גבי הדקין קימל"ן כר' עקיבא דאמרי' בגיד הגשה (צ"ג א') אמר רב יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרידא חלב שעל גבי הדקין, ומקום פשוטו אמר רב יהודה דבעי דקין גרידא, הלכך צריך לתת לב על מקום פשוטו, וכשהטבח מושך הדקין בעודם חסים אין נדבק חלב בהן ונשאר (חלב) הטעון גרידא בהדורא דכנתא. הלכך הבא לאכול חלב שעל הדורא דכנתא יגרור אמה מן החלב לצד הקיבה ואם משך הטבח הדקין ולא נודע צד הקיבה צריך לגלח ולחתוך הדורא דכנתא סביב כעובי דינר. ויען שחלב שעל גבי הקרב שקורין טילא מתפשט על חלב הדקין הסמוכין לקיבה באמתא מרבינן ליה מכל החלב אשר על הקרב ומצריך ליה גרידא. ואמנם יש לפרש דלא מצריכינן גרידא אלא הנמשך לכסות הדורא דכנתא, אבל הדורא דכנתא עצמה לא בעי גרידא הלכך אין צריך לגלח סביב כאשר פירשתי וכן נראה אמת, אבל ספק בידי קצת אי מצריך גרידא להדורא דכנתא עצמה. ואליה אעפ"י שהיא קריבה בכבש של שלמים, דכתיב חלבו האליה תמימה לעומת העצה יסירנה, שריא, כדאמרינן בחולין בשלהי פרק כל הבשר (חולין קי"ז א') א"ל רב מרי לרב זביד ואי אליה אקרי חלב תיתסר באכילה ? א"ל עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, דבר השוה ליקרב בשור וכשב ועז, ואליה אינה קריבה אלא בכשב בלבד. וחלב הכסלים שתחת הקרום מותר שהקרום תורת בשר עליו ומה שתחתיו הוה ליה חלב שהבשר חופה אותו ומותר. ואמרינן בגיד הנשה (צ"ג א') אמר ר' אבא אמר רב יהודא אמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר אמר אביי טעמא משום דבהמה בחייה פרוקי מפרקא, פי' מופרד כסוי הבשר בחיי הבהמה ואין זה בשר חופה אותו, וכן פירש"י בחולין שקרום הבשר שעל הכסלים חפוי בשר גמור ושומן שתחתיו מותר מטעם חלב שהבשר חופה אותו. ויש אוסרים אותו ואינו נראה לן אך נראה לן דמותר וכן נהגו בכל מקום להתירו. וחלב שהבשר חופה אותו מותר דכתיב על הכפלים ולא בתוך הכפלים. ולובן כוליא, פי' שומן שבתוך הכוליא המכוסה בכוליא מבפנים (פליגי בה) ר' ור' חייא חד אסר וחד שרי. ואמר אביי מסתברא כמאן דשרי כי היכי דשרי בשר החופה בכסלים מטעם דכתיב על הכפלים הכי נמי משרינן בשר חופה דכתיב על הכליות ולא תוך הכליות. (חולין צ"ג א') אמר רב יהודא אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסות אסיר וענוש כרת וזהו חלב שעל הקרב וחלב היותרת, דהיינו שמונח תחת הקרום אסור מן התורה, שכל שומן בהמה השווה ליקרב בשור וכשב ועז אסור, שהרי חלב דפנות אסרנו אם לא מפני שכשר ליקרב אלא בעולה שכולה כליל, כדתניא ויותרת [הוא הנקרא איבד"ש בלע"ז] הוא הבשר המחלק וחוצץ בין ריאה לכבד, וכן פירש"י ז"ל בפירו' חומש יותרת איבד"ש בל"ש. ויש מתירין הקרום שבו ואוכלין השומן המעורב בבשר היותרת שתחת הקרום מטעם חלב שהבשר חופה אותו. ואומר אני שבוש הוא בידם, שבשר חופה אותו אינו מותר כי אם בכפלים וכליות דכתיב בהן על למעוטי תוך, אבל ביותרת דלא כתיב ביה על לא שרינן תוך דידיה ואסור אחרי שהוזכר באימורי שלמים. ואין לדקדק היתר מדאמרינן בשלהי בל הבשר (קי"ז א') אמר ליה רב מרי לרב זביד ואי אליה איקרי חלב תתסר באכילה ? אמר ליה עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו השוה בשור וכשב ועז דמשמע דרב מרי היה סובר דלא דרשינן שוה ליקרב אלא אעפ"י שאינו קרב אלא בכשב מיתסר ואפ"ה אי לאו משום דאיקרי חלב לא הוה סליק אדעתיה דתיתסר אליה הלב היותרת נמי לא שנא מאחר דלא אשכחינן דאיקרי חלב אעפ"י שקרב באימורין שרי ? הבא לדקדק דקדוק זה לא כיון! דהתם רב מרי נמי הוה ידע דלא מיתסר אלא בשור ליקרב, הלכך לא היה רוצה לאסור אלא מטעם דאיקרי (חלב) אבל לא היה סובר שמיעט הכתוב להתיר דשווה ליקרב ללמד על עצמו בא לאסור שווה ליקרב ולא להתיר שאינו שוה ליקרב, הלכך אסרינן אליה אעפ"י שאינה שור, מטעם דאיקרי חלב; והשיב לו רב זביד דמיעוט הוא דהכי אמר רחמנא שוה ליקרב אסור שאינו שור, ליקרב מותר הלכך אע"ג דאקרי חלב אסור שהרי מיעט הכתוב להתיר. ובערוך בערך אצבע פי' יותרת הכתו' אצבע הכבד והוא הנזכר במסכת תמיד (פ"ד מ"ג) וקורץ פוציט בלע"ז והוא חתיכת כבד קטנה הנכפלת על הכבד. ואני לפי מה שפירשו רבותי איבד"ש פירשתי. אמר רב יהודה אמר שמואל (צ"ג א') האי תרבא דאקליבוסתא אסור וענוש ברת וזהו חלב שעל הכסלים פי' גם זה מחלב שעל הכסלים. אקליבוסתא, זהו עצם המחובר על הכסלים ויש עליו חלב; פי' חלב דאורייתא. תולדות החלב חוטין וקרומין. אמר רב ששת אמר רב אשי חוטין שבחלב אסורין ואין חייבים עליהם כרת. וטעמא דהלב אמר רחמנא ולא חוטין. וחמשה חוטין איכא בכפלי תלתא מימינא ותרתי משמאלא, תלתא מפצלי לתרי תרי, תרי מפצלי לתלתא תלתא, נפקא מינה דאי שליף כדחמימי מישתלפי ואי לא בעי חטוטי בתרייהו. ואמר אביי ואיתימא רב יהודא חמשה חוטי הוו תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דכפלי דטחלי דכלייתא משום תרבא דידא דלועא משום דמא. למאי נ"מ הני אי מחתך ומלח להו שפיר דמי הני לית להו תקנתא, פירשו רבנן של חוטין דכפלי אדוקין אצל המותניים ונמשכין עד תחת החזה, הלכך הקונה רביעי בשר מן הגוי ויש מקצת הכסלים בממכר צריך לבקש ולחתוך בתווך בין שתי חתיכות בשר שהרי חוטי חלב נמשכים שם והמשנה הפסיד. סמוך לזנב יש שומן לאליה ועליה יש הלב דאקליבוסתא שפירשנו למעלה שחייבים עליו כרת. ואותו חלב ושומן האליה דבוקים זה בזה ואין ביניהם אלא גיד אחד לבן כעין קרום ומראהו כמראה שומן מה שעל אותו הגיד שהוא כעין קרום לבן אסור בכרת ומה שתחתיו מותר מטעם חלב שהבשר חופה אותו. וצריך לגרור אותו גיד יפה יפה, ולפי שהוא לבן טועין בו כמה בגי אדם ואינם יודעים להפריש בין חלב לשומן. וראיתי כמה בני אדם מנקרי בשר נכשלים בו, לכן נתתי לב להחזיר ולהבדיל בין טמא לטהור. ואמר רב יהודא חוטין שבעוקץ אסורים יש מפרשים עוקץ הנקא, ואיני בקי באותם חוטין, כי לא ידעתי חוטי הלב באותו מקום לבד חוטי דכפלי הנמשכים עד תחת המותניים. ואני שמעתי ונראה לי עוקץ זנב, ובכל התלמוד למדנו עוקץ זנב כדתנן (סוכה ל"ד ב') ניטל עוקצו, הלכך צריך להסיר חוטין שבזנב, ודבר נראה שהם אסורים שהם סמוכים וגדלים ויונקין מחלב הכליות. קרמין, אמר רב הונא ואיתמא רב יהודא ה' קדמי הוו, תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דכפלי דטחלי דכולייתא משום תרבא. דביעי דמיקרי משום דמא ומסקנא דקרמא דבולו טחלא אסיר. וקרום שעל דד הטחול פירשנו למעלה דאסור מן התורה וחייבין עליו דמחובר לקרב שעל הקרב הוא.


סימן מז (קמד).
אוכל חֵלב. הזהיר שלא לאכול חלב דכתיב בפ' צו את אהרן כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. ועונש בסמוך בכרת, דכתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה אשה לה' ונכרתה הנפש האוכלת מעמיה. ותניא בני ישראל מוזהרים על החלב ואין המים מוזהרים על החלב. בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות הגרים והמשוחררים ? ת"ל כי כל אוכל חלב, שור וכשב ועז פרט לבהמה טמאה לחיה ולעופות. אין לי אלא שור וכשב המיוחדים, מנין לרבות הכלאים ת"ל או כשב או עז דברי ר' עקיבא. אם נפשך לומר ת"ל מן הבהמה לרבות כלאים. ופחות מכזית שאינו בכלל עונש יכול לא יהא בכלל אזהרה ת"ל כל חלב. וברייתא זו סייעתא לר' יוחנן דאמר בפ' יוהכ"פ ביומא (ע"ד א') חצי שעור אסור מן התורה. ור"ל דאמר אינו אסור מן התורה מתרץ לה התם אסמכתא בעלמא והלכה כר' יוחנן. יש לשאול דהכא אמרינן דגרים אצטריך לרבויינהו דלא הוו בכלל בני ישראל והבי נמי אמרינן בכריתות שלהי פ' א' (ז' ב') דבר אל בני ישראל גרים ועבדים מנין ? שמעינן מכל הני דגרים ומשוחררים לאו בכלל בני ישראל נינהו. ובסנהדרין באלו חן הנחנקים אמרינן לגונב נפש מאחיו מבני ישראל למעוטי עבדים, בני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין, אבל כולו בן חורין לא ממעטינן אלא משוחררים בכלל בני ישראל הם ? יש לומר: גלי קרא במנחות (ס"א ב') לענין תנופה ובכריתות ביולדות והכא בחלב ילפינן מינייהו וג' כתובים באין כאחת לא הוי שיש לברייתא צריכות בכולהו: למדנו עונשו ואזהרתו, צא ולמד מה נקרא חלב דתניא אשר יקריב ממנה אשה לה', אין לי אלא חלב תמימים שכשרים ליקרב, חלב בעלי מומין מנין ? ת"ל מן הבהמה, חלב חולין מנין ? ת"ל כי כל אוכל חלב, א"כ מה ת"ל אשר יקריב ממנו קרבן לה', חלב שכמותו כשר ליקרב אמרתי יצא חלב דפנות שאין כשר ליקרב, פי' חלב שעל גבי צלעות והדפנות מבחוץ שאלו לא כתב אשר יקריב, הייתי אומר כל דבר השמן בבהמה נקרא חלב, דלישנא דחלב זהו דבר מובחר מדכתיב ואכלו את חלב הארץ, והמובחר בבהמה נקרא זה השומן, הלכך כתב אשר יקריב להתיר שומן שאינו קרב: ומהו הקרב ? כדכתיב בפ' ויקרא לענין שלמים את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היותרת על הכבד על הכליות יסירנה. המכסה את הקרב, זהו החלב שעל הקרב שקורין פנצ"א בלע"ז שמונח כמכסה ונקרא טֵילַא בלע"ז, וחלב שעל גבי הטחול שמחובר לקרב הוי מחלב המכסה את הקרב. ואמרינן עליה בגיד הגשה (צ"ג א') אסור מדאורייתא וחייבין עליו (כרת) ואת כל החלב אשר על הקרב מה בא לרבות ? נחלקו בזה ר' ישמעאל ור' עקיבא בת"כ ומייתי לה בפ' אלו טרפות (חולין מ"ט ב') דתניא בת"כ את כל החלב אשר על הקרב ר' ישמעאל אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה, ר"ע אומר להביא חלב שעל גבי הדקין וקיימא לן כדברי שניהן ואיסור החלב שעל גבי הקיבה אמרינן בגיד הגשה דאקשתא כולא עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי דאייתרא אלמא דאקשתא אסיר טפי. ובפסחים כ' מקום שנהגו (נ"א א') אמרינן: כי סליק רבה בר בר חנא אכל דאייתרא ומקשינן לית ליה נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וכו' אלמא בבבל לא היו אוכלים דאייתרא וכ"ש דאקשתא ואגן מנהג בבל בידן הלכך תרווייהו אסירי. בחלב שעל גבי הדקין קימל"ן כר' עקיבא דאמרי' בגיד הגשה (צ"ג א') אמר רב יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרידא חלב שעל גבי הדקין, ומקום פשוטו אמר רב יהודה דבעי דקין גרידא, הלכך צריך לתת לב על מקום פשוטו, וכשהטבח מושך הדקין בעודם חסים אין נדבק חלב בהן ונשאר (חלב) הטעון גרידא בהדורא דכנתא. הלכך הבא לאכול חלב שעל הדורא דכנתא יגרור אמה מן החלב לצד הקיבה ואם משך הטבח הדקין ולא נודע צד הקיבה צריך לגלח ולחתוך הדורא דכנתא סביב כעובי דינר. ויען שחלב שעל גבי הקרב שקורין טילא מתפשט על חלב הדקין הסמוכין לקיבה באמתא מרבינן ליה מכל החלב אשר על הקרב ומצריך ליה גרידא. ואמנם יש לפרש דלא מצריכינן גרידא אלא הנמשך לכסות הדורא דכנתא, אבל הדורא דכנתא עצמה לא בעי גרידא הלכך אין צריך לגלח סביב כאשר פירשתי וכן נראה אמת, אבל ספק בידי קצת אי מצריך גרידא להדורא דכנתא עצמה. ואליה אעפ"י שהיא קריבה בכבש של שלמים, דכתיב חלבו האליה תמימה לעומת העצה יסירנה, שריא, כדאמרינן בחולין בשלהי פרק כל הבשר (חולין קי"ז א') א"ל רב מרי לרב זביד ואי אליה אקרי חלב תיתסר באכילה ? א"ל עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, דבר השוה ליקרב בשור וכשב ועז, ואליה אינה קריבה אלא בכשב בלבד. וחלב הכסלים שתחת הקרום מותר שהקרום תורת בשר עליו ומה שתחתיו הוה ליה חלב שהבשר חופה אותו ומותר. ואמרינן בגיד הנשה (צ"ג א') אמר ר' אבא אמר רב יהודא אמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר אמר אביי טעמא משום דבהמה בחייה פרוקי מפרקא, פי' מופרד כסוי הבשר בחיי הבהמה ואין זה בשר חופה אותו, וכן פירש"י בחולין שקרום הבשר שעל הכסלים חפוי בשר גמור ושומן שתחתיו מותר מטעם חלב שהבשר חופה אותו. ויש אוסרים אותו ואינו נראה לן אך נראה לן דמותר וכן נהגו בכל מקום להתירו. וחלב שהבשר חופה אותו מותר דכתיב על הכפלים ולא בתוך הכפלים. ולובן כוליא, פי' שומן שבתוך הכוליא המכוסה בכוליא מבפנים (פליגי בה) ר' ור' חייא חד אסר וחד שרי. ואמר אביי מסתברא כמאן דשרי כי היכי דשרי בשר החופה בכסלים מטעם דכתיב על הכפלים הכי נמי משרינן בשר חופה דכתיב על הכליות ולא תוך הכליות. (חולין צ"ג א') אמר רב יהודא אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסות אסיר וענוש כרת וזהו חלב שעל הקרב וחלב היותרת, דהיינו שמונח תחת הקרום אסור מן התורה, שכל שומן בהמה השווה ליקרב בשור וכשב ועז אסור, שהרי חלב דפנות אסרנו אם לא מפני שכשר ליקרב אלא בעולה שכולה כליל, כדתניא ויותרת [הוא הנקרא איבד"ש בלע"ז] הוא הבשר המחלק וחוצץ בין ריאה לכבד, וכן פירש"י ז"ל בפירו' חומש יותרת איבד"ש בל"ש. ויש מתירין הקרום שבו ואוכלין השומן המעורב בבשר היותרת שתחת הקרום מטעם חלב שהבשר חופה אותו. ואומר אני שבוש הוא בידם, שבשר חופה אותו אינו מותר כי אם בכפלים וכליות דכתיב בהן על למעוטי תוך, אבל ביותרת דלא כתיב ביה על לא שרינן תוך דידיה ואסור אחרי שהוזכר באימורי שלמים. ואין לדקדק היתר מדאמרינן בשלהי בל הבשר (קי"ז א') אמר ליה רב מרי לרב זביד ואי אליה איקרי חלב תתסר באכילה ? אמר ליה עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו השוה בשור וכשב ועז דמשמע דרב מרי היה סובר דלא דרשינן שוה ליקרב אלא אעפ"י שאינו קרב אלא בכשב מיתסר ואפ"ה אי לאו משום דאיקרי חלב לא הוה סליק אדעתיה דתיתסר אליה הלב היותרת נמי לא שנא מאחר דלא אשכחינן דאיקרי חלב אעפ"י שקרב באימורין שרי ? הבא לדקדק דקדוק זה לא כיון! דהתם רב מרי נמי הוה ידע דלא מיתסר אלא בשור ליקרב, הלכך לא היה רוצה לאסור אלא מטעם דאיקרי (חלב) אבל לא היה סובר שמיעט הכתוב להתיר דשווה ליקרב ללמד על עצמו בא לאסור שווה ליקרב ולא להתיר שאינו שוה ליקרב, הלכך אסרינן אליה אעפ"י שאינה שור, מטעם דאיקרי חלב; והשיב לו רב זביד דמיעוט הוא דהכי אמר רחמנא שוה ליקרב אסור שאינו שור, ליקרב מותר הלכך אע"ג דאקרי חלב אסור שהרי מיעט הכתוב להתיר. ובערוך בערך אצבע פי' יותרת הכתו' אצבע הכבד והוא הנזכר במסכת תמיד (פ"ד מ"ג) וקורץ פוציט בלע"ז והוא חתיכת כבד קטנה הנכפלת על הכבד. ואני לפי מה שפירשו רבותי איבד"ש פירשתי. אמר רב יהודה אמר שמואל (צ"ג א') האי תרבא דאקליבוסתא אסור וענוש ברת וזהו חלב שעל הכסלים פי' גם זה מחלב שעל הכסלים. אקליבוסתא, זהו עצם המחובר על הכסלים ויש עליו חלב; פי' חלב דאורייתא. תולדות החלב חוטין וקרומין. אמר רב ששת אמר רב אשי חוטין שבחלב אסורין ואין חייבים עליהם כרת. וטעמא דהלב אמר רחמנא ולא חוטין. וחמשה חוטין איכא בכפלי תלתא מימינא ותרתי משמאלא, תלתא מפצלי לתרי תרי, תרי מפצלי לתלתא תלתא, נפקא מינה דאי שליף כדחמימי מישתלפי ואי לא בעי חטוטי בתרייהו. ואמר אביי ואיתימא רב יהודא חמשה חוטי הוו תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דכפלי דטחלי דכלייתא משום תרבא דידא דלועא משום דמא. למאי נ"מ הני אי מחתך ומלח להו שפיר דמי הני לית להו תקנתא, פירשו רבנן של חוטין דכפלי אדוקין אצל המותניים ונמשכין עד תחת החזה, הלכך הקונה רביעי בשר מן הגוי ויש מקצת הכסלים בממכר צריך לבקש ולחתוך בתווך בין שתי חתיכות בשר שהרי חוטי חלב נמשכים שם והמשנה הפסיד. סמוך לזנב יש שומן לאליה ועליה יש הלב דאקליבוסתא שפירשנו למעלה שחייבים עליו כרת. ואותו חלב ושומן האליה דבוקים זה בזה ואין ביניהם אלא גיד אחד לבן כעין קרום ומראהו כמראה שומן מה שעל אותו הגיד שהוא כעין קרום לבן אסור בכרת ומה שתחתיו מותר מטעם חלב שהבשר חופה אותו. וצריך לגרור אותו גיד יפה יפה, ולפי שהוא לבן טועין בו כמה בגי אדם ואינם יודעים להפריש בין חלב לשומן. וראיתי כמה בני אדם מנקרי בשר נכשלים בו, לכן נתתי לב להחזיר ולהבדיל בין טמא לטהור. ואמר רב יהודא חוטין שבעוקץ אסורים יש מפרשים עוקץ הנקא, ואיני בקי באותם חוטין, כי לא ידעתי חוטי הלב באותו מקום לבד חוטי דכפלי הנמשכים עד תחת המותניים. ואני שמעתי ונראה לי עוקץ זנב, ובכל התלמוד למדנו עוקץ זנב כדתנן (סוכה ל"ד ב') ניטל עוקצו, הלכך צריך להסיר חוטין שבזנב, ודבר נראה שהם אסורים שהם סמוכים וגדלים ויונקין מחלב הכליות. קרמין, אמר רב הונא ואיתמא רב יהודא ה' קדמי הוו, תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דכפלי דטחלי דכולייתא משום תרבא. דביעי דמיקרי משום דמא ומסקנא דקרמא דבולו טחלא אסיר. וקרום שעל דד הטחול פירשנו למעלה דאסור מן התורה וחייבין עליו דמחובר לקרב שעל הקרב הוא.