ספר יראים/ט

סימן ט י יא
בתו בת בתו בת בנו מאנוסתו. הזהיר הכתוב על שלשתן על מקרא אחד באחרי מות, דכתיב ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה. בתו לא כתיבה הכא, מיהו מהאי קרא נפקא בסנהדרין באלו הן הנשרפין (ע"ו א') לאביי מקל וחומר וכי עונשין ומזהירין מן הדין גלויי מילתא בעלמא הוא. רבא אמר אמר לי רב יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה לאיסורא, נאמר כאן ערותך הנה ונאמר להלן ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא, מה להלן עשה בתה כבת בתה אף באן עשה בתה כבת בתה. וזמה זמה לשריפה כיצד שהרי למדנו הנה הנה, שהשוה הכתוב קרובי דידיה לקרובי דידה וכשם שהושוו לאיסורא כך הושוו לשריפה. שריפה בקרובי דידה למדנו מקמה זמה, נאמר באן שארה הנה ונאמר להלן בפרשה קדושים תהיו ואיש אשר יקח את אשה ואמה זמה היא באש אותו ואתהן מה להלן בשריפה אף כאן בשריפה, הרי למדנו עונש שלשתן ואזהרתן. ואבוה דר' אבין תני לה מהבא לפי שלא למדנו בתו מאנוסתו הוצרך הכתוב לומר ובת איש כהן ונו' והוא גם בכרת שעליהן נאמר באחרי מות ונכרתו הנפשות העושות. ותולדותיהן כדתני ר' חייא ביבמות בפ' כיצד (כ"ב א') שלישי שבבנו ושבבתו שנייה לו. ואיבעי' לן הא אם יש להם הפסק ושלישי דוקא או אין להם הפסק ושלישי, פירושו משלישי ואילך, ותיקו דאיסורא לחומרא: