ספר הפיות הכחול/החתול העילאי, או חתול במגפיים
חלק מהספר ספר הפיות הכחול
תורגם על ידי עופר ולדמן בתאריך ה-22.6.2023[1]
החתול העילאי, או חתול במגפיים עריכה
היה היה פעם טוחן שלא השאיר לשלושת בניו דבר מלבד הטחנה שלו, האתון שלו והחתול שלו. מהר מאוד בוצעה חלוקת הירושה, מבלי לקרוא לרשם או לעורך דין, כי הם כמעט אכלו את הירושה. הבכור קיבל את התחנה, השני את האתון, והצעיר לא קיבל דבר מלבד החתול.
הבחור הצעיר והמסכן היה עצבני למדי מהשלל העלוב שנפל בחלקו.
"האחים שלי יוכלו להרויח את מחייתם בנוחות אם ישלבו את נכסיהם." אמר "אבל אני, אחרי שאוכל את בשר החתול שלי ואעשה כפפות מפרוותו, אמות ברעב."
החתול, ששמע את הדברים אך העמיד פנים שלא שמע, אמר לו בטון חמור ורציני:
"אל תתייסר כל כך, אדוני הטוב, עליך רק לתת לי שק ולוודא שיכינו לי זוג מגפיים כדי שאוכל לרוץ בחול ובינות לשיחים, ותראה שאני ירושה לא כל כך גרועה כמו שאתה חושב."
אדונו של החתול לא מאוד האמין לחתול, אבל הוא ראה אותו פעמים רבות עושה מעשי עורמה כשתפס עכברים וחולדות, כמו למשל כשהיה נתלה על עקביו או מתחבא בתוך האוכל או מתחזה למת, ולכן לא דחה את הצעתו לעזור לו במצבו העלוב. כשקיבל החתול מה שביקש, לבש את מגפיו בגבורה, הניח את השק על עורפו, החזיק את שנו שרוכיו של השק בכפותיו הקדמיות והלך לאיזור של מחילות בו היה שפע של ארנבים. שם הכניס לשק סובין ומרור הגינות, וכשהוא שרוע כאילו היה מת, חיכה לארנבים צעירים שלא הכירו עדיין את הרמייה בעולם שיבואו ויחטטו במה שהניח בשק.
הוא לא שכב זמן רב עד שקיבל מה שביקש: ארנב צעיר וטיפש קפץ לתוך השק שלו, ואדון חתול סגר מיד את השק עם השרוכים, והרג את הארנב ללא רחמים. גאה בציד, לקח אותו החתול אל הארמון, שם ביקש לדבר עם הוד מעלתו. הובילו אותו למעלה, אל משכן המלך, והוא קד קידה עמוקה ואמר:
"הבאתי לך, אדוני, ארנב מן המחילות, כפי שאדוני האציל, אדון קאראבאס (כי זה היה התואר שהחליט החתול לתת לבעליו) ציווה עלי לתת לך בשמו."
"אמור לאדונך," אמר המלך, "שאני מודה לו, ושהוא הסב לי הנאה רבה."
בפעם אחרת הלך החתול והסתתר בין גבעולי תירס כשהוא מחזיק את השק פתוח, וכשזוג חוגלות רצו לתוך השק, משך את השרוכים ותפס את שתיהן. אז לקח אותן למלך והציג אותן כמתנה, כפי שעשה לפני כן עם הארנב שתפס במחילות. והמלך, בהתאם, קיבל את החוגלות בהנאה רבה, והורה לתת לו קצת כסף למשקה.
כך המשיך החתול במשך חודשיים-שלושה להביא להוד מלכותו מפעם לפעם ציד מאת אדונו. ביום אחד מסוים, בו ידע לבטח שהמלך יצא לטיול על גדת הנהר עם בתו שהיתה הנסיכה היפה ביותר בעולם, אמר לאדונו:
"אם תעשה כדברי, מובטח שתעשה הון. עליך רק ללכת להתרחץ בנהר באיזור שאראה לך, את השאר אני אעשה."
הרוזן מקאראבאס עשה מה שיעץ לו החתול מבלי לדעת למה ומדוע. כשהתרחץ, עבר שם המלך, והחתו החל לזעוק:
"הצילו! הצילו! אדוני הרוזן מקאראבאס עומד לטבוע!"
למשמע הרעש הוציא המלך את ראשו מן הכרכרה, וכשגילה שמדובר בחתול שהיה מביא לו כל כך הרבה שלל ציד מוצלח הואה לשומריו לרוץ מיד לעזרת כבוד הרוזן מקאראבאס. כשהם הוציאו את הרוזן המסכן מן הנהר, עלה החתול לכרכרה וסיפר למלך שבזמן שאדונו התרחץ הגיעו שודדים שלקחו את בגדיו, למרות שצעק "גנבים! גנבים!" מספר פעמים בקול רם ככל שיכל.
למעשה החתול הערמומי החביא את הבגדים מתחת לאבן גדולה. והמלך מיד ציווה על האחראים על המלתחה שלו לרוץ ולהביא את אחת מחליפות הבגדים הכי טובות שלו בשביל האדון הרוזן מקאראבאס.
המלך הרעיף עליו חיבוקים באופן מיוחד, ומאחר שהבגדים הנאים שנתן לו הבליטו את מראהו הנאה (כי הוא היה בנוי היטב ונאה מאוד), בתו של המלך נטתה לחבב אותו בסתר ליבה, ולאחר שהרוזן מקאראבאס שלח לכיוונה שניים-שלושה מבטים מכובדים ועדינים משהו היא התאהבה בו עד מעל הראש. המלך דרש שיכנס לכרכרה ויצטרף לסיור. והחתול, מאושר למדי לראות שהיוזמה שלו התחילה להתממש, צעד לפניהם, וכשפגש כמה כפריים שגזמו עשבים בשדות אמר להם:
"אנשים טובים, אתם הגוזמים, אם לא תגידו למלך שהשדות שאתם גוזמים שייכים לאדוני הרוזן מקאראבאס, יקצצו אתכם כמו ירקות לסיר."
המלך, כמובן, שאל את הגוזמים למי שייכים השדות שהם גוזמים.
"לאדוננו הרוזן מקאראבאס," ענו כולם, כי איומי החתול הפחידו אותם להחריד.
"אדוני," אמר הרוזן, "זהו שדה שמצליח להניב יבול עשיר מדי שנה."
החתול העילאי, שהמשיך לרוץ מקדימה, פגש כמה קוצרים ואמר להם:"אנשים טובים, אתם הקוצרים, אם לא תגידו למלך שכל התירס הזה שייך לרוזן מקאראבאס, יקצצו אתכם כמו ירקות לסיר."
המלך, שעבר שם רגע לאחר מכן, דרש לדעת למי שייך כל התירס שראה.
"לאדוננו הרוזן מקאראבאס" ענו הקוצרים, והמלך שמח מאוד, וכך גם הרוזן אותו שיבח המלך. החתול העילאי, שתמיד רץ לפניהם, אמר את אותם דברים לכל מי שפגש, והמלך השתומם על נכסיו רחבי הידיים של האדון הרוזן מקאראבאס.
האדון חתול הגיע לבסוך לטירה מפוארת שבעליה היה מפלץ[2], העשיר ביותר שהיה מעולם, כי כל האדמות שהמלך עבר בהן היו שייכות לטירה הזאת. החתול, שבירר היטב מי היה המפלץ ומה הוא יכל לעשות, ביקש לדבר איתו בטענה שהוא לא יכל לעבור קרוב כל כך לטירה מבלי שיזכה לבוא לחלוק כבוד למפלץ.
המפלץ קיבל אותו בצורה הכי תרבותית שמפלץ יכול, והושיב אותו.
"סיפרו לי," אמר החתול, "שיש לך כישרון להפוך את עצמך לכל מיני יצורים אם רק תרצה בכך. שאתה יכול, למשל, להפוך את עצמך לאריה, או לפיל וכיוצא בזה."
"זה נכון," ענה המפלץ במהירות, "וכדי לשכנע אותך, תצפה בי עכשיו הופך לאריה."
החתול כל כך נחרד למראה אריה ממש לידו שהוא מיד קפץ לתוך המרזב, וזאת במאמץ רב ותוך הסתכנות בגלל המגפיים שלא הועילו בהליכה על רעפים. זמן קצר לאחר מכן כשהחתל ראה שהמפלץ חזר לדמותו הטבעית, הוא ירד והודה שהוא פחד מאוד.
"סיפרו לי עוד משהו," אמר החתול, "אבל אני לא יודע אם להאמין לזה. סיפרו שיש לך את היכולת להפוך לחיות הקטנות שבקטנות. למשל, לשנות צורה לחולדה או עכבר. אבל אני חייב להגיד לך שלדעתי זה בלתי אפשרי."
"בלתי אפשרי?" קרא המפלץ "תיכף תראה בעצמך."
ותוך כדי הדברים הוא שינה את צורתו לעכבר והחל להתרוצץ על הרצפה. מרגע שראה זאת החתול, הוא התנפל על העכבר ואכל אותו.
בינתיים המלך, שראה את טירתו הנאה של המפלץ כשעבר לידה, החליט להיכנס אליה. החתול ששמע את קול הכרכרה של הוד מלכותו נוסעת על הגשר המתרומם רץ החוצה ואמר למלך: "הוד מלכותך מוזמן לטירתו של האדון הרוזן מקאראבאס."
"באמת? אדוני הרוזן." קרא המלך, "האם הטירה הזו שייכת לך? איזו חצר נפלאה וכל המבנים מסביב מפוארים. ברשותך, ניכנס לשם?"
הרוזן נתן את ידו לנסיכה והלך בעקבות המלך, שצעד ראשון. הם נכנסו לאולם רחב ידיים שם מצאו חטיפים נפלאים שהכין המפלץ לחבריו שהיו אמורים לבקר אותו באותו יום, אך לא העזו להיכנס כשהבינו שהמלך נמצא שם. המלך היה מוקסם לגמרי מתכונותיו הטובות של הרוזן מקאראבאס, וכך גם בתו שהתאהבה לגמרי ברוזן, וכשראה את האחוזה המרווחת שלו, אמר לו המלך לאחר ששתו חמש או שש כוסות:
"האם תסרב להיות לחתני, אדוני הרוזן?"
הרוזן השתחווה עמוקות מספר פעמים וקיבל את הכבוד שהרעיף עליו הוד מלכותו, ומיד באותו היום התחתן עם הנסיכה.
והחתול נעשה לאדון נכבד, ויותר לא רדף אחרי עכברים, אלא להנאתו בלבד.
מקור: שארל פרו (Charles Perrault)
הערות שוליים עריכה
- ^ הערת המתרגם: ניתן למצוא קישור למקור הצרפתי, ולגרסאות נוספות באנגלית ובשפות אחרות בדף הסיפור בויקיפדיה האנגלית.
- ^ הערת המתרגם: במקור מדובר בOgre, שניתן לתרגם כ"עוג", אולם בעברית המושג "עוג" קיים בעיקר בהקשר של סיפורי פנטזיה ומשחקי תפקידים ולא בהקשר של אגדות עממיות, לכן השתמשתי במונח הכוללני יותר "מפלץ".