ספר חסידים תתקנג
מפרשים: פירוש קדמון ברית עולם

כשרואה אדם שיש לו פרנסה והוא יכול להרויח במלאכת עראי כדי צרכו אז לא יאמר אם אין קמח אין תורה ולא יעשה מלאכתו קבע ותורתו עראי אלא תורה קבע ומלאכתו ארעי ולא ישב אדם בטל רגע אחד כי יותר מענשים האדם כשיושב בטל או עוסק בדברים בטלים ממה שעוסק במלאכתו אע"פ שיש לו הרבה וכשרואה אדם שיש לו נאמן שיעסוק במה שיש לו והוא מאמינו אז יעשה כרבי שמעון בן יוחאי לקיים להגות בו יומם ולילה ולא יעסוק כלל במלאכה. ואם יש לו נאמן ואינו רוצה לעסוק בשלו מפני שרוצה הנאמן לעסוק בשל עצמו אא"כ יתן בידו למחצית שכר או לשליש. אם יכול להתפרנס באותו שליש הריוח שיגיע לחלקו טוב יעסוק בו ולא יתן את שלו לאלמים אפילו בפני עדים אבל החכם עיניו בראשו של דבר מה יולד בסוף הדבר שמא צריך לבא לדין עמו אע"פ שיש לו עדים ויאמר לו אל תשיב לי אלא בפניהם מ"מ שמא יהא צריך לעכב התפלה עד שיעשו לו דין. לכך ידע ויחקור תחלה שמא לבסוף יהיה עון. ואל יאמר בעל כרחי הוא שאינו רוצה להיות נזקק אלי לפי שמתחלה גרם הוא כמו שאמרו חז"ל שבועה אינה וזה מבין שניהם לפי שלא היה לעשות שום משא ומתן עמו. ולא יתן לאדם שחומד ממון ולא לאדם שהוא יודע שידחה אותו מיום ליום אלא למי שברור לו שהוא נאמן. אבל בני ביתו של הנאמן יש מהם שאינם נאמנים וחשודים ואם אין אדם יכול להרויח בחלק המגיעו אז הוא יעשה בעצמו ועוד אם לא היה מוטל עליו לפרנס אחרים אלא בני ביתו אינו צריך לעשות מלאכתו קבע אבל אם צריך לפרנס אחרים יעשה מלאכתו קבע. ואם הוא איש שמחדש טעמי תורה שאם יעסוק בדרך ארץ לא יחדש ואין כיוצא בו בעיר או התורה חביבה לו והוא שימצא מי שיפרנס את העניים שהוא מפרנס יעשה מלאכתו עראי ותורתו קבע וכיון שאדם מוצא הצלחה ויספיק לו באומנותו אל יעזוב אומנותו ויתפוס באומנות אחרת אא"כ לא יוכל להיות בלא עון. ברא הקב"ה לבריות בלא עמל מזונות ולאדם הראשון שחטא בעמל שנאמר (תהלים קד יד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם וכל מלאכת מצוה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים אל יבטל עסק תורה בעבורה אלא א"כ יהיה חילול ה' אם לא יעשנה. וכל מצוה הבאה עבירה על ידה מוטב שלא יעשה המצוה כמו לשמח חתן ויש שם פריצים ויודע שבלא פריצות אינה יכולה להיות ואי אפשר בלא הרהור או מלראות בנשים אל יהיה שם ואם יתכבד אדם בקלון חבירו שיש לו כבוד שאדם חשוב יהיה בסעודתו ולאותו אדם יהי' בושת או יצטער שישב שם יהיה עון לבעל הסעודה. וזה אפילו שהלך היה בושת אלא שהיה ירא שמים והיה ירא שלא יכעוס אם לא ילך: