הקדמה

עריכה

אמר המחבר: בהיות חברים מקשיבים אצל ציון רשב"י עוסקים באמרותיו אמרות טהורות כדרכנו פעמים בשנה מעת לעת ומפקידה לפקידה שם ישבנו גם בכינו צעקנו במרירות לבנו ויתכו כמים שאגותינו בראותינו איך רשב"י וחבריו בדורותם היו מצטערים ואוננים ובוכים כי על גלות שכינה וכבודה ה' הגדול המחולל כמ"ה? על רוב פשעינו ואותם הצדיקים לא היו גרמא בניזקין וקל וחומר לנו שאנחנו הגורמים שיש לנו לבכות ולהצטער כפלים.

וזה לשון רשב"י בתיקונים בתיקון שישי:

ווי לון לבני נשא דקב"ה אסיר עמהון ואתמר ביה אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים ופורקנא דילה דאיהי תשובה אימא עלאה איהי תליא בידיהון וכו' ויפן כה וכה אם אית מאן דיתער בתיובתא לתברא בית אסורין דלהון הדא הוא דכתיב: לאמור לאסורים צאו ולאשר בחושך הגלו

(כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְיָ בְּעֵ֤ת רָצוֹן֙ עֲנִיתִ֔יךָ וּבְי֥וֹם יְשׁוּעָ֖ה עֲזַרְתִּ֑יךָ וְאֶצׇרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֙ לִבְרִ֣ית עָ֔ם לְהָקִ֣ים אֶ֔רֶץ לְהַנְחִ֖יל נְחָל֥וֹת שֹׁמֵמֽוֹת׃ לֵאמֹ֤ר לַֽאֲסוּרִים֙ צֵ֔אוּ לַאֲשֶׁ֥ר בַּחֹ֖שֶׁךְ הִגָּל֑וּ עַל־דְּרָכִ֣ים יִרְע֔וּ וּבְכׇל־שְׁפָיִ֖ים מַרְעִיתָֽם) (ישעיהו מט)

ויפן כה וכה וירא כי אין איש אלא איש לדרכו פנו בעסקין דלהון באורחין דלהון איש לבצעו מקצהו בבצעא דהאי עלמא לירתא האי עלמא ולאו אינון מסטר דאלין דאתמר בהון אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שנאי בצע עכ"ל

אלה הדברים יצאו מפי קדוש מדבר וגם עתה שפתותיו דובבות בקבר ירדו לעמקי לבבנו שמענו ותרגז בטננו זחלנו ונירא מאוד לנפשנו אמרנו אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחת איך ניעול בכיסופא לעלמא דאתי מה נדבר ומה נצטדק לפני מלכו של עולם

ככה אירעה לנו פעמים רבות ובשובנו לעיר בהבלי הזמן נשתומם לבנו בצרותיו כי רבות אנחותיו והים הולך וסוער עלינו

ויהי היום אמרנו עת לעשות לה', אלקינו יתברך הבטיחנו והבא ליטהר מסייעין אותו ואמ' פתחי לי אחותי רעיתי פתח קטן כשל מחט ואפתח לכם פתחו של אולם לכו ונשובה אל ה' בכל עוז וגם נשיב רבים מעון כאשר צונו יתברך

פה צפ"ת עשינו חברה קדושה קראנו שמה סכת שלום ורבים מתקבצים לשוב בכל לב גם מעת לעת העבד דורש בכל קהל וקהל על התשובה, גם אגודה אחת חברים מקשיבים יחדיו ימי המעשה סגורים הומים כים על התורה ועל העבודה.

אמרתי מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא ונשלוח ספרים על דבר כבוד שם המלך הקדוש שאין כמוהו ויחרדו בנים מים קצות הארץ יחרדו לשוב בכל לב מעון אליו יתברך ולהתחזק במצותיו לעשותם כי הוא אמר: קְרָ֤א בְגָרוֹן֙ אַל־תַּחְשֹׂ֔ךְ כַּשּׁוֹפָ֖ר הָרֵ֣ם קוֹלֶ֑ךָ ישעיהו נח וכל העם ישמעו ויראו וזה החילי לעשות בשם אלקי ישראל

קול שאון מעיר קול ה' לעיר יקר' לכו נא ונוכחה יאמר ה' שמעו ותחי נפשכם אהובי עליון העם בחר לנחלה לו בעולמו מנורת זהב כולה שבעה נרותיה שלש אבות וארבע אמהות וזהו אומרו: כסף צרוף מזוקק שבעתיים ד"א אדם שת נח ושם אברהם יצחק יעקב הוא הזקוק הנכון כך כתב הרשב"א אצל הגדת יעקב אבינו לא מת כלפי הזרע ונכון הם גזע קדוש בו חשק ה' ויבחר בזרעו אחריו ממצרים גאלם באותות ובמופתים גדולים וקרע להם הים וטבע אויביהם ועל ידי הפלאים הגדולים ושינוי סדרי בראשית ידעו באמת כי יי הוא האלקים יוצר בראשית אין עוד מלבדו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת שנאמר: וידעתם כי אני יי והביאם לסיני ונתגלה להם באור שכינתו ודבר אליהם פנים בפנים ונתן להם תורת אמת נמצא בידם פדיון נפשם וגופם שהבדילם מכל גויי הארצות אשר בחשכה יתהלכו עובדי אלילים אלמים הבל המה מעשה תעתועים והיה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם הוליכם ארבעים שנה במדבר מקום נחש שרף ועקרב וצמאון והם מוקפים בענני כבוד ואין שטן ואין פגע רע והוריד להם מן השמים מן ומי באר מן הארץ ולא חסרו דבר כל הארבעים שנה בנים גידל ורומם והם פשעו בו כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון יעשו עגל בחורב וישתחוו למסכה ויאמר בפיו להשמידם, לא מלבו, גם בפיו רמז למשה עבדו להתחנן לו עליהם באמור אליו הניחה לי ויהר אפי אז התחזק משה ויחל משה פניו יתברך ויאמר לו סלחתי כדבריך ולראיה כי מחל להם מחילה גמורה ואהבתו הגדולה לא זזה ממקומה עשאם דגלים איש על דגלו בארבע רוחות ושכינתו ביניהם משכן מלא מאור נוגה דוגמת מחנה מלאכיו מיכאל גבריאל רפאל נוריאל והוא באמצען ומספר הפקודים של כל דגל של מטה כמספר הפקודים של מלאכי השרת כדגל של מעלה כדאיתא בזוהר ג קח להורות כי הוא אלקינו אבינו מלכנו ואנחנו עמו ועבדיו בניו כשתילי זיתים סביב לשלחנו

ורצה תכף להנחילנו הארץ הטובה אשר נשבע לאבותינו צבי היא לכל ארצות והבנים פשעו בו וירגנו באהליהם וימאסו בארץ חמדה ועם כל זה לא הפר בריתו עמהם אך את בניהם הקים תחתם והנחילה להם לא בחרבם ולא בקשתם כי אם בכחו הגדול

כי אף כי בכל מלהמות העמים שנלחמים אלו עם אלו סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה משלי כא לא מכל מקום הדבר נסתר אך במלחמתן של ישראל היה הדבר בגלוי ונודע לכל כי ה' הוא הנלחם להם

ובכניסתם לארץ הקיפו את עיר יריחו והם אומרים עלינו לשבח מראשו לסופו ומסופו לראשו ונפלה חומת העיר תחתיה ונכנסו בעיר ושרפוה באש ועמדה חמה להם לעיני כל העולם בדבור קל שאמר לו יהושע: שמש בגבעון דום

ודוד הוא הקטן עם יפה עינים לא לומד במלחמה מסר ה' בידו את הפלישתי איש מלהמה מנעוריו אין כמוהו

עוד העיד הכתוב על דוד שהיה מפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת ש"ב בג ח וכמה נפלאות אין להם מספר עשה עמנו יתברך הנסים כתובות בספרי הנביאים והמליך עלינו מלך צדיק חסיד קדוש דוד עבדו והאציל עליו רוח הקודש ושר שירים מפוארים

ונתן לו השם יתברך בן חכם לא היה כמוהו בעולם מלכים א ה יא והמליכו תחתיו בכיפה וכל העמים עבדוהו והשתחוו לו

ובנה מקדש לאלקינו בירושלים שהוא באמצע ארץ ישראל ועמו ישראל בארבע רוחותיו בארץ ישראל כדגלים במדבר כשתילי זיתים סביב לשלחנו

וכי פשעו בו היה שולח להם עבדיו הנביאים השכם ושלוח להתרות בנו שנשוב ולא שמענו וכי נתמלאת סאת פשעינו הרס בעברתו המקדש וזרה אותנו בארבע כנפות הארץ סביבות ירושלים מרחוק ובעומדנו להתפלל פנינו נוכח המקדש ממזרח וממערב מצפון ומים אם כן עדיין אנחנו כדגלים ואם הגופות רחוקות הלבבות קרובות והיו עינינו ולבנו שם כל הימים אבל אשמים אנחנו ועדין לא שבנו מתעייתינו ולכן נתארך גלותינו ומצאונו צרות רבות ורעות לא שלוונו ולא שקטנו ולא נחנו ויבא רוגז מעת לעת ומפקידה לפקידה גירושין ושמדות חרבות שלופות מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ה' זו חטאנו לו במצות לא תעשה, הלכנו עמו בקרי דרך עראי וברפיון ידים במצות עשה, אוי לנו דלא אכשור דרי ולא טובים אנחנו מאבותינו ואין אנו בטוחים מגרושין ושמדות אחרות וחרב היונה וכוסות התרעלה ששתו אבותינו וראיתי גדול הדור מוהר"ר יוסף קארו זלה"ה מיצר ודואג על זאת בימיו, ובת קול משמים יוצאת לרבים בכל יום שובו בנים שובבים כדאיתא בזוהר פרשת נשא ג קצו ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי גם ליחיד קול קורא משעיר מה לך נרדם קום קרא אל אלהיך ואין מקיץ ומתעורר להחזיק בו כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו איש לבצעו מקצהו גם רעתינו רבה כי לא נשים על לב איך בנס אנחנו חיים וקיימים כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם כדכתיב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וניסים גדולים עושה עמנו בכל דור ודור מיום הגלנו מארצנו והם גלויים לא עשה כן לכל גוי וגם לכל יחיד ויחיד עושה נסים רבים ואנחנו כפויי טובה הן אמת כי טרדות הגלות ודוחק השעה והעוני לא נתנונו השב רוחנו ואנחנו מבטלים את התורה מעוני לפי שבטלנוה מעושר בהיותינו במלכותנו כמאמר התנא ופסוק מלא הוא דברים כח מח תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך וגו' ובחוסר כל ולא גזר עלינו מלכנו גלות רק אלף שנים כמאמר נביאו: 'נתנני שוממה כל היום דוה', יום שלו יתברך ולפי שלא עוררנו תשובה נתארכו ימי גלותינו עוד חצי יום ועוד ועתה ישראל זכרו דברי הושע נביאו אשר ניבא ג ה אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים כל איש יחרד מפני פחד ה' ומהדר גאונו נחפשה דרבנו ונשובה עד ה' נפקח עיני שכלנו ונחזי אנן דשלש הנה קורותינו: א. אחד: חסרון ידיעתנו את אלקינו דכתיב ידע שור קונהו וגו' ישראל לא ידע ישעיה א ג וכתיב כי אויל עמי אותי לא ידעו ירמיה ד כב וכתיב ותופשי התורה לא ידעוני ירמיה ב ה ב. שנית: עצלותינו ורפיון ידינו במצותיו יתברך ג. שלישית: העדר התשובה לתקן את אשר עיותנו ולרפא את מזבח ה' ההרוס לכן אנשי לבב שמעו לי איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק על שלש אלה נדעה נרדפה לדעת את ה' ואחרי מצותיו תרדוף נפשנו כאריה ישאג ותשובתו הרמתה נעלה במעלות עד אשר חטאינו כשלג ילבינו ויעשו כזכויות מר ואהלות קציעות כל בגדותיך ואני עפר רגליכם אלעזר בכ"ר משה בן החכם חסידא קדישא כ"ר אלעזר אזכרי נ"ע נתתי לבי לא לכבורי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבוד מלכו של עולם לחבר הבור קצר על השלש האלה למען ירוץ הקורא בו, בו ירוץ צדיק ונשגב, א. תחילה אומר מזער בידיעת מלכנו ב. ואחר כך אזכיר המצות שאפשר לנו לקיימן בגלותינו ג. ואח"כ אחתום בענין התשובה ב"ה אע"ג דידיעת ה' והתשובה נמי תרי מצות עשה נינהו מכל מקום הם עיקר ושורש הכל וראוי לסיימן לעצמן, לכך אמרו ז"ל מכות כד : תרי"ג מצוות ניתנו למשה בסיני בא דוד והעמידן על אחת עשרה וכו' בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה ב ד ועל מצות התשובה נאמר והשיבו וחיו יחזקאל יח לב ואיתא בספרי ובסדר עולם וברעיא מהימנא דכל המצות תלויות בשמונה אברים שבאדם: א. בלב ב. ועין ג. ופה ד. וחוטם ה. ואוזן ו. ויד ז. ורגל ח. וראש הגויה ומצות ציצית שהיא מזכרת כל המצוות כדכתיב בה: וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' יש בכנף שמונה חוטין רמז לשמונה דברים אלו לכן ראיתי לחלק המצוות לשמונה אברים אלו בפרקים אך המצוות התלויות בחוטם לפי שהן מועטות אצרף אותן עם התלויות בפה בפרק אחד, דריחא דתליא בחוטם מלתא היא כטעמא דתליא בפה. ואכתוב גם קצת מצוות מדברי קבלה הם הנביאים והכתובים ומדברי סופרים כדאמרינן במסכת ברכות יט כל מילי דרבנן אלאו דלא תסור אסמכינהו וכל העובר על דברי הכמים חייב מיתה שם ד לפי שפורץ גדרה של תורה וראוי לכל ירא ה' להקדים כל יום "לזכור בלב" "ולהוציא בפה" המצוות שאפשר לו לקיימן וכן כתב הרב רבינו יוסף נחמיאש תלמידו של הרב רבינו אשר והיינו דכתיב בפרשת ציצית: "וזכרתם" את כל מצות ה' וחזר וכתב "למען תזכרו" הראשון "לזוכרם בלב" והשני "לזוכרם בפה" ועל שניהם רמז דוד ואמר וחסד ה' מעולם ועד עולם וגו' לשומרי בריתו ולזוכרי פקודיו לעשותם תהלים קג יח

הדור אתם ראו קראתי בשם "ספר חרדים" לחיבור קטן זה שחברתיו למזכרת מצות יוצרנו לפי שארז"ל כי לכך נתן לנו יתברך התורה בסיני באש ורעש שהיינו אז באימה ביראה ברתת ובזיע לזכרון לנו שנעסוק בתורה ובמצותיה עד עולם באימה וביראה ברתת ובזיע וכתיב בספר עזרא: י ג "והחרדים" במצות אלהינו. ונאמר על ידי הנביא ישעיה: סו ה שמעו דבר ה' "החרדים" אל דברו. וכתיב: שם ב ואל זה אביט אל עני ונכה רוח "וחרד" על דברי. ואיתא בספרי פרשת בהעלותך כא ז: ויאמרו האנשים ההמה אליו וגו' למה נגרע וגו' מלמד שהיו בני אדם כשרים "וחרדים" על המצות. ובפרשת ואתחנן על הפסוק אז יבדיל משה שלש ערים - לשון רש"י נתן לב להיות "חרד" לדבר שיבדילם ואע"פ שאינן קולטות עד שיבדילו אותן שבארץ כנען אמר משה מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה עכ"ל (וכ"כ לקמן עמ' ט' דהיראה הגדולה נקראת חרדה עי"ש)