סימן מד
שאינה בתולה לכהן גדול. צוה יוצרינו לכהן גדול שלא ישא שאינה בתולה, דכתיב בכ"ג בפ' אמור אל הכהנים כי אם בתולה מעמיו יקה אשה. ובמה נעשה כ"ג כבר פרשנו אותו במשפט אלמנה (סימן מ"א) ותנן ביבמות פ' הבע"י (נ"ט א') כ"ג לא ישא מוכת עץ והטעם כיון שהכתה עץ באותו מקום ופתחה כלו בתוליה ויצאת מכלל בתולה. ובוגרת אמרינן שנפתח פתחה מחמת גודלה נחלקו בה רבותינו בהבא על יבמתו דתנן ולא ישא את הבוגרת, ר"א ורבי שמעון מכשירין בבוגרת, וטעמייהו מפרש התם. וכל פסולי כהונה גדולה אם אירס את האשה בעודה כשירה לו כגון היה הדיוט ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס, וטעמא דיקח דקרא דקיחה דקדושין הוא. וכולהו עריות חמורות ומיתת ב"ד כרת ל"ת ועשה בכולהו חשיבה העראי. כביאה כדתנן בהבא על יבמתו (נ"ג ב') אחד המערה ואחד הגומר בפסול ולא חילק בין ביאה לביאה. והעראה היכא כתיב אמר עולא (שם נ"ד א') אמר קרא ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגילה את ערותה את מקורה הערה מכאן להעראה מן התורה, ושאר עריות למדות מגדה דאמר ר' יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע (שם ב') כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה הוקשו כל העריות לנדה מה נדה בהעראה אף כולן בהעראה. חייבי לאוין מנין אמר רב אשי (שם נ"ה א') א"כ לכתב קרא בש"ז בשפחה רדופה, מדגלי רחמנא ש"ז בשפחה חרופה שהיא בלאו הא שאר חייבי לאוין בהעראה. חייבי לאוין דכהונא מנין אתיא קיחה קיחה. חייבי עשה מנלן אתיא ביאה ביאה. והעראה הוא הכנסת עטרה. ואע"ג דשמואל אמר (שם ב') העראה זו נשיקה פי' נשיקת אבר הלכה כר' יוחנן דהא אפילו לגבי דרב הלכתא כוותי' באיסורי לגבי שמואל (בכורות מ"ט ב') קיימא הלכה כר' יוחנן בביאה פ"א (ד' א') כל שכן לגבי שמואל:


סימן מד
שאינה בתולה לכהן גדול. צוה יוצרינו לכהן גדול שלא ישא שאינה בתולה, דכתיב בכ"ג בפ' אמור אל הכהנים כי אם בתולה מעמיו יקה אשה. ובמה נעשה כ"ג כבר פרשנו אותו במשפט אלמנה (סימן מ"א) ותנן ביבמות פ' הבע"י (נ"ט א') כ"ג לא ישא מוכת עץ והטעם כיון שהכתה עץ באותו מקום ופתחה כלו בתוליה ויצאת מכלל בתולה. ובוגרת אמרינן שנפתח פתחה מחמת גודלה נחלקו בה רבותינו בהבא על יבמתו דתנן ולא ישא את הבוגרת, ר"א ורבי שמעון מכשירין בבוגרת, וטעמייהו מפרש התם. וכל פסולי כהונה גדולה אם אירס את האשה בעודה כשירה לו כגון היה הדיוט ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס, וטעמא דיקח דקרא דקיחה דקדושין הוא. וכולהו עריות חמורות ומיתת ב"ד כרת ל"ת ועשה בכולהו חשיבה העראי. כביאה כדתנן בהבא על יבמתו (נ"ג ב') אחד המערה ואחד הגומר בפסול ולא חילק בין ביאה לביאה. והעראה היכא כתיב אמר עולא (שם נ"ד א') אמר קרא ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגילה את ערותה את מקורה הערה מכאן להעראה מן התורה, ושאר עריות למדות מגדה דאמר ר' יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע (שם ב') כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה הוקשו כל העריות לנדה מה נדה בהעראה אף כולן בהעראה. חייבי לאוין מנין אמר רב אשי (שם נ"ה א') א"כ לכתב קרא בש"ז בשפחה רדופה, מדגלי רחמנא ש"ז בשפחה חרופה שהיא בלאו הא שאר חייבי לאוין בהעראה. חייבי לאוין דכהונא מנין אתיא קיחה קיחה. חייבי עשה מנלן אתיא ביאה ביאה. והעראה הוא הכנסת עטרה. ואע"ג דשמואל אמר (שם ב') העראה זו נשיקה פי' נשיקת אבר הלכה כר' יוחנן דהא אפילו לגבי דרב הלכתא כוותי' באיסורי לגבי שמואל (בכורות מ"ט ב') קיימא הלכה כר' יוחנן בביאה פ"א (ד' א') כל שכן לגבי שמואל: