ד"ה ושמע בני קצת ראיה לדברי מעניין דניאל עריכה

ושמע בני קצת ראיה לדברי מעניין דניאל מסוד מנא מנא תקל ופרסין, שהחכמים צרפם בצירופין רבים ואלה מקצת דבריהם ז"ל אנ"ם אנ"ם לק"ת ניסרפ"ו ואמרו בגימ' אכתוב להו ר"ל בחילוף א"ת ב"ש, יט"ת יט"ת אד"ך פו"ג חמ"ט ואם תהפכהו הוא אמ"ן אמ"ן וזה הסוד לא גלוהו הם אבל הערוני עליו בביאור גדול. וצריך להיות הראש סוף והסוף ראש כי זה קללת המלאך ההוא שנכתב אחר כן ביה בליליא קטל בלשאצר מלכא ודריוש מדאה קביל מלכותיה, ומפני שנשתמש בלשאצר בכלי הקודש מבית המקדש נתחייב מיתה מיד, ופי' דניאל שפי' לנו מפורש הוא שאמר מנא אלהיך מלכותך והשלמה ותקל תקילתא במאזניים ואשתכחית חסיר פרוס פרוסות מלכותך ויהיבת למדי ופרס. וראה והבן סוד צירוף ענין ההפך ותבין ענין הקללה החתומה על יד פס ידא דכתבא, וסודו פ"ס פר"ך תלי"ן אמ"ן ואמ"ן, ועניינו פ"ס ק"ר חתיכה קרה וענין מספרה גוף ומקרה וכללו מת וכאלו נכתב ונחתם עליו שימות בלילה ההוא, וכן סודו מת תלין אמן ואמן ואנחנו נחיה לעד אמן ואמן. ובזה תבין בגימ' אכתב להו וראה והבן בדין אלהים ימות השר. וכן גם לדריוש הרשע, א"ל מה הם ההרים הגבוהים שעלית, א"ל בני נמוכים הם אצלי כי קנה שמי אשר קניתי חכמת אלהים א"ל תעלני עמך א"ל בני עד מתי לא תקבל ברמיזה א"ל עד שאוכל ואבין, א"ל מנ"א מנ"א תק"ל ופרסי"ן בגי' פ"ס פר"ך תלי"ן אמ"ן ואמ"ן. פ"ס פר"ך בגימ' פ"ס ק"ר ופי' פס קר חתיכה קרה, פס קר בגימ' גוף ומקרה. גוף ומקרה בגימ' מ"ת כאלו נכתב עליו שימות בלילה ההוא, א"כ מנ"א מנ"א תק"ל ופרסי"ן בגי' מ"ת תלי"ן אמ"ן אמ"ן ואנחנו נחיה לעד אמן ואמן. ועוד מנא מנא תקל ופרסין בגימ' בדין האלהים ימות השר, ועוד מנא מנא תקל ופרסין בגימ' לדריוש רשע ר"ל כן יבא לו, ועיין בני איך פי' דניאל מנא מנא תקל ופרסין שסודם מנין ומשקל ופרסה ר"ל מנא מנין תקיל משקל ופרסין פרוסה. המלה פרסין בגימ' מד"י ופר"ס ומלת פרס מלשון מספר ומדי מלשון מדידה וכאלו אמר ספור ספירות מלכותך, ומלת ופרסין אותיות פרס יון ויש בו ביאור יותר גדול מזה ויותר מבואר מזה, א"ל ר' למען השם אמור אותו, א"ל בני זה הביאור שאומר לך דע לך שאינו דומה הענין שקורא האדם בעצמו ומכירו ומשיגו בשני דרכי השגה השגה אנושית והשגה אלהית בהקיץ, ממה ששומע ומשיגו מאחרים כי מה שהגדתי לך אין ספק כי יהיה אצלך כחלום שאינך יודע פתרונו אבל דעתך משוטטת להבינו ואתה משים עליו פתרונו והנה ענינו מסופק עליך תמיד, אבל בהיותך בוחן ומצרף ומשיג בעצמך מענין שביארתיו לך לא היה מתבלבל דעתך בדבר ולא תסתפק בשום ענין כלל, אבל איעצך בני ויהיה אלהים עמך ותרגיל עצמך בזה הענין מעט מעט ברצוא ושוב כאשר צויתיך ואם תשמור מצותי אלו בכל לבבך יברכך ה' וישמרך ואם תאהבהו בכל נפשך. יאר ה' פניו אליך ויחנך, ואם תבקש רחמים עליה בכל מאודך לאל עולם ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ואז תשכיל ותצליח דרכיך ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וישכילך ה' ברוב רחמיו וישפיע טובו עליך עושה שלום במרומיו והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו ואז תהיה אדם שלם דוגמא עליונה ותהיה אהוב למעלה ואהוב למטה וזהו שאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו שישא ויתן ויבין סדר אצילתינו, א"ל ר' ברוך השם ששבנו בעניינינו. מהו אדם, א"ל בני דע לך כי הבינה אמרה לחכמה נעשה אדם ר"ל נאציל האדם הוא הת"ת עם ששה קצוות ומלת אדם להיות בכח הא' ר"ל לקבל הת"ת מן הא' דרך אמצעי, וד' של אדם ר"ל להיותו הוא אדון על הד' הוא כ"י, ומ"ם סתום לומר לך שמעשיהם סתומים וכשנתן חכמת אלהים רשות לבינה כתיב ויברא אלהים את האדם ומיד נשתלשל אדם חיצוני וגשמי, א"ל ר' אבל אני לשון אחר שמעתי מאבי כי הא' של אדם רומז בכתר עליון והד' בשכינה והמ"ם סתומה הוא מ"ם סתום שבמלת למרבה המשרה, א"ל בני הוא הוא. א"ל מהו אדם, א"ל דוד, א"ל מהו דוד, א"ל משיח, א"ל ומהו משיח, א"ל ודוד עבדי נשיא להם לעולם, ר"ל אדה"ר נתגלגל בדוד ודוד נאחז בעטרה שכן שמו שם ואותה הנפש תרד להושיע את ישראל זהו משיח ונפש חדשה תרד עמו זהו קיסר ופלגא שארז"ל, קיסר היא השכינה שתרד נפש חדשה, ופלגא הוא משיח נפש דוד, ודהמע"ה היה חכם גדול ומכיר בתמורות וכשראה את אוריה הכירו שהוא הנחש שפיתה את חוה וכשראה את בת שבע הכירה שהיא חוה וידע שהוא עצמו אדה"ר ורצה לקחת את בת שבע מאוריה כי בת זוגו של דוד היתה אלא שלא להוציא חורבה נמנע, גם רצה להרגו בידיו כי מסית היה ואין מדקדקין אחריו אבל אמר פן יחשדוני כי בקשו ממנו אות שזהו הנחש עשה בדרך עקיפין ושם אותו לפני המלחמה ומת, וברוך אשר לו נתכנו עלילות ויודע האמת שנתחייב הריגה ונהרג כי מאריך אפיה וגבי דיליה ומה שהוכיחו נתן הנביא הוא על שמיהר ולא המתין לעשות ה' משפטו ולהיותו שלם דוד המלך מעונו כי עדיין לא נשלם עונו והיתה בת שבע הפקר והחזיק בה אוריה וזכה בהפקר והזוכה בהפקר הרי הוא שלו והשם הוא המחזיר הפקרות לבעליהן, וע"כ א"ר דמזרעיה דדוד קא אתי, כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה אלא וודאי החטא הוא על המהירות ולא משום א"א ולא משום דבר אחר. כי המהירות גרם לו לבא עליה בלא תיקון שמתחילה היה לו להעביר זוהמת הנחש ממנה ואח"כ לבא עליה והוא לא עשה כן ולכן מת בנו הראשון שהיה לו מבת שבע כי הוא היה מזוהמת הנחש ומשם ואילך אין שטן ואין פגע רע. וא"ל ומה תיקון היה לו לדוד לעשות לה, א"ל בני להיותה נבעלת מתחלה להדיוט ואח"כ למלך כי אוריה חיצוני היה והטיל בה זוהמא. וההדיוט היה מעביר הזוהמא כדין המצורע שאין אשת מצורע נבעלת לישראל אם לא שתבעל לגוי תחלה לקחת זוהמת המצורע, א"ל והגוי אינו חיצוני א"ל בני מוטב שיקח הגוי זוהמת המצורע וישראל זוהמת הגוי ממה שיקח הישראל זוהמת המצורע. א"ל ר' ולמה לא עשה דוד זה התיקון, א"ל כי אמר דוד מוטב שימות הוולד הראשון ממה שתבעל בת זוגו לאחר כי חוה לא היתה יודעת רק הנחש והאדם. ובת שבע לא ידעה רק אוריה ודוד, וזה לך האות כי כמה בנים היה לדוד מנשים רבות ולא היה מלך על ישראל אלא שלמה הבא מבת שבע שהיתה בת זוגו ואם בעבירה נשאה ולא היתה בת זוגו אין הדין נותן שימלוך שלמה אלא ודאי בת זוגו היתה. א"ל ר' ברוך עושך וברוך קונך כי קנה שמך, א"ל ר' תוכיח שאדם הוא דוד הוא משיח, א"ל בני אותיות אדם יוכיחו אד"ם דו"ד משי"ח, א"ל אוריה זה הנחש תוכיח, א"ל אוריה במ"ק עם שמו עולה נחש במ"ק, א"ל בת שבע תוכיח שהיא חוה, א"ל בת שבע במ"ק עם שמה עולה חוה. ועוד דע אדם בגימ' יו"ד ה"א וא"ו ה"א הוא הת"ת הנקרא אדם לומר לך אדם מאדם נשתלשל, גם ראה והבן כי ד' ומ' רומז לד"ו פרצופים וכשמצטרף הא' עמהם אז נקרא שניהם אדם זה ויקרא את שמם אדם ר"ל צירף הא' עם ד"ו פרצופים וקראם אדם. א"ל ולמה דרגא תביר במלת נעשה, א"ל בני התנה קב"ה עם אדה"ר וא"ל נשתלשלת הנה סולם לעלות ולדעת ענייני העולם העליון לחבר את האהל להיות אחד שאם תרצה להשיג בתחתונים לבד תשבר הסולם ואין לך עליה זו דרגא תביר: