ספר יצירה ו ה
פרק א · פרק ב · פרק ג · פרק ד · פרק ה · פרק ו
<< |ספר יצירה · פרק ו · משנה ה| >>
גם כל חפץ זה לעומת זה ברא האלקים, טוב לעומת רע. טוב מטוב, רע מרע. טוב מבחין את הרע, ורע מבחין את הטוב. טוב גנוז לצדיקים ורע לרשעים:
מפרשים
גר"א
שלשה כל אחד וכו'. עכשיו מפרש ג' וז' וי"ב עניינם היאך קשורים זה בזה כ"א לבדו, בנפש ראש ע"ג גויה וגויה ע"ג בטן זה על זה וכן בעולם ושנה כנ"ל:
ז' ג' מול ג' כו'. ר"ל עין ואזן ונחיר ימין נגד שמאל ופה באמצע מכריע בינתים וכן בספי' חסד נצח ת"ת נגד גבורה הוד יסוד ומלכות מכריע אבל ג"ר כולם רחמים גמורים, וכן הן זעג"ז בא"א כידוע וכ"ה בשנה ונפש:
ושנים עשר. שהן נחלקין לד' חלקים כנ"ל בד' אותיות הוי"ה שכל א' כלול מג' כנ"ל:
שלשה אוהבים. יו"ד חכמה וכן חסד דבה נחית חכמה:
שונאים. ה' בינה דמינה דינין מתערין וכן גבורה דבה נחית בינה כל אהבה הוא ממדת החסד וכל שנאה הוא ממדת הדין:
מחיים. ו' ת"ת אילנא דחיי:
ממיתים. ה' מלכות כנ"ל וכ"ה באדנ"י במילואו שכל אות מג' אותיות. ואוהבים ושונאים הוא בעוה"ב שלכך יצה"ר נקרא שונא אם רעב שונאך כי תצא על אויביך והרבה פעמים וכן להיפך, מחיים וממיתים בעוה"ז כמש"ל:
ג' אוהבים הלב והאזנים. שהן כלי התורה כמ"ש להקשיב לחכמה אזנך תטה לבך לתבונה וכיוצא בו והוא כלי חכמה ותבונה כי החכמה הוא דבר שמקבל ושומע מאחרים ותבונה הוא שמבין דבר מתוך דבר וז"ש בתחלה להקשיב ואח"כ תטה כו' כמ"ש (ברכות כ"ג ב', ע"ז י"ט א') לעולם ילמוד אדם ואח"כ כו' כי הלב לחשוב ולהנהיג א"ע והוא בא ע"י השמיעה כמ"ש בפ"ה כמ"ש לב נבון כו' ואזן חכמים וכמו שהלב עיקר כל הגוף כן האזנים ולכן אמרו (ב"ק פ"ה ב') חרשו נותן דמי כולו:
ג' שונאים הכבד והמרה והלשון. כל התאוה בכבד כידוע כמ"ש במדרש הנעלם ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא כו' הכבד אל הלב כו' עי"ש, ומרה כל הקנאה תלוי בה כידוע וז"ש (ב"מ ק"ז ב') מחלה זו מרה ולמה נקרא שמה מתלה שהיא מחלה כל גופו של אדם כמ"ש ורקב עצמות קנאה דא מחלה כו' ופת שחרית כו', והמעם כמ"ש שם למטה פת שחרית מוציא את הקנאה כו' וכן כל הי"ג מדות ששם הכל ענפי הקנאה שמבטלן. והלשון בו תלוי כל הגאוה והכבוד להתפאר עצמו ולגנות אחרים ולהתכבד בקלון חבירו והן שרשי כל המדות התלוין בלשון, ואלו ג' דברים הנ"ל הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם ר"ל מן עוה"ב והן ג' מדות של בלעם הרשע עין רעה קנאה, ורוח גבוהה כבוד, ונפש רחבה תאוה שתלמידיו יורשין כו':
שלשה מחיים הטחול ונקבי האף. כמ"ש אשר נשמת רוח חיים באפו. והטחול כל העוה"ז הכל בטחול כמ"ש השעה משחקת לו בטחול והיא משחקת לרשעים בעוה"ז שבו תרמוש כל חיתו יער אלו רשעים כו' הטחול הוא לילה זהו לרשעים ולצדיקים הוא שמחה של מצוה שהואנר מצוה בלילה וביום ותורה אור:
שלשה ממיתים ב' נקבים. הם גדולים וקטנים. והפה שאם יסתם וכן עצירת הנקבים וכן המאכל בפה מאכלים רעים שהכל בא ע"י מאכלים רעים וכן אם יחסר לחמו על פת לחם יפשע גבר וכן בשנה ועולם באין מג' ג' אוהבים וז"ש שלשה כ"א כו' ז' כו' וכולם אדוקים וכן הוא בשם שא' כולל הכל הוא שם הוי"ה שכולל בא' כידוע, ג' אותיות יה"ו ג' אמ"ש, ו' צירופים (של יה"ו) וה' אחרונה באמצע ז' כפולות, וי"ב צירופי הוי"ה, וע"ס מילואו. וכן במשכן אמ"ש ק"ק ואהל מועד וחצר המשכן, ז' כפולות ז' נרות של מנורה [וי"ב הן י"ב חלות כמ"ש המחבר פ"א], וכן בכלה ג' קדושין האשה ניקנית וכו' וז' ברכות וי"ב דברים של יחוד חתן וכלה נגד י"ב דברים שאמרו השרוי בלא אשה וכלל כולן הן ל"ב, ושרשם במלוי מ"ה שי"ג הוא בכתר גי' אח"ד שהוא אל"ף וכן בכולם כידוע, וכל זה שבכל אבר לבד צריך לכמה צירופים והכל לפי הצירוף וכולן כלולין ואדוקין זה בזה. [עוד בליקוטיו שלשה כ"א לבדו עומד. שהם זה על זה כנ"ל בפ"ג והוא בסוד שלש נקודות חש"ח. ושנים עשר עומדין במלחמה שאין להם מכריע רק התלי שמנהיג את הכל כמ"ש למטה אחד ע"ג כו' והכל בג' ג' שלשה אוהבים וכו'. ג' אוהבים להקשיב לחכמה כו'. ג' שונאים הקנאה כו'. ג' מחיים אשה ריח ניחוח אשה ריח בב' דחוטם כמ"ש בפ' פקודי וכנ"ל וטחול ניחוח שהוא מקור השמחה ואלו ג' מחיים הרוח וריח ממוגמרים שעל האש שהוא בנקב השני ללב ושמחה הוא ענין בפ"ע ואינו מי"ב המנהיגים, ג' כו' מהר צועה להפתח כו', והנה כ"ה בהנהגת העולם בד' יסודות כל תאוה ואהבה בסוד המים כמ"ש חכמי המחקר וע' בס' הישר וכ' נמשך אחריך כמים, וכל שנאה וקטטה וכעס מצד האש, והחיוני ברוח רוח חיים באפיו, ומיתה בעפר וכן ואל עפר, וכן בד' רוחות העולם, ב' הם משמשים בעוה"ב וב' כאן, אהבה ושנאה שם חיים ומות כאן, ושם הוא ג"ע וגיהנם והנה ג"ע הוא כל הצחצחות הוא בנהר וגיהנם באש וכאן ברוח ועפר, וכ"ה בד' רוחות ג"ע בדרום גיהנם בצפון כידוע, ממזרח החיות במזל הצומח מהאופק והמות בו שקיעה כידוע ויאסוף רגליו כו', וכ"ה במזלות אהבה ושנאה כו' דפ"ג שכנגדן הוא המלחמה כידוע לחכמי החזיון, וכן בד' היסודות שלכן מים ואש הם מתנגדים וכן רוח ועפר שהם הפכים אהבה ושנאה כו' ונקשרים זה בזה ע"י חיבור כולם כמ"ש בר"פ וארא. שלשה אוהבים כו' וכ"ה בכל הז' חלקים בעולם כסף הוא אוהב שהוא מצוי לכל והוא קל בהוצאה וזהב שונא שאינו מצוי כ"א למקנה או למבחן או צפון לרב טוב הצפון ג' דרגין דצפון מצפון זהב וג' דרגין ביה נציץ כדהבא או סומקא או חשוכא והן ג' דרגין דזהב שניתן לאדם והכל בדין או מה רב טובך אשר כו' וכמ"ש בספר הבהיר הובא בזוהר סוף ח"א בעמוד האחרון לי הכסף ולי הזהב כו' שם של כסף בימינו ושל זהב שם בשמאלו אמר זה יהיה מזומן וקל להוצאה ועושה דבריו בנחת כו', וזה"ב הוא ימי קריאת התורה להיפך (ומ"מ נהירו דז' מאיר לה"ב משא"כ בלא ז' הוא חשיך והן כפולים כוללים זה בזה והן שתי בנות הב הב כו' ב' בנות דלוט ב' דמעות שמהם הדין מהספירות אבל זהב מאיר כנ"ל) והן [ר"ל ה' ב' מזה"ב הן הספירות דשמאל ר"ל הוד וגבורה שהן יום ה' ויום ב' וז' דזהב הוא שבת מלכות כו'. ש"ל] הספירות דשמאל ושבת הוא מלכות דסליק לבינה כידוע וכס"ף הוא בא"ב כסדר וענ"י הוא אותיות הקודם לכסף למפרע כל הדוחק כו' ונחשת הוא החיים נחש נחשת וראה אותו וחי וברזל הוא הממית כו' וז"ש לא תניף כי הברזל נברא לקצר והמזבח נברא להאריך ולכן נקרא מזבח הנחשת ונחש הוא ג"כ החיים חיויא דחייא והוא אליהו ז"ל קנא קנאתי לכן חי לעולם אלא שהנחש נתהפך ולכן כל המקנא אין מה"מ שולט עליו וכן בד' חיות שבדניאל אלא ששם הזהב (קפד"ם) [צ"ל קודם, ש"ל] כמדתו ובו היה בהמ"ק קיים]:
אחד ע"ג שלשה. וא' הוא התלי וגלגל ולב שע"י השי"ת עושה נפלאות אדון הנפלאות והוא מטה משה שהיה מסור בידו והוא הנהפך והסימן ה' מלך תג"ל הארץ:
פרי יצחק
שלשה כל אחד לבדו עומד אחד מזכה ואחד מחייב ואחד מכריע בינתים. עיין בפ"ג מ"א מ"ש שם מזה הענין:
שבעה חלוקים שלשה מול שלשה ואחד חק מכריע בינתים. ר"ל כי ידוע מע"ח שער המלכים פרק ה' כי ג' ספירות הראשונות היו בתחילת האצילות אפילו בעת שבעה המלכים שמתו בדרך ג' קוין עמודין וכולם קשורים זה בזה ביחד אבל שבע התחתונות יצאו כולם מתחילה נפרדות זו מזו שלא בדרך קוים רק זו על גבי זו כי לא היה בהם אחדות והתקשרות כדמיון אנשים נפרדים איש לדרכו ולא היה בהם אהבה וחיבה ולכן לא יכלו לסבול הכלים אלו האורות ומתו וכמ"ש חבור עצבים אפרים הנח לו, וז"ש בעל ספר יצירה כאן שבעה חלוקים ומתחילה אמר שלשה כל אחד לבדו עומד ר"ל כי השלש ראשונות הם אינם חלקים נפרדים זו מזו אלא כל אחד לבדו עומד כדרך קוין העמודים אבל היה בהם התקשרות ביחד זו בזו ע"י הא' המכריע בינתים וזה הנזכר היה בעת תחילת האצילות השבעה מלכים שמתו אבל אח"כ בעת התיקון היו ג"כ כדרך קוין העמודים הקשורים זה בזה ביחד והם נעשו אחר כך שלשה מול שלשה ואחד חק מכריע בינתים ר"ל חג"ת מול נה"י ואחד חק ר"ל חק המלכות שבה גזירת הדינים וגם ידוע שמקומה נרשמת נחקקת בת"ת ז"א בסוד כי חוק לישראל היא מכריע בינתים בין חג"ת ונה"י ודוק והבן היטב מ"ש:
שלשה אוהבים העינים והאזנים והלב, כצ"ל. וכך כתב הרמ"ב ז"ל שלשה אוהבים העינים מאירים לגוף להנהיגו האזנים משמיעות ולב מחשב להנהיג את הגוף בין בטוב ובין ברע ושלשה שונאים הלשון מדברת רע לעשות רע אל הגוף הכבד טוחן המאכל בחומו ומגרה המאכל והמשתה המרה מרגזת ומכעסת ומסמא ומחרשת:
שלשה מחיים שני חוטמי האף. מנשימים ומריחים:
הטחול. מקרר חום רתיחת הקרביים ומגרה השחוק לשמח הגוף:
שלשה ממיתים. שני נקבים התחתונים הנקב אחד המוציא את הצואה והמוציא מי רגלים הוא נקב אחר ואלו השני נקבים אם יסתמו לרוב או אם יפתחו לרוב הם ממיתים את האדם והפה ג"כ אם יסתם לרוב אי אפשר לחיות. ושתים עשרה בחי' הפעולות אלו הנזכרות הם כנגד שתים עשרה פשוטות סוד הו' קצוות דאור הישר ואור החוזר הנכללין בת"ת שמהם הם נמשכים כי אור ישר הוא סוד חיים ואהבה ואור החוזר הוא סוד מות ושנאה ובעל הס"י שמזכיר כאן דוקא אלו שתים עשרה הפעולות כוונתו לפי שג"כ בעולם התהו בעת השבעה מלכים שמתו עם עולם התיקון שחיו אח"כ היו י"ב בחינות הפעולות אלו הנזכרות עמהם הם נמשכים ג"כ כי בעולם התהו היו המיתה והשנאה ובעולם התיקון היו החיים ואהבה ולכן מזכיר כאן אחר שאמר מתחילה שבעה חלוקין שלשה מול שלשה וכו' שהוא מרמז על עולם התהו ועולם התיקון כמ"ש ודוק והבן היטב מ"ש:
ואל מלך נאמן מושל בכולם ממעון קדשו עד עדי עד. עיין בפרק א' משנה ה' מ"ש ע"ז ותבין זה:
אחד על גבי שלשה. ר"ל בחי' א"ס הוא על גבי שלשה כח"ב:
שלשה על גבי שבעה. הם כח"ב על שבע התחתונות:
שבעה עד גבי שנים עשר. הם שבע התחתונות על גבי ששה קצוות אור ישר ואור החוזר הנכללים בת"ת שהם שרשים שלהם, א"נ הם סוד שנים עשר בקר שהיה העליון עומד עליהם, ועיין בזוהר פ' ויחי דף רמ"א ע"א מ"ש שם ע"ז: