ספר יראים/כד

סימן כד
אשת אחיו. לאחר מיתת אחיו או לאחר גירושין. אשת אחיו. הזהיר הכתוב בפ' אחרי מות דכתיב ערות אשת אחיך לא תגלה. ותניא ביבמות בהבא על יבמתו (נ"ה א') ערות אשת אחיך לא תגלח בין מן האב בין מן האם. ומסקנא דריש להו מערות אחיו גלדי דמייתר, ומייתר נמי ערות אחיך. התם מפרש טעמא אמאי מצרכינן יתורא דאי לאו יתורא הוא הוי ילפינן מאשת אחי אביו שהיה מן האב ולא מן האם אף אשת אחיו מן האב ולא מן האם דהא דמו להדדי שניהם על ידי קדושין. וענש בכרת שעליה נאמר בסוף הענין ונכרתו הנפשות. וענש גם בקדושים תהיו ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא ערות אחיו גלה ערירים יהיו. הרי יש ב' עונשין, כרת דהיא מיתת עצמו קודם ששים כדאמר רבא בסוף מועד קטן (כ"ח א') מחמשים עד ששים זו היא מיתת כרת, ערירי שהולך בלי בנים מפורש בת"כ ופירשו רבא בהבא על יבמתו (שם). ואותו עונש בערירות אינו אלא באשת אחיו מן האב ומפיק לה בת"כ מדכתיב אשר יקח את אשת אחיו נדה היא ערירים יהיו לא אמרתי אלא באשת אח שיש לה איסור והיתר והיינו אשת אח מן האב שיש לה היתר במקום מצוה, ומדקריה רחמנא נדה למד רב הונא בהבא על יבמתו (נ"ד ב') שיבמה שגירשה בעלה שהיא שלא במקום מצוה שאמורה ליבם בכרת מה נדה אע"פ שיש לה היתר בשעת איסורא בכרת אף אשת אח אע"פ שיש לה היתר לאחר מיתת בעלה, בחיי בעלה פי' לאחר גירושין בכרת, דאלו בלא גרושין בחיי בעלה הוי במיתת ב"ד דהא אשת איש הוי . ורבותי יש מהם שפירשו כרת שמת בלא בנים ואי אפשר להיות דהא מדרבנן בהבא על יבמתו לענין אשת אח מן האם, ולענין ערירות אמרינן בת"ב דאינו חייב אלא על אח מן האם כבר פרשתי למעלה דיליף מנדה, אלמא כרת וערירי תרי מילתא נינהו. ועוד דאמרינן במוע"ק מת קודם ששים זו היא מיתת כרת והא דלא חשיב ליה משום כבודו של שמואל הרמתי ושמואל היו לו בנים דכתיב ויהי כי זקן שמואל ובניו וגו' ועוד אמרינן במדרש אל תכריתו את שבט הלוי ממשפחות הקהתי אל תגרמו שימותו בעודם עובדים למשכן שימותו קודם חמשים שנה דכתיב מבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה וקרי לה כרת דכתיב אל תכריתו את שבט הלוי והלוים להם היה בנים אלמא מתים בעבודתם אעפ"י שיש להם בנים כרת קרי ליה. תולדה לאשת אחיו לא מצאתי :