ספר הפליאה/רסג
ד"ה ואמר משה רבונו דעלמא אמור לי עריכה
ואמר משה רבונו דעלמא אמור לי מה אני, אמר ליה ואתה לא ידעת, וא"ל ידעתי שאני בן אדם הראשון אבל למי אני, א"ל הבט ראש שמך וסוף שמך, א"ל ראש שמי ה' וסוף שמי ה' הב"ל מש"ה, א"ל משה ה"ה שמעתי ולא ידעתי, א"ל כי מן העפר אתה ואל עפר תשוב. א"ל אלו הב' ההי"ן רומזים בבינה וזה שאמרת לי רב לך מ"מ באתי ושניתי ושלשתי זה הענין והסדר לבא האדם שהוא הנפש אל העולם להתלכלך מה צריך, א"ל עתה דע לך שהה' האציל ה' נעלם היא האם והבת, והנה הבת ילדה ה' והיא אמה והיא נעלמת ואינה נראית כן הדבר לעולם שאין לך ההי"ן שאין להם ההי"ן נעלמים וזהו ברא מזכה אבא, א"ל רבונא דעלמא מה תאמר בו' שהו' הוליד בדומה וכבר למדנו זה מהה' א"ל דע לך כי הנקבה בנקבה והזכר בזכר והנקבה בזכר והזכר בנקבה ר"ל ה"ה נקבה בנקבה, ו"ו זכר בזכר, מ"מ זכר בנקבה, נן נקבה בזכר, א"ל רבון כל העולמים ועד כמה, א"ל עד אלף דור נוהג מדה הזו, א"ל רבש"ע הביאותני בשמיטה הרעה הזאת למה הנחתני להתחייב הריגה, א"ל בשמטה שעבר לא באת בנסיון והקב"ה הביאך ושמך לעשות מלחמה עם בעל העושה מלחמות גדולות ולא עמדת ונתחייבת הריגה, א"ל ולמה בהריגה, א"ל דע לך משה כי זה הדין בידו של הלוחם מי שלא יעמיד במלחמתו להורגו וזהו על חרבך תחיה, א"ל רבונא דעלמא אחר שקבלתי את הדין למה הבאת אותי פעמיים, א"ל דע לך כי במשפט הראשון אינו מתכפר החוטא אם לא שיקבל ג"כ דין מיתה, א"ל ולמה לא מנעתני מלעמוד במלחמתי בחזקי שלא לחטוא, א"ל אין בידי למנוע, א"ל וימנעני מי שבידו, א"ל הוא רוצה לנסותך א"ל רבונא דעלמא הנסיון מביא לידי חטא ועון ולמה יביאני בנסיון, א"ל ואתה פה עמוד עמדי, א"ל א"כ רבש"ע הקב"ה רצה לנסותי ולא עמדתי בנסיונו א"כ בדין הוא שיהרגני ולמה יענוש העני על לא עול בכפו ולמה העמיד לו זמן להרוג כענין שבעתים יקם קין, א"ל בעבור ששלח ידו עליך שאתה גדול ממנו והיה לו להמתין שלא לשלוח יד במי שגדול ממנו כי השולח יד ועושה דין למי שהוא גדול ממנו גם הוא נותן הדין, ולכן אסרתי לאדם אכילת כל אשר נשמה באפו, א"ל א"כ אחר שנתחייב הריגה יהרג מיד, א"ל בעבור שלא היה עונשו כל כך גדול שיתחייב הריגה רק על ששלח ידו במשיח ה', א"ל רבונא דעלמא יבא כל העולם בנסיון, א"ל אין הכי נמי. א"ל רבונא דעלמא אמור לי מה בין הבל למשה, א"ל הבל ג' אותיות, ומשה ג' אותיות, כשתחברם כמשפט ואמור כך הבל משה חבר ה' במ' והוא ה"ם והוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א זהו ה"ם המדברים אל פרעה מלך מצרים, ואי לאו כח הה' מאין לך כח להוציא את ישראל ממצרים רק הה' שהוא מלא ה"י ונעשה יוד הא ואו הא הוא האדם היא הת"ת ישראל, א"ל א"כ מה תאמר בב' של הבל ובש' של משה, א"ל דע לך הב' בחכמה והש' בבינה ובא לומר לך שכח הש' מהב'. א"ל רבונא דעלמא מה תאמר בל' של הבל ובה' של משה, א"ל צרפם והוא ה"ל ואע"פ שראש שמך וסוף שמך ה' מ"מ גם אני נקרא ה' ואני לבינה וממנו תעביר וזהו הלה' תגמלו זאת, א"ל א"כ השני שנקרא ש"ת מה טיבו של שם זה א"ל ש' בבינה ת' בגבורה וע"י פועל הת' ואע"פ שהם מדברים אל פרעה הש' הוא שורש התי"ו ואז גם הגבורה משלמת: