ספר הפיות הכחול/הנופר הצהוב. טוות הזהב
חלק מהספר ספר הפיות הכחול
תורגם על ידי עופר ולדמן בתאריך ה-12.09.2023.[1]
הנופר הצהוב. טוות הזהב
עריכהפעם לפני שנים רבות, ביער גדול, חיו אישה זקנה ושלוש עלמות. שלושתן היו יפהפיות, אך הצעירה מביניהן היתה היפה מכולן. הבקתה שלהן היתה מוסתרת למדי בין העצים, ואף אחד לא ראה את יופיין מלבד השמש ביום, הירח בלילה ועיני הכוכבים בלילה. האישה הזקנה העבידה את העלמות בפרך, מבוקר עד לילה, טוות פשתן זהוב לחוטים, וכשפלך אחד כבר התרוקן, הן קיבלו אחד נוסף כדי שלא תהיה להן מנוחה. החוט נדרש להיות דק ואחיד, וכשהיה מוכן נעלה אותו הזקנה בחדר סודי. פעמיים או שלוש בכל קיץ היתה הזקנה יוצאת לנסיעה, ולפני שיצאה היתה נותנת משימה לכל יום שבו תיעדר, ותמיד היתה חוזרת בלילה, כך שהבנות מעולם לא ראו מה היתה מביאה איתה, והיא גם לא היתה מספרת להן מניין הגיע הפשתן המוזהב, או למה היו משמשים החוטים.
כשהגיע זמנה של הזקנה לצאת לאחד מאותם מסעות, היא נתנה לכל עלמה עבודה לשלושה ימים עם האזהרה הרגילה: "בנות, אל תתנו לעיניכן לשוטט, ובכל מקרה אל תדברו עם גבר, כי אם תעשו זאת החוט שלכן יאבד את בהירותו ולאחר מכן יגיעו שלל אסונות." הן צחקו מהאזהרה ששמעו כל כך הרבה פעמים ואמרו זו לזו: "איך יוכל חוט הזהב שלנו לאבד מבהירותו? ויש לנו בכלל סיכוי לדבר עם גבר?"
ביום השלישי לאחר עזיבת הזקנה עבר ביער נסיך צעיר שבמהלך ציד התרחק מבני לוויתו ואיבד את דרכו. עייף מן הנסיונות לחזור התישב תחת עץ, השאיר את סוסו לשוטט כאוות נפשו ונרדם.
השמש שקעה כשהתעורר והחל שוב לחפש דרך לצאת מן היער. לבסוף מצא שביל צר בו הלך בשקיקה ומצא שהוא מוביל אל בקתה קטנה. העלמות, שישבו בכניסה לבקתה כדי להצטנן מעט, ראו אותו מתקרב, ושתי הגדולות נבהלו, כי הן זכרו את אזהרתה של האישה הזקנה, אך הצעירה אמרה "מעולם לא ראיתי מישהו כמותו, תנו לי להעיף מבט." הן התחננו בפניה שתיכנס, אך כשראו שהיא עומדת בסירובה עזבו אותה, והנסיך הגיע, בירך אותה בנימוס ואמר שהוא איבד את הדרך ביער והיה רעב ועייף. היא הניחה לפניו מזון ונהנתה כל כך מדבריו שהיא שכחה את אזהרותיה של הזקנה ונשארה עמו במשך שעות. בינתיים מלוויו של הנסיך חיפשו אותו בכל מקום, אך ללא הועיל, אז הם שלחו שני שליחים לספר את החדשות העצובות למלך שהורה מיד לגדוד של פרשים וגדוד של חיל רגלים לצאת לחפש אחריו.
לאחר שלושה ימים של חיפושים הם מצאו את הבקתה. הנסיך עדיין ישב ליד הדלת והיה כל כך שמח בחברתה של העלמה שנראה היה לו שחלפה רק שעה אחת. לפני שעזב הבטיח לחזור ולהביא אותה לחצרו של אביו, שם יתחתן איתה. כשהלך, היא התיישבה ליד הפלך להשלים את העבודה שהחסירה, אך נבהלה לגלות שהחוט שלה איבד את בהירותו. ליבה פעם במהירות והיא בכתה בכי מר, כי היא נזכרה באזהרתה של האישה הזקנה ולא ידעה אילו אסונות יפלו בחלקה.
האישה הזקנה חזרה בלילה וידעה מן החוט המוכתם מה קרה בהיעדרה. היא רתחה מזעם ואמרה לעלמה שהיא הביאה סבל לעצמה ולנסיך. העלמה לא יכלה להפסיק לחשוב על כך. לבסוף היא החליטה לבקש עזרה מן הנסיך.
בתור ילדה היא למדה להבין את שפת הציפורים, והדבר עכשיו עזר לה מאוד, כי כהיא ראתה עורב מצטנף לו על ענף עץ אורן היא קראה לו ברכות: "ציפור יקרה, החכמה מכל הציפורים והמהירה מכל כנף, התואילי לעזור לי?"
"איך אוכל לעזור לך?" שאל העורב.
והיא ענתה: "עוף רחוק עד שתגיע לעיר נפלאה בה עומד ארמונו של מלך. חפש את בנו של המלך ואמור לו שנקלעתי לצרה נוראית." אז היא סיפרה לעורב איך החוט שלה איבד את בהירותו, עד כמה זעמה הזקנה ועל כך שהיא פחדה מאסון גדול. העורב הבטיח לה בהן צדקו לעשות כאשר ביקשה, והוא פרש את כנפיו ועף משם. העלמה הלכה לביתה ועבדה קשה כל היום בליפוף החוטים שאחיותיה טוו, כי האישה הזקנה לא נתנה לה עוד לטוות. לקראת ערב היא שמעה את קריאותיו של העורב מעץ האורן ומיהרה לשם מלאת תקווה כדי לשמוע את תשובתו.
למזלו הטוב מצא העורב בגן הארמון בן של קוסם רוח שהבין את שפת הציפורים, ומסר לו את ההודעה. כששמע הנסיך את הדברים חש צער רב והתייעץ עם חבריו כיצד לשחרר את העלמה. אז אמר לבנו של קוסם הרוח "בקש מהעורב לשוב במהרה לעלמה ולמסור לה שתהיה מוכנה בלילה התשיעי, אז אבוא לקחת אותה." בנו של קוסם הרוח עשה כאשר נאמר לו, והעורב עף עכל כך מהר שהוא הגיע לבקתה באותו ערב. העלמה הודתה לציפור מעומק ליבה והלכה לבית מבלי שסיפרה לאף אחד על הדברים.
כשהתקרב הלילה התשיעי נעשתה העלמה אומללה, כי היא פחדה שתקרה תקלה שתהרוס הכל. בלילה היא התגנבה אל מחוץ לבית וחיכתה רועדת במרחק מה מן הבקתה. לפתע היא שמעה את פסיעתן העמומה של פרסות, ובמהרה הופיע פלוגה חמושה בהובלת הנסיך, שהקפיד לסמן את כל העצים מראש כדי לדעת את הדרך. כשהוא ראה את העלמה הוא קפץ מסוסו, הרים אותה על האוכף, עלה מאחורה ורכב אל ביתו. הירח זרח בהיר כל כך שהוא לא התקשה לראות את העצים המסומנים.
בתוך כך השחר עלה ושיחרר את לשונות הציפורים, ואם רק ידע הנסיך מה הן שרו, או אם היתה העלמה מקשיבה, היה נחסך מהם צער רב. אך הם חשבו רק זה על זו, וכשהם יצאו מן היער השמש כבר היתה גבוה בשמיים.
למחרת בבוקר, כשהעלמה הצעירה לא הגיעה לעבוד, שאלה האישה הזקנה היכן היא. האחיות העמידו פנים שאינן יודעות, אך הזקנה ניחשה בקלות מה קרה, ומאחר שהיתה למעשה מכשפה מרושעת, החליטה להעניש את הנמלטים. היא אספה תשעה סוגים שונים של נר-הלילה הוסיפה קצת מלח אותו כישפה קודם, גילגלה הכל בתוך בד לכדור פרוותי ושלחה אותו אחריהם על כנפי הרוח, באמרה:
סופה! - את, אם הרוחות!
עיזרי אל מול החוטאת הזאת!
שאי איתך את כדור הקסם.
השליכי אותה לעד מזרועותיו,
בנהר קברי אותה, בין אדוותיו.
בצהרי היום הגיעו הנסיך ואנשיו לנהר עמוק עליו עבר גשר כל כך צר שרק רוכב אחד יכל לעבור עליו בכל זמן נתון. הסוס עליו רכבו הנסיך והעלמה בדיוק הגיע למרכז הגשר כאשר כדור הקסם עבר שם במעוף. הסוס נבהל והתרומם על רגליו האחוריות, ולפני שיכלו לעצור אותו השליך את העלמה אל זרם המים השוצף. הנסיך ניסה לקפוץ אחריה, אך אנשיו החזיקו בו, ולמרות שנאבק הובילו אותו לביתו שם סגר את עצמו בחדר סודי למשך שישה שבועות מבלי לאכול או לשתות, כה רב היה צערו. לבסוף נעשה כה חולה שכבר לא נתנו לו סיכוי לחיות, והמלך בבהלה גדולה קרא לכל קוסמי הממלכה להגיע אליו, אך אף אחד מהם לא הצליח לרפא את הנסיך. לבסוף אמר למלך בנו של קוסם הרוח: "קרא לקוסם הזקן מפינלנד, הוא יודע יותר מכל הקוסמים בממלכתך ביחד. "מיד נשלח שליח לפינלנד , ושבוע לאחר מכן הגיע הקוסם הזקן מפינלנד בכבודו ובעצמו על כנפי הרוח. "כבוד מלכותו," אמר הקוסם, "הרוח הפיחה את המחלה בבנך, וכדור קסום חטף את אהובתו. לכן הוא מתאבל כך ללא הפסקה. תן לרוח לנשוב עליו ולהעיף ממנו את צערו." והמלך דאג שבנו יצא החוצה אל הרוח והוא החלים בהדרגה וסיפר הכל לאביו. "שכח מהעלמה," אמר המלך, "וקח לך כלה אחרת." אך הנסיך אמר שלעולם לא יוכל לאהוב מישהי אחרת.
שנה לאחר מכן הוא הגיע לפתע לגשר בו מצאה אהובתו את מותה. כשנזכר באסון הוא בכה בכי מר והיה נותן את כל רכושו כדי שתשוב לחיים. מתוך צערו חשב ששמע קול שירה. הוא הביט סביב אך לא ראה שם אף אחד. אז שמע שוב את הקול שאמר:
אבוי! מכושפת ונטושה אשכב
במקום הזה לנצח, לעולמי עד
אהובי אפילו לא חשב
לשחרר את כלתו שאהב במיוחד
הוא נדהם, קפץ מעל סוסו וחיפש בכל מקום כדי לראות אם מישהו מסתתר מתחת לגשר. אך לא היה שם אף אחד. אז הבחין בפרח נופר צהוב צף על פני המים, חצי מוסתר בעליו הרחבים. אך פרחים אינם שרים, והוא חיכה מופתע ומקווה לשמוע שוב את הקול. ושוב שר הקול:
אבוי! מכושפת ונטושה אשכב
במקום הזה לנצח, לעולמי עד
אהובי אפילו לא חשב
לשחרר את כלתו שאהב במיוחד
לפתע נזכר הנסיך בטוות הזהב ואמר לעצמו: "אם ארכב לשם, אולי הן יוכלו להסביר לי את המתרחש?" והוא רכב מיד אל הבקתה, שם מצא את שתי העלמות במעיין. הוא סיפר להן מה קרה לאחותן בשנה שחלפה, וכיצד שמע פעמיים את השיר המוזר, אך לא ראה אף אחד שר. הן אמרו שייתכן שהנופר הצהוב הוא למעשה אחותן, שלא מתה אלא צורתה שונתה בידי כדור הקסם. לפני שהלך הנסיך לישון הכינה לו האחות הבכורה עוגה מעשבי קסם, ונתנה לו לאכול ממנה. בלילה הוא חלם שהוא חי ביער ויכול להבין את כל מה שאמרו הציפורים זו לזו. למחרת בבוקר הוא סיפר זאת לעלמות, והן אמרו שזו היתה השפעת העוגה הקסומה. הן ייעצו לו להקשיב היטב לציפורים, ולבדוק מה הן יוכלו לגלות לו, ולאחר שיציל את כלתו הן ביקשו שיבוא ויגאל אותן מן השיעבוד הנוראי בו חיו.
הנסיך הבטיח זאת, חזר בשמחה לביתו, וכשרכב ביער יכל להבין היטב כל מה שאמרו הציפורים. הוא שמע קיכלי אומר לעורב נחלים: "כמה טיפשים הם האנשים! הם לא יכולים להבין כלום. עברה כבר שנה מאז שהפכה העלמה לנופר צהוב, ולמרות שהיא שרה בכזה עצב שכל מי שעובר על הגשר בוודאי שומע אותה, עדיין אף אחד לא בא לעזרתה. חתנה לשעבר עבר שם לפני כמה ימים ושמע אותה שרה, אבל לא הפגין יותר חוכמה מן האחרים שעברו שם לפני כן."
"והוא אשם באסון שקרה לה," הוסיף עורב הנחלים, "אם הוא יקשיב רק לדברי האנשים היא תישאר בדמות פרח לעד. אך היא היתה ניצלת אם היו מביאים את העניין לפני הקוסם הזקן מפינלנד."
לאחר ששמע זאת, תהה הנסיך איך יוכל להעביר את ההודעה לפינלנד. הוא שמע סנונית אחת אומר לאחרת: "בוא, נעוף לפינלנד, שם נוכל לבנות את הקנים שלנו."
"עצרו, חברים חביבים!" קרא הנסיך. "תוכלו לעשות לי טובה?" הציפורים הסכימו והוא אמר: "קחו אלפי ברכות ממני אל הקוסם מפינלנד, ושאלו אותו איך אוכל להחזיר לצורתה המקורית עלמה שהפכה לפרח."
הסנוניות עפו להן והנסיך המשיך אל הגשר. שם חיכה בתקווה לשמוע את השיר. אך הוא לא שמע דבר מלבד פכפוך המים ואנחות הרוח, והוא רכב הביתה מאוכזב. זמן לא רב לאחר מכן הוא ישב בגן וחשב לעצמו שהסנוניות בטח שכחו את ההודעה שלו, כשלפתע ראה עיט עף מעליו. הציפור ירדה לאיטה עד שהתיישבה על עץ קרוב לנסיך ואמרה: "הקוסם מפינלנד מברך אותך וביקש ממני למסור לך שתוכל לשחרר את העלמה כך: לך אל הנהר ומרח את כל גופך בבוץ, ואז אמור 'מאדם לסרטן', ותהפוך לסרטן. צלול באומץ אל תוך המים, שחה קרוב ככל שתוכל אל שורשי הנופר הצהוב, ושחרר אותם מהבוץ ומקני הסוף. כשתסיים, הדק את צבתותיך סביב השורשים ועלה איתם אל פני המים. תן למים לזרום לאורך הפרח, והיסחף עם הזרם עד שתגיע לעץ בן-חוזרר הררי על הגדה השמאלית. לידו יש אבן גדולה. עצור שם ואמור: 'מסרטן לאדם, מנופר צהוב לעלמה.' ושניכם תחזרו לצורתכם המקורית.
מלא בחשש ובפחד, עבר מעט זמן עד שהנסיך אזר מספיק אומץ לנסות להציל את העלמה. "למה אתה מהסס?" אמר לו עורב, "הקוסם הזקן לא הטעה אותך, וגם הציפורים לא הטעו אותך. מהר ויבש את דמעותיה של העלמה."
"טוב, במקרה הכי גרוע אמות," חשב הנסיך, "והמוות טוב מצער ללא סוף." הוא עלה על סוסו והלך לגשר, שם שמע שוב את קינתו של הנופר הצהוב. הוא לא היסס עוד, מרח את כל גופו בבוץ, ובאומרו: 'מאדם לסרטן' צלל בתוך הנהר. לרגע אחד החרישו המים את אוזניו, ואז הכל היה שקט. הוא שחה אל הצמח והחל לשחרר את שורשיו, אך הם היו מקובעים כל כך חזק בבוץ ובקנים שנדרש לו זמן רב עד שהצמח השתחרר. כשסיים תפס את השורשים ועלה אל פני המים, כשהוא נותן למים לזרום על הפרח. הזרם נשא אותם במורד הנחל, אך הוא לא ראה בשום מקום את עץ בן-החוזרר ההררי. לבסוף הצליח להבחין בעץ ליד האבן הגדולה. כאן עצר ואמר: 'מסרטן לאדם, מנופר צהוב לעלמה', ולשמחתו חזר לדמות נסיך, והעלמה הייתה שם לצידו. היא הייתה יפה פי עשר מבעבר, ולבשה גלימה מרהיבה בצבע צהוב בהיר ועליה תכשיטים נוצצים. היא הודתה לו על ששחרר אותה מקללתה של המכשפה האכזרית, והסכימה בשמחה להינשא לו.
כשהגיעו לגשר בו השאירו את הסוס, לא יכלו למצוא את הסוס, כי למרות שהנסיך חשב שהוא היה בדמות סרטן למשך מספר שעות בודדות, הוא למעשה היה מתחת למים יותר מעשרה ימים. בעודם תוהים איך יגיעו לחצרו של אביו המלך, הם הבחינו בכרכרה נפלאה, רתומה לשישה סוסים עוטים כיסוי צבעוני ועליז, שנסעה על גדת הנהר. בכרכרה הזו הם נסעו לארמון. המלך והמלכה היו בכנסיה, בוכים ומתאבלים על בנם אותו חשבו למת. כמה שמחו ונדהמו כאשר נכנס הנסיך, מוביל בידו עלמה יפהפיה. החתונה נחגגה מיד, והחגיגות והשמחה נמשכו בממלכה במשך שישה שבועות.
זמן מה לאחר מכן, הנסיך ואשתו ישבו בגן, כאשר עורב אמר להם: "יצורים כפויי טובה! האם שכחתם את שתי הנערות המסכנות שעזרו לכם כשהייתם בצרה? האם הן יאלצו לטוות פשתן מוזהב לנצח? אל תרחמו על המכשפה הזקנה. שלוש העלמות הן נסיכות, שאת כולן ביחד חטפה המכשפה בילדותן עם כל כלי הכסף שהיו ברשותן, כלים אותם הפכה המכשפה לפשתן מוזהב. רעל יהיה העונש הראוי לה."
הנסיך התבייש ששכח את הבטחתו ויצא מיד לדרך. למזלו הגיע לצריף כאשר הזקנה לא הייתה שם. הנערות חלמו על בואו, והיו מוכנות ללכת איתו, אבל לפני כן הכינו עוגה מלאה ברעל אותה השאירו על השולחן, כך שהזקנה תבחין בה כשתחזור. הזקנה אכן ראתה את העוגה, והיא נראתה לה כל כך מגרה שהיא אכלה את כולה בשקיקה ומתה מיד.
בחדר הסודי מצאו חמישים עגלות של פשתן מוזהב, וכמות דומה נמצאה מוסתרת באדמה. את הצריף הרסו עד ליסוד והנסיך ואשתו ושתי אחיותיה חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.
הערות שוליים
עריכה- ^ הערת המתרגם: המקור לא מוזכר בטקסט של ספר הפיות הכחול. בפועל מדובר כנראה באגדה אסטונית.