ספר חסידים/תקפט
ספר חסידים תקפט
מפרשים: פירוש קדמון • ברית עולם
יש דברים שאין הלב סבור שיש עון בדבר והוא עון כגון לשנות הבריות ממנהג שנבראו כי הקב"ה עשה כל צרכי הכל לפי מה שהוא. כי העופות הקטנים אינם זזים ממקומם לפי שהעוף מביא להן לאכול עד שגדלים לו כנפים. אבל עופות הבית מיד אוכלים לפי שמחייתו בהליכה ולא בעפיפה לכן חיות אוכלים עשב השדה כי אי אפשר להביא עשב לקטנים לכך הולך. אבל חיות הטורפים ממלאים חוריהן לטרוף טרף. ואין צורך לקטן לצאת מפני שאינו יכול לטרוף. וברא לכל דבר צרכיו ומגיניו כפי הצורך. כיצד קרנים לבהמה טהורה להגן מן החיה וגם בעבור לחכך בהם ולגרש זבובים ותולעים הנושכים בה. וברא זנב במקום שלא יגיע קרניו לגרש זבובים בזנבו. לכך ברא לשור זנבו ארוך במקום שלא יגיעו קרניו לגרש זבובים בזנבו לעזור לעצמו בזנבו ולעיזים שקרניהם זקופים ולאילים ברא זנב קצר. כי צוארם ארוך וקרניה מגיעים לכל גופו ואינו צריך לזנבו. הרי אם יחתוך אדם זנב בהמה. והוא סבור לא עשיתי צער בעלי חיים. הרי גורם צער לבהמה. שאינה יכולה לתקן עוד לעזור מן הזבובים. וברא לאדם ולדוב ולקוף ידים. לפיכך אין צריכים זנב. כי בידיהם אשר להם ממשמשים בכל הגוף סוף דבר לא הניח הקב"ה צורך כל בריה שלא ברא לה כל צרכיה. ואם יאמר אדם היאך יתכן שברא הקדוש ב"ה באדם דבר לבטלה. כגון צפרניו אם אין אדם נוטלים היו גדלים באדם יותר מכדי צרכו. יש להשיב כי כל עשייתן וגדולן. וגם השער שגדל צורך הוא פעמים מוצא רפואה והנאה. בגידולן. ופעמים בגילוחן ופעמים בגידולן. וכן בשניו. וכן בצפורניו. הרי ברא לכל הבריות צרכיהן וצרכי צרכיהן. כגון ידים לעמול וידים לדוב לטרוף ולהכות טרף כמו אדם. לאדם מכה בכלי שבידיו וברא לחזיר יער שינים למעלה ושינים למטה שאם יבא דוב או חיה אחרת להכותו הוא מכה בשניו. והדוב ביד והאריה בזנבו וסוס ברגליו. ולסוסים ולגמלים ולחמורים פרסותיו קלוטות בעבור משוי שעליהם. ושרוכבים עליהם להתחזק ולסבול המשאוי ולדוב שכחו בידיו יש לו כפות ככפות רגלי אדם לעמוד על רגליו. ולכלב שאוכל עצמות ודברים קשים. שיניו חדים ועוד שיהא המאכל במעיו שלשה ימים כדי שלא ירעב. ונפל אשת ברא בלי עינים לפי שמאכלו בתחתית הארץ ואילו היה רואה היה צריך לבקש צרכיו נפל אשת היא התנשמת שבשרצים שכתוב בויהי ביום השמיני וקורין אותם ט"לפא בלע"ז ויש בני אדם שהם בלא יד או בלא רגל או בלא עינים נולדו. או נוגפו. הרי ברא בני אדם שלמים בגופם. שעושים צרכיהם של חסירי איברים. שהרי הולד נולד ואינו הולך ואמו מתקנת לו צרכיו כן כל חסירי אבר מזמן להם הקב"ה עושי צרכיהם. וכן כל ישראל אבות ואמהות זה לזה שנאמר (דברים כט ט) ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל טפכם וטפכם לא נאמר אלא טפכם בלא ו' לומר כל איש ישראל יהיו בעיניכם כטפכם לתקן כל צרכיהם ועוד ברא חיות בריות אוכלים בריות אחרות. כגון עכביש יארוג לתפוש זבובים ותולעים וברא לזבובים כנפים לעוף באויר שאין עכביש יכולה לה. ויש לעכביש כמה טרחים שמתקן ברוקה קורה לתפוש בה זבובים ותולעים שביום א' לא יתפוש הרי לכל דבר עשה צרכיו יבואו לו בקושי ונתן מורא דבר אחר עליו. כדי שיחשוב שיש שליט עילאה שמכין לכל חי צרכיו. והוא עושה הכל וכשיבקש להקב"ה בכל לב להכין לו צרכיו ולהצילו מחזק ממנו והקב"ה ברא חי שאוכל חי כחיות כדי שלא יתרעם האדם לומר איך יתכן שהקב"ה התיר לאדם לשחוט בהמות חיות ועופות ולא חש לצער בריותיו לכך ברא שאר חיות אוכלי חיים ואם יאמר אדם לא נברא חי אוכל חי אלא החיות טורפות מדעתם יש להשיב הואיל ומצינו שאותם עופות האוכלים (בריות חיות דורסי' א"כ הקב"ה גזר כך וכן לאדם. ואם תאמר היה לו להקב"ה לגזור שהכל יאכלו עשב ולא חיים יאכלו זה את זה לפי שהקב"ה יודע שיש יצר רע שולט בכל לכך גזר לכל דבר שיהא מורא עליו וצרכיו בעמל כדי שיתפלל להקב"ה ויכוין לבו אליו להכין לו צרכיו ותאותו. ולהצילו מן החזק ממנו ולהודות לו על תשועתו ועל טובותיו ועל חסדיו ולכך ברא הרים וגבעות. לפי שידע שעתידים להרוג זה את זה. כדי שימצאו הטובים מנוס להושיע שם כדכתיב (תהלים קד יח) סלעים מחסה לשפנים וכל חיה או בהמה שאינה אוכלת חי אינה דורסת ועוד לבהמה בשיניה. להודיע שהכל מן הקב"ה. והאלהים עשה שיראו מלפניו. לכך שינה זאת מזאת. ונתן מורא זאת על זאת כדי לבקש למי שחזק מכל החזקים להושיעו מכל שתקיף ממנו) ומה שאמרה תורה מכבה עבירה כשעשה תשובה ולאחר שנפרעו ממנה והתורה שלמדה ללמוד ולעשות וללמד שאחרים יעשו שאר כל המצות. אותה תורה מכבה העבירה. כמו דוד כשעשה תשובה ונפרע ממנו בזה העולם. אז התורה מכבה אותה עבירה. שלא יביאוהו לדין על אותה עבירה: