ספר הפליאה/שנ
ד"ה וראה והבן מה גרם לו זה שעשה עריכה
וראה והבן מה גרם לו זה שעשה והרביץ תורה בישראל שלא בשכר כמשפט אלהיו, אבל בני שמע גם אתה והקשב מה אמר לי אבי ז"ל חל"ב הוא תורה שבכתב ונקראים שמים. יי"ן הוא תורה שבע"פ ונקראים ארץ ונקרא אדנ"י ועל אלו אמר משה האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי ואמר דיבור לשמים שהוא רחמים ואמירה לארץ שהיא דין, ושב ואמר יערוף כמטר לקחי שהכוונה כמטר לקחי כמו שאני מוריד המטר בעתו ובזמנו בחנם שלא בשכר כמו כן אתם תורידו לקחי היינו דברי בלא שכר, ואם לאו יערוף כמטר לקחי שהתורה שבכתב יהרוג ויחתוך הרב הגדול הנוטל שכר משרשו ומעקרו וישובו בניו להיותם יתומים ויבקשו ולא ימצאו מנוח כי אתה גרמת להם ואין יערוף אלא הריגה כענין וערפו שם את העגלה בנחל, ואם לא יקח שכר וילך אחר היתומים וקצרי יד להביאם בביתו ולהרביצם בתורה אז תזל כטל אמרתי ותורה שבע"פ מחבקו ומנשקו ומושיבו במתיבתא דרקיעא ונהנה מזיו השכינה ומטל העליון ואפילו עבד עבודה זרה נמחל לו שכן מתקן מה שקלקל. וראה בני מה גרם הנוטל שכר ששבו חז"ל להתפלל ולבקש רחמים על לומדי תינוקת שיענו כדי ליטול שכר ללמוד כי העשירים מתגאים בעשרם ואינם מביטים בדרכי השם כלל רק אומרים לנו הכסף והזהב והפך הוא לי הכסף ולי הזהב ואינם זוכרים הארורים שהכסף והזהב והתורה כולה לשם יתברך, וגם עושים עצמן ששכחו שהתורה ניתנה בז' קולות ע"י קול אחד הוא אדנ"י המיחלתם ומקוה מתי יעשו בניה טהרה בבית ע"י מעשיהם הטובים ומתי יגיע הבל פיהם בפיות שכנגדם שאם ילמדו שלא בשכר כל הפיות שכנגדם לומדים עמהם והנה עולה הבל פיהם בשמים. ואם נוטלים שכר ומקלקלים דרכי השם אז אדנ"י שהיה סרסור והעד בהר סיני אומר ארור אתה בבואך בעולם השפל וארור אתה בצאתך ומחרימו בה' קולות הם ה' חומשי תורה ואמרו לו בחרם שמו בחרם גופו בחרם ממונו בחרם מה שנשא ונתן כי הכל היה שלא באמונה בחרם גם שכניו אוי לרשע אוי לשכנו ואם תרצה לדעת האמת שהרי השלימו חומשי תורה באותיות ס"ת ור"ת של החומשים ירחו. סיני. מסעיהם. במצרים. ישראל. העולים חר"ם, ואם אינו נוטל שכר ומרביץ תורה בישראל אז היין והחלב שהם העדים אומרים פה אחד. ויתן לך האלהים (בינה) מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש ואח"כ החלב אומר לו הנני נותן לו את בריתי שלום. היין אומר וידגו לרוב בקרב הארץ. והחלב אומר מאל אביך ויעזרך, היין אומר ואת שדי ויברכך ומושיבים אותו עם כוחו וצלו ונהנה מזיו השכינה כאשר עשה כן יעשה לו שלא בשכר לימד לומד גם הוא שלא בשכר, א"ל ר' הלומד בשכר לא די שמטמא עצמו אלא שגורם אף טומאה בכוחות שלמעלה ואחרי שהם ת"ח ותופשים עצמם שהם חכמים ויודעים ואדרבא הם הריקים והחסירים א"כ למה לא יראו ולא יבינו וישכילו כמה הזהירנו התורה מן הטומאות וכמה הרחקות עשו חז"ל בטומאות ולמה פשט את טלפיו לומר ראו שאני טהור והוא טמא ומראה עצמו לומר זה אסור וזה מותר זה יש לו ס' לבטל וזה אינו, זה טהור וזה טמא והוא אינו יודע שנפשו כגופו ושניהם טמאים, אם ראית ר' מימיך שהטמא מטהר ואוי לו למי שיהנה מהוראותיו כי אין מספיקים בידו מלמעלה להורות כדין כי הוא לבדו דן וצלו וכוחו אין עמו. ושמע ר' איך התורה מטהרת הפת והוא מטמא שהתורה אמרה תנור וכירים יותץ להסתלק הטומאה והוא בנאו טמא ואשתו הרבנית נדה ומטמאה כי טמאה היא ואופה בה וי לאותה הרבנית שהרי הוא מביא הדמים דמי הבריות ומניחם בחיקה והיא שוחקת ומטיילת עמהם ושואלם מאין באו לך ומשיב לה התלמידים הביאם ומיד אומרת לו תרבה עליהם כי מועטים הם ודי להם שאתה עושה אותם רבנים ונשותיהם רבנית ויקחו מעלתך עד ששומע זה ומוציאם מבית מדרשו בשמעו שיפסיד מעלתו וקריאת שמו ר', ואלו העניים מה יעשו מי שידו משגת מוסיף לו ומי שאין לו מפסיד אף מה שנתן שיום תעזבנו יומים אעזבך, ראה ה' והכריתהו מן העולם הזה כמו שהוא מוכרת מעוה"ב. א"ל בני כה יחייך האל וישמרך אם שמעת מאביך ז"ל שום דבר בזה תנור וכירים יותץ אמור, א"ל ר' אם יעזרנו השם ונלך במקומו אז תשמע כל כך סודות וביאורים מסתרי תורה עד שתתמה ותאמר ברוך שנתן תורה לעמו ישראל. א"ל בני אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה ח"ו ואמור כאן מעט כי חביבה מצוה בשעתא ושם תאמר הרבה. א"ל א"כ אומר מעט ולא כל הצורך ואומר תחלה הסדר בלי שום שינוי ואח"כ אומר כפי מה שאמר אבי ז"ל כי השכינה עמו שכן הוא וצלו אומרים והשכינה אומרת לו אמור, ודע שהדברים רבו להוציא הטומאה והסוד הוא מעט וכל הדברים מתיישבין מצד הסוד ואומר תנור של עכנאי כאן ושאר התנורים במקומם בעז"ה. תנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין וזהו תנור של עכנאי פירוש חתכו חוליות לרחבו כעין חותך שפופרת של קנה ונתן חול בין חוליא לחוליא ואח"כ עשה לו טפילה מלמעלה ולא הרחיק את הטפילה אלא מטיח בטיט כשאר התנורים. פירוש אחר שהיו עושים התנורים היו מדבקים טיט סביבותיו לעבות את כתליו שיחזיק חומו והוא קרויה טפילה, והרי הוא כך שאם הרחיק ממנו הטפילה ונתן חול או צרור בנתים בזה אמרו הנדה והטהורה אופות בו והוא טהור וזה התנור של עכנאי לא הרחיק את הטפילה אלא הדביק בטיט ומטהר ר"א דמדמיה ליה לההוא שהרחיק את הטפילה ונתן חול בנתים שהוא טהור וכאן אע"פ שלא הרחיק דינו כהרחיק והטעם הואיל ויש חול בנתיים בין הסדקים כשבור דמי ואין שם כלי עליו ואינו מקבל טומאה. וחכמים מטמאים כי אומרים אלו היתה טפילה מרוחקת מן התנור ע"י חול וצרור שפיר קא אמרת השתא שהטפילה מדובקה בתנור אע"פ שיש חול בין חוליא לחוליא אפ"ה הטפילה עושהו כלי אחד והחול נדבק ונעשה גוף אחד וכשיסיקנו לאפות בו סופגנין אז נחשב כלי לקבל טומאה, והדין הוא כך שכל תנור שלא נגמרה מלאכתו אין שם כלי עליו, וכשיסיקנו ואח"כ נתן הטפילה יש בזה מחלוקת חד אמר הואיל והסיקו עשאו כלי והטפילה אינו מעכב עליו וח"א אם הסיקו ואח"כ נתן הטפילה הואיל וצריך הוא היסק אחר בעבור הטפילה א"כ לא נגמרה מלאכתו, והסופגנין הוא פת העשוי כמו הספוג, ועכנאי פי' הקיפוהו את ר' אליעזר דברים כעכנאי זו וטמאוהו. עכנא נחש שדרכו לעשות עיגול להכניס זנבו לתוך פיו. ור"א יחיד וחכמים רבים וסבר היה ר"א שהאמת עמו ולא היה לו סיוע כי כולם נטו אחר הרוב ואמר ר"א א"כ אמת המים תוכיח ושבה לאחור, גער ביה ר' יהושע וחזר ביה. חרוב יוכיח כותלי בית המדרש יוכיחו מן שמים יוכיחו עד שיצאה בת קול ואמר הלכה כר' אליעזר לסוף אתא אליהו ז"ל ואמרו ליה במאי קא עסיק קב"ה וא"ל בתנור של עכנאי מאי קאמר קב"ה נצחוני בני, עמדו וברכוהו ונלקה השליש מכל התבואה שבעולם ואפי' פת בתנור ובצק בעריבה הכל נחסר שליש ואח"כ נפלגה ספינתו של רבן גמליאל בים וקם נחשול שבים לטובעו עד שעמד בתפלה ונח הים מזעפו ושב לביתו ונפל ר"א על פניו ונח נפשיה של רבן גמליאל. דביתהו של ר"א אחותו של ר' גמליאל היתה והיתה שומרתו מליפול על פניו כל ימי נדויו יומא חד אתי עני לבקש מזון קדמה אשתו של ר"א לתת לו מזון ובאה ומצאה את ר"א נופל על פניו והרימה קולה הרגת את אחי ואמר לה ר"א מנלך הא אמרה לו כך מקובלני אם כל השערים ננעלו שער האונאה לא ננעל אדהכי והכי שמעה קול שיפורא דקא אתי מבית אחוה דקא מיית ר"ג ומשם ואילך בכל מקום שדבר ר"א אין הלכה כמותו, גם קבצו כל הטהרות שטיהר ר"א באותו היום ושרפום עד כאן שמע אדוני דברי ואמרי חכמים הקשיבה, קב"ה אמר כל אשר יבא באש תעבירו באש ואשר יבא במים תעבירו במים וכלי חרס ישבר ותנור וכירים יותץ ולמה יותץ יעבירו באש ויוטהר שאין מלאכתו רק באש ואתם חכמים אנה נחמתכם נחמת חנם שאמרתם התורה חסה על ממון ישראל ואם כדבריכם עני שאין לו אלא תנור אחד וממנו מתפרנס ונטמא בשרץ יושרף וילבן באש ויטהר ולמה יותץ א"א בשלמא שאינו יכול להעבירו באש כגון כלי עץ שפיר אלא האי שיכול להעבירו באש ילבנו באש ולמה יותץ ואנה ימצא העני זהב לעשות אחר ולמה תגרמו הכחשה בדבריכם שהשומע דבריכם שהתורה חסה על ממון ישראל ורואים שאינו כן יאמר כשם שזה שקר כן כל דבריהם שקר ומה פשעם ומה חטאתם שהאמת אתם ואתם הגורמים. ועוד וכי לא למד ר"א ביה מדרשא ולא עבר הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום לראות הפסוק אחרי רבים להטות ושלא לחלוק על דברי רבנן לגרום כל כך רעה שלא להיות הלכה אחרי גירסתו ושימות ר"ג. מאריה דאברהם מחקת מה שכתוב בתורתך אחרי רבים להטות שהרי הפכת אמת המים להחזיר לאחוריו והטית כותלי בית המדרש להראות בעולם שהלכה כר"א ואם אמת מה שכתבת בתורתך אחרי רבים להטות א"כ אל תשמע לדברי ר"א להפך מעשה בראשית באמת המים ולשלוח בת קול ואז הכל ידעו שהלכה כרבים כי לא יכחשו אחרי רבים להטות וגם לא יצטרך אליהו ז"ל לבוא ולהעיד. ועוד רבונו דעלמא נתת פיות לדבר כי יאמרו עדיין הלכה כר"א שאין ראיה מאליהו ז"ל כי יאמרו ע"פ שנים עדים יקום דבר והוא עד אחד. ועוד שיאמרו וכי אליהו ז"ל הוא גדול מבת קול ואפי' את"ל שהוא שקול כב"ק אפ"ה אין ראיה דה"ל שני עדים אליהו ז"ל וב"ק ומכחישים זה את זה ואין בדבריהם כלום, ואלו נתבטלו ונשארו אמת המים וחרוב וכותלי בה"מ מוכיחין שאין הלכה כרבנן וא"כ מה יהיה באחרי רבים להטות, ורבנן שהם מלאים בחכמה ובתבונה ובדעת איך סמכו בדברי אליהו ז"ל שהוא יחיד ודנו דין ע"פ עד אחד ויבואו אחרים לדון בדיני עד אחד. ואם תשובו לי שהם שני עדים אחרי רבים להטות ואליהו ז"ל א"כ השיבו לי מה ראה הקב"ה ששלח בת קול, ואחר כל אלה למה ברכוהו אם מן השמים אמרו לו לר"א לחלוק הוא מה חטא ואם כדין ברכוהו למה קם נחשול בים לטובעו את ר"ג א"כ מי שידין דין אמת יטבע בים ח"ו, וגם למה נלקה שליש העולם ואם הכל בדין עשה ר"ג מה כח היה לו לר"א להעניש העולם ולהמית ר' גמליאל יאמרו העולם הדן דין אמת ימות אלא ע"כ שלא כדין ברכוהו וא"כ רבונו דעלמא איך הנחת הרבים לטעות טעות גדול כזה הלא עם רבים אתה שנאמר הן אל כביר לא ימאס. והקשה שבכולם שנמנו וגמרו ושרפו כל הטהרות שטיהר ר"א באותו היום גם שלא להיות הלכה כמותו ולמה יעשו זה ולא די להם שעשו עמו מחלוקת שלא כדין שהרי ראו האותות אלא שעשו גם כל זה שלא להיות הלכה כמותו היש אונאה בעולם כמוהו, ואלה הדברים האגדות רואים הרבנים שגדולים בעלי זקנה חסרי הדעת ואומרים אין בכל אלה דבר ומקילין במצות ועוברים באזהרות ואינן נזהרים מחוט ועד שער להחמיר ולגדור גדר רק שאומרים הכל היה חלום אצלם ואין לך חלום בלא דברים בטלים. יכריתם השם ואת זרעם אחריהם האומרים דבר זה שדובר שקרים לא יכון נגד השם אבל כולם היה בהקיץ. וכל דיבור ודיבור שיוצא מפיהם יש לו סוד גדול וקשר גדול. אבל מצד שאינן יודעים אמיתית הדברים של החכמים ונושאין ונותנין עליהם כפי סברתם ומטים האמת אל השקר ואומרים שהכל תלוי בסברא כה יזכו וכה יחיו בזה ובבא כמו שלא יכלו להשיג אמיתית דבריהם בסברותיהם וראייתם כ"א יתפוס איזה דין שירצה מדבריהם ויכניסוהו בסברא ויאמר דעתו וסברתו עליו ויבא אחר ויאמר הפך סברתו של זה והנה תועבת השם גם שניהם. אך המחבר סברתו עם האמת הוא האהוב למעלה וגם למטה ודיניו דינים אמיתים וסברותיו סברות ישרות אך החסר מן האמת בלי ספק שיבא לידי קלקולים וסברות שאינם מיושרים כי אין השם עמו חוטא ומחטיא טמא ומטמא. א"ל בני כל דבריך טובים ונעימים כ"ש שיצאו מפי קדוש מ"מ נשקני מנשיקות פיך כי טובים דודיך מיין, א"ל ר' בדין התנור יש דברים נעלמים. וכל אלה ששמעת כולם נשא ונתן אבי ז"ל ואדם אחר עמו ולא אלו לבד אלא כל תלמוד כולה עד שבזו המימרא הוצרכו לשאול ממתיבתא דרקיע ואמרו לי נחום נחום לך קרא את קנה אביך ובקשתיהו ולא מצאתיהו וחזרתי עליהם וישבתי אצלם ובן ז' שנים הייתי וגם בתענית וסיגוף גדול הייתי ואמרו לי גם שניהם פה אחד נחום בני לא תירא ולא תחת ומיד קם אבי ז"ל ועמד בזויות בי מדרשא ואמר ברוך אתה ה' גדול שמך בגבורה א' שמך ואין זולתך לעולם תתברך מכל צבא מרום תתגדל מאופני הוד ותתקדש מכרוב קדוש. תתהדר מחדרי חדרים. תתפאר מגדודי אש תשתבח מכסא כבודך שעומדים לפניך ומשוררים בכל יום ומגיעין קילוס לשמך הגדול הגבור והנורא כי אין בשמים ובארץ כמוך ה' שמעה ה' סלחה ה' הקשיבה ועשה אל תאחר ולא הפסיק לומר אל תאחר עד שנתמלא כל הבית אורה ואמרתי לאבי ז"ל מהו זה האור, ואמר כי אור של שכינה הוא, ובא אחד וישב במקומו והחבר שלו שהיה יושב עמו נאבד מעינינו ואמרתי לאבי ז"ל מי הוא זה שנאבד פתאום, א"ל אל תשאל בעדו כי גברא רבה היה בישראל ועתה הוא במתיבתא דרקיע ובא להקדים בשלומינו, ועוד אמר לי ז"ל נחום קרא לאביך קנה ויצאתי ולא מצאתיו, וא"ל שב בני אצלי וישבתי לפניו והתחיל ואלו כלים מצילים בצמיד פתיל כלי אבנים כלי אדמה כלי גללים וכלי עצמות וכלי תנור עצמות הדג ועורו עצמות חיה שבים ועורה וכלי עץ הטהורים ומצילין בין מפיהם בין מצדיהן בין יושבין על שוליהם בין מוטין על צידיהן מצילים על כל מה שתחתיהם עד התהום. ר"א מטמא. על הכל מצילין חוץ מכלי חרס שאינו מציל אלא על אוכלין ומשקין וכלי חרס. וזהו הלשון ואין כאן מקומו, מ"מ כששמעתי ר"א מטמא אמרתי לו האי ר"א מאן הוא ואמר לי כל מקום שהזכירו חז"ל אליעזר סתם הוא אליעזר בן הורקנוס ומיד שאלתי כל השאלות אלו של תנור והנה מה שאמר לי כלי חרס כולם רומזים בעטרה הנקראת ארץ והוא כלי שכל ששת ימי בראשית משתמשים בו ואם נכנסו בה כוחות חיצונית אינו חשוב כלי להשתמש בה טהורים והאש אינו מטהרו וגם המים כי היא כלי שאין לה לא אש ולא מים מצד עצמה שהמים והאש ממקום אחר בא אליה וכאשר נשבר הכלי שהאש ומים מסתלקים משם אז כוחות הטומאה מתבערים משם כי אין להם מה לינק, ולכן אותה כלי אין מקבלת טומאה מגבה כי איך יכנסו כוחות הטומאה בתוכה כי חומה סביב לה וכולם נאחזים משם לקבל חיות ממנה וכל זמן שאין פרצה היא כלי המשמשים בה וזהו צמיד פתיל עליו, וכשיש פרצה נכנסין כוחות הטומאה ואין להקשות מאשה כשהיא נדה למה תטהר במים כי האשה כשנפתח המקור הטמא אין שם כלי עליה והנה נשבר ולכן כשנסתם המקור ואין חשש ממנה ראויה היא לבא לה המים וע"כ צריכה להעביר כל גופה במים בלי חציצה כל עיקר ובמקומו יתבאר בע"ה כל הצורך ובכאן אין מקומה. ואז נתבטל שם כלי ממנה ולכן נשבר, אך כל כלי עץ הם רומזים ביסוד שהוא נקרא עץ שנאמר ומפרי עץ הדעת והוא מקוה ישראל במ' סאה וע"כ תעבירו במים וכל כלי מתכות מרמזים בפחד היא האש הגדולה שאינם ניתכים אלא ע"י האש וע"כ תעבירו באש, ואין לומר של אש יטהר במים שזה תדע באמת שתוך המכה היא הרפואה שאם אינו כן אין קיום בעולם אבל כלי חרס אם הוא אש הוא מצד הפחד ואם הוא מים הוא מצד החסד וכשנכנסים כוחות הטומאה אז מסתלקים החסד והפחד משם עד שיתבערו כוחות הטומאה משם וכיון שבזמן שכוחות הטומאה בפנים אין משתמשים שם ששת ימי בראשית א"כ אין שם כלי עליו ולכן ישבר. א"ל בני חביבי אמור לי האיך הרפואה תוך המכה, א"ל ר' דע לך מכ"ה הוא גי' אדנ"י וד"ן הוא המכה וא"י הוא הרפואה בתוך המכה וע"כ הכלים כל אחד מתרפא מצד עצמו המים במים והאש באש וכלי חרס ישבר. ותנור וכירים הם ג"כ רומזים במה שכלי חרס רומז ואין משפט הטומאה בהם אלא בזמן שנחשבין כלים ואחר כך נטמאו ותנור שחלקו חוליות ושם חול בין חוליא לחוליא והטפילה דבוק עליו סבר ר"א הואיל ודרך החול להפריד ולא להדבק אין תורת כלי עליו ואין עליו שום דוגמא מדוגמא העליונה לקבל טומאה, וחכמים אמרו הואיל והטפילה עליו הוא המחברו ועושה אותה כלי ושם כלי עליה והרי הוא דוגמא עליונה ומקבל טומאה, והנה באמת שכחו של ר"א אומר טהור כמותו וכוחן של חכמים אומרים טמא כמותן ולא אמרה תורה אחרי רבים להטות אלא היכי שלא חזרו הרבים להודות לדברי היחיד וראייתי מהא דתנן חביות שהוא מלאה משקים טהורים ומינקת בתוכה ומוקפת צמיד פתיל ונתונה באוהל המת בש"א החביות והמשקים טהורים ומינקת טמאה ובה"א אף מינקת טהורה וחזרו ב"ה להודות לדברי ב"ש ופי' המשנה הזאת הוא כך חביות של חרס ומוקפת צמיד פתיל ומינקת שבתוכה הוא כלי שטף והחביות הוא של ע"ה ודומה זה כהא דתניא גבי הארובה שבין הבית לעלייה וקדרה נתונה עליה בה"א מצלת על הכל ובש"א אינה מצלת אלא על האוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס חזרו ב"ה להודות לדברי ב"ש ותניא כלי חרס מציל על הכל דברי ב"ה ובש"א אין מצילין אלא על האוכלים והמשקים וכלי חרס, א"ל בני מפני מה, מפני שהוא טמא טומאת ע"ה ואין כלי טמא חוצץ, א"ל ב"ה הלא טהרתם אוכלים ומשקים שבתוכו א"ל ב"ש כשטהרנו אוכלים ומשקים לעצמו טהרנו אבל נטהר את הכלי שטהרת לך ולו ושבו ב"ה להודות לדברי ב"ש. ומה שאמרו ב"ה מציל על הכל פי' אם מוקף צמיד פתיל עליו ומונח באוהל המת אי נמי המת בבית והטהרות בעליה וארובה פתוחה בין בית ועליה והושיבו כלי חרס בפתחה וכלי חרס חוצץ בפני הטומאה שאינו מטמא מגבו ומציל על כל מה שבעלייה או מה שבתוכו אם מוקף צמיד פתיל והלכך לפי שע"ה מחזיקה בטהור אמרינן להו דמציל אוכלים ומשקים וכלי חרס שבעלייה או שבתוכו אם מוקף צמיד פתיל דלנפשיה מטהרינן להו שהרי החבירים בדילים מהם וממגעם ובל"ה נמי כל מאכלם טמא. אבל שאר כלים שיש להם טהרה במקוה אם תטהרם אף אתה תשאלם ותשתמש בהם בטבילה לחוד בלא הזאה ג' וז', וטעמא דמתניתין דהכא כמו דהתם סוף סוף ב"ה רבים וב"ש מועטים ואפ"ה היו חולקים להחזירם וכן חזרו והודו לדברי ב"ש כן ר"א דקא מפליג עם רבנן דעתו שיודו לו ואם לא יודו לו יחזור הוא ויודה לדבריהם והוכרח לעשות כל מה שעשה כי השכינה אוהבת בטהרות ולדברי רבי אליעזר היתה נוטה אם יחזרו הרבנן, הלא תראה שכל מה שעשה רבי אליעזר הסכימה השכינה לדבריו אף שהוא יחיד ואמר ר"א אמת המים תוכיח ושבו המים לאחור וא"כ כלי שבורה הוא. שהרי היו המים עולים דרך עלייה וכראות ר"א את זה הענין נתחזק על דבריו ורבנן לא השגיחו בזה כי אמרו תורה שבכתב עיקר וכתיב אחרי רבים להטות וכראות רבנן שהמים שבו למקומן נתחזקו לומר כלי הוא ומקבל טומאה ומכאן ואילך לא היה לר"א לדבר אלא אמר אי לאו שרוצים השמים ומסכימים להיות כדברי לא היו המים עולים למעלה ומה שהחזירם ר"י אין ראייה שהרי היו שבים גם מצד עצמן מאחר שהראה לנו פעולת הדבר עד שאמר חרוב יוכיח ונעקר ממקומו. והנה הראה שאינו כלי שמקומו היה כלי המכילו ונעקר משם ורבנן אמרו לעולם תורה שבכתב עדיף דכתיב אחרי רבים להטות וכראות ר"א זה אמר אעפ"כ יחזרו להודות לדברי עד שאמר כותלי בית המדרש יוכיחו ונעו ליפול והנה בית מדרשא כלי של ו' ימי בראשית והראה בהטייתם שאין שם כלי עליו, וגער ר"י בהם ולא נפלו וכראות חז"ל את זה מיד נתחזקו יותר ואמר ר"א מן השמים יוכיחו, יצאתה ב"ק ואמרה הלכה כר"א ואמר ר"י אין משגיחין בב"ק. וכוונתם ע"כ כחך אומר כמותך וקב"ה אוהב הטהרות ואם לא יבא הוכחה מבעל הדבר שכתב בתורתו אחרי רבים להטות מעולם לא נסכים לדעתך וכראות השכינה שכחן של חכמים אומרים טמא שאל מתורה שבכתב כענין עמדו ואשמעה והנה בא משם אחרי רבים להטות ומיד שלח את אליהו ז"ל לבשרם ולבטל את דברי ר"א וכן הדבר ברכה ב"נ שחזרו למטה ואמרו טהור ומאי ששאלו מאן מוכח. כוונתם מי הוא שידע האמת והוא מכריח כוחו לומר טהור עד ששבו להודות לו ואמר להם הקב"ה רבה ב"נ הוא וקבלה בידם שאליהו ז"ל הוא איש מבשר שלום וכל דבריו קיימים שהרי שני עדים נמצאים בשמו הוי"ה הוי"ה הוא שם של ב"ן העולה שם אליהו ז"ל, והנה התנור כלי כחכמים ושברו ר"א שלא כדין ונתרחקו הכוחות העליונות כי לאו כלי הוא להשתמש בו כדעתו של ר"א ע"כ נדוהו מדה כנגד מדה ומה שהשכינה גרמא לר"א חלילה רק כחו של ר"א היה מראה כל הפעולות הללו ואע"פ שהשכינה אוהבת הטהרות אפ"ה בהיותה כלי כחכמים יבאו הפועלים להשתמש בה, ומה שלא השתיקה לומר הלכה כחכמים כי לא שמע איך הדבר וכן כל התורה כולה דברי אלהים חיים הם ור"א חטא בדבר כי אע"פ שבא אליהו ז"ל לא שב מדבריו עד שנחלש כחו למעלה ומיד הבין שנתחייב וקבל עליו נדוי כדין וכהלכה. ומה שנלקה שליש העולם בעבורו בעבור שכחו של ר"א נחלש והוא מלאך המזיק שליש העולם שכל כח וכח נקרא מלאך ועוד לפנים אבארהו בעז"ה איך המלאך שליש של עולם, ומה שקם נחשול שבים להטביע את ר"ג בעבור שלא מחל ליה לר"א ביומיה ומה גם שהמיתו בעבור שנעל ז' ימים עליונים בז' ימים של ר"א והאונאה פתוחה ובקש ר"א להזכיר עניינו למעלה והשערים נעולים והצדק נעשה ומת, ועל ששרפו כל הטהרות שטיהר באותו יום הכוונה כי אמר אליהו ז"ל שבאותו יום טעה בכולם שלא חזר להודות לדברי רבים וגרם מה שגרם והנה הם שרפום שננעלו כל הטהרות וכיון שכחו נחלש למעלה אין הוראתו הוראה וע"כ אין הלכה כמותו משם ואילך, וכל אותן הימים שהיה מצטער מצד שאין כגרסתו נתרוקנו ונתמעטו ונמחלו כל עונותיו וכשעלה היה במעלה גדולה, ודע באמת שכל אלו נעשה במתיבתא דרקיע קודם בואם בעולם השפל והנה שבאו במתיבתא דרקיע בדין התנור הזה. וראה והבן שהחול הזה הוא דבר ההורס ואינו בונה חוץ מן הים וכאשר יתרבה החול המים נגרשים ואמרז"ל בהיות הטפילה שהוא כחומה על החול החול אינו עושה פרצה ור"א אוסר כי לעולם דרכו של חול לחצוץ והטפילה אינה מצלת והשכינה שומעת הרוחות עוסקות ואינה אומרת דבר, ואמר ר"א לא יתכן להיות כזה שיכנוס החול בין החוליות והחוליות חזקים ואמר ר"א אמת המים תוכיח הוא הצינור שהרחמים יורדים והנה התחילו המים להחזיר למעלה ואמר ליה ר"י אם לא יחזרו למקומן האמת אתך ואם לאו הכלי כלי גמור גער בהם וחזרו. וא"ל למה חזרו לעלות ולמה שבו לרדת כי כל כח וכח מאותן הכוחות יש עליו צינור היורד שפע וברכה עליו ומצד הרוחות ההם השכינה מליאה ברחמים וכשאמר ר"א אמת המים יוכיח אמר על אמת המים שלו. והנה כיון להחזיר השפע ונתקיים. וע"כ אמרו אין ראיה מאמת המים שלו עד שגער בו ר"י וביטל כוונתו של ר"א שמיעט צינור אחד מלרדת בבית מדרשא, ואר"א כותלי בה"מ יוכיחו שהכתלים מורים על כל הישיבה ונטו ליפול ואמרו לו גם זה אין ראייה שאדרבא הנטייה שלהם הוא הוראה והודאה כחכמים שהכתלים הם חיזוק הבית וכשנטו ליפול למה לא נפלו לגמרי להרוס בית מדרשא אלא נטו לבד. ואמר להם ב"ק תוכיח וענתה כח אחרת מישיבה אחרת ואמרה הלכה כר"א ואמרו אין ראייה מב"ק כתיב אחרי רבים להטות ושאל לקב"ה שאלו לשכינה ואמר עמדו ואשמעה בא מתורה שבכתב קול ע"י היסוד כחכמים שהטפלה הוא חיזוק התנור וחול אינו פורק וזהו יהו"ה יהו"ה שעולים שם אליהו אז אמרה השכינה נצחוני בני לא שהשכינה הסכימה לר"א ונצחוה רבנן חלילה אלא נצחוני מלשון החזיקוני ועשאוני כלי ומלת נצחוני שבחוני ואז בהיותו למעלה ההרחקה שלו בעבור שהחזיר השפע לאחור והוא הוא הנדוי כי הסכימו כל הרוחות שיפסק ונפסק. וע"כ קם נחשול בים להטביע את רבן גמליאל בעבור שסתם מעיין אחד ודקדקו עם ר"ג ונסתם גם הצינור שלו עד שביקש והתיר הצינור של ר"א, ועכ"ז אין הלכה כר"א משם ואילך שהרי לא שב הצינור כמו שהיה והוראותיו הן בשריפה שכן אותו היום שנמנע השפע מלרדת בצינור בא אש כי אין הצינור מעולה בלא השפעה וכשירדו הנפשות בעולם השפל והכוחות למעלה באו בדין זה התנור וכפי מה שהיה למעלה אז כן היה גם למטה. וכן קבל גם משה רבינו ע"ה עד שננעלו כל השערים והאונאה פתוחה וכנגד מה שנעשה אז נעשה גם עתה שנפסק הצינור של ר"ג ומיד עלתה נשמתו למעלה ונדבק בכוחו כי ר"א אע"פ שנדוהו מ"מ נתמעט הצינור מכחו לא כל כך וזהו תנור של עכנאי שאחר שזה עשאו כלי ואינה של עכנאי וזה היה מבטל תורת כלי ממנו ונמצא שהיו נסתמים הצינורות של רחמים ושב התנור עכנאי, ומה שחזרו ב"ה להודות לדברי ב"ש כי ב"ש היו נזהרים מלהכניס טומאה בהיכל פן ישתמשו ב"ה בכלי טומאה וכמה פעמים מסכים הגדול ברצון הקטן באהבתו אותו, וגם אלו האגדות יש להם סודות עמוקים ואין כאן מקומם. מ"מ עתה ראה והבן הרב הגדול המסלסל בזקנך ונתלה בעקבך מאזהרות שהיו נזהרים החכמים שלא יבואו לכלל טעות ואז הוא איבד הנפש מיד, ומה מעלה גדולה היתה להם שהרי בא להם השלום מקב"ה ואתה כדי שתראה בהמון שאתה ר' מיד אתה מורה כל הספיקות שבעולם וכל הדינין וכל המשפטים אתה שמח עליהם כי איך יקומו מפניך אם לא בתחבולות שאתה עושה ומן השם אינך ירא ואתה מבזה תורתו הקדושה, יהי רצון שיבושו הבוגדים ריקם. אבל אם תרצה לדעת מי הוא הראוי לדון ולהורות ומי הוא הראוי שיקרא רבי מי שידע היוצא מג' שמות שהם כלל כל המשנה ואלו הם תנן תניא תנא. שאלו הג' שמות הם הם הכוללים כל התורה שבע"פ היא כ"י: