ספר חסידים/תשפב
ספר חסידים תשפב
מפרשים: פירוש קדמון • ברית עולם
אדם שאומר בבית הכנסת ברכות ושבחות יכוין בלבו שכל מי שחפץ לשמוע שיצא ידי חובתו לפי שלא יוציא השומעים ידי חובתן עד שיכוין להוציא השומעים. כי פעמים שאדם רוקק או משליך מחוטמו כיחו והוא פוסק. ואם בא לפסוק יפסוק בין הפסוקים כדי שלא יפסוק באמצע. ואם יכול לעצור בין ספור פסוק אחד כמו ארוממך אלהי המלך שלא ירוק. לא יפסוק עד שיסיים ואברכה שמך לעולם ועד. וכ"ש כשיאמר ארוממך שלא יפסוק כי על מה מוסיף אלהי המלך ואם נזדמן לו רוק שאי אפשר לומר השבח הרי בעל כרחו צריך לרוק או להפסיק עד כלות רוקו ועד שימשך רוחו. לכך יקדים קודם להשליך מחוטמו או מגרונו כדי שלא יצטרך להפסיק באמצע הדבור כגון גדול אם היה מפסיק גדול ה' ומהולל וכיוצא בו וחכם אחד רואה בעצמו כשהיה יגע וצריך להפסיק עד בלעו רוקו עד שימשוך רוחו יהא מפסיק במקום שאין מדבר בשבח של מעלה כגון אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה והכל יש שבח. אבל כאן שבעל כרחו יש לו להפסיק יותר טוב שיפסיק במקום שיש בו שבח כגון אז נבהלו אלופי אדום. וכגון את השמש לממשלת ביום שהרי כבר אמר לעושה אורים גדולים וכן לסיחון מלך האמורי שכבר אמר למכה מלכים גדולים אבל על חנם להפסיק בכל מקום אסור לדבר דברים בטלים. ואפילו דברי תורה בנתים שאי אפשר לו להפסיק אז יעשה כך ואם במקום שיבא לטעות אם ישתוק כגון שאמר ויאמרו בגוים ה' מלך. ואם ישתוק הוא כשיצטרכו לומר ירעם הים ומלואו יאמרו בגוים ה' מלך או חילוף אם ישתוק במקום שכבר אמר הניא מחשבות עמים שמא יאמרו רבות מחשבות בלב איש. אם צריכים לומר עצת ה' לעולם תעמוד או חלוף. וכן כשבאים לומר אשרי הגוי אשר ה' אלהיו אם יאמרו כי הוא אמר ויהי הוא או בחלופו. וכן בכל מקום שיש לטעות אל ישתוק פן יטעה לכך יראה באיזה מקום יש עון לחשות כגון שיאמר טוב שלא ישתוק ואח"כ איך יאמר ה' לכל. וכל כיוצא בו לכך נאמר (קהלת ג ז) עת לחשות ועת לדבר: