ספר הפליאה/רעח
ד"ה ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים עריכה
ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן ראה בני והבן מה רומז חית הארץ כאן קבלת הס"ם ר"ל הו' ולכל שהם הו' ומשך הו' המחיה את הארץ היא העטרה ולכל עוף השמים ולכל רומז בו' ומשך הו' המקבלים, עוף השמים הם הזרועות ולכל רומש על הארץ ולכל הו' ומשך הו' הבא להם מן הפחד לבד הכל עילתנו, אשר בו נפש חיה אשר הוא הכתר שהסמיך הו' בחכמה וזהו בו', ואימתי הוא בחכמה כשהוא חי עם האלף והוא אמת זהו אשר בו נפש חיה. את כל ירק עשב לאכלה ר"ל אתם הד"ו פרצופים ירק עשב ג"כ לאכלה. והוא מלשון ירקרק או אדמדם שב, ואמר ויהי כן אע"פ שקבלו חושך ואפילה קב"ה הוא הבינה יעלם באביהם זהו ויהי ו"י עם ה' ה' עם היד ולכן הכ' של כן ברפה ושניהם כאחת הכ' והן' ד"ו פרצופים, א"ל ר' תמיה אני על הפסוק הזה יותר מכולם ותניחני לשאול עליו כל מה שקשה לי ואל תכלימני כי לא אתבייש מכלימתך שלא הביישן למד, א"ל בני ומתלמידי יותר מכולם כמדומה לך שאני כועס עליך למנוע אותך מלשאול חלילה לי מעשות זאת לכנוס בקללה מונע בר יקבוהו לאום, א"ל א"כ ברוך תהיה, למעלה אמר חיה הרומשת וכאן לא אמר חיה אבל אמר רמש, ועוד רומש בו' הרמשת בלא ו', א"ל כאן שתי סודות הרמשת מלשון רמשא והוא חשך ואמר חיה לומר שגם הרמשא הוא הפחד מתמלא ברחמים ושב לחיה ולכן נחסר הו' לומר לך שאין לו ו' עם הרמשא שזה למעלה וזה למטה. ולמטה אמר רומש בו' ולא אמר חיה לומר לך שגם הו' שב לרמשא וזה וזה על הארץ. א"ל א"כ למה שינה ולמעלה אמר עשב בלא ירק וכאן אמר עשב וירק, א"ל בני כל עשב שהם השבע בירק ר"ל בדין כענין העניים והאביונים מבקשים מים ואין, פעמים הן עש"ב ע"ב שמות וש' באמצע כולם ברחמי"ם בגימ' ש'. א"ל ר' ומה בין ירק לעשב האי ירוק והאי ירוק א"ל לא, האי ירוק והאי כרכום והנה אסתר ירקרקת היתה ואיך תוכיח שזה דין וזה רחמים, א"ל ע' ביסוד וש' בבינה ב' בחכמה י' בחכמה ר' ביסוד ק' בבינה והיינו הך, א"ל א"כ מה יהיה, א"ל אתה יודע, א"ל בני אמת אני יודע שאם תהפכהו הוא ריק, ריק מרחמים. א"ל ואימא ריק מדין, א"ל והא כתיב ואביה ירק ירוק בפניה והנה מרים מצורעת, א"ל ר' ולכל קרי ולכל כתיב, א"ל הו' הוא בראש או באמצע, א"ל ר' את כל אין לו ו' באמצע, א"ל ההוא כל ביסוד לבדו ואין צריך להכניס שם ו', א"ל הראית דבר גדול ולכל רומש ולכל יש לו פסיק, א"ל רומש על הארץ אתה רואה והם עומדים ונפסקים, א"ל א"כ למה נטעם בשופר ישר, א"ל בני רואים הארץ כרמשא ורוצים לרוץ להשלים המלוכה עם רעותיהם שהם ו' כתרים והיא בכללם והבינה מפסקת זהו פסיק על שרבה רעת האדם ולכן שופר ישר במלת רומש כי אלו נפסקו ורמשא ממהר על הארץ: