ספר הפליאה/שנב
ד"ה ועתה אודיעך דבר גדול שמימות עריכה
ועתה אודיעך דבר גדול שמימות משה ועד הלל הזקן היו ת"ר סדרי משנה שהמשנה מקבלת מו' קצוות וכל קצה כלול מי' וע"כ היו ת"ר סדרי משנה וכך נתנה הקב"ה למשה וכך הורידם לא פחות ולא יותר ועם אותן המשניות היה דן את ישראל מ' שנה שהיו במדבר ולא רצה משה לכתוב התורה אלא בסוף מ' שנה סמוך למיתתו שכן העד מעיד ויכתוב משה את התורה וכאשר הוריד תורה שבכתב היה מפרש הת"ר סדרי משניות ולא העתיקו בספרים אחרים עד סמוך למיתתו, ומכאן אתה למד ששרי אלפים ושרי מאות ואותן אנשי חיל שנתמנו על ישראל בצאתם ממצרים שהיה חשבונו עולה ח' רבוא וה' אלפים ות"ר כולם לא היו דנין אלא מתורה שבע"פ והוא שכתיב בהם ושפטו את העם בכל עת הא למדת שתורה שבעל פה היתה עמהם ואותו התורה שבע"פ שהיו דנין בה הוא הנקרא משנה ראשונה בכל התלמוד והיתה סדורה בפיהם היא ואבות שלהם שהם מן התורה בפירוש ותולדות שלה שכל התורה אבות ותולדות מימות משרע"ה ועד הנביאים ועד אנשי כה"ג והם עזרא וחביריו שעלו מן הגולה, וכה"א הוא עזרא עלה מבבל הוא עזרא הכין לבו לדרוש לה' אלהי ישראל כמו שנאמר וילמוד בישראל חוק ומשפט ולא חידש מעצמו אפילו קוץ של אות א' וכן נשתיירו בידם. וכן אתה לומד מהם כהא דתנן משה קבל תורה מסיני וכו' שמעון הצדיק אנטיגנוס איש סוכו יוסי בן יועזר יהודה בן טבאי שמעיא ואבטליון הלל ושמאי ומימות הלל ושמאי הענו העולם. ושררת התורה נחלשה. ולא תקנו מהלל ושמאי אלא שיתא סדרי משנה נגד ו' קצות הוא ההיקף להודות לשם יתברך והיו מתנהגים במשנה מהלל עד ר' ור' נתן ג' מאות וי"א שנה והם היו סוף משנה, והיו מדקדקים כל אותן השנים לחבר המשנה שהיא האשה באיש שכן השנים ההם עולים אי"ש. ואלו הח' משמעון עד הלל היו מתנהגים בת"ר סדרי משנה והיו גדולים מאד וישיבתם למעלה במעלה גדולה, ורב הוא שהתחיל בהוראה עד רבינא ורב אשי והיה מרב עד רבינא ורב אשי ר' שנה והם היו סוף הוראה, ואחרי אלו ירדו ממתיבתא דרקיע רבנן סבוראי שבזכותן נמתחו שמים וארץ נבקעה ולא הוסיפו ולא הגריעו מדעתן אפי' אות א' והם היו זכאין כ"כ לפני השם עד שלא שכחו דבר ממה ששנו למעלה ותקנו פרקים בכל תנויי בסידורין והיו שבעה שכוחם משבעה הוא ההיקף ואלה שמותם רב אחא מן בני חתים. רב סמא מארג. ורב גזאי שמואל מפומבדיתא רבינא מן אומצייא רב אחדבוי. ומר זוטרא. ובימיהם יצא מחמ"ט ימ"ש ומלכות ישמעאל בשנת תתקפ"א, ומאותן השנויים באבות עד הלל ושמאי לא היה מחלוקת ביניהם בכל התורה כולה רק כאשר ניתנה למשה מסיני כך היתה ברורה אצלם כי הכוחות שלהם למעלה אינם מניחים אותם לבא לכלל טעות חוץ מג' מקומות שנחלקו הלל ושמאי ואלו הן חל"ה הי"ן וכל הנשים דיין שעתן. חלה ש"א מקב לחלה וה"א מקביים. הי"ן ש"א מלא הין מים שאובים פוסלין את המקוה וכו'. שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן והלל אומר מפקידה לפקידה וכו' אבל שאר כל המצות שבכל התורה השוו בהם ולא נחלקו ובעבור שחלה והין שהוא הדין במקוה והנשים ע"כ נחלקו בהם כי שמאי והלל משם נאחזים ובמקומו יתבאר לך בעז"ה. א"ל בני ולא הנחת לי שום מקום לדבר השם יזמין לך ואמור דבריך ואחר שנחלקו באלה הג' העמיד זה ת"ח הרבה וזה העמיד ת"ח הרבה ומשרבו תלמידי שמאי ותלמידי הלל ולא שמשו רביהם כל צרכן רבתה המחלוקת בישראל ולא זזו אלו מאלו אלו גורסין בע"פ ואלו גורסין בע"פ עד שגם במתיבתא דרקיע היו חולקין כוחותיהם כענין התנור והקב"ה מחזיק הכח האומר האמת וכל הכוחות אמת שכולם גורסים גירסא אלהית וגרסא שעברה מפיהם כשל מעלה הוא אלא הקב"ה מחזיק הכח אשר הוא מעולה מחבירו וצינורו גדול משל חבירו. ומיד מודים לו למעלה ונמנו לו למטה ועם הרבים הלכה, וזה המחלוקת היה עד שנחרב הבית ונתחברו זקני אלו עם זקני אלו וסדרו ו' סדרים וכתבו אותם וקראו אותו משנה והניחו שאר המשנה כולה ואמרו תהא מונחת בקרן זויות וכל מי שירצה ללמוד יבא וילמוד והיו רבים בני אדם קורין את המשנה הזה הסדורה הנזכרת למעלה דור אחר דור עד שבא רבינו הקדוש הוא ר' יהודה הנשיא וקצר אותה המשנה וסדר את המשנה הזאת שהיא בידינו היום בלשון קצרה והמשנה הנותרת השיב את שמה תוספתא על שיש בה תוספת על המשנה הזאת שהיא בידינו היום בלשון קצרה. והמשנה הראשונה השים את שמה חיצונית ותרגום חיצונית ברייתא על שם שהיא חיצונית מן המשנה ולכן כ"מ שקיצר רבינו הקדוש את הלשון בכל המשנה כולה ואין התלמוד יכול לתרץ המשנה מקוצר הלשון שבה חוזרים ומתרצים אותה מן המשנה שהשיב את שמה תוספתא: