ספר הערוך/אות ד

<< · ספר הערוך · אות ד · >>

דא   [דיז"ע. דיזעס] תרגום של זאת ודין תרגום של זה את הגל הזה ואת המצבה הזאת ית דגורא הדין וית קמתא הדא ויש מלות עבריות שהן בלשון זכר תרגום הן בלשון נקבה וכן בהפך וכן תרגום אונקלום את העבודה הזאת ית פולחנא הדין:
דואר   [געוואהנטע געגענד שילד קרעטע] (מדרש שמות רבה סוף פרשת החדש הזה לכם זעזע את המדבר והראהו את הדואר יש מפרשים שהוא מין צב):
דאת   [גראז] תרגום תדשא הארץ דשא תדאית ארעא דתאה:
דב   [פליעסען. רוננען] (פסחים עד) שפדיה בשפודא מידב דייב. (כתובות עז) דייב נחירה ואתו ליה רירא מפומיה תרגום כי יזוב זוב דמה ארי ידוב דוב דמה:
דב   [לויערען] (שבת קו) הני בעו לד לדבויי והני לא בעו לדבויי (ביצה כד) היכי דמי מחוסר צידה ומסקינן שבאות לכלוב ולא בעיין לדבויי ופי' דבויי שאורב להן כדרך שהצייד אורב לצידו כמו שכתוב יאריב במסתר ידכה ישוח ומצפה להן מכאן ומכאן ושמא רביי ברי"ש:
דבב   [אנפיינדען] (בפסקא דויהי ביום כלותו) ויהי ברד ואש למלך שהיה לו שני לגיונות קשין דבובין זה לזה תרגום ואיבה אשית ודבבו אשוי (א"ב תרגום איש צר ואויב ברא מעיק ובעיל דבבא):
דבב   [פליעסען לאנגזאם שלייכען]. (יבמות צז סנהד' צ בכורות ל ובשקלים ירושלמי בסוף גמ' דפרק מצטרפין שקלים) אגורה באהלך עולמים וכו' עד דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים מה כומר זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף שפתותיהן של צדיקים כיון שאומרים הלכה מפיהם שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר. ס"א דובבות מה הנאה יש לו בר נזירא אמר כהדין דשתי קונדיטון רבי יצחק אמר כהדין דשתי חמר עתיק דאף על גב דשתי ניה טעמי' בפומי'. גידול אומר האומר דבר בשם אומרו יראה כאלו בעל שמועה עומד לנגדו כדכתיב אך בצלם יתהלך איש חזינהו נשיפוותיה דקא דבבן:
דבב   [פליג] ישרוק ה' לזבוב תרגום יכלי ה' לעם קיטרי משריית גיברי' דסגיאין כדבוביא:
דבב   [פעט, פעך] היו כל ישראל מוכרי דבב ס"א רבב והוא העיקר פירשתי בערך רי"ש:
דבא   [הערבייא שאפען צופלי עססען] (בויקרא רבה בריש אם בחקותי) וכימיך דבאך שיהו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל (א"ב פי' דבות וזבות):
דבדבן   [קירשען איין ארט וויינטרובן) (ע"ז לנו) הדבש והדבדבניות אף על פי שמנטכות אין בהם משום הכש' משקה פירוש ציראס"י הוא חב אלמלוך וי"א מין ענבים אע"פ שמנטפות ביד הגרם הואיל ומנטפות מעצמן מותרות ואין בהן הכשר משקה ואין משקה היוצא מן הענבי' מכשיר שום דבר:
דבח   [שלאכטען] תרגום וזבחת עליו ותהי דבח עלוהי:
דביון   [טויבען מיסט] (מגלה כה) רובע הקב חרייונים דביונים חרייונים קורין לגנאי כמו ישגלנה קורין ישכבנה בעפולי' קורין בטחורין חורי יונים קורין הדביונים חוריהם קורין צואת' למחראו' קורין למוצאות אלו בלשון הקדש הן גנאי גדול בלשון הזה לפי' משנין אותן שלא להוציא אדם דבר מגונה מפיו. פי' אחר ישגלנה משמע בזנות ככלבה כמו והשגל יושבת אצלו ישכבנה משמע דרך אישו' בקדושין ובחופה עפולים משמע נקבים חורי יונים משמע צואת יונים דביונים מה שביונים מחראו' צואה כדכתי' לענק ע"ז וישימה למחראות עד היום:
דבל   [ראנדע פייגען] (נזיר ט) הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילות (שבועות כג) (יומא טו) אכל דבילה קעילת פי' כשהתאנים לחים כותשין אותן במכתשת ומעמלין אותן בידים ועושין מהן כעיגולי פת ועוד מפורש בערך גרוגר' ותאמר להם התאנם החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה תרגום ואמרת להון תאינתא הא שבקית ית חוליי ויש דבילתי שפירת'. אספו יין וקיץ תרגומו כנשו חמרא ודבילה:
דבל   [ווילדע פייגען] (ברכות מ) בנות שקמה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן דובני פירוש מין תאנים מדבריים שאינן חשובים:
דבל   [דען אומגראד] (סוכה כב) סוכה מדובללת מדולדלת ושצילתה מרובה מחמתה כשרה פירש בגמ' רב אמר מאי מדובללת מדולדלת כלומר יש לה מעט סיכוך ואע"פ כן אם צילת' מרובה מחמת' כשרה וחדא קתני ושמואל אמר מבולבלת והיינו קנה עולה וקנה יורד:
דבק   [אנקלעבען] ג' דבקי מיתה כבר פירשנו בערך בדק (יומא מח מנחות יא) דבקיה לקומץ בדפנא דמנא. אמר ליה רב יוסף האי דובקא דידך הוא (עירובין סז מעילה טו) כלומר אתה הוא שדבקת זו בזו אבל לא עלה על לבי. דבק כדי ליתן על הכתית (שבת עו חולין נא) דבוקא אמימר אמר רב אשי שרי בלעז וישקי"יו לוקחין בדין דקין וטחין אותן דבק ומשימין אותן במקום שיש מאכל ובאין העופות אגב מאכל ונתפשין בדבק ואם נתפש בכנפו אחד ונפל ממקום גבוה כיון שכנפו אחר לא נתפש פורח באויר ונשען עליו ואינו נחבט ומותר ואם נתפשו שני כנפיו אין לו במה יפרח ולא להשען ונחבט בקרק' ואסו' וזהו בחד גפא שרי בתרי גפי אסירי:
דבק   [אקסיל, שאלטער] תרגום תחת אצילות ידך. תחות מדבקי ידך אבל תרגום על כל אצילי ידיו על כל מרפקי עיין ערך מרפק:
דבר   [ווארט, זאכע] (ברכות מא) אמר רב פפא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה טעונין ברכה בין לפניהן בין לאחריהן פי' כל דבר הבא בתוך הסעודה מחמת הסעודה לאכול בהן פת כגון מירי תבשילין וכיוצא בהן דעבידי ללפת בהן אין טעונין ברכה לא לפניהן ונא לאחריהן יש מי שאומרי' ואפילו ענבים ותאנים ורמונים וכיוצא בהן שהרבה בני אדם אוכלין בהן פיתם בזמן שבאין בתוך הסעודה למלפת בהן פת הפת פוטרתן ואינן צריכין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ודייסא וכיוצא בהן ואף על גב דאמרי בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמ' אם נהמא ממש היא דברי הכל פת פוטרת את הפת ואם אינה פת הרי היא תבשיל ופת לדברי הכל פוטר' כל תבשיל הבא מחמת סעודה בסעודה אבל דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון מיני מתיקה חביצה ודובשא ופאלודג וכיוצא בהן שבאין למתיקה ולא ללפת טעונין ברכה לפניהן ולת לאחריהן פירוש פאלודג לשון ישמעאל הוא והוא מאכל שעושין מן בצים ושקדים ודבש. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה כגון אבטיחים וענבים ורימונים וכיוצא בהן שאינן באין ללפת בהן שכבר סילקו הפת מלפניהן ועדיין לא רחצו ידיהן הרי אלו טעונין ברכה בין לפניהן ובין לאחריהן שכיון שלא באו ללפת בהן אין ברכת המזון פוטרתן מלברך אחריהן הלכך צריכין ברכה לפניהן ולאחריהן זה פי' דברי רב פפא שפסק הלכה. דבר הגורם לממון כממון דמי (בב"ק עא) סבר לה כרבי שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי דברים האמורין בפרשה (סוטה כד יבמות לו) רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה פי' בגמר' דבני מערבא גרסי (בהבא על יבמתו) דברים האמורים בפרשה לאוסרה לאחיו ולירש נכסי המת ולהתיר צרתה לשוק רבי יוחנן אמר קנה לכל הדברים אמר רבי יצחק מה פליגין כשהערה בה אבל אם גמר את הביאה כולי עלמא מודו שקנה הוא לכל הדברים אמר רב מתנה מה פליגין כשבא עליה בבית אביה אבל אם בא עליה בבית בעלה כולי עלמא מודו שקנה לכל הדברים ש"מ לרבי יוחנן אפי' בהערא' בבית אביה קנה לכל הדברים ואסורה לבעלה נמי כיבמה ליבם יבמה לבעל אתיא ביאה ביאה אשה לבעלה אתיא קיחה קיחה: (נדרים מז) במשנת הריני עליך חרם ואת עלי שניהן מותרין בדבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות והלשכות והבור שבאמצע הדרך ואסורין בדבר של אותה העיר כגון הרחבה המרחץ ובור הכנסת התיבה והספרים. שלשה דברים נחלקו בהן שמאי והלל נדה וחלה ומקוה וארבע שחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש האשה שבאה ממדינת הים ובכתובתה ומי שחציו עבד וחציו בן חורין וכלי חרס מציל על הכל (עדיות ב) אוכלי דבר אחר פסולין לעדות (סנהד' כו) פי' מקבלי צדקה מן הגוי. אי פגע בדבר אחר קשה לדבר אחר (שבת קכט) פי' אי פגע בחזיר קשה לצרעת (פסחים עו) מר בר אשי אמר אפילו למיכלה במלחא נמי אסור משום דקשה לריחא ולדבר אחר פי' אשה לריח הפה וצרעת. דבר שאין מתכוין סבר לה כרבי שמעון. מלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה (זבחים צב שבת מא ומו) הא שמעינן ליה לר' שמעון דאמר דב' שאין מתכוין מותר דתניא רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל. (שם צג) אמר ריש לקיש פוטר היה רבי שמעון אף במוציא את המת לקוברו דכמלאכה שאינה צריכה לגופה היא ותנא קמא המחייב היינו רבי יהודה ומודה היה רבי שמעון במרא לחפור בו וספר תורה לקרות בו פשיט' דאיהו נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וכו' סבירא לן מיהא שמעינן עיקר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה וכו' ור"ח ז"ל אמר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון בהדיא לא אשכחן היכא פליגי אלא מדיוקייהו. (שם קה) הא רבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה הא רבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ותו הא דתנא ועל עקרב שלא תשוך וכו' ואמרינן איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת ומתעסק בו שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב מאן תנא אמר רב רבי שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכי אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת דפטור ומותר וחד מינייהו הצד נחש בשבת וממאי דפטור ומותר הוא דתנן ועל עקרב שלא תשוך שמע מינה כיפליגי במתניתין במלאכה שאינה צריכה לגופה פליגי וקשיא לן אי הכי חשיא דשמואל אדשמואל הכא אמר דפטור ומותר וטעמא מכופין קערה על גבי הנר אלמא שמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כרבי שמעון סבירא ליה והא קיימא לן דשמואל סבירא ליה כרבי יהודה דתנן המיחם שפינהו וכו' ואמרינן (שם מו) דשמואל כרבי יהודה סבירא ליה. (ב"ק נד) נפל לתוכו שור פירוש כגון בהמה וחיה דכתיב בהון בהדיא דמטמאין במגע ובמשא אבל עופות דאינן מטמאין במגע ובמשא אלא כגריס בבית הבליעה בדבר שמוסר עצמו עליו (ב"מ צב) פועל אוכל קישות פי' בדבר שמוסר נפשו עליו והוא כדי שכרו. בדבר שאין זרעו כלה (פסחים לד מנחות ע) מאי שנא מכל חטי ושערי דעלמא אמר ליה דבר שזרעו כלה בהן כגון אלו לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי דבר שאין זרעו כלה מאי תפשוט דאמר רב יצחק אמר רבי יוחנן ליטרא בצל שתקנו וכו' ש"מ חטים ושעורים וכיוצא בהן דבר שזרעו כלה בצל וכדומה לו דבר שאין זרעו כלה (נדרים נט) ודילמא בדבר שזרעו כלה הא תניא אלו הן חסיות הלוף והשום והבצלים. דבר שאין בו דעת לישאל בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים ספיקו טהור (סוטה כח) מה סוטה רשות היחיד אף שרץ רשות היחיד מה סוטה דב' שיש בו דעת לישאל אף שרץ שיש בו דעת לישאל. (נדה ג פסחים כ):
דבר   [גזעץ שפראכע] (יבמות ה) מה להצד השוה שבהן שכן ישנן לפני הדיבור פירוש שלשתן קודם מתן תורה מילה בימי אברהם פסח במצרים עולת תמיד שהקריבו במדבר. הן אמה וכובעיהן אמה ומדברין מחציין (גיטין יד) פי' נראה כמו שמדברין מחציין מפני שמראש הכובע עד פיו אמה כמו מפיו עד רגליו. (ובילמדנו בפרשת שלח לך ותשא כל העדה) כי יש דברים הרבה מרבים הבל מי שמגדל אווזין ותרנגולין וטווסין אע"פ שהן מבקשין לאכול יש בהם מאכל אבל המגדל קוף או כלב אין בהן מאכל ועוד הן מבקשין לאכול הרי עליהן נאמר כי יש דברים הרבה מרבים הבל רבי יוחנן אמר במי שמרבה דברים הכתוב מדבר דברי נרגן כמתלהמים אמר רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי כמת להם כאדם שיש לו מת והוא מצווח ובוכה עליו כך עשו מרגלים:
דביר   [בוך] ולפני הדביר כבר פירשנו בערך ארן (ע"ז כד) המהוללה בדביר וארמון אמר רבא תמן קרו פרסאי לספרא דביר מהכא ושם דביר לפנים קרית ספר:
דבר   [פעלד]. (תענית ד) לדידן דאית לן פירי בדברא פי' בשדה:
דבר   [הערשען] (כתובות יז) רבא דעמיה מדברנא דאומתיה פירש מנהיג אומתו (א"ב תרגום נחני ה' דברני ה'):
דבר   [פלודערען] (בילמדנו) שלומית בת דברי שהיתה דברנית ומתוך הדיבור עינה אותה המצרי שהרגו משה מכאן שהשיחה רעה לאשה. (ובויקרא רבה) שלומית רבי לוי אמר פטאטא שלם ליך שלם ליך בת דברי שהביאה דבר על בנה. (ובילמדנו) וירא איש מצרי מכה איש עברי שלומית שהיתה יפה שלימה מכל מום:
דבר   [ערפינדען לענקען] תרגום ונבון תחבולות יקנה וסוכלתנותא מדברנותא יקנה:
דבר   [בייטע רויב] תרגום ראש מלקוח השבי חושבן דברתא דשביא:
דבש   [ביענען האניק] (ב"ב פ) בפרק המוכר את הספינה בגמרא פירות כורת דבש בכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה. (ובפרק קמא דחלה פסחים לו) הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין פי' פונטלו. ירושלמי סופגנים טריקטא דובשנין מליגאלה איסקריטין חליטין דשוק חלת המסרת חליטין דמוי אמר רבי יוחנן כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ויוצא בה בפסח. ריש לקיש אמר אינו כן אמר ליה רבי יוחנן ובלבד על ידי משקה (ב"מ ל"ח) המפקיד אצל חבירו פירות יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש. (שבת קלד) הגיע לחצר כשהדביש למאי חזי לכתיתא דגמלי פי' נמאס והופסד. (גיטין סט) וכי אמגוזא דחלבניתא דובשניתא פי' חלבנה מתוקה כדבש:
דבשק   [זימפ] (שבת כא) ובדובשקי רבי פי' בצעי מים (א"ב בנוסחאות שלנו כתוב דופשקי):
דג   [פיש] (ביצה טו ע"ז לח) שלקות אמר רב דגים קטנים מלוחין אין בהם משום בישולי נכרים פירוש כשמלחן ישראל מליחתן היא בישולן והעכו"ם לא בשלן כי כבר מבושלים הן:
דגל   [שטרייטען ליגנער] (שבת סו) שני תלמידי חכמים המדגילין זה את זה בהלכה הקב"ה אוהבן שנאמר ודגלו עלי אהבה. (ע"ז סב) מכתבא גללא בזע ודגלא בחבריה ידע פי' שני תלמידי חכמים המקשין ומכחישין זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן מכתבא שהוא עט ברזל נוקב את הצור כך דגלא שהוא מכזב מכיר בכזבנות חברו יפיח כזבים עד שקר תרגום ודממליל סרבנותא סהדא דגלא הוא במשפט לא ימעל פיו תרגום לא נגדל פומיה. פי' אחר כבר פירשנו בערך גלל ורבי גרשום פירוש מכתבא שקורין גדפא דמכתב חוקק אבן של שיש ורכיל מכיר בחברו רגלא כמו וירגל בעבדך כן הרועה יודע בעכו"ם חברו שחשוד על הרביעה. פי' אחר מכתבא גללא בזע ורגלא כולה מילתא בחבריה ידע המכתב והאבן שהיו קורעין את הנייר אותה קריעה נכרת רישומה בנייר שתחת אותו הנקרע והיינו בחבריה ידיע והרכיל נמי אם עושה רכילות בין שני אנשים אותן שני אנשים אתד מכיר בחברו שנעשה רכילות בין שניהן אף על פי שלא שמע הרכילות ביניהן כן העכו"ם מכיר חבירו:
דגל   [גאבעל קראמסיל] דדרו בדגלא כבר פירשנו בערך גד:
דגם   [פראבע] (שבת צ) המצניע לזרע לדוגמא ולרפואה. (שם יא) ולא צבע בדוגמא שבאזנו (שם עו) אמר רבא הכא נמי חזי לדוגמא. (שם עט) שורה סממנין כדי לצבוע בהן דוגמא לאירא. (ב"ק קיט) תנו רבנן אין לוקחין מן הצבע לא אותות ולא דוגמאות כבר פירשנו בערך אות ולשון לע' הוא דגמא. דוגמא השקוה (עדיות ה) (ברכות יט) ס"א דוגמא פי' גרים שכמותה השקיה כלומר שמעיה ואבטליון שבאו מטיפת גרים הן השקו גיורת להראות שהן חשובין כישראל ונמצאו מזלזלין בכבודן פירוש ר"ח ז"ל (בריש פרק ואלו מגלחין ירושלמי) על כ"ד דברים מנדין על כבוד הרב וזה אחד מהן וכל אשר לא יבא לשלשת הימים וכתוב ביה והוא יבדל מקהל הגולה אמר רבי יצחק אית סגי מנהון. (תענית כג) שלח לו שמעון בן שטח צריך אתה נידוי וכו' (ר"ה כה) שלחו לו לרבן גמליאל כל המעכב את הרבים לעשות מצוה צריך נידוי. (פסחים נג) אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נידוי (עדיות ה) מי נדו אלעזר בן חנך שפקפק בנטילת ידים הדה אמר המפקפק אפילו בדבר א' מדברי סופרים צריך נידוי. דוכמא השקוה מהו דוכמא דכותה פי' גרים שכמותה השקוה כלומר גינה שמעיה ואבטליון הדה אמרה המבזה הזקן אפילו לאחר מיתה צריך נידוי. שאלו לפני רב האי האי גאון אשכחן בפירות דאית גבן דדיכמא מצבע אי הכי מפרשו רבנן מיצבע למאי טעמא אשקיוה והשיבם הכי קאמר עקביא בן מהללאל לא אשקוה מי סוטה אלא היו כמייראין אותה שמא תודה שנטמאת והראוה כאלו מי סוטה הן כדרך שאמר שלמה גזרו את הילד החי ושלא לעשות כן אלא שם דרך חקירה כדי שיתגלה הסוד: דוגמא הוא ברבבה של (חגיגה יו) כלומר מדוגם שאין כמותו בכל הרבבות והוא ראה מלאכים הדומין למטטרון על כן לא טעה וכן פירוש אות הוא ברבבה שלו. (ובב"ר פרשה יא) ויברך אלקים את יום השביעי ממלאכת עולמו שבת ולא שבת ממלאכת הרשעים וממלאכת הצדיקים אלא פועל עם אלו ופועל עם אלו מראה לאלו מעין דגמטרין שלהן ולאלו מעין דגמטרין שלהן ומניין שפורענות הרשעים קרויה מלאכה שנאמר פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא ומניין שמתן שכרן של צדיקים קרויה מלאכה שנא' מהר בטובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך. (ובילמדנו באלה פקודי פרשת ויביאו את המשכן) זה שאמר הכתוב לא יגרע מצדיק עינו כן אמר הקב"ה מונע מצדיק עינו דגמטורין שלו כאדם המבקש למכור פירות לחברו והוא אומר לו הראה לי את הבנין. נ"א העץ הוי אומר לא יגרע מצדיק עינו תדע לך אברהם הוליד את יצחק דומה לו שנאמר ואלה תולדות יצחק בן אברהם יעקב הוליד את יוסף דומה לו שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף ראובן שמעון לא אמר אלא יוסף וכן הוא אומר כי בן זקונים הוא לו זיו איקונין שלו הוי לא יגרע מצדיק עינו. (א"ב פי' דוגמא בלשון יוני תבנית סימן ודמיון וכן פי' דיגמטרין אבל פירוש דוכימא בלשון יוני בחינה וחקירה וזה טעם דוכמא השקוה):
דגן   [געטריידע] (ברכות מז פסחים לה) האי אידגן והאי לא אידגן פי' כשנעשה כרי זהו דגן ונתחייב בתרומה ומעשר ראשון וקרינן ביה דגן שנאמר כדגן מן הגורן ראשית דגנך בשיבולים לא אידגו על כן לא נתחייב בתרומה. וכי קאמר רבי ינאי (ברכות לה מציעא פז) אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית מפורש התם כי קאמר רבי ינאי בזיתים וענבים אבל חטין ושעורין גורן בהדיא כתוב בהו. ס"א דיגון כתיב בהו. פי' אחר כי אמר רבי ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית במעשר שני ובמעשר עני אבל תרומה ומעשר ראשון חייב בגורן. (גיטין מז) מר סבר דגנך ולא דגן עכו"ם ומר סבר דיגונך ולא דיגון עכו"ם פי' מאן דאמר דגנך ולא דגן עכו"ם סבר כיון שלקח פירות שנגמרו מלאכתן מן העכו"ם דגן עכו"ם קרינן בהו ופטור מאן דאמר דיגונך סבר מה שאתה מדגן דהוא ממרח כלו' מירוח דישראל הוה גמר מלאכה למעשר ולא מירוח עכו"ם דלעולם חייב לעשר פירות הלקוחין מן העכו"ם קודם שימרחו עשום דאין קרין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר:
דגון   [צווייא ווינקלען] (נזיר ח) הן אחת דיגון שתי' טריגון ג' טטריגון ד' פינטיגון ה' ת"ר בית עגול דיגון טריגון פנטיגון אינו מטמא בנגעים טטרגון מטמא בנגעים. (ב"ב קסד) ארכן דיגון קרי ליה (א"ב פי' בלשון יוני דיגון בעל שתי זויות טריגון בעל שלש זויות טטרגון בעל ארבע זויות פנטיגון בעל חמש זרות וזה ענין בבתים אבל בארכון ענין אחר והוא אשר ברומי היו שני ארכונים או מוחלים נבררים מדי שנה בשנה ואם לפי צורך המלחמה נמשכת הממשלה לשנה אחרת או אחר עבור שנים היה נברר פעם שנית אחד מהם למושל נקרא מושל שנית ובלשון יוני ארכון דיכון ואם נברר עוד פעם נקרא ארכון טריכין ובפעם הרביעית ארכין טטרכון ובחמישית ארכון פנטיכון וכן על זו הדרך):
דגר   [איינעשרימפן] תרגום מעי חמרמרו מעי אדגרו:
דגר   [העראבשפרינגען] (חולין נא) דגר נפל מאיגרא פי' קפץ ונראה לי שבעל הערוך לא גרים דגר לפיכך הביא ערך זה והראיה דבערך איפומא הביא מימרא זו חזא חולשא מאיפומ' נפל מאיגר' לארעא:)
דגית   [פיש שיפפע] (ב"ב עג) דגית היינו בצית וכבר פירשנו בערך בצית ובכלי גומא על פני מים תרגומו ובדגיין על אפי מיא. ואחרית כן בסירות דוגה תרגומו ובנתכון בדגיגית ציידן:
דד   [בעקענען. דאנקין] (מציעא ז. ב"ב קט) כי פליגי בשאינו מקויים רבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי מקיים ליה פליגי ואי לא מקיים ליה לא פליגי ורבן שמעון בן גמליאל סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו פי' שטר שיש בו קיום ב"ד חשוב כמו טלית ואדוקין בו מלוה ולוה ויחלוקו ושאינו מקוים אם מקיימו המלוה משוי ליה ממונא ויחלוקו דברי רבי קסבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו והלכה כרבן שמעון בן גמליאל דסבר אע"פ שאין יכול המלוה לקיימו יחלוקו דממונא הוי דמאחר שמודה הלוה בשטר שכתבו אין צריך המלוה לקיימו ולא הלוה צריך שיאמר לו פרעתי ואפי' אומר פרעתי אינו נאמן אחר שהודה ואמר כי זה השטר כתבתיו עלי מקוים הוא אבל כשכופר אינו יודע בזה השטר מעולם אז צריך קיום. (כתובות יט) דא"ר הונא אמר רב מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו: (שבת עח) והכא במודה בשטר שכתבו צריך לקיימו קא מיפלגי (ב"מ עב) א"ר יוסי מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו וגובה מנכסים משועבדים פי' לוה שמודה בשטר שכתבו אין צריך המלוה לקיימו ואע"פ שטוען הלוה פרעתי אינו נאמן וגובה המלוה אפילו מנכסים משועבדים דהא מודה דשטרא מעליא הוא ובדין נכתב וזה שטוען פרעתי אינו פוסל את השטר ונמצא כטוען טענה אחרת ועליו להביא ראיה היאך פרעו. בזמן ששליח צבור אומר מודים וכו' (סוטה יו) ברכת כהנים עד על שאנו מודים לך פי' רבי משה ראש ישיבה בן מרנא יעקב משמע דקא מודן ציבור' על שליח צבור אנן סמיכין ומאי על שאנו מודים לך על הודאה דקאמר שליח ציבור וקא ענו אינון אמן. (בסוף פ"ק דברכות ירושלמי) הכל שוחחין עם שליח צבור במודים ומלחשים ואומרין ויש שם ענייני' הרבה. כל כהן שאינו מודה בעבודה (חולין קלב) השוחט לכהן פי' כהן המתנשא ליגע בחלבין ובדם ולהצית האליתא וכיוצא בהן הא מודה אע"פ שאינו בקי הואיל ומודה ומשמש כמו שכתוב יש לו חלק בהן. יוחנן כהן גדול העביר הודאת המעשר בסוף (מסכת מעשר שני פ"ה. מציעא צ) והא תנן (סוטה מח) יוחנן כהן גדול העביר הודאת מעשר ובגמ' תנינא אף הוא בטל את הודאי וגזר על הדמאי ומסקנא תרתי תיקן ביטל וידוי דחברים וגזר על הדמאי דעמי הארץ פי' ביטל וידוי דחברים שהיו מתודים במנחה ביום טוב ואומר בערתי הקדש מן הבית וגו' כמו שהוא מפורש במשנ' (בסוף מעשר שני) ולמה ביטלו דרחמנא אמר תנו מעשר ראשון ללוי והן היו נותנין לכהן ואם תאמר נוודי אשאר מעשרות כל שאין מתודין על מעשר ראשון שוב אין מתודין על שאר מעשרות לפיכך ביטל הוידוי וגזר על הדמאי פי' דמאי אחד ממאה שיתן החבר לכהן לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שלא היו עמי הארץ מפרישין אלא תרומה גדולה משום דכתיב בה מיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו ועוד הוא דבר מועט שמק' סאין היו נותנין ב' ולפי' נקרא תרומה תרי ממאה וגזר על חבר הלוקח תרומה מעם הארץ שיפריש ממנה תרומת מעשר ויתננה לכהן וכמה היא תרומת מעשר א' ממאה דמאן דאית ליה ק' סאין חייב למיתן מינייהו י' סאין ללוי ולוי מפריש מאותן י' א' ויהיב לכהן וזה קרוי תרומת מעשר דכתיב (בסוף ויקח קרח) ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמותם ממנו את תרומת ה' מעשר מן המעשר אמר להם בני בואו ואומר לכם כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה כך תרומת מעשר יש בה עון מיתה דכתיב (שם בפרשת תרח) ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו לכך הפרשוה ותנוה לכהן מעשר שני העלוהו ואכלוהו בירושלים שאין לכם הפסד בו מעשר ראשון ומעשר עני שהוא בלאו המוציא מחברו עליו הראיה ואי מייתי ראיה הלוים והעניים שלא הפרישם עם הארץ ליתנו להו ואי לא לא (א"ב אין זה הערך):
דד   [געוויס] אין מעשרין את הודאי (שבת לד) פי' ספק חשיכה ספק אינו חשיכה זהו בין השמשות ואסור נעשות מלאכה מדרבנן וטבל ודאי אסור לתקנו שהיא מלאכה גמורה תיקון הטבל אבל דמאי שהוא ספק מותר לתקן כיון דספק מלאכה היא ובין השמשות אסור מדרבנן כולי האי לא גזרינן (א"ב אין זה עיקר ערך ודאי כי עקרו ידה אם הוא מלשון הודאה או עקרו ודאי אם היא מלה נכרי'):
דד   [לאמגזאם פיהרען] (שבת קכח) ומדדין עגלים וסייחים האשה מדדה את בנה (פסחים נה) ותרנגולת שברחה מדדין ומחזירין אותם למקומה. (ב"מ כה) מצא אחר הגפה אמר רב עוקבא בר חמא במדדין אי במדדין ניחוש דלמא מעלמא אתו פי' מהלכין מעט מעט כדכתיב אדדם עד בית אלקים:
דד   [ריננע] בן קטין עשה י"ב דד לכיור (יומא לז) פי' כמין דדי אשה שמשם יוצאין המים ורוחצים ידיהם:
דד   [טאפ, קעססיל] (יומא סט סנהדרין סד) שדיוה בדודא וכסיוה באברא דאברא שאיב קליה (ב"מ ע) דמפרק האי דודא דבני מר עוקבא. (ע"ז ע"ו) רב עוקבא זבן דודא מגוי עבד לה גדנפא דלישא ומלייה מיא (נדה סה) ראתה ועודה בבית אביה אמר ליה עבדי חסרת דודי חסרת. תרגום על סיר הבשר על דודי בישרא:
דד   [דיזעס] תרגום ועבד אפשי מאדוניו מן קיריס דידיה ובל' גמ' דידי דילי דידך דילן דידיה דיליה זו מלת מורכבת מן די פירושו אשר ומן דא פירושו זה כלומר אשר זה לי אשר זה לך:
דדב   [פליג] (ברכות מה) רבי אבהו אכיל עד דהוה יתיב דודבא אפותיה ושריק. (גיטין קפו) מאי קרצית אמר אביי דדבתא דביני כיפי. (חולק נח) אמר רב ליתי בקא בת יומא וליתי דדבא בת שתא פי' זבוב כדאמרינן בתחילת ערך ד'. תרגום ישרוק ה' לזבוב. פי' דדבא אפותיה היה יוצא השמנונית על מצחו וכשיושב הזבוב על מצחו לאכול היה מחליק ומפל מרוב השמנינית. פי' דדבתא דביני כיפי זבובים שבין עומרים פוסלת אם שותה ממי חטאת מפני שמוצצת ואינה מקיאה ולא הוו כמים שאובים:
דדכאות   [טעלעגראף] היו עושין ומניפין בסודרין פי' מצבות גדולות היו בונין בדרך מירושלים ועומדין עליהן אנשים ובידם סודרים וכשמגיע שעיר למדבר מניפין בסודרין אחד לחבירו עד שרואין אנשי ירושלים הנפת הסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר ואז כהן גדול קורא בספר תורה (א"ב פי' בל' יוני ציונים ורמזים):
דדני   [פאלקס נאהמע] (בב"ר) ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים כתוב אחד אומר דודנים וכתוב אחד אומר רודנים רבי סימון אומר דודנים שהן בני דודיהן של ישראל רודנים שבאיך ורודין אותם אמר רבי חנין בשעה שהן נתונין בעלייה אינון אמרון להון בני דודיכון ובשעה שהן בירידה באין ורודין אותן (ובילמדנו פרשה וישמנו יתרו) משא בערב ביער בערב תלינו אורחות דודנים ושם מפורש:
דדנין   [קין האלץ] (ירושלמי דר"ה פרק אם אינם מכירין) מהו עצי שמן דדנין פי' תדן בלשון רומי מין עץ ממנו נוטף הזפת וכן קוראים ללפידי אש עשוים מן עץ זה או ממין אחר להאיר:
דהא   [דונקל] (גיטין נז) לובן ביצה סולד מן האור שכבת זרע דיהא מן האור (שבועות ז) והא תנן (בריש נגעים) של שלג עזה של סיד דיהא הימנה: (נדה יט) שחור כחרס וכו' דיהא מכן טהור. (שם סב) עבר או שדיהא הרי זה כתם פי' דיהא עמם עינו. (יבמות מא) כל ששכבת זרעו דיהא וי"א כל שאין מי רגליו מחמיצין פי' כדגרסינן (נדה סח) זוב דיהא ודומה ללובן ביצה המוזרת שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת:
דהב   [גאלד] תרגום שם הזהב תמן דהבא:
דהך   [אויסלאכן] תרגום ילעיגו לי ידהכון לי:
דהן   [פעט ווערען] (שבועות מז) קרב לגבי דיהנא ואידהן פי' לשמן ורד קורין דיהן ורד. הודשנה מחלב תרגומו אתדהינת מן תרבא עפרה מחלב ידושן תרגום ידהין. ושקוי לעצמותיך תרגום ודוהנא לגרמיך:
דו   [זעהן] (שבת לה) רבא חזייה לאביי דקא דוי למזרח. (כריתות ו) וכי יתביתון קמי רביכון דוו לפומיה דרביכון דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך. (תמיד כו) אמר אביי כיון דגבי הדדי הוו קיימי סגי להו בחד שומר דוי להכא ודוי להכא פי' דוי חזי:
דו   [טרוירען] (סנהדר' ק) רבי עקיבא אומר לא תיעול דויה על לבך דגברין גיברין קטיל דויה הא שלמה נמי אמר דאגה בלב איש ישחנה: (יבמות מד) ישראל בזמן הזה דווים דחופים (נדה כג) כי הוא ראשית אונו מי שלבו דוה עליו יצא זה שאין לבו דוה עליו. (ובאבות דפרק רבי אומר) מרבה בשר מרבה רימה מרבה נכסים מרבה דוון (א"ב דאבה כתיב) (חולין צא) ואף על פי דמדוו וקיימי פי' תרגום יגון דוונא וכן ת"י ולבי דוי:
דוד   [קעניג דוד] מלך ישראל חי (ר"ה כה) פי' מלכות בית דוד נמשלה כירח שנאמר כירח יכון עולם כלומר נתקיימה ראיית הלבנה בעולם: דוד העמיד תרי"ג מצות על י"א (מכות כד):
דוד   [פלוס, בלוט גאנג] (נדה מא) מניין שאין האשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה:
דול   [שעפפען] (ב"ב ח) ודלמא לא מדרל אי מדויל מדויל ואי לא מדויל מהדרי' ליה ניהלייהו (שם יב) זמנין דהאי מדויל והאי לא מדויל פירוש מזה דולין ומזה אין דולין מי' שמתייבש:
דוולא   [עמער] (שם יב) ולא את השדה פירש שמדקין אותם בדלי בענן לכל אחד ואחד שדולין לה יום אחד כרב נחמן (א"ב תרגום כמר מדלי כטיפא מדויל):
דוור   [בריף פאסט] (ב"ק קיד) אבל בי דוור לא. (ע"ז כז) אמר ליה אביה יכול לומר לו קאי ברי אאיגרא אי נמי נקיט ליה זימנא לבי דוור. (שבת יט) לא קשיא הא דקביע דוור במתא הא דלא קביע דוור במתא פי' שוטר ששולח אליו האיגרות. פירוש אחר איש ידוע שכל כתב אליו יובל והוא המשכיר ומשלח כל איגרו' למי שנשתלח' לו:
דווש   [געוואהנהייט] (ברכות יו) אבל פתח בלמען ירבו ימיכם דוושי' נקיט פי' הלוכו ומנהגו וסידורו נקט:
דות   [ברינע, ציסטערנע] (ר"ה כז) התוקע לתוך הבור או לתוך הדות. (בב"ב סד) ולא את הדות (פרק ה בכלים) נתנו על פי הבור או על פי הדות (אהלות פרק יא) הדות שבבית והמנורה בתוכו במשנה כולם כתובין הדות פי' בגמרא דהמוכר היינו בור היינו דות אלא שהבור בתפירה והדות בבנין:
דח   [אבוואשען] (תמיד לא) מדיחין אותה בבית המדיחין. (ביצה יד) מדיח ושולה (מכשירין פ"ד) הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח הרי זה בכי יותן (מקואות פ"ח) אם הדיח ידיו במים טהורת רבי שמעון אומר ירפה שיבאו בהן ידים פי" אם רחץ גב ידו במים נטהרה אף על גב שלא הגיעו מים לכף ידו רבי שמעון אומר ירפה כלומר לא יטהר הכלי עד שירפה ידו ויגיע המים לתוך ידו ולכלי:
דח   [טרייבען שטאסען] (קדושין כ ערכין ל) דתנא רבי ישמעאל הואיל והלך זה ונעשה כומר לעבודה זרה דחה אבן אחר הנופל ת"ל גאולה תהיה לו (מ"ק כב) על כל המתים כולן מדחה מיטתו הרי זה משובח כלומר ממהר לקוברו. (נזיר יו) מדחין בה אליבא דבר פדא ורב מתנא כלומר זה מדחה קושיא של זה וזה מדחה קושיא של זה. (סנהד' עב) איתיביה רב חסדא לרב הונא. (אהלות פ"ז) יצא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש פי' אין הורגין את הולד כדי להחיות את אמו. (ובויקרא רבה ואשה כי יזוב זוב דמה פרשת ראשו כתם פז) אתו אמרין ליהויקים נבוכדנצר בעי לך אמר להון אפשר כן אין דוחין נפש מפני נפש אתון מחיין לנפשיכון וממיתין לדידי אמרו לו לא כך עשו זקניך בשבע בן בכרי הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה:
דחד   [ערפרייען אנטעשטיצן] תרגום ירושלמי הענק תעניק לו מדחדא תדחדון ליה:
דחון   [מאזיק] בדניאל ודחון לא הנעיל קדמוהי פי' כלי שמחה:
דחך   [שפאטען] תרגום למסת נקיים ילעג ידחך ענינו כמו דהך:
דחל   [פירכטטן] (בב"ב כז) דילמא מייתי עורב טמאה ושדי התם וסגיא בדחלולי בענמא קא משמע לן פי' לשון יראה כמו כי ירא אלהים אתה ארי דחלא דה' את כגון שהעושין צורות של עץ ונראין כבני אדם להפחיד העופות כשמנדנדת אותם הרוח יפחדו העופות ויברחו:
דחס   [צודריקי פרעסען] (יבמות מב) אלא משום דחסא. (שם קג) משום דחיילא דכרעא עליה דחיס. אמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למדחסיה לכרעיה פי' להכביד רגלו בקרקע ולהדחיק (ובויקרא רבה אמור אל הכהנים) ענף עץ עבות זו לאה מה הדס זה דחוס בעלים אף לאה דחוסה בבני':
דחף   [אנטרייבען] להדוף את אויביך תרגו' ירושלמי למדחף ית בעלי דבבך וכן תרגום ונדחה ידו בגרזן (א"ב לשון עברי היא הרצים יצאו דחופים):
דחק   [דרונגען דריקען] (מ"ק כח) דחיק רגליה דבר נתן פי' למהוי הוא נשיא. (מנחות צח) הא כיצד דוחקין ובולטין בפרוכת (א"ב לשון מקרא זה ואיש אחיו לא ידחקון):
דטגמא   [בעפעהל] (בריש ויקרא רבה) מאוהל מועד לאמר משל לדיטגמא כתובה ומחותמת. (ובילמדנו בסוף ויהי מקץ) שלשה דיטגמאות פי' יוסף אחת שלא ירד עבד ייקח בר והשנית שלא יהא אדם מחמר שני חמורים והשלישית שיהא שמו ושם זקנו. והדת נתנה בשושן הבירה תרגום ודיטגמא איתפרסמת בשושן בירניתא פי' דיטגמא כתב (א"ב פיר' בלשון יוני פתגם המלך ופתשגן הדת ובתרגום שני דאסת' ויהי בהשמע דבר המלך וכדשמע מלכ' כתב בדיטגסיס פירוש בלשון יוני כמו דיטגמא):
דטולמוס   [קיעהן פערשייטע מענשען] (בב"ר מא) וינגע ה' את פרעה אמר ר' ברכיה עלו דטולמוסין למקרב למסנא דמטרונ' וכן בפ' כי עצור עצר ה' (א"ב פי' טולמוסין בלשון יוני חצופים ואנשי זרוע עיין ערך טלם):
די   [געניג] (נדה כ עדיות ב) שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן פי' האשה שבדקה עצמה והנה היא טהורה ולאחר זמן בדקה עצמה והנה היא טמאה מה שנגעה באותה שעה טמא ומכאן ואילך ולא קודם:
די   [וועלכע] תרגום אשר:
דיאו   [טאג] ירושלמי דע"ז פ' לפני אידיהן כיון דחמא איממא ארך אמ' קלון דיאו פי' בלשון רומי יום עיין ערך קלנדא:
דיבא   [וואלף] (תרגום כזאבי ערב כדיבי רמשא):
דיו   [טינט] (שבת קד) כתב בדיו בסם ובסיקרא גמ' דיו דיותא. (ב"ב קסג) דמדיית ליה פי' דמדיית בדיו החלק כלומר עושה נקודים של דיו בין העדים לאשרא. (חולין מ"ז) בגמ' דהריאה בפרק אלו טריפות כדיותא טריפה פי' שחורה כדיו (א"ב בנוסחאות שלנו כתוב דמטייט ליה סהדי אטיוטא הוא דחתימי לדעת הערוך גרסינן אדיותא והענין אחד מאן דגריס אדיותא מקום מחוק שהוסר ממנו הדיו ומאן דגריס אטיוט' מקום מחוק שהעבירו טיט עליו או הוא מלשון וטאטיתי' במטאטא):
דיו   [איין ארט פיגיל] (מציעא כד) ההוא דיו דשקל בישרא (כתובות נ) מאי אסותיה מררתא דדיו חיורתי פי' עוף הנקרא דיו. (חולין סג) אמר רב יהודה חסידה זו דיה ולמה נקרא שמה חסידה שעושה חסד עם חברותיה האנפה זו דיה רוגזנית תניא נמי הכי למה נקרא שמה אנפה שמנאפת עם חברותיה. תרגום ירושלמי החסידה דיתא חיוורתא:
דיוזגי   [דאפעלט] (סוטה יג) תאנא אותה שבת שבת של דיוזגי היתה ניטלה רשות מזה וניתנה לזה פי' דיו שנים זוגי זוגו' ב' זוגות של מנהיגין כלומר שהיתה שבת למשה ושבת ליהושע ונטלם רשות ממשה ונתנה ליהושע ודיו היינו זוג וכפל הדיבור (א"ב פי' בלשון יוני חברה של שנים):
דיוטר   [דאעפעל העהלע] (בב"ר פרשה ויהיו חיי שרה) שם ועבר היו מהלכים לפני מיטתה וראו אי זו מקום מופנה לאברהם אבינו וקברו אותה בדיוטרין שלו: (א"ב פי' בלשון יוני דיוטרין מקום שני וסמוך לראשון):
דיומד   [דאפפעלע זיילע] (עירובין יז) ד' דיומדין נראין כח' (סוכה ד) רבי יעקב אומר דיומדי סוכה טפח פי' דיומדין ב' עמודין:
דיוסטר   [דאפפעל זייטיג] חיבור לטומאה בשעת מלאכה (כלים פ' ך) פי' שני צדדין דיו שנים סטר צד כדכתיב ולסטר חד הקימת והוא עץ שיש לו שני צדדין והוא יד לקורדום איכא דאמרי דיסטר ומפרשי די שנים וכן דיופיטא ודיזוגי חרב פיפיות תרגום סייפא דיוסטרא. בכשיל וכלפות תרגום בקופיץ ומופסלת דיוסטרא:
דיוסק   [דאפפעלזאק סאקוויס] (ברכות יח) תנו רבנן המוליך עצמות ממקום למקום הרי זה לא יתנם בדיוסקיא ויניחם על החמור וירכב עליהם מפני שנוהג בהן מנהג בזיון. (שבת קמב) פעם אחת שכחו דיוסקיא מלאה פירות בסטיו. (פסחים ח) בגמ' דיוסקיאה מלאה חמץ. (ובב"ב עח) אמר עולא מחלוקת בשק דיוסקי' וכומני. (ובב"ק קה) כגון שהיתה דיוסקיא של אביו מופקדת ביד אחר פי' שני שקים מחוברין ומונחין על החמור אחד מצד זה ואחד מצד אחר ובלשון ישמעאל אלכרג (א"ב תרגו' ירושלמי ויהי הם מריקים שקיהם והוה כד אינון מריקין דיסקייהון):
דיופי   [הייבער] (עירובין קד) מענין בדיופי ומטיפין מאדק פי' בא להודיע שמותר להעלות יין מחבית בדיופי ופי' בדיופי כגון מינקת שיש לה שני פיות ומכניס פיו האחד בחבית ושואב בכל כחו ומעלה היין בכחו ויש פה למעלה מזה פה הדיופי הנתון בפיו כמו דד שהיין בהגעתו לדד מקלח ויוצא ומקבלו בכלי אחר עד שמריק כל היין שבחבית פי' מעיפין מאדק שמענו כי הוא כלי עשוי זלועא כמין כוז נקוב בקרקעיתו נקבין דקין ופיו צר ממלאין אותו מים וסתומים היו וכל זמן שפיו סתום אין המים שבתוכו שותתין מן הנקבין שכח הרוח מונע את המים וכשפותחין פיו ויכנס האויר דוחה את המשקה שבתוכו ומטיף טיפה אחר טיפה טיפות דקות ונותנין תחתיו כלי נחשת כגון ספל וכיוצא בו וכשנופלת טיפה על הכלי משמעת את הקול טיפה אחר טיפה כגון קול משורר ואמרינן מאי לאו מטיפין מאדק שהתירו חכמים לחולה לאו בחולה ישן ומבקשין להקיצו ועושין לפניו זה הקול כדי שיקץ לחולה בלבד התירוה משום סכנה אבל לבריא כי האי גוונא אסור שמוליד קול בשבת וקשיא לרבא דאמר לא אסרו אלא בקול של יד בלבד. ופריק לעולם בחולה נעור ורוצה לישן דמשתמעי הללו טיפי דמטיפין מאדק כי זמזומי (א"ב פי' בלשון יוני כלי ארוך וחלול ושני נקבים משני ראשיו):
דיופטרא   [העמד פאן צווייא קאלירין קאבריץ פוסתעפיך] (בויקרא רבה באמור אל הכהנים ולקחתם לכם) לא אישתייר לי מכל דקפחית אלא הדין דיופוטא והדין דיפוטא מסהיד עליה פי' מעיל שיש לו שני צורות קורין בלשון יון כך. ס"א מפיטא והוא לשון לעז ממש טפיט"ו:
דיופלי   [דאפפעל וואך] (תענית יט) אמר לא זזו משם עד שבאו דיופלי דרומי והכו את מוחו בגוזרין פי' שני שלוחים (א"ב פי' בלשון רומי דופלי אנשים חשובים בין אנשי הצבא אשר מפני גבורתם היו נותנים להם פי שנים ושכר כפול ומה שפירש בעל הערוך יפה פי' שבלשון יוני קוראים דיפולי לשלוחים אשר המשלח בא אחריהם):
דיופלוסטון   [דאפפעלט פאלאסטין] (סוכה נא) תניא רבי יהודה אומר כל מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריאה של מצרים פי' שני פלטרין זה לפנים מזה (א"ב פי' דיפלוסטואן בלשון יוני אולם ואכסדרה כפולה ובהדיא גריס ירושלמי דסוכה פרקא בתרא דיפלי אסטבא):
דיופרא   [צווייאמאל פריכטע טראגענדע ביימע] (בריש דמאי) כל השיתין פטורין חוץ משל דיופרא. (ובפרק ט' דשביעית) אוכלין על הטפיחין ועל הדיופרא (עירובין יח) חוץ מן הדיופרא מאי דיופרא אמר עולא אילן העושה דיו פירות בשנה (א"ב פי' בלשון יוני אילן מוציא שני פעמים):
דיו פרצוף   [דאפעלט געזוכט] (שם יח) אמר ר' ירמיה בן אלעזר דיו פרצוף פנים היה לו לאדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני. (בב"ר ח) נעשה אדם בצלמנו כדמותינו אמר רבי שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון דיו פרצופין בראו ונסרו ועשאו גביים לכאן וגביים לכאן. (ובריש ויקרא רבה מאהל מועד לאמר אמר סימון דיו פרצופין היה הדיבור יוצא חיים לישראל וסם המות לעו"ג) (א"ב פי' בלשון יוני שני פנים או שני ענינים ואופנים)
דיוקן   [בילד] (מ"ק טו) דתני בר קפרא דמות דיוקני נתתי בהם ובעונותיהם הפכתיה יהפכו מיטתן עליה: (ב"ב נח) כי מטא במערתיה דאדם הראשון יצאת בת קול ואמרה לו נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה לא תסתכל פירוש כי בצלם אלהים עשה את האדם (חולין צא) ע לין ומסתכלין בדמות של מעלה יורדין ומסתכלין בדמות דיוקני שלמטה (סוטה לו) ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי באת דיוקנו של אביו ונראת לו. (יומא סט) דמות דיוקנו אני רואה במלחמה ונוצח. (שבת קמט) ת"ר כתב המהלך תחת צורה ותחת דיוקנאות פירוש צורת אדם המצויירת בכותל הכתב שתתתיו אסור לקרותו. פי' אחר מציירין כיצד נעקד יצחק ושחר מעשים (ב"ק קד) א"ר יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומין עליה פירש דיוקני צורה ידועה לו כגון סימן שהוא ביניהן ואפילו עדים מעידין שאמר להן הכתוב בכתב הזה כתב ידי הוא ואין העדים יודעין מה כתוב בו אלא כתבו הן למטה כי פלוני אמר לנו העידו עלי שזו הדיוקני שלי הוא. (ב"מ קטו) אבל אתה נכנס על שכר כתף על שכר פונדק ועל שכר דיוקנאות פי' ששכרו לצור לו צורות ודיוקנאות בכותל. אך בצלם תרגום ברם בדיקנא. פירש דיוקני הוא צורה ועיקר צורת אדם המצוירת בו איקונין זו צורה המצויירת על הנייר או על הסיד כלומר דיוקני זו שנייה לזו כעין דיופי (א"ב תרגום אך בצלם ברם בדיוקנא פירוש בלשון יוני דמות תבנית צלם):
דיותק   [פאמעליע] (ב"מ נט) דאית לי' זקיפתא בדיותקיה לא נימא לחבריה זקיף ביניתא פי' רש"י במשפחתו:
דייט   [הויז. שטוב שיעדעסריכטער אמט] (שבת צו) היו שתיהן בדייטא אחת המושיט חייב והזורק פטור (עירובין פח) שתי דייטות זו כנגד זו. (ובב"ב סג) המוכר בית לחברו ואמר לו על מנת שדייטי העליונה שלי דייטי העליונה שלו. (שם קמח) זה אומר בדייטי העליונה וא' אומר בדייטי התחתונה אמר רבי חנינא מעשה בא לפני רבי וצירף עדותן פי' עלייה (ובחלומות דמגלת איכ') חזיתי בחלמי דייטונא דבייתי מתברא. ס"א שרית' דביתי (א"ב כן פי' מלה זו בלשון יוני ולפעמים עניינה מקום המשפט (בריש מדרש מגלת אסתר) שהוא נתון בדייטי):
דייטרוט   [גלאז געשיער] (בב"ר פרש' ב') ותפקחנה עיני שניהם לעירוני שהיה עובר לפני חנות הזגג והית' לפניו קופה מלאה כוסו' ודייטריטין הפשיל במקל ושברן. אמר רבי חייא לזגג שהיה בידו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין בשעה שהיה חפץ לתלות הקופ' היה מביא יתד ותוקעה ותולה עצמו בה ואח"כ תולה קופתו פירוש כלי זכוכית חשיבין (א"ב פירוש בלשון יוני כלי עשוי באומנות פתוח במקלעות ובפטורי ציצים):
דייל   [שטאטס דינער] (יומא יח) אי בר אחתיך דיילא נהוי חזי בשוקא קמיה לא תחליף פי' הוא הממונה על המכס חזי קמיה לא תחליף שהוא יודע כל מה שעשית ויתפשך לדין (פסחים פו) אמר רב הונא בני חבורה נכנסין בשלשה ויוצאין אפילו באחד פירוש חבורה שנמנו על הפסח ובאו מקצת מהן בעת שדרך בני אדם להכנס לאכול הפסח ושיגרו הן הדיילא שהוא כגון השמש שלהן וחיפש אחר הנשארים ולא מנאן אפילו אם לא נתקבצו מכל החבורה אלא ג' יש להן רשות להתחיל לאכול לבדם ואין עליהן להמתין להם עד שיבואו כיון שנתאחרו יותר מדרך בני אדם כול' אבל פחות מג' לא זה דין הנכנסין אבל אם היו מקובצים וראו מקצתן למקצתן ויצאו ונתאחרו יותר מן השיעור שאמרו והדר בהן דיילא ולא מצאן אפי' לא כשאר מכל בני החבורה אנא אחד כיון שהיו שם ויצאו מתחיל לאכול אפי' האחד לבדו ואינן יכולין לומר לו למה לא המתנת לנו אמר רבינא ונותן דמים אם אכל יותר על חלקו ולית הלכתא כוותיה וה"מ דעל בעידנא כרבא והדר בהו דיילא:
דיומן   [צוועק, ציעל] (בילמדנו כנחלים נטיו) למה כינה אותן בנחלים ביקש ליתן דיומן בישראל למה שהנחל הזה כשבני אדם ממלאין ממנו וכו' פי' ענין די כלומר דבר שיש לו קצבה שאינו נובע ויפחת:
דימורון   [מויעלבעררען אבגאס]. עיין ערך איריוסטו:
דיין   [ריכטער] (בב"ר פרשה ג) והוו תרויהון מדיינין זה אומר אני אשלוט ביום וכו'. וירב בלבן תרגום ירושלמי ודיין בלבן:
דייסא   [צוקאסט מעהלשפייז] (ביצה כו) מערבין בדייסא. (ע"ז לח) איכא בנייהו אדרי ודייסא. (ברכות לו) בדייסא גרידא כולי עלמא לא פליגי דמברכין בורא מיני מזונו' פירוש דייסא הריפות גרידא בלא עירוב דבש ובלשון ישמעאל הריסא:
דייספק   [פוס פאן איין טראג זעסעל] (גיטין נז) אשקא דדייספק חריב ביתר פירש רגל הכסא כגון מרכבה שנושאין אותו בני אדם ופעמים בבהמות (חולין עט) כי מעיילת לי כודנייתא בדייספק (א"ב בנוסחאות דידן כתוב ריספק):
דייציפי   [טורקעלטויב] (שם סב) דייציפי ותורין של רחבה כשרק משום תורין ובערך צצלא מדמי לו ציצלי (א"ב דאציפי כתוב):
דייקטסא   [וועג ווייזער] (ויקרא רבה פרשת ואם הכהן המשיח) ודייקטסא בחד עינא פיר' בלשון יוני מורה דבר מה ובפרט מורה הדרך:
דייקלריא   [קעטע. געהנגע] (ירושלמי דברכות מי שמתו) ובלבד לא יעבד כהדין דייקלירא פירוש המפרש מיני שלשלאות שתולין בהם נטיפות ושאר תכשיטין:
דייר   [פרעמדער גלויבענם איבר טרעטנער] (גיטין נד בכורות ל) הוא דהוה קרי לחבריה דיירא בר דיירתא פי' גר בר גיורת:
דיית   [שוויצען] (פסחים ל) חזינא דמדייתי וכיון דמדייתי ידאי בלעי פי' מזיעין:
דיית   [רידערבייגען] תרגום תחתיו שחחו עוזרי רהב תחותוהי דייתן רשיעיא:
דייתק   [טעסטאמענט] (מ"ק יח) ואלו כותבין במועד קדושי נשים גיטין ושוברין דייתיקי ומתנה. (ב"מ יח) דייתיקי מתנה ושוברין פי' לשון יון קורין לשטר צואה דייתיקי ועיקר הדבר דא תהא למיקם ולהיות. וכל טוב אדוניו בידו תרגום ירושלמי דייתיקא דרבוניה (ובילמדנו ויהי בימי אמרפל) אמר לו כתוב דייתיקי שיהא בנו בורר לו חפץ אחד ממה שנפשו מבקשת:
דך   [צערשטיסין] (ביצה יד) תבלין נידוכין במדוך של עץ (יומא עה) או דכו במדוכה מלמד שירד להן לישראל תכשיטי נשים עם המן דבר הנידך במדוכה פי' בשמים הנדכין במדוכה (נדרים נח) דלמא במדוכנין (א"ב תרגום דכא לארץ חיתי דכדך לארעא חיתי):
דך   [ריין] (פסחים טז) משקי בית מטבחייא לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין (חולין לה) תרגום טהור דכי:
דך   [אורט. שטעללע] (ב"מ צג) גובה סריא אדוכתא פלן. (ב"ב ע) ההוא טייעא דהוה קא מזרע ארעא והוה אמר האי אורחא לדוך פלן פי' מקום (א"ב תרגום נודד ממקומו דמשני מדוכתיה):
דך   [הערצאג] (בפרק המצניע ירושלמי) ונשיא נשיאי הלוי דוך דוכנין היה כמו דוכוס שנאמר לפנינו:
דך   [דיזער] (עזרא) אדין ששבצר דך פי' זה תרגום הנער הלז עולמא דיכי:
דכמה   [פריוואנג. מוסטר] השקוה פירשנו בערך דגם. השמת לבך כי אין כמוהו בארץ תרגום ארום לית דכמיה (א"ב פי' בלשון יוני חקירה נסיון ובחינה):
דכן   [העהע שטאפע באנק] (במדות בפרק שני) והדוכן נתון עליה. (מגלה ג) ולוים בדוכנם פי' ל' ישמעאל שם האיצטבא דוכן ועומדין עליו הלוים. (ב"ב כא) ואי איכא ארבעין מותבי' ריש דוכנא. פי' ממונה תחתיו שיסייעו ללמד הנערים ואין מנכין לרב משכירותו כדי לשכור אותו ריש דוכנא אלא מסייעי ליה ממתא כלומר הצבור שוכרין אותו ופי' ריש דוכנא ראש האצטוה ששם ישיבת הנערים (א"ב תרגום שאו ידיכם קודש טולו ידיכון כהניא על דוכן קודשא) (כלים פ"ז) דכון שיש בו בית קיבול קדירות טהור משום כירה וטמא משום כלי קיבול פי' דכון עושין בארץ ישמעאל מצבה מן החרש כמין איצטבא ותחתיה חלול ועושים בה מקום מלמעלן והאש דולק תחתיה כלי קבול כלומר כלי הוא הרחב שלו תוכו שהוא רחב. פירוש אחר דכון שיש בו כמין מכתשת של עץ וכירה עליו כדכתיב או דכו במדוכה:
דכן   [בהעלטער] תרגום וגדרות לצאנכם ודכוון לענכון פי' בלשון יוני דוכיון כל מקום אשר הוא מוכן להיות בית קבול (ובב"ר פרשת יקוי המים) רבנין אמרי דוכוס קבלונו והוא כמו דכון בלשון יוני.
דכוס   [הערצאג העררפיהרער] (סנהד' לה) תנו לי דוכוס אחד. (ובב"ר פ' סח) שרי מפיק דוכסין ומעייל דוכסין (ובויקרא רבה זאת תהיה) דוכסא רואה אותי ונוטל אותי (ובפסיקתא דוזאת הברכה) ויאמר המלך סוב התיצב כה ויסוב ויעמוד אמר ר' אבא בר כהנא אי הוה דוכוס איתעביד איפרכוס ואי הוה איפרכוס איתעבד איסטרטליטיס (ובילמדנו) בריש ואלה שמות משל לאחד שרגם איקינון של דוכוס פי' שר ואיפרכוס גדול ממנו ואיסטרטליטיס גדול ממנו. (ובמגלת איכה) בענין רבי אלכסנדרי פתח ויגל את מסך יהודה גלי דכסיה (ובויקרא רבה בזאת תהיה בסוף פרשת רפאני ה' וארפא) וצוה הכהן ופנו את הבית רגל את מסך יהודה גלי דוכסיה ס"א גלי בילאות כלומר גלו השרים והעשירים (א"ב דוכוס בלשון רומי שר צבא ואיפרכוס בלשון יוני שר הפרשים ואיסטרטליטיס בלשון יוני נגיד מלחמה ובעיר רומי היו שרי צבאות הרבה אבל בעת צרה היו בוררים נגיד מלחמה על כלם ומשנהו שר המפרשים תרגום בפסוק ויספר להם המן והיה איתמני עם דוכסי מלכא):
דכסמן   [ברינע, וואסער זאמלונג] (בילמדנו קח את המטה) על מי מנוחות ינהלני שהיתה הבאר נעשית לכל אהל ואהל דכסמני לא היה אחד מהן מצטער לילך למלאות ממקום אחר כלומר שביל היה עושה המים והולך עד אהלו (א"ב פי' בלשון יוני מקוה מים בבתים):
דכסן   [דאפעלט] (בילמדנו ואברהם זקן) וכן שלמה כיון שהזקין חולי דוכסן שנאמר ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו (א"ב פי' בלשון יוני כפול וחולי כפול היה לשלמה זקנה והטיית לב):
דוכסון   [עהרע רוהם] (ירושלמי בבא מציעא פרק אלו מציאות) לא אחית אלא למחמי בדוכסי דידכון פי' בלשון יוני כבוד גדולה וחכמה:
דוכסוסטוס   [געשובען אוף ביידע זייטמן] (שבת עח מנחות לב) אמר רב דוכסוסטוס הרי הוא כקלף מה קלף כותבין עליו תפילין אף דוכסוסטו' כותבין עליו תפילין פי' רב האי ז"ל מנהגא מייתי מגלתא דמעבדא בתמרי וקמחא דשערי ומתח ליה עד דיביש וקליף ליה עד דהוו תרין פיסקי ויזהר שלא ינקב וקאי קלף לחודיה ומעביר ליה לקלף דהוא אפא דמגלתא מכלפי בשר תוב בעפצא לשמה וכותב פרשיות על מקום בשר וההוא גיסא אחרינא דאקליף מיניה הוא נקרא דוכסוסטוס כורך בו פרשיות ומנח להו בקבעא דהוא שילחא דתפילין ומנהגא הכין הוא וקאמר רב כי היכי דכותבין תפילין על הקלף דהוא אפא דמגילת' הכין נמי כותבין תפילין על דוכסוסטוס דאיקלף מקליף אם כתב על זה כשר ואם כתב על זה כשר ומותבינן ליה הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף מזווה על דוכסוסטוס קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום שיער. ומפרק רב שאם כתב על דוכסוסטוס יצא מיהא על הקלף מצוה ומותבינן שינה בזה ובזה פסול ומפרקינן בשבת לענין מזוזה ובמנחות לענין תפילין ואפא דמגלתא דהוא גיסא דעיקרי קלף הוא מקום שיער בודאי ומן גואי דיליה כתבינן ודקאמר במזוזה כותבין על דוכסוסטוס במקום שיער צאו במקום שיער ממש דאי סלקא דעתך אפא דמגלתא הוא מרישא בהדיא הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף והרי יצא מקום שיער גופו בכלל הקלף אלא שמע מינה מאי מקום שיער הוא מקום שנקלף הקלף משם שנמצא כנגד מקום שיער נמצא הקלף עומד לבדו ומקום השיער העיקר בו ואין כותבין שם לתפילין אלא מן אפי אחרינא ודוכסוסטוס העומד לבדו והמקום שהיה דבוק על בשר הבהמה בו אין כותבין עליו מזוזה מאותן הפנים אלא מפנים אחרות (א"ב פי' מלה בל' יוני עור בהמה מעובד ומתוקן משני עבריו וקשה לי לפי פי' הפוסקים טובא חדא דלא חזינן שהעור נחלק לתרי פסקי ועל דבר זה שאלתי עבדנים רבים והייתי כמצחק בעיניהם ואמרו לי שאם היה יכולת בידם לעשות דבר זה היה להם ריוח כפול ומכופל בעשותם מן עור אחד שנים ומן עור עב שני עורות דקים ותו קשה וכיון דמצוה לכתוב מזוזה על דוכסוסטוס למה לא מטרחי רבנן להיות דוכסוסטוס מצוי להם ואיני כחולק על דברי הפוסקים חלילה אלא באתי להתלמד ובעלי התוספות (בפרק שמונה שרצים דשבת) הביאו סמך לפירושי אף שהדיחוהו והאומר לרבינו תם שבלשון יוני קוראים לבשר סוסטוס כחש לו):
דכסוסיא   [גיווער מאגיזין היטער] (מגילה לב) מאי דכסוסיא פרשא דמתא פירשה בערך טרזין:
דכיפת   [ווידעהאפפי איין פויגל] דוכיפת זה שהודו כפוף (אולין סב) וזהו שהביא שמיר לבית המקדש:
דכר   [ווידער]. (עירובין מו) הנהו דכרי דאתו למברכתא תרגום אילים חמשה דיכרי חמשא:
דכר   [מעננליך]. תרגום זכר ונקבה דכר ונוקבא:
דכר   [דענקען] תרגום ויזכר אלהים ודכיר ה':
דכורו   [צויבערער]. (תרגום ירושלמי של אוב דכורו ואונקלוס תרגום זכורו):
דכרין   [ווירמיג] (נזיר לד) ענבין דיכרין פי' רש"י ענבים שהתליעו:
דל   [צוויגענרייכער. רעבע] (בפרק ד' דפיאה) בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים כן הוא משפט הפיאה שכל עני ועני מה שמגיע לידו זוכה בו שהפקר הוא ואם יש שם עניים ואומרים תשעים ותשעה נחלק את הפיאה בשוה שיכול כל אחד ואחד ממנו ליטול כשיעור המגיע לחלקו ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה כלומר נתפוש כל אחד וא' ממני כמה שיכול ומהו כהלכה כן מפורש (בתורת כהנים) תעזוב הנח לפניהן והן יבוזו אפילו צ"ט אומרים לחלק ואחד אמר לבוז אפילו הוא בריא אפילו ידיו יפות לזה שומעין שאמר כהלכה יכול אף דלית ודקל כן תלמוד לומר אותם אפילו צ"ט אומרים לבזבז ואחד אומר לחלק אפי' חולה אפילו מנוול לזה שומעין שאמר כהלכה ומה ראית לומר בדלית ודקל לחלק ושאר פירות לבזבז אחר שריבה הכתוב ומיעט תלמוד לומר קציר מה קציר שהקטן שולט בו כגדול יצאו דלית ודקל שאין הקטן שולט בו כגדול זה פירש רבינו משולם ברבי משה ברבי איתיאל מעיר מגנצ"א (פ"ז בכלאים) המדלה את הגפן (מנחות פו) אין מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות (פסחים ע) ת"ר אוכלין בענבין עד שיכלו דליות של אבל. (ב"מ צא) אמר רב ששת בריה דרב אידי במודלית. (שם קיא) דלית שעל גב פרסקי פי' דלית גפן גדול המודלה על גבי אילנות מן ורעו דליותיו ובלעז פירגול"ה:
דל   [ערהעבען טראגען] אגרא דהספידא דלויי כבר פירשנו בערך אגר. (מ"ק כח) דדל ידלוניה ופי' כמו אגרא דהספידא דלויי. פי' אחר מי שנושא את המת אחרים ישאו אותו כדמפורש בפרק המדיר דיטען יטעוניה איכא דאמרי דלא דל ידלוניה מי שאין מגביה עצמו אחרים מגביהין אותו דנאמר כי טוב אמור לך עלה הנה וגו'. (שבת פח) שמואל וקרנא הוו יתבי וכו' חזו למיא דדלו ועכירי שאלו מלפני רב האי גאון מהיכן ידע שמואל דגברא רבה קא אתי ממערבא וחייש במיעיה והשיב חזנהו למיא דמידלן דקטפו ומוספי מידלו בתוקפא דילהון דכתיב והמים גברו עלו בתוקפהון והוה שמיע ליה לשמואל דגברא רבה קאתי ממערבא בההוא יומא וכיון דחזנהו למיא דעכירי ידע דההוא גברא דקאתי אי אפשר דלא שתי מנייהו ומנהג ידוע דמאן דשתי מהנהו מיא דעכירי חייש במעיה ומשמועתו אמר גברא רבה קאתי ומן עוכרא דמיא אמר דחייש במיעיה ופי' תהי בקנקניה חזי אי גמרי קנקניה אי לא כמאן דנקיט בת תיהא ותהי ושריף תהי מן קנקני דחמרא ופקדיה שמואל לקרנא לאוכליה אוכלין המשלשלין ומנעי' מבית הכסא דאיכוון לאסוייה מן חשש דבמעיה וכיון דמצטער רב ולא ידע דלאסיתיה איכוון לטייה דלא לקיים לי' ברא ולא איקיים ליה ברא לשמואל אלא בנתא וכיון דאתידע לרב דלאסויי איכוון ולטותיה אתקיימ' ביה חש דלא תחלוש דעתי' ואדבריה על נפשיה כמפורש בסוף פרק מרובה ולטיה נמי לקרנא ונפיק ליה קרנא דבשרא בעיניה:
דל   [שעפפען] (ב"ק צב) אי דלית דלינא אמר ליה דכתיב ויאמר אליה ברק וגו' כלומר אם תשאב מן הבאר אשאב עמך ואם לאו לא אשאב לבדי (יבמות צו) דלאי דדלו דולא נישל לכו סתר פתר פירוש בני אדם הדולין מים כלומר דולי חכמות עמוקות אשאל לכם פתר סתור. (שתפתרו דברי סתר). (גיטין עד) אמר רשב"ג כולי עלמא דלו ג' דלוותא ואכלו ריבעא את דלי ד' ואכול תלתא לסוף אתא מיטרא וכו'. פי' משקין ג' פעמים ושקלי ריבעא מן הפירות דלי את ד' וטרח יותר וטול שליש שהוא יותר. (ב"ב לה) אמר רבא אי דלי ליה איהו גופא סלא דפירי לאלתר הוי חזקה פי' אי איכא סהדי דיהב ליה לוקח למארי ארעא צנא דפירי דורון להוליכו לביתו נתברר מדידיה יהיו ליה למוכר ומיד הויא חזקה. פ"א אי עזרו מוכר ללוקח להטעינו מפירות של אותה קרקע לאלתר הוי חזקה: (ר"ה ו) לרבי מאיר ד' דל רגלים לרבי שמעון ד' דל מעשר בהמה (סוכה נו) דל בדל פי' משמר הנכנס והן באי השבת לדברי ר' יהודה נוטלין ז' חלות ב' יתירות על יוצאי השבת בשכר הגפת דלתות שהיוצאין פתחו והנכנסים צריכין לסגור השערים שפתחו היוצאין וזהו ששנינו הנכנס נוטל ז' ב' בשכר הגפת דלתות ואמרינן לימא משמר היוצא למשמר הנכנס נחלוק אלו י"ב שש ושש וכן בשבת הבאה תחלוק אתה עם המשמר הנכנס וזהו פי' דל בדל ודחינן אמר אביי בוצינא טב מקרא כלומר הנאה קרובה עכשיו ואפילו היא מעוטה כגון הנאת קישות שהיא קטנה ואכלה מיד חפץ בה מאכילת דלעת שצריכה איחור עד שתתבשל כך טוב לי ב' חלות בשבת זו מיותר בשבת אחרת:
דל   [קנוטיג צוטיג נאכהענגן] (חולין קכט) האבר והבשר המדולדלין בבהמה. (בכורות לה) מעשה בזכר של רחלים זקן. (שם מה) אלו בעלי הדלדולין פסולים באדם וכשרים בבהמה. (כריתות סו) אבר המדולדל בבהמה אבל המדולדל באדם טהור ובגופה של בהרת (נגעים פ"ו) היבלות והדלדולין איכא דאמרי התלתולין והוא כמו תל בשר ונדלדל למטה. ובאלו חוצצין (מקואות פ"ט) וצפורן המדולדלת. (חולין מד) אמר שמואל סימנין שנידלדלו ברובן הכא דאידלדלו אידלדולי (שם מו) ומעורה בטרפשין מה הוא פי' נדלדל נתפרק ונשאר תלוי כדתנן האבר והבשר המדולדלין:
דל   [מאגער, שוואך, ארם] (הוריות ט) נכתביה רחמנ' או בדלות או בעשירות מאי טעמא כתיבא בדלי דלות. (כריתות י) שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו מביאין שתי פרידין תחת כבשה ומביאין בדלי דלות עשירית האיפה שמע מינה כבשה בעשירו' תורין ובני יונה בדלות עשירית האיפה בדלי דלות (סוטה ט) תניא רבי אומר אלמלא לא נקרא שמה דלילה ראוי היתה ליקרוא דלילה שדילדלה את כחו דלדלה את לבו דלדלה את מעשיו:
דל   [פאדום שניר], (ב"ק יז) במשנת היה דליל קשור ברגלו פי' חבל או חוט (יבמות סג) זבין ולא תדויל (א"ב כתוב בנוסחאות זבין ולא תיזול ופירוש רש"י מכור ואל תבא לעניות ורבינו חננאל כמו שכתבו התוספות פי' קנה ואל תארג והביא ראיה מן סתר זוללת בשוק אבל בעל הערוך גרס וסתר דוללא ולפי דעתו יהיה הפי' קנה בגד עשוי ואל תתקן הפשתן לארגו) (חולין ס) דכל מאן דמינגע יהבין ליה מסתוריתא וסתר דוללא ויתיב בשוקא. וכבר פירשתי בערך ביסתרקי ובלשון ישמעאל קורין לאנוצי פשתן דליל:
דלב   [קעסטענבוים] (ר"ה כג) ערמונין דלובי לח ולוז וערמון תרגום ודדלוב:
דילהון   [דיעזען] (תרגום מכרה כיום כיום דילהן ות"י תיהי וקיים ליה):
דלה   [פירכטען] (תרגום פחד דלוחא). אשחק בבוא פחדכם תרגום דלוחכון. (וכן בבוא כשואה פחדכם לא תירא מפחד פתאום):
דלטור   [אנצייגע פערליימדער]. (סנהדרין מג) אמר לו וכי דלטור אני. (ובב"ר פרש' ב) והנחש היה ערום התחיל אמר דלטוריא לבוראו. (ובפסיקתא דפרה) ענ ידי שהיה בהן דלטורין פי' רכיל בלשון רומי ובלשון לעז. חנף יבוא תרגום דילטור יעול (א"ב פי' דלטוריא בל' רומיי רכילות):
דלכון   [דער איעריגער] (סוכה מד) דלכון אמר דלהון היא (גיטין פד) רבי יוחנן אמר אפילו תימא רבי דלכון אמר שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל בו פי' אמר רבי יוחנן לחזקיה בנו של רבי חייא שהוא בבלי דלכון אמר כלומר רב כהנא החכם שלכם שהוא בבלי דילהון הוא מדרבנן ואינה לא הלכה ולא יסוד ושנינן כי אמר רבי יוחנן להלכה למשה מסיני ויסוד נביאים בזמן שבית המקדש קיים ובגבולין וכי אמר רב כהנא בזמן הזה מדרבנן ומעשה דרב כהנא בהדי רבי יוחנן פורק לו כל קושיא שהיה לו בהגוזל בתרא והא דאמר לחזקיה משיב ואמר לו דלכון אמר מפורש בגטין וחזקיה בנו של רבי חייא היו קורין אותו בבלי בכמה מקומות מה בבלי אומר בדבר זה ואע"פ שחזקיה רבו של רבי יוחנן הוא אומר לו דילכון:
דלמא   [פילייכט]. (תרגום כי תאמר בלבבך דלמא תימר בלבך תרגום לו ישטמנו דלמא יטר לנא דבבו תרגום פן דילמא):
דלמטיקיון   [איין קאצין קלייד] ומנעלות הפינון לא ילבש בהן עד שיבדוק (בסוף כלאים) פי' בלעז קלצ"י והן מצמר טוב ומנעלות הפינין בלע"ז פידו"לי והן מפסולת של צמר ויש אומ' דלמט"יק בלע"ז קאפ"א וכן קורין דלמטיקא ירושלמי מעפוריין (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מין כתונת לבנה הבאה מארץ דלמטיא):
דלניה   [צירונג] (ירושלמי דבבא מציעא פרק אלו מציאות אבדת מלכותא דילניה דידה פי' המפרש מין תכשיט יקר):
דלס   [בעטרוג] (פסחים נו) שמלאכתן נאה ואין בהן דלוספי' דופי (וכן בלשון רומי):
דלוסקוס   [קאסטען] כבר פירש' בערך גלוסקוס:
דלע   [הארביז]. (כלאי' פ"א) דלעת יונית עם המצרית פי' קיקיון (א"ב מה לקיקיון את הדלעת):
דלף   [אויגען טרערן] (יומא כח) שברירי דשמשא קשי משמשא וסימן דילפא.(כתובות ס) הוו לה בני דולפני פי' בנים שעיניהן דולפות דמעות תמיד (בכורות מד) דולפנות דמעות וטורדות פירוש דולפות דמע יותר מדמעות:
דלפה   [דאך טריפע] (מדות פד) ואמתים בית דלפה יש מפרשים תרגום ויחבר ולפוף (א"ב לפי דעת בעל הערוך אות דלת שמושי' היא ונקראות כן קורות עליונות נשענות על התחתנה שעל ידן נחברים הנסרים של תקרה פי' אחר חלל אשר בו עמדו מים הנוטפים מהקרוי העליון ונקרא כן על שם הדלף):
דלפן   [וואסערמאן] (בכורות ח) הדולפינין פרין ורבין כבני חדם מאי דולפינין אמר רב יהודה בני ימא פי' אדם של ים (א"ב פי' בלשון יוני ורומי שם תנין וחיה של ים יולדת גוריה ומניקתם בדדיה וזה טעם פרים ורבים כבני אדם נזקקת לזכר פנים אל פנים ואינה יולדת בנים):
דלפק   [טיש אויף טראנק גשיעהר] (כלים פ' כ"ה) השולחן והדלפקי יש להן אחוריים תוך (חגיגה כו מנחות צו פ' כב דכלים) השלחן והדלפקן שנפחתו או שחיפן בשיש (ע"ז סט) המניח לגין על השלחן ולגין על הדלפקי פי' כלי עץ שמניח בו כלים של יין כמו כוסות ואשישות (א"ב בלשון יוני ורומי שלחן מוכן לערוך עליו הכוסות):
דלק   [ברעננען] (בסוף ערלה) מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם ידלקו (מדות פא) שבדרום שער הדלק ובריש גמ' דפ"ק דיומא:
דלר   [איינע קראנקהייט] (גיטין ע) היא מלמעלה והוא מלמטה אוחזתו דלריא כבר פירש' בערך גם (א"ב פי' בלשון רומי כא ב):
דלת   [טהיר] (בב"ק פ) דלת הננעלת לא במהרה תפתח מאי היא מר זוטרא אמר לסמיכה פי' דלת הננעלת כיון שלא נענה בראשונה לא במהרה נענה כדכתיב גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי מר זוטרא אמר לסמיכ' שכל מי שחזרו עליו לסומכו פעם אחת ולא נסמך שוב לא במהרה הוא נסמך (ב"מ פה) שמואל ירחינאה אסיא דרבי הוה הוה קא מצטער רבי למסמכי' וכו' רב אשי אמר כל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו בכינוי אמר וכן רב אחא מדיפתי שאמר לעולם אין מריעין לו בכינוי אמר כלו' אין מטיבים לו משום מילתא דנפשיה (ב"ב יב) קרי רב אחא מדיפתי אנפשיה כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו. דלת אלמנה הנגררת אין נועלין בה בשבת היכי דמי דלת אלמנה איכא דאמרי דחד שיפא איכא דאמרי דחד גשמה פירש שיפא לוח אחד כדכתיב וכפיס מעץ יעננה ומתרגמינן שיפא ואמרי להדלית לה גשמה ויש שגורסין שיבא גשמה. פי' שיבא שאינה נצמדת משני צדדיה והוא מל' צמיד דתרגמינן שיבבין פי' גשמה בית קבול של ציר שהו כמלבן אלא יורדת ומשתקעת בארץ (עירובין קא) דלת שבמוקצה:
דם   [פערדאכט] (מ"ק יח) אמר אביי אמרה לי אם דומי מתא יומא ופנגא. (מכות כה שם נב) ההוא דחליף אבבא דבי חמוה ונגדיה רב ששת ההוא מידם הוה דיימא חמתיה מיניה (שם ע) דדיימא מעלמא פי' מרננין עליה שגם אחר בא עליה זולתי הארוס. (נדה סו) דמות עיריך עלתה ביך פי' עין שלטה ביך שחושדין אותך לפי שאת רגיל' לטבול ביותר את מרבה בתשמיש המטה לכי והבעלי לו לאלתר כשתעלי מן הנהר שטבלת בו קודם שתראה דם איכא דאמרי אמר לה לא תגלי להו לחברותיך שאת מצטערת על כך שאת רואה דם דכי היכי דתהוי עליך בחד גיסא שתמהו עליך שהיית רגילה לשמש תדיר ונתנו ביך עין נתנוהו עליך לאידך גיסא שכשיראו שאת מרבה לראות דמים הרבה יאמרו סימן יפה הוא לה שהאשה שדמיה מרובין בניה מרובין ויתנו בך עין ויפסוק הדם (פירוש רננת בנות עירך עלתה כנגדך):
דם   [געלד] (ב"ב סב) אלא לדמי הכא נמי לדמי אמר רבי' חננאל ז"ל קיבלנו מרבותינו קבלה רב מפי רב כי זה לדמי פי' שמין את השדה שפירש חוץ השדה פלוני וכשיעור דמי אותה שדה שייר לעצמו המוכר בשדה שמכר ואם נשאר בשדה שפירש לו כי מכרה מתשעה קבין ולמעלה המכירה קיימת נוטל המוכר ממנה כשיעור דמי אותה שדה שאמרנו חוץ ממנה והשאר ללוקח ואם הנשאר פחות מתשעה קבין בטלה המכירה שפחות מתשעה קבין אותה נקראת שדה והוא בפי' אמר ליה שדה פלוני מכורה לך וזה כגון זו ששנינו האומר לחברו חצי שדי אני מוכר לך משמנין ביניהן ואמר ר' יוחנן ולוקח נוטל כחוש ואוקימנא לדמי. (כריתות יג) תנו רבנן ולהבדיל בין הקדש ובין החול אלו דמים וערכים פי' בערך ערך (ב"מ סג) רבי ינאי אומר מה לי הן מה לי דמיהן פי' נתן לו תשעה כספים בשביל איפה של חטים והוקירה ועמדה בי"ב כשם שמותר ליקח האיפה של חטים כך מותר ליקח י"ב כספים ששוה עכשיו וכן הלכה. (שם נח) אמר אמימר עד כדי דמיהם פי' כפליים כדמיהן. (פסחים לא) פטור מדמי התשלומין ומדמי העצים פי' אל תאמר חשובה זו התרומה כאלו שרפה ונהנה הימנה וחייב לשלם כפי הנאתו אלא אפילו כעצים העומדין לשריפה אינו חייב לשלם דחמץ בפסח איסור הנאה הוא (כתובות קג) נכנס רבן גמליאל בנו אצלו מסר לו סדרי נשיאות ואמר לו נהוג נשיאותך בדמים פי' הגאון טעם הדבר שלא תראה כרץ אחר שררה אלא כאדם שמקחו גדול בעיניו ואינו מוכרו אלא דמים יקרים. פי' אחר אפי' אם תהנה מהם דמים אעפ"כ לא תזלזל בפניהם. ס"א נהוג נשיאותך ברמים ברי"ש. פי' לא תזלזל נשיאותך בפני התלמידים אלא נהוג בהן ביד רמה (א"ב תרגום אקנה מאותך אזבון מינך בדמים):
דם   [בלוט] (פסחים פא) הפסח שנזרק דמו. (מנחות כה) דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה רבינא אמר טומאתו בין בשוגג בין במזיד זריקתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה ר' שילא אמר זריקתו בין במזיד בין בשוגג טומאתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה ולרבי שילא הא קתני בין בשוגג בין במזיד הכי קאמר נטמא וכו' (סנהדרין לח) יכול לא יהא אבר מן החי נוהג בו ת"ל אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו יכול אף בשרצים כן תלמוד לומר אך מאי תלמודא אמר ר' הונא דמו מי שדמו חלוק מבשרו יצאו שרצים שאין דמן חלוק מבשרן (כריתות ד) כל חלב וכל דם לא תאכלו רבי אומר מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו ואין מצטרפין זה עם זה אף דם שדמו חלוק מבשרו אוציא דם שרצים הואיל ואין דמן חלוק מבשרן שמצטרפין זע"ז והא מהכא נפקא מהתם נפקא וזה לכם הטמא לימד על דם שרץ ובשרו שמצטרפין ולא מן היקישא סד"א הני מילי לטומאה אבל לאכילה אימא לא אשמעינן היקישא לאכילה. אמר רבינא הואיל וכך דם נחש ובשרו מצטרפין מאי קמ"ל היקישא ס"ד אמינא שרץ דאיתרבי לטומאה אתרבי לאכילה אבל נחש דלא איתרבי לטומאה לא אתרבי לאכילה קמ"ל היקישא כל מילי דאין דמו חלוק מבררו משמע פי' מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו שחלב אסור ובשר מותר ואין מצטרף זה עם זה שאם אכל חצי זית חלב וחצי זית בשר אין מצטרפין זה עם זה דכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור ואפילו בקדשים כדתניא ר' יהושע אומר כל הזבחים שבתורה נשתייר מהן כזית בשר כזית חלב זורק את הדם כחצי זית בשר כחצי זית חלב אין זורק את הדם אף כל שדמו חלוק מבשרו אההוא חייב אוציא דם שרצים שאין דמן חלוק מבשרן דזה וזה אסורין באכילה ומצטרפין זה עם זה (מעילה יז) דם השרץ ובשרו מצטרפין בכעדשה (חולין לז) מסוכנת דשריא מהכא וחלב נבלה וחלב טרפה חלב חלב למה לי זו היא שאין חלבה חלוק מבשרה ואי זו זו זו מסוכנת פי' זו היא שאין חלבה חלוק מבשר' אלא הכל אסור הבשר וכל שכן החלב יש לך אחרת כיוצא בה חולה וסופה למות שנשחטה חלבה אסור ובשרה מותר. דם היוצא מפיו ומפי האמה טהור. (ר"ה כב נדה נח) א"ל מדמהרי' א"ל דם תהא אחריתו. דמים לו בין בחול בין בשבת (סנהדרין עב) פירוש חיים לו דמיו בתוכו. (בילמדנו ויאמר משה לחובב) כי לדם אעשך ודם ירדפ' אם לא דם שנאת בשביל כך דם ירדפך וכי שונא היה עשו את הדם הרי אין מעשיו אלא שפיכות דמים שנאמר ועל חרבך תחיה ומהו אם לא דם שנאת זה דם המילה. (ובפרשת נקום נקמת) כשם שהיא שונא דם המילה ודם הקרבנות ואוהב דם להרוג נפשות שנאמר ועל חרבך תחיה כך אף דם ירדפך:
דם   [גלייכען] (ב"ק עח חולין לח בכורות יד) שור או כשב פרט לכלאים עז פרט לנדמה (חולין עז) ומאי נינהו נדמה הנולד מן התישה דומה לכבש או הנולד מן הכבשה ודומה לתיש:
דמא   [דעמאן טייוויל] תרגום ויעש אפוד ותרפים ועבד אפד ודמאין פירש בלשון יוני ורומי רוחות ודמות רוחות הן רוחות טהרה הן רוחות טומאה:
דמאי   [אומוויסיג. צווייאפעלהאפט] (ב"מ נד) ת"ש מהא דתנן בריש מסכת דמאי הדמאי אין לו חומש ואין לו ביעור הא קרן יש לו וכו'. (מכות יג) בג' אכל טבל כתנאי (פ"ד דדמאי) ר' אליעזר אומר אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי וחכמים אומרים קורא שם ואינו צריך להפריש וכו'. (חולין עה פ"ד דדמאי) רבי שמעון שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכלו על פיו פירוש שואל את עם הארץ שקנה ממנו ואומר הפרשת תרומה אם יאמר לו מעושרין אוכל על פיו. ותניא (בתוספתא דמאי) יותר על כן א"ר שמעון שזורי הפריש תרומה ומעשר וכו' עד שכשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע על עם הארץ ואם אמר כבר הוצאתי אני ממנו מעשר נאמן פי' כיון דידע עם הארץ עונג שבת וסעודת שבת קבע וקובעת למעשר אם לא הפריש מעשר אינו משקר שאימת שבת עליו כך יש אימת דימוע עליו וכיון שהפריש החבר תרומת מעשר מן הדמאי ואחר כך חזרה למקומה ונתערבה ואומר לעם הארץ כך וכך אירע לי שמא הפרשת ממנה תרומת מעשר אימת דימוע עליו מימר אמר כיון שהפריש ממנה ואח"כ נדמעה חמורה היא ואינו משקר פי' דמאי כבר פירשנו בערך דד. פירוש אחר מלשון דימיתי אם יצא ממנו מעשר אם לאו. פירוש אחר דין מאי מתוקן או לא. ובגמרא דבני מערבא מפורש דמי תיקן דמי לא תיקן. (בריש דמאי) הקלין שבדמאי פי' שנהנין מהן ואין צריך להפריש מהן דמאי שבאין מההפקר (א"ב בלשון יוני דבר של המון ויש ספק אם המון העם מעשרים תבואתם):
דמדום   [רעטהליך] (ברכות כט). (שבת קיח) א"ר חייא בר אבא מצוה להתפלל עם דמדומי חמה א"ר זירא מאי קראה יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים פי' יראוך עם שמש בשחר ולפני ירח היינו דמדום ערב כלומר קודם שקיעת החמה (ובב"ר יא) ויברך אלהים את יום השביעי אבל יעקב שכתוב ביה שמירת שבת ויחן את פני העיר נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום וירש את העולם שלא במדה:
דמדמניות   [רויעטן וויין] (ירושלמי דביצה פ' אין צדק) דמדמניות שבכרם הרי אלו אסורות נראה לי שמלה זו בירושלמי כמו דבדבניות בתלמוד בבלי ואולי מלתא דמדמני מזה ענין עיין שם פירוש ענבים מנטפים מיץ מעצמן ונקראו דבדבניות שהם זבות משקה ודמדמניות שזבות דם:
דומה   [דעמאן גייסט] (ברכות יט) דלמא דומה קדים ומכריז להו. (חגיגה ה) הדר משלימנא להו לדומה פי' שר הממונה על המתים:
דמך   [שלאפען] (בב"ר) אמר רבי שמעון בן יוחי לפי שזלזלה בצדיק לפיכך אינה נכנסת עמו לקבורה הה"ד לכן ישכב עמך הלילה אמר לה עמך הוא דמיך עמי לית הוא דמיך. תרגום אם תשכב לא תפחד אם תדמיך לא תדחל:
דמינו   [הערר] (בב"ר) פרשת נעשה אדם בצלמנו למלך ואפרכוס שהיו בקרונין והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דמינו. (ובמגילת איכה) היו צריה לראש ביבי דומיני אמפרטור. ס"א יחי אדני (א"ב פי' בלשון רומי אדון עיין ערך אמפרטור):
דימונקי   [פייער טאפף] הני קווקי ודימונקי היכי יהבינן להו בעל הערך גרם דמונקי בערך קווק עיין שם:
דמוס   [שיכטע שטיינער] (שבת קב) אפילו העלה והניחה על גבי דימום של אבנים חייב. (ב"מ כו) העלוה על גבי דימום ונפלו והזיקו כולן חייבין (סנהדרין יח) תא שמע נפש שבנאו לשום חי מותר בהנאה הוסיף בו דימוס אחד לשם מת אסור. (סוטה מד) אם הוסיף בו דימום אחד חוזר פירוש נדבך (א"ב פירוש דימום בלשון יוני יסוד ובסיס הבנין וגם נקרא כן סדר לבנים ואבנים לבנות):
דמוס   [שוואהר] פטור אתה (עבודה זרה יו) פירוש בשבועה (א"ב פירוש בלשון יוני מין שבועה שהפרקליט נשבע לפטור איש חייב מיתה):
דמוס   [הייסע וואסר קוואלין] (ע"ז יז) אין בונין עמהן בסילקי וגרדום איצטדיא ובימה אבל בונין עמהן דימוסיות ומרחצאות (ובב"ר) עדיין לא בנה בהן דימוסיות (ובריש פסיקתא דפרה) למחר אני פותח לכם דימוסיות ומרחצאות. (שבת קמז) אסור לעמוד בקרקעית' של דמסית מפני שמעמלת ומרפא כל ימיה של דמסית כ"א יום ועצרת מן המנין. חמרא דפרוגיתא ומיא דדומסית קפחו עשרת שבטים מישראל (ובאבות דרבי נתן בסוף פ' ר' יוחנן בן זכאי) הוא אמר אלך לדומסית למקום נאה ומים יפים והם אמרו נלך ליבנה למקום שתלמידי חכמים מרובין ואוהבין את התורה ונגדל שמינו בתורה הוא נתמעט שמו בתורה והן נתגדל שמן בתורה פי' מים חמין שיוצאין מן הקרקע כגון חמי טבריא:
דמס   [שטאדעס פאלקס אנגעלעגענהייטען] (בב"ר פרשה ח) נעשה אדם למי היה להן לשאול לא לבני המדינה שהן עסוקין בדימוסיא של מדינה. (ושם) רב הונא אמר ה' אוניות נכתבין לו מדנים למצרים ומצרים לדימוסיא ובא פוטיפר ולקחו מדימוסיא (ובריש ויקרא רבה) אין בני המדינה נענשין עד שתפרש להן בדימוסיא של מדינה:
דמס   שטאדטס איין קופטע] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים ולקחתם לכם) חד זמן עבר חד לגיון בעי למיגבי דימוסיא מן ההיא מדינה (ובריש פסקא דכי תשא) כך עשו הרשע מתהפך אייתי דימוסיך אייתי ארנוניך (בויקרא רבה קדושים תהיו פרשת כשושנ') (א"ב פי' בלשון יוני כלל העם ודברים שייכים לעם בכללות הן בנינים ורחובות הן מרחצאות כללי תרגום ותענוגות בני אדם ותפנוקי בני אנשא ודימסיא ובי בנאוון ושלשה ערכים אלו מענין אחד):
דמס   [פעבעל פאלק] (בב"ר פרשה ו) גוזרני עליו בשעה שיצא תהא בולי ודימום יוצאין עמו (א"ב פירוש בלשון יוני המון העם):
דמס   [פערגעבונג אמעניסטיא] (בב"ר פרשה ויבא יעקב שלם. ובפסקא דויהי בשלח פרעה) חמא חד צייד קאי וצייד ציפרין וכד הוה שמע בבת קלא אמרה מן שמיא דימוס הוה פשגא וכד היה ספיק לא הות מיחצדא. ס"א מן שמיא דימוס ואשתזיבת פי' דימוס הנצלי (בויקרא רבה בריש קדושים תהיו פרשת ויגבה. ובירושלמי סוף ברכות. ובילמדנו בריש אלה הדברים) מלך ב"ו יושב ודן כשהוא נותן דימוס הכל מקלסין אותו וכשהוא נותן ספיקלא הכל מרננין אחריו למה שיש שטף בדינו וכו' (ובפיסקא דשובה) הוה נוטל דימוס הה"ד מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם (בפסיקתא דר"ה ובויקרא רבה באמור אל הכהנים פרשת לעולם ה') י"א דנו י"ב נותן לו דימוס (א"ב פי' בלשון רומי נמחל ונסלח וספיקילא בלשון רומי יסורים ועונשי הגוף):
דמס   [פונדעמענט] (בריש מגילת איכה) עד שהביא כל כסף וזהב שהביא מירושלם וספכו דימוס על רגליו (א"ב פירוש בלשון יוני חבל וכבל):
דמסן   [הערשאפט] (סנהדרין צו) אתנטילו דימסונאי פירוש מעוררים פירוש אחר ניטלו שלטונים מיהודה ומירושלים שעד היום ההוא היו בני אפריקא שולטין ביהודה ובירושלים:
דמע   [פערמישוניג] (בפ"ה דתרומות) אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון דתנן (המורה יב) סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונדמעה וכו'. (שבת קמב) רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה פירוש מדומע תרומה שנפלה בחולין ונדמעה מעלין אותה אם יש שם מאה ואחד ואומר זו התרומה שנפלה והשאר חולין ומותרין ואקשינן אמאי והא קא מתקן טבלא ונמצא עושה מעשה בשבת ופרקינן ר' יהודה כר"א ס"ל דאמר תרומה בעינה מחתא פירוש תרומה שנפלה בחולין אין מחשבין אותה שנתערבה בכל החולין אלא כאלו נתונה במקום אחד היא וכשנוטל מק"א סאין סאה אני אומר כי היא התרומה אבל שאר החולין מתוקנין היו מקודם ולא היו אסורים אלא זו הסאה שניטלה ממקום התרומה שנפלה בלב' דתנן סאה תרומה שנפלה לפחות מק' ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר רבי אליעזר אומר מדמע כתרומה ודאי פי' סאה תרומה שנפלה לתוך נ' סאין חולין ועוד נפלו מאלו הנ"א סאין סאה אחת לס' סאה חולין רבי אליעזר סבר הכל אסור נ' הראשונים וס' האחרונים שאני אומר הסאה של תרומה עצמה היא שנפלה בס' האחרונים לפי שאין המדומע עולה אלא באחד ומאה ואין באחד מהן מאה בשעת נפילתה בהן וחכמים אומרים אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון פי' סאה שנפלה לחמשים סאין ונפלו מאלו הנ' סאים לפחות מחמשים מדמעת אבל אם נפלה סאה לששים סאין עולה לפי שאילו היתה סאה במאה סאין ואחד היתה עולה. פירוש אחר מדמע כתרומה ודאי שחשוב כמו סאה זו כולה תרומה מחתא בעינא ואין המדומע מדמע אלא לפי חשבון שאם נפל סאה תרומה לחמשים סאין חולין ועכשיו נפל מן המדומע זה לחולין אחרים לפי חשבון מדמע אם נפל ממנו סאה לא נחשוב אותה סאה לדמע אלא אחד מנ' שבה מדמע והשאר הוי חולין (בתוספת דדמאי) כשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע על עם הארץ (ב"ק ה גיטין נג) המטמ' והמדמע והמנסך גמרא איתמר מנסך רב אמר מנסך ממש ושמואל אמר מערב יין נסך עם יין כשר וכו' עד אמר לך מערב היינו מדמע וכולי עד אבל מדמע דהפסד מועט שיכול למכרו לכהן בדמי תרומה חוץ מדמי אות' סאה. (בספרי בפ' ויקח קרח מכל חלבו את מקדשו ממנו) מכאן אמרו תרומה עולה בא' וק' פי' תרומת מעשר שנותן הלוי לכהן היא אחד ממאה אם חזרה לתוך אותן צ"ט מקדשתן אבל במאה תעלה והכי מפרש קרא דכתיב ממנו אותה תרומה שהוצאם ממנו מזה הטבל אם חזרה לתוכו מקדשו ואם לק' חזרה עולה בא' ומאה:
דן   [ריכטען שייט] (פסחים ד) דונו דייני פי' מי' שתובע אותו כלום היה אומר לו בוא עמי לדין פי' אחר שהיה מזהיר לדיינים (סנהדרין יז) דנין לפני חכמים שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא חנן המצרי וחנניה בן חכונאי וכו' דייני גולה קרנא דייני דארץ ישראל רבי אמי ורבי אסי דייני דפומבדית' רב פפא בר שמואל דנהרדעא רב אדא בר מניומי דון מינה ומינה (סנהד' עה) דינא דבר מצרא (ב"מ קח) (ב"ב מג) בגמ' דהאומנין האו' לחברו דין ודברים אין לי על שדה זו. דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו (קדושין מב) פי' דינא רבה דיני שמים הריגה דינא זוטא בידי שמים ולא כהורג ממש אלא כגורם להריגה (סנהדר' קח) לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח כלומר לא חיין ולא נידונין. ד"א שלא תהא נשמתן חוזרות לנדנה (בב"ר פ' כו) אין הרוחות נדונות לפני לעולם. ד"א בשעה שאחזיר רוח לנדנה איני מחזיר רוחן לנדניהן:
דן   [איין שפרוך] (שבת כ) דני דני אין בו משום דרכי האמורי פי' לחש הוא יוחזקו החביות. (יומא כח) זיהא דשימשא קשי משמשא וסימניך דנא דחלא (ע"ז ס) אמר רב פפא גוי אדנא וישראל אכובא חמרא אסור וכו':
דין   [דיזעס] תרגום זה דין דנא דנן תרגום איזה אידין הידי תרגום מי אלו הידיין תרגום אז הידין תרגום כה כדין תרגום מדוע מדן תרגום פה בדין תרגום איך איכדין:
דנבא   [שווייף וויידל] תרגום ויפן זנב אל זנב וקטר דנבא בריש דנבא:
דנג   [נאהמע איינע פרויא] חשקינן דונג (קדושין ע') פי' בת רב נחמן קטנה דינג שמה:
דנדנה   [איינע פפלאנצע] (פרק שביעי דשביעית) ועיקר הדנדנא (נדה נא) (א"ב פי' מינתא):
דנח   [שיינען זאננע אוף געהען] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת צדקתך כהררי אל) באתריכון שמשא דנחא פי' זרחה (א"ב תרגום ויזרח לו השמש ודנח ליה שמשא):
דנטיב   [געשענקע] (בב"ר פרשה י) הקב"ה עשה אסטטיבא ונתן דונטיבא ללגיונות וישבות ויברך (וביקרא רבה זאת תהיה ובסוף פר' זכור) בשר ודם נותן דונטיבא הה"ד הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (ובילמדנו בריש פרשת ואתחנן) והיו למלך תוסווריות בכל מדינה ושלח המלך לאפוטרופוס לחלק דונטיבם ללגיונות. פי' אצטטיבה עמידה לשון לעז כלומר שנח ממלאכה ונתן דוטיבה ל' לע"ז שבירכו במזונות (ובמה אקוב) משל ללגיון שמרד במלך ושלח לו דונטיבין ולא עוד אלא עוקרו ומחריבו ואלו בשעת שמרדו לא הזיקן אלא ליוה עמהן ענני כבוד לא זזו מהן המן והבאר לא מנע מהן וכו' (א"ב פי' בלשון רומי מתנות שמחלק שר צבא לחילות בעת צאתם נגד אויביהם עיין ערך אסטטיבא):
דנמס   [פערמעגען, קראפט, מאכט] (מדרש שיר השירים פסקא אתי מלבנון כלה) אכן יש בך דנמיס פי' בלשון יון כח ויכולת:
דנסטס   [וואכערער] (בילמדנו בסוף אשה כי תזריע) לאחד שהיה חייב לדנסטס (ובאל חצר את מואב) למי שלוה משני דנסטין כיון שעשה גרנו ירדו שניהם ותפשו אותה. (ובבצר לך) אם הנחתם ע"ז ובאתם אצלי אני דינסטיס ליתן לכם שכר (ובסוף גמ' דפרק במה אשה) ירושלמי היושב בבית מרועע עושה מלאך דינסטיס שלו דכתיב ישיא מות עלימו כמה דתימא כי תשה ברעך משאת מאומה פי' מלוה ברבית בלשון יון דנסטס:
דנק   [איין קליינע מינצע]: (מציעא קט) ריבע' דההוא דנקא פי' המנהג הידוע השתל נוטל החצי ומי שלא שתל אלא עובד השתילים בלבד נוטל שליש בא השתלא להסתלק דינו ליטול רביע מן הנותר אחר שיטול האריס היורד במקומו לעבוד האילנות שליש והוא כגון שדה אילן שעולה להן השנה כולה בכל שנה י"ב זהובין חולקין אותן בעל הבית והשתלא זה נוטל ו' וזה נוטל ו' כשבא השתלא להסתלק הוריד אריס במקומו נוטל האריס ד' שהן שליש הכל ונוטל בעל השדה ו' שהן חלקו בכל שנה ושנה נשארו ב' שהן שתות לי"ב ורביע לח' שנשארו אחר שנטל חלקו שליש וזהו פי' ריבעא של ח' הנותרי' שהן שתות לי"ב:
דנק   [זויפטצין] (תרגום האנק דום אידנק שתוק):
דנר   [איינע זילבר מינצע] (בתרא קסו) א"ר אשי רישא דכתיב ביה דינרי הן דינרי זהב סיפא דכתיב בים דינרין הן של כסף ומנא תימרא דשני לן בין דינרי לדינרין (כריתות ח מציעא מד) איסר אחד מכ"ד בדינר של כסף דינר של כסף אחד מכ"ה בדינר של זהב (א"ב פי' בלשון רומי יוני וישמעאל מין מטבע רומי ושויה עשרה איסרין וזה פי' מלה של דינר דבר של עשרה והעלוהו לכ"ד איסרין כי האיסר היה מטבע של נחשת והדינר של כסף ומשקלו יותר מעט ממשקל דרכמא כי משקל שבעה דינרין באונקיא אשר משקלה שמנה דרכמין ומשקל מחצית שקל הקדש שני דרכמין אם כן הדינר משקלו כרביעית שקל הקדש ובזה תבין מאמר דירושלמי פרק מצטרפין דשקלים ובקשו לשקול דינרין קרטין פי' בלשון רומי דינרין שהם רביעית):
דסטורין   [גערטנער אנטהייל] (ערכין כח) אבל שדה סגי ליה בדסטורין. (קידושין ס) על מנת שיש לי בית כור עפר לא צריכא דאף על גב דנקיט ליה בדסטירין פי' זו השדה היא אצלו באריסות (א"ב בנוסחאות דידן כתוב בדסתורין):
דסק   [בריף עדיקט פאהרלאדונג) (קידושין ע) אייתו עליה דסקא דזמינותא. (ב"ק קיב) כגון דנקיט דסקא מבית דין הגדול (גיטין צו) במאי אפקעינהו בדייסקי. (שם לה) אלא רב בדייסקי הוא דהוה חתים פירוש רב בדייסקי הוה חתם מן צד הכתב והן אגרות של רשות שאינן לראיית עדות אבל בשאר שטרות תחת הכתב היה חותם רב ולא מן הצד הלכך כל מן הצד בין גגו לגבי הכתב בין רגליו כלפי הכתב לא חיישינן להו אלא שניהן פסולין וכן אחורי הגט אם הוא גט פשוט ואם נקרין העדים בסוף אחד מהן שאינו סופו של אחד בין גגו כלפי הכתב בין רגליו כלפי הכתב הוא כשר:
דסקס   [וואזע צום עססען] (בב"ר פרש' יא פרשת ויכלו) לאמבטי שהיתה מלאה מים והיו בה דיסקוסי' נאים. פעם אחת זימנני אדם בלודקיא והבי' לפנינו דיוסקי' טעין בי"ו מוטות. ס"א טרפסין בלשון יון שלחן. (שם פרש' לד) ויזכר אלקים את נח נפיק טעין ליה גרדומי דדהב בגו דיוסקי' דדהב (בויקרא רבה בשור או כשב פרשת צדקתך. ובריש אחרי מות) למלך שהיה לו שני דסקסיס נאים. (ובילמדנו בריש אחרי מות) הכניסו לו דיסקוס מעצמן פי' לשון לע"ז הוא (א"ב פי' דיסקוס בלשון יוני ורומי מין כלי עגול וקערה אשר בה מביאים המאכל על השלחן ופי' דיסקרין קערה קטנה)
דסקופלן   [אינטערריכט. צוכט לעהרע] (בילמדנו בסוף ויקרא) הפולח הזה יודע נימוסי ודיסקפלינא שלי פי' תורתי ומוסרי ובלעז דישיפלי"נא (א"ב פירוש בלשון רומי מוסר ולימוד):
דסקר   [עס גישיהר] (בב"ר פר' עט) ויאמר שלחני אתת חדא איתתא טעונא ליה חד דסקרי' וחדא סכין בגוה (ובריש ויגש אליו יהודה פרשה צד) תפוחי זהב במשכיות כסף תרגום אונקלוס חזורין דדהב בגו דסקרין דכסף. (ובריש בילמדנו) האומן הזה כשהוא מבקש לעשות דסקרי' מה הוא עושה וכו'. (בפיסקא דאחרי מות ובפיסקא דפרה ובפסיקתא דבחדש השלישי) בנוהג שבעולם אדם עושה שני דסקרין אחד לו ואחד לבן ביתו של מי הוא עושה נאה לא שלו וכו' יש ספרי' שכתוב בהן דסקטון וי"מ דסקרין קערה:
דסקרתא   [אורטס נאהמע] (עירובין נט) אמר רב יהודה כגון דסקרתא דריש גלותא פי' עיר של ראש גלות. דסקרתא דנתזיר פירוש שהיה סותר ואין באין רבים אלא בשבילו והויא של יחיד (מגלה יו) אמר ליה ההוא סגיא ליה בחד נהרא או בחדא דסקרתא. (גיטין מ) ההיא דסקרתא דעבד דאיזדבן לגוים:
דסתודר   [סערוועט. שלייער] (שבת מח) חזייה דפריש דסתודר פי' סודר עיין ערך סודר:
דסתן   [אנטהייל] (ברכות מב) היו לפניו מינים הרבה שדר להו דסתנא ריש גלותא.(שבת קנז) ואתא שקלתיה לדסתנא דיהביתו לי יהביתיה ניהליה (גיטין סו) אותיבי קמיה דסתנ' דחנקא אמותה פי' דסתנ' חלק: (א"ב בנוסחאות דידן כתוב רסתנא עיין שם):
דסתק   [גריף] ויבא גם הנצב אח' הלהב תרגום ועל אף דסתקא בתר שננא:
דסתורין   [צווייא זייטיג] (בעל הערוך גרס דסטורין עיין שם):
דע   [וויססען. קעננען] (שבת ב שבועות ב): ידיעות הטומאה ב' טומאת קדש וטומאת מקדש שהן ד' קודש ומקדש. יציאות השבת ב' הוצאה דעני והוצאה דבענ הבית ד' הכנסה דעני והכנסה דבעל הבית. מראות נגעים ב' שאת ובהרת ד' שאת ותולדה בהרת ותולדה. תנן בהאי פירקא דעל הודע ולא הודע שעיר המשתלח מכפר ורמו עלה בני מערבא (כריתות כה) חייבי אשמות ודאין שעבר עליהן יום הכפורים חייבין להביא אחר יום הכפורים ומקשו והלא כיפר יום הכפורים ואוקמוה ההיא דכריתות במודר ביום הכפורים. (חולין ה) שב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו פי' כתיב אשר לא תעשינה בזדון שאם יודע לו אינו עושה אז אם חטא בשוגג חייב חטאת פרט למשומד שאינו חוטא בשוגג שאם חטא בשוגג ונודע לו ורצה להביא קרבן אין מקבלים ממנו לפי שבשעת שאכל בשוגג אם היה אדם מודיעו שחלב הוא לא היה נמנע מלאכול. (ב"מ יא) דעת אחרת מקנה אותן שאני פי' שאני בין מידעם דאתי ממילא למידי דקא איניש דאית ביה דעת וקא מקני ליה. גדולה דיעה שניתנה בין שתי אותיות של הקב"ה (ברכות לג). (ובסנהד' צב עירובין נד) ומודע לבינה תקרא רבא אמר עשה מודעין לתורה פירש מודעין סימנין מודעין קבע זמן לתלמוד דיעה קנית מה חסרת (בריש ויקרא רבה. ובילמדנו בריש אלה פקודי) כשנכנס אדריינוס למקדש והיה מחרף ומגדף ועליו אמר דודרבון כל העולמים העלה עליהן שאילו היו יכולים לקוץ ארזים לעשות סולמות לעלות לרקיע היו עולין שנאמר יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות: תשובה דרבי' גרשום ז"ל כל מודעי שמסר מודעא ואמר אנוס אני על מתנה זו שאני נותן ומודעי דמודעי שאמר לעדים מסרתי מודעא ונתגלה לו ועכשיו מוסרני לפניכם שבאונס אני מבטלה ולא ברצון ומודעי דנפקי מגו מודעי כי הא דאמר רב יהודה הא מתנתא טמירתא אף על פי דלא מגבי בה הויא מודעא לחברתה כיצד ראובן שהקנה אחת משדותיו לשמעון במתנה טמירתא דאמר לעדים זילו איטמרו הוי מודעא חזר ונתן שדה אחרת ללוי בסתם דלא אמר איטמרו ולא אמר כתבוה בשוקא או בברא אזלינן בתר אומדן דעתא ואמרינן כי היכי דלשמעון במתנה טמירתא ללוי נמי במתנה טמירתא גט ומתנה יכול לבטל בלא אונס וזהו אם בתן לאחד סתם וחזר ונתנה לאחר ואמר איטמרו הוויא שניה מודעא לראשונה ולא קנו שניהן:
דעדק   [צערמאהלען] תרגום והדוך רשעים תחתם ודעדק חייביא:
דעדק   [דין] תרגום שער צהוב דק שער צהוב דעדק עיין ערך דק:
דעץ   [איינשטעקין] תרגום ויצג את המקלות ודעץ ית חוטריא:
דף   [ברעט. בלאטט] (שבת קיו ושוין דף לדף. כלים פט"ו) דף של נחתו' שקבעו בכותל (ב"מ כד) מכר את הדלת פי' נסר ולוח וטבלא גדולה שהיא של נחתום שנותן עליה לחם כשהן ככרות בצק עד שיחמיצו כדמתרגמינן ברושים משניר בנו לך את כל לוחותי' אלוני' מבשן עשו משוטיך קרשך עשו שן מטמ' מפני הדפין פירו' כמין מגדל או שידה והן עשויין ליתן בהן כלים או ספרי' והן עשויין תחתיי' שניי' ושלישים (ע"ז עה נדה סה) הדפין והעדשין והלולבק מדיחן פי' הנסרין שמניחין על הענבים. (ב"מ עד) והוא מחוס' מכמר עיולי לבי דפא פי' בית הבד. (סוכה לו) לא צריכה אף על גב דעבדה דפין דפין פי' מרובע כגון לוח ובכל הבגדי' (בנגעים פרק י"א) וכן שני דפי חלוק שנראה נגע באחד מהן (א"ב תרגום הקרש דפא):
דיפטא   [איין געשטיקטע דעקקע] (ויקרא רבה פרשת ולקחתם לכם ביום הראשון) אלא הדין דיפטא דתחותי והוא מן דידך פי' בלשון יוני ורומי מכסה מרוקם בציורים וצבעים שונים עיין ערך טפט ובעל הערוך גרס דיופטא עיין שם:
דפלימטר   [קליינע קיסטע] מלא מרגליות (בילמדנו פרשת ויקרא יעקב אל בניו) פי' כלי כעין תיבה (א"ב פירוש בלשון יוני ארגז קטן וכפול):
דפלון   [דאפפעלט] (בב"ר פ' ס') בת בימים רבי יודן ב"ר סימן אמר בא בדפלון פי' בשני עולמים בעולם הזה ובעולם הבא ובלע"ז כפול דופל"ו (א"ב פי' בלשון יוני דיפולין שב וישיש גם בעל הערוך דבר נכונ' כי דיפלון בלשון יוני ורומי פי' כפול (ובירושלמי פרקא קמא דעבודה זרה) קנסיה בדיפלא פי' קנסו בכפל):
דפן   [ריפ. זייט. וואנד] (בכורות יט) במשנה יוצא דופן והבא אחריו (כריתות ז) המפלת ויוצא דופן (נדה מ) יוצא דופן אין יושבין עליו ימי נידה וימי טהרה פי' אם היתה אשה מעוברת ומתה והולד חי קורעין אותה בבטנה ויוצא (פ"ב דכלים) וחבית דפונה בשולי המחץ פי' שהיא טמונה בארץ דפונה מלשון דופן שהוא בצד היקב ובלשון ישמעאל קורין לטמון דפין. דופן עקומה (ערובין ה) כבר פירשתי בערך גד. פי' אם נפתח הבית וסיכך על גביו והיה בין כותל לסיכוך ד' אמות כשרה חזיה לדופן הבית כמאן דקריב לגבי הסכך עצמו. פי' אח' חזייה לתקרה של בית שהוא סכך הבית כשר' והיא פחות מד' אמות כמו שהוא דופן עקומה ודפנות של בית עקומות עד הסכך. (ובפרק י"ב דאהלות) עמוד שהוא מוטל באויר אם יש לו היקף כ"ד טפחי' טומאה תחת דפנו פי' עמוד שראשו אחד קבוע בכותל והשני באויר מביא טומאה תחת דפנו פירוש דפנו גבו:
דפן   [שלאגען] (ב"מ קז) אתו בני מרשוניא דפניה. (גיטין לד) והאי דאמר להו הכי משום דדפניה פי' הכוהו (א"ב פי' בלשון יוני מי שהוכה עד יציאת דם מן גופו):
דפן   [לארבערבוים] (פסחים נו) אסא דרא ושיכרא דדפנא פי' שכר שעושין מפרי אילן ששמו דפנא ולשון יון קורין ללאורו דפני. (מ"ק ז) כיצד מקרין א"ר יוסף בהוצא ודפנא. (ב"ב ד) הכל לאתויי מאי לאתויי היכא דנהיגי בהוצא ודפנא פי' עבדי לחיים של גדר מן הדפנא ומגדלי' אותה מהוצי הדקל. ורב האי גאון פי' הוצא גדר של קנים דפנא קנים עומדין שמחזיקין בהן מחיצת הקנים שלא תדחה אותה הרוח ויפילה:
דפני   [נאהמע איינע פארשטאדט] בא וישב לו בדפני של אנטיוכיא (במגלת איכה ישבו לארץ ידמו ובויקרא רבה ואשה כי יזוב זוב דמה). רבלה תרגום דפני וירד הגבול משפם הרבלה (א"ב שם מגרש עיר אנטיוכיא וגם מקומות אחרי' נקראים על שם אילנות דפני הנטועות שם):
דפס   [פארם] (פסחים לז) אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון פי' דפוס מצוייר ויקבענו בפעם אחת. (ב"ב כד) ולכל טיפה וטיפה בראתי דפוס בפרי עצמה. (ב"מ נו פ"ה דדמאי) הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננ' מן הצוננת על החמה אפילו מדפוסין הרבה הלוקח מן הפלטר מעשר מכל דפוס ודפוס דברי ר"מ. (ירושלמי) שהיה ר"מ אומר נחתום עושה טפס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין הלכה כל שיש לו טפסין הרבה הלוקח ממנו מעשר מכל אחד ואחד שמין אחד מנחתום אחד ומין אחר מנחתום אחר ור' יהודה אומר מאחד על הכל כי רבי יהודה אומר נחתום עושה כמה טפסין ופלטר משתמש מנחתום אחד (ובסוף הלכה יו) פלטר מתרי תלתא גברי זבין נחתום מחד גברא זבין (א"ב תרגום ירושלמי ובדם ענבים סותה והוא מדמי לדפוס ענבין עיין ערך טפוס):
דפק   [דיא ווענדע פין איין גראבען] גולל ודופק כבר פירשנו בערך גלל:
דפק   [אדער, פולסט, נערפע]. (מציעא כג) וליהוי חתיכה גופה סימן אי דדפקא אי דאטמא (פי' רש"י צואר ויש מפרשים מקום הדפק כשהוא יגע):
דפר   [דאפפעלגאבע] (בב"ר פרשה יט) על כן יעזב חיש א"ר יוחנן אשתו מגרשתו ונותנת לו דופורין. (ובב"ר) מוהר ומתן פרא פרנון (א"ב פי' בלשון יוני דיפרנין שחי נדוניות ופי' פראפרנון מה שהאשה מביאה לבית הבעל זולת הנדוניא ונעתקה מלה זו למתן הבעל):
דפתר   [פעל, פארמיט]. (מגילה יז) על הנייר ועל הדיפתר' (גיטין כא) לא על הנייר מחוק ולא על הדיפתרא (שבת עט) עור דפתרא דמליח וקמיח יצא עפיץ (ובילמדנו בריש וארא) הוצי' דפתרא של אלהות. (ובריש ב"ר) דפתראות ופינקסאות יש לו לידע היאך הוא עושה חדרים (א"ב פי' בלשון יוני עור מתוקן לכתוב עליו וגם אחר הכתיבה נקרא כן):
דץ   [איינשטעקין] (סוכה לח) אמר רבא לא לידוץ אינם לוליביא בהושענא פי' לא ינעוץ. (חולין ו) ונוהג בשליל רישא בכבשא אותביה אבית השחיטה דייב דמא ושרי אצדדין מקפא קפי ואסור אותביה אנחירי אי דץ ביה מידי שרי ואי לא אסור. דצייה ברישא דרומחא (בריש גמ' דהמוכר את הספינה. בכורות ח) שקל סיכתא תתי דצה לתתאי לא עאל דלי דצא לעילאי עאל (ע"ז כח) רירא דיצא דמא ודמעתא פי' רירא היוצא מן העין דיצא שנוק' בו הצע' כמו המחט דמא דם שיש בעין (א"ב כמו דעץ ואות ע' מובלעת ובנוסחאות דידן כתוב דעציתיה בריש' דרומחא ופירושו מענין נעץ):
דץ   [פאנצער] (פ" כ"ד דכלים) ודיצת הערביים טהורה מכלום פי' תריס קטן ביותר:
דץ   [פרייען] דיצה וחדוה שישו אתה משוש תרגום דיצו עלה דציצין:
דיץ   [געמזע] תרגום בבלי ותאו וזמר תורבלא ודיצ' וכן בירושלמי ודיצין תרגום ויעלת חן ודיצתא דחסדא:
דק   [דין] (חולין נו) עוף הדק ניקבו הדקין פי' בני מעי' קטנים. (פ"ב דדמאי) בגסה ומדדו בדקה טפילה דקה לגס'. (ירושלמי) הין מדה גסה מן הין ולמטה מדה דקה שומן מדה דקה מן שומן ולמעלה מדה גסה (חולין נד) תא שמע מיהא דתנן (בפרק שני בכלים) הדקים שבכלי חרס הן וקרקעותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין פי' הכלים הקטנים אם נפחתו ונשתייר בשוליהן או בדפנותיהן שהן הצדדין שיעור שישבו במקום שלא מסומכין. ריש מעיא באמת' בעי גריד' וזהו חלב שעל הדקין (חולין צג נזיר נט) מה עביד לדקים ולא ליסריח פי' שאם יזרוק הדם קודם גילוח ראשו ויניח האמורי' להקטיר עם הזבחים שמביא לסוף שלשים אי אפשר שלא יסריחו הדקים והמעים הלכך מותר להקטירם בחציין כבן זומא: זבל דק וחול (חולין פז בפ' כסוי הדם. שם נא) כתנא דייק ונפיץ לא חיישינן דייק ולא נפיץ חיישינן דקתא חיישינן דק דקתא לא חיישינן פי' דייק ונפיץ לא חיישינן משום ריסוק איברים דרך הוא דייק ולא נפיץ קשה הוא (א"ב פי' רש"י דייק חבוט ולי נראה שהחביטה במקל נקראת כן ואחר כך החביטה ביד נקראת נפוץ ודקת' הוא נעורת הנפרד בשעת החביטה ודק דקתא הוא נעורת דק):
דוק   [צוקייען צושטוסען] בככיך ותשכח בנגריך (שבת קנב) פי' טחון בככי בשינים כלומר אכול כדי שיהא בך כח להלך ברגליך. המדקדק והשובט (שבת עה) פי' מדקדק על חוט הערב כדי להדחק ולהלחץ עם חבריו וזהו בכלל אריגה וכל גדוליה רוחקו בזקים (בנחום) תרגום דקדקו בשולשלן (א"ב נראה לפי פי' בעל הערוך שמלת דוק היא כמו דחוק ורש"י פירש דוק בככיך מלשון מקר' אכלה ומדק' שהו' ענין כוסס):
דק   [קליין]. אימריא דעדקין וגוזליא רכיכין (בסנהד' יג) ומתו גדולים וקטנים תרגום וימותון רברבין ודעדקין מקטון ועד גדול תרגום ירושלמי מדקדקיהון עד סביהון:
דק   [מאגען] ונתן לכהן הזרוע והלחיי' והקבה תרגום ירושלמי דקיתא:
דק   [קוקין] וישקף על פני סדום תרגום ירושלמי ואודיק ותייבב אם סיסר' תרגום ומדיקא אמיה דסיסר' (ובפסקתא דויהי בשלח פרעה) אודיקת שרה. רואיך אליך ישגיחו תרגום חזך עלך ידיקון:
דק   [פיינהייט]. דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים (סוכה כח) (א"ב תרגום אשר בשערה ישופני דעד חוטי בינתא מדקדק עמי ומן עקר זה נגזר דווקא (יבמות עו) ומסרטינן ליה דווקא שערתא אבל פרזלא מזרף זריף פי' הדבר בדקדוק לבדו ונגזר גם (שבת קכד) דייקא נמי דקתני כלומר הוה מדקדק):
דק   [איין הויט איבער דיא אויגין] דוקין שבעין ואליבא דרבי עקיבא דאמר אם עלו לא ירדו (זבחים פה ע"ז ה ונא) אלימא בדוקין שבעין השתא לבני נח לגבוה חזיא בבמה דידהו לארורה מיבעיא. (בכורות לח) סח לי רבי יאשי' דמן אושא דק שחור משוקע הרי זה מום צף אינו מום לבן צף הרי מום משוקע אינו מום. (ושם מד) ואי כתב רחמנא דק משום דמחסרן פי' דק בלע"ז מלי"א פעמים גבוה פעמים משוקע כדמפורש בגמרא:
דקא   [באלקין] (ברכות נו) בחלומות דהרואה אם כן קפו כשורא דוקא פי' בלשון יון קורין לקורה קפו ולעשרה דיקא (א"ב פי' דוקיא בלשון יוני קורות פי' קפא בלשון יוני עשרים והיא אות במספר כמו כף שלנו אם כן קפדוקיא עשרים קורות (ובמדרש איכה פסקא רבתי בגוים) כתוב בהדיא ומנהן יליף לה רבי יוסי קפדוקיא כפא בל' יון עשרים דוקיא בלשון יון קורות (ובבראשית רבה פרשת והנה סולם) אמר ליה זיל מני עשרין שריין בכרסיה דביתך):
דקה   [איין ענגער איינגאנג] (עירובין ס) אם יש שם דקה אין אוסרין זה על זה פי' דקה אצטווה:
דקיון   [שאנדי גערעכטיגקייט]. (ב"ר פרש' ט) וכי מלכות הארץ טובה מאד אלא שהיא טובה על דקיון של בריות הרבה צבאין מינ' הקב"ה לאדם הזה לתבוע דקיון שלו. בא נחש הקדמוני לתבוע דקיון של הבל. חמסי עליך א"ל חד תבע דיקי רידי פי' עלבון (א"ב פי' דיקי ודקיון בלשון יוני דין ומשפט):
דקל   [קארב] (יומא עח) רבא נפיק בדיקולי. (פסחים קיב) ריש תורא בדיקולא סליק לאיגרא ושדי דרגא מתותיך פי' אם תראה ראש שור בכלי אחד שאוכל בו ועוסק באכילתו אעפ"כ ברח לגג. (סנהדרין ז) היא ניימא ודיקולא שפיל פירוש היא ישינה וקלתה מהלכת על פני המים כן היא כמו אשה עצלנית שישנה על שפת היאור וקלתה בצידה יבאו המים ושטפו את קלתה ונשאוה והיא ישנה ואינה יודעת ומקרא הוא ברור ובשפלי' ידים ידלוף הבית (ב"ב כה) הנהו דקולאי דאיתי דיקולי לבבל פי' אומנים לעשות קלתות למכרם (חולין צת) ההוא כי זיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא. תשובת הגאון וששאלתם כי זיתא דתרבא דנפל לדיקולא וקשיא למר צונן או רותח ורותח היכי נפל לדיקולא מי סברת לדיקולא עצמה נפל הכי קאמר כי זיתא דתרבא שנפל ליורה גדולה שיש בה שיעור דיקולא:
דקל   [גריטץ, גרויפען] ותשטח עליו הריפות תרגום ושטחת עלוהי דקולן:
דקל   [טייטעל בוים] (עירובין נא) תהא שביתתנו תותי דיקלא דסביל אחוה. פי' דקל שסובל אחיו כגון שהיו ב' דקלים סמוכים זה לזה ונטה אחד מהן ונסמך על חבירו. דיקלא דפריק מריה מכרגא פי' דקל שפודה בעליו מכרגא כגון שטוען פירות הרבה שיספיקו דמיהן לשקול בכל כרגא שיש לשלטון על בעליו בשדה ובדקלים. (ב"ב לו) אמר אביי דקל נערה איכא בינייהו פירוש דקל המשיר פירות קודם גמירתן מלשון גם חצני נערתי לשמואל דאמר בעינן ג' גדרות לא הויא חזקה דהא לא גדר לרב דאמר ג' שנים בעינן הרי החזיק ג' שנים והויא חזקה. י"א דקל נעורה פירושו דקל דיופרין שעושה פעמים בשנה לשמואל דאמר בעינן ג' גדירות בשדה וחציה הוי חזקה דהא גדר שלשה גדירות לרב לא הוי חזקה עד דאכיל לה ג' שנים (חולין קכה) קולית ששפה לארכה טמאה לרחבה טהורה וסימן דיקלא כך פי' קולית ששפה לארכה טמאה שמתה חיותה כגון הדקל. כשיחתוך קליפתו כמין טבעת בכל סביבותיו ויבש האילן וכן הקולית כיון שישוף בשופינא סביביו ויבש המוח ואינו מעלה ארוכה מבחוץ (א"ב תרגום צדיק כתמר יפרח היך דקלא ילבלב):
דקל   [וואסער שטראם] (פסחים מ) דלמא אזלא חדא בצידה דחברתה ולא סליק לה דיקלא דמיא מארבע רותחא ואתי לידי חימעה פי' רתיחה של מים אינה יכולה לעלות לחיטה מד' רוחותיה:
דקליקוס   [אדוואקאט פערטיידיגער] (ויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשה לעולם ה' מדריכך בדרך זו תלך) עד קנה לך דקליקוס פלוני ואת זוכה לפני בדין פי' אנוקט"ו בלע"ז (א"ב פירוש דיקלוגוס בלשון יוני מליץ טוב מלמד זכות. הוא סניגור הוא פרקליט הוא פטרון):
דיקומגא   [עלצטער איבער צעהן מאן] (ב"ר פרש' והקול נשמע בית פרעה) לשתי לגיונות של מלך דיקומנא ואווגוסטנא פיר' בל' רומי נכבדת וחשובה עשר ידות בין האחרות וגם לפעמים עשירים במנין ופי' אווגוסטנא על שם אווגוסטוס ונירון קיסר היה ראשון אשר קרא בשם לגיון אווגוסטנא:
דקן   [בארט] (ב"מ לט) אפיטרופא לדיקני לא מוקמינן כלומר לאדם גדול בעל זקן (א"ב תרגום בראש או בזקן בריש או בדקן):
דוקינר   [קאמאנדירענדער איבער צווייא הונדרט] (פרקא קמא דירושלמי דע"ז) חד דוקינר אוקיר לרבי יודן דסקוס מלא דינרין פי' בל' רומי שר מאתים:
דקר   [שפיז שטעכען פאלמ'] (שבת קט) חוץ ממי דקרי' וכוס עיקרים בגמרא בבלית מפרש מי דקלי'. (ירושלמי בסוף כיצד מברכין) השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו חוץ ממי דקרים שהוא מברך ברוך שברא מיני רפואות אית דתנו מי דקלים ואית דתנו מי דקרים מ"ד מי דקרים שהן דוקרין את המרה מ"ד מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים. (ביצה ב עדיות ד) בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה. (ובפ' ה' דשביעית) אלו כלים שאין האומן רשאי למוכרם בשביעית מחרישה וכל כליה העול והמזרה והדקר. (פרק י"ד דכלים) הקנתר של בנאי והדקר של חרש פי' אית דאמרי הדקר סיכתא בלשון חכמים כמו ששנינו יחפור בדקר ויכסה פי' אחר דקר כנגא ולשון מקרא את כדכתיב ולאתים וי"א דקר כמין יתד וכמין נגר. (עירובין יא שם יו) היו שם שני קנים מדוקרין ועש' להן פאה מלמעלה פי' מדוקרין שדקרו ונעצו אותם בארץ מן וידקור את שניהם. (סוכה יג בגמ' דחבילי קש) קנים הדוקרין מסככין בהן פשיטא היינו יתדות אימ' קנים הדוקרנין היינו נמי דוקרני דקני פי' עיקר הקנים שנתלשו ויש בהן קנים הרבה הדבוקים בעיקר מסככין בהן דינם בדין האפקית' (א"ב פיר' דקל בלשון יוני את ומעדר והוחלפה אות למ"ד לאות רי"ש וכן באפסר):
דקר   [אנצאהל פאן צעהן זאכין] (חולין ד) מצא בידו דקוריא של צפורים קוטע ראשו של אחד מהן נותן לו פי' קבוצת עופות שחוטין (א"ב פירוש בלשון רומי שורש וקבוצת של דבר בפרט אם יהיה במנין עשרה):
דקר   [איין פלוס] (ברכות נט) והאידנא דשנייה פרסאי מהאי דקורא ולעילא (בתרא כד) אימור מההיא דקירא אתאי. (קדושין עב) והיכא קיימא אמר רבי יוחנן מהאי דקירא ולעילא פי' לשון לעז קריאת של נהר (א"ב אולי נקרא שם הנהר דקר אחר שעל ידי דקירה וחפירה נעתק אל מקום אחר):
דקר   [קארב] (ב"מ פד) דרב פפא גופיה כי דקורי דהרפניא כן גרסינן ופי' רש"י סלים שעושים בהרפניא ולי נראה שבעל הערוך גרס דקולי דהרפניא ולכן לא הביא ערך זה ופירש דקל סל וקלת:
דקרטיס   [גלייך אויף גישטעלט] (בב"ר פרש' ב) תני בשם רבי מאיר לפי גדולתו של נחש היתה מפלתו ערום מכל ארור מכל רבי אושעי' רבה אמר דיקרטיס היה עומד כקנה ורגלים היו לו (א"ב פי' דיקרטיס בלשון יוני בעל שתי רגלים ובלשון רומי דיקרטוס זקוף ישר ועומד):
דקרן   [שטראהל, שיינען] (בב"ר פרש' כא) כמין תרין דקרנק סלקין ומנהרין לעלמא מלשון כי קרן עור פניו:
דקרן   [צווייא שפיצען, גאבעל] (מנחות צו) ד' סניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן כמין דקרנין היו שסומכין בהן את הלחם פי' כעין קנים המתפרדין מלמעלה (א"ב פי' בל' יוני מזלו בעל שני שינים ועץ מפוצל לשנים ושני ערכים אלו אחד הם):
דוקרין   [קליינר באליק] (ויקרא רבה פרשת יין ושכר אל תשת) הדא גופנא מסתמכא בכמה קני ובכמה דוקרין פי' בל' יוני קורה קטנה:
דר   [פעלד מיסטיגען] (פ' ג' בשביעית) המדייר את שדהו עושה סהר בית סאתים פי' מדייר שמכניס כל בהמות לשדה אחת כדי שתזדבל שיוציאו זבל ומזבלין השדה כמו דיר של בהמה: (מ"ק יג) תנו רבנן אין מדיירין שדה בחולו של מועד (גיטין מד בכורות לד פ"ד דשביעית) שדה שנתקווצה בשביעית תזרע למוצאי שביעית נטייבה או נדיירה לא תזרע למוצאי שביעית (עירובין יח) דיר או סהר. (ובב"ק קיג) א"ר הני דמדיירי דיירי בתוך התחום אסור ליקח מהם פי' הצאן שנכנסין לדיר בתוך התחום אסור לקנות מבעלי הדיר הזבל מאי טעמא דערבן בהמות של מדינה בדיר וכגון גזל הוא זה הזבל:
דר   [וואהענן] דיורין בעליונה (סוכה ט) חשבו כעין תדורו:
דר   [טראגין, פוהרען, קרייזען, טרעפל] (שבת סז) שושמנא גמלא דדרו מידי ולחתמיה שיתין גושפנקי ולידייריה. (מגילה כח) אי דריית במתך דרי ע"ז מד) ר' יוסי בר רב חנינא אמר אבן שואבת היתה בה דהות דרי ליה. רבי אליעזר אומר אבן יקרה היתה בה ששוה ככר זהב (שבת עז ב"ב צה) כל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא לאו תמרא הוא. (גיטין לד) בראשונה היו אומרים דראר' אבינא לסילתיה ואזיל לגביה דרב הונא רביה (חולין קה) הנהו שקולאי דדרו תביתא (ר"ה ט) דכולי עלמא דרור לשון חירות מאי לשון דרור א"ר יהודה כי מדואר דריא ומוביל סחורתא בכל מדינתא פי' כשירוץ הסבל כשנושא הסחורה ומוליך הסחורה בכל מדינה לסחור ודומה למדואר שהוא ענין ריצה (יומא יז) מאי פקיע מדוורתא היא הרצועה שמלקין בו האדם (ב"ק צב ב"מ קז) שיתין רהוט רהטין ולא דוורוה לגברא דמצפרא כרך. ובספרים כתוב ולא אמטו ובפירוש הגאון כתיב ולא דוורוה:
דר   [ווערפען, צערשטרייטען] (שם מד) והוא מחוסר מישרא חמה ומיבש ומידש ומידרי (שם פה) דליקא דרא לטייעא (ע"ז מד) מאי משמע דהאי וישאם דוד לישנא דרוויי הוא כדמתרגם רב יוסף תזרם ורוח תשאם תדרינון ורוחא טלטלינין (א"ב בנוסחאו' גרסי' דזרויי ומתרגמינן תזרינין זרה הלאה ת"י דרי להלאה. אשר זורה ברחת ובמזרה תרגום דידרא בריחתא. ואזרם במזרה תרגום וכמו דדרן במדרי' והוא לשון ישמעאל קורין למזרה מדרו):
דר   [צאהן שמערץ. רייהע, עדעל שטיין] (שבר סה) גרגר מלח לדור שיני פי' חולי של שינים פירוש אחר עיקרן של שנים מקום ששתולות. (בפ' יום הכפורים בגמ' ועוד אמר רבי מתיא. ע"ז כח רמי מידי בי ככיה ואתי דמא מבי דרי פי' כשנותן שום דבר בין שינים הגדולים שהן בסוף הלחי דמיקרו ככי יוצא דם משור' של שינים וקלנהו בנורא אמרא חדתא ודביק בי דרי (מגלה יב) דר וסוחרת רב אמר דרי דרי ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודורא שמה פי' דרי דרי שורות שורות של מרגליות. דרי דקמי הקב"ה (סוכה מה) פי' שורה של צדיקים:
דר   [גירטעל] (פ' יו בכלי') הקנונים הגדולים משיעש' שני דורים וכף של מאזנים משיעשה דור אחד פי' כדאמרינן בכיצד צולין אי נמי דקא גדיל ששורא ופי' מין הוצי כמין אזור עשב שהוא חום בלשון ישמעאל והיא חגורה ומתחילין ועושין דורין:
דר   [אבטהיילונג] (קידושין פא) אביי דייר גולפי רבא דיירקנה פי' אביי היה עושה מחיצה דגולפי בינו לבין הנשים רבא בקנים:
דר   [זיינסגלייכען] (סוטה יט). (קדושין לו. ע"ז נא) א"ל ר"ת לרבי יאשיה דדריה לא תתיב אכרעך עד דמפרשת לה להא מילתא פי' בן גילו מכלל שהיה שם זקן:
דר   [געשלעכט] אביו יקלל ואת אמו לא יברך משום דאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן אלא אפילו דור שאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן מנ"ל מהושע (פסחים פז. ובב"ר פרשה לז) ויאמר אלהים זאת אות הברית וגו' א"ר יודן לדרת כתיב פרט לשני דורות לדורו של חזקיה ולדור אנשי כנסת הגדולה שהן צדיקים ואין צריכין אות ואין מתיראין מן המבול:
דר   [גטריידע, ווארם] (בפרה פ"ט) הדירה והכנה שבתבואה כשרין מפני שאין בהן ליחה פי' תולעת של חטין ומפרשי רבנן דהוא סלמנטון דת"ר ואכלתם מן התבואה ישן בלא סלמנטות מאי בלא סלמנטו' רב נחמן אמר בלא רצעתא היא תבואה שנרקב' מלחלוחית הארץ וגבי משכן אמר קרש שנפל בו דרנא וכינה פי' תולעת וכן בלשון ישמעאל קורין לתועלת דרן:
דיר   [קרוין] תרגום זר זהב דיר דדהב:
דרבן   [אקער אייזען] (פ"ט בכלים) מלמד שבלע את הדרבן פי' בערך מלמד:
דרבון   [קלייען]. (בכורות ח) אזל אשכת דרבוני מגואי ומאבראי פי' ר' גרשום ז"ל סובין מושלכין שם מבפנים הפתח ומבחוץ דאי חזי רושם כרעא דעיילא קטלי לשומרין דאבראי דשבקין גברא למיעל ואי חזו רושם כרעא דנפקא קטלי לשומרים דגואי פי' אחר דרבוני שומרים (א"ב תרגום ויוסורו אביר ויעדו דורבנא):
דרג   [גארטין לייעטר] דרגא דרך גג (שבת עז) (כתובות י) דרגא דאמדלא כבר פירשנו בערך אמדלא:
דרג   [שטאפלען, לייטער] (פ"ג שביעית) אין בונין מדרגות על גבי גיאות מלשון בסתר המדרגה ופי' מנהג לעשות תחת סולם של אבנים חלול ונקרא מדרגה:
דרגון   [לייבוואכע געוועהר טרעגער] (בילמדנו פרש' ותדבר מרים) אמר רבי אבהו מהו יפול מצדך אלף שהקב"ה משלים לכל אחד מישראל אלף מלאכים שמשמרין אותו כענין שנאמר וממנשה נפלו אל דוד והן עושין לו דורגין ואחד מהן נעשה כרוז וכורז לפניו תנו כבוד לצלמו של הקב"ה למה שכל העולם כולו מלא מזיקין (ובפרש' כי אם שמור) המלאכים שמסר הקב"ה לאדם מהלכין לפניו כדרגין כשם שטכסיס של מלכות מהלכת לפניו ומכריזין לפניו אקי שיתנו לו מזיקין כבוד שלא יעמדו לפניו ויזיקו אותו (א"ב פי' בלשון יוני נושאי כלי מלחמה לפני שר):
דרגש   [בעטט] כבר פירשנו בערך גד. על ראש המטה ת"י דרגשא. וישבת על מטה כבודה תרגום ורמת דרגשין. (ירושלמי ברכות פרק מי שמתו) איזוהי מטה איזוהי דרגש אמר רבי ירמיה כל שמסרגין את גופה זו היא מיטה וכל שאין מסרגין את גופה זו דרגש והתנן המטה והעריסה משישופם בעור הדג ואם מסרג הוא על גופה לאיזה דבר הוא שפה אמר ר' אלעזר תפתר באילין ערסתא קסרירתא דאית להון נקבין:
דרד   [הייווין] (ע"ז לב) אלא דשיכרא דארמאי אסור מאי טעמא משום דמערבה ביה דורדיא דיין נסך (תענית כב) אייתי דורדיא דחמרא שדאי ליה בשיפולא פי' דורדיא שדריא שמרים כולן אחד הן ובלשון ערבי שמו דורדי. אך שמריה תרגום ברם דורדייהא:
דרדג   [גיסען] (כתובות טז) עבדא לך אימיך דרדוגי משחא אריש דרבנן פי' גאון יציקת השמן:
דרדסין   [זאקען] (כלאים דירושלמי פ' ומנעלות) דפונין דרדסין פירוש ברדסין בלשון יוני מין מנעלים:
דרדק   [קליין קונד]. (ב"מ סו) אמר ליה דרדקי קרעוה פי' נערים (א"ב תרגום שחקו עלי צעירים מגחכין עלי דרדקין):
דרדר   [דארן] (בפ"ז בשביעית) ומאכל בהמה החוחין והדרדרין מל' קוץ ודרדר:
דרדור   [פאס] (ע"ז לב) חרם הדריני הדררורין והרוקבאו' של עכו"ם (שם סא) עכו"ם שהבית ענבים לגת בסלים ובדרדורין אע"פ שהיין מזלף עליהן מותר (פרק ט"ו דכלים) רבי יהודה אומר דרדור עגלה פי' חבית של עץ עגולה עשויה לוחות לוחות ואע"פ שהיא גדולה כיון שהוא לעגלה מטלטלת מליאה וריקנית ובלע"ז טרטור"ה:
דריה   [גשענק] (בב"ר פרש' כד כל השומע יצחק לי (ובפסיקתא דשוש אשיש) נאמר כאן עשייה ונאמר להלן עשייה והנחה למדינות עשה מה עשייה שנאמר להלן נתן דוריה לעולם אף עשייה שנאמ' כאן נתן דוריה לעולם (ובילמדנו והכהן הגדול מאחיו) מוחל לעונות ישראל ונוטל דוריה שלימה הוי לפי שהוא מוציא דוריה לעולם יקרא גדול (ובכי תבאו אל הארץ בפרשת שלח לך) הרי אתם נכנסים לארץ הוו זהירין להיות מעלין לי דוראטא פירוש דיורין (א"ב פירוש בלשון יוני משאת ומנחה עיין ערך דורון):
דרך   [וועג, זיטטען] (שבת ו) המעביר חפץ מתחילת ד' לסוף ד' והעבירו דרך עליו פטור פירוש שהעבירו על עצמו מימינו לשמאלו פטור. אמר רבי עקיבא הוי זהיר מן היועץ לפי דרכו (סנהד' עו) כלומ' אם נתן לך עצה בשביל תקנתו. (שם לא) ירמיה אחי העביר עני את הדרך פי' שסרסו והעביר ממנו דרך תשמיש כדכתיב דרך גבר בעלמה. דרך לשון זכר ולשון נקבה (קדושין ב) דרכי לימנות (ביצה ג) פי' פליגי רבי יוחנן וריש לקיש אליבא דרבי מאיר לריש לקיש ששונה כל אפילו ביצה בכלל לפי שדרכה לימנות אחת אחת ואיכא בין רבי מאיר לרבנן טובא דרבנן אמרי ו' דברים בלבד ורבי מאיר אמר כל דבר חשוב שדרכו למנות א' א' ואפילו ביצה לר' יוחנן ששונה את שדרכו לימנות שנינו שאין בטילין ברוב ואפילו באלף אלו השנויין במשנה בלבד (פ' אחרון דערלה) א' הבגד שצבעו בקליפי וכו' ב' האורג מלא הסיט הצבוע בקליפי ערלה ג' חבילי תלתן של כלאי הכרם וכו'. ועל זה שנינו שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו לימנות מקדש וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ו' דברים ורבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית מפני שהן גדולים ואין נמנין אלא א' א' הנה י' וכן מפורש (בערלה ירושלמי) רבי יוחנן וריש לקיש חד אמר לרבי מאיר י' דברים מקדשין וחד אמר לדברי רבי מאיר כל הדברים מקדשין. דרכי האמורי כבר פירשתי בערך אמר:
דרך   [טרעטען], (פ' ג' דתרומות) הפועלים אין להם רשות לתרום חוץ מן הדרוכות שהן מטמאין את הגת מיד פירוש דורכי ענבים מפני שהן מטמאין את הגת מיד כשיתחילי לדרוך לפיכך אין רשאין לתרום הענבים קודם שיתחילו לדרוך מפני הפסד כהן זה פירוש רבינו דניאל ז"ל. דרכא ליה חמרא אגבה דכרעיה (שבת קי) פירוש דרך לו והכהו:
דרכון   [עפרסיאנישע גאלדמינצע] (שקלים ד) מצטרפין שקלים לדרכונות. (בכורות נא) תנא חוץ מן השקלים המעשר והראיון. שקלים דתנן מצטרפין שקלים לדרכונות מפני משאוי הדרך פירוש שצריך להעלותן לירושלם ומפני משאוי הדדך התירו לצרפן לדרכונות שהן זהובין הא לאו הכי לא. (בב"ב קסה) דרכונות דאינון ונמחקו אין פחות משנים (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מין מטבע פרסי של זהב והיתה צורת דריוש חקוקה עליו ועל שמו נקרא ואולי הוא אדרכון שכתוב בעזרא):
דרכון   [דראכען שלאנג] ירושלמי (כלאים פא) הרכיב תריד על גבי דרכון אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן מאי נפק מנהון כורכי לבנון בנוסחא אחרת כתוב ירכון עיין שם:
דרלמוס   [מענשען פעסט] (בב"ר פרש' לג) ויסטר ה' בעדו אמר רבי לוי למלך שקבע דרולמוסיא שלו במדינה נטל אוהבו וחבשו בבית הסוהר ונתן אספרגוס שלו עליו זה כמו אנדרומוסיאה שפירשתי (ובפסקתא דויהי בחצי הלילה) ואחר נותן להם דורמוסיות פי' דבר כבד מאוד (ובילמדנו ויהי חושך אפילה) לא חזרו הביא עליהן דורמוסיות זה הדבר (א"ב פירוש אנדרולמוסיא בלשון יוני הרג ומגפת אנשים וזו היא הגרסא נכונה עיין שם):
דרום   [זיד זייט] (זבחים כ) אמרו זקני דרום לא שנו אמר עולא תקע להו ריש לקיש לדרומא. (בב"ב כה) הרוצה שיחכים ידרים ושיתעשר יצפין וסימנך שלחן בצפון ומנורה בדרום פי' ילך אצל חכמי דרום וילמד חכמה מהן ויש אומרים הרוצה שיחכים בשעה שמתפלל יכוין פניו כנגד מזרחית דרומית הרוצה להפשי' יכוין פניו כנגד מזחתית צפונית:
דרמליס   [לויפבאהן וועטרענען] (בב"ר פר' מט בריש וירא אליו) מקום של אברהם אבינו מפולש היה רבי יודן אמר כהדין דורמליס. (ב"מ עב) א"ל רבי זירא לרבי אסי א"ר יוחנן אפי' כדורמוס הזה. (קדושין סג) האומר לאשה הרי את מקודשת ליעל מנת שאדבר עליך שחוק לפני רקוד לפני עשה לפני כדרומוס הזה פירוש רחבה גדולה לשון יון דרומוס (א"ב פי' בלשון יוני מרוץ ורקוד או רחבה גדולה לרוץ שם):
דרמשק   [דמשק אין שטאדט]. תרגום ירושלמי אשר משמאל לדמשק:
דרמסקן   [פפלומען פין דמשק] (ברכות לט) הביאו לפניהן כרוב ודרמסקין ופרגיות (בבא קמא קיז) השוכר את הפועל להביא כרוב ודרמסקנין לחולה פי' פרונא ובל' ישמעאל אגאץ עין בקר ומברכין עליהן בורא פרי העץ (א"ב פי' דרמסקינא בלשון יוני ורומי אגסים הבאים מדמשק כי הם הטובים ויפה פירוש בעל הערוך ותרגום דמשק דרמשק):
דרן   [ווארם] (בשבת עה) יריעה שנפל בה דרנא קורעין אותה ותופרין אותה. (שם קב) קרש שנפל בו דרנא מטיף לתוכו אבר וסותמו. (תונין סז) והתניא ואת נבלתם תשקצו לרבות דרנין שבראש בהמה פירוש תולעים שבראש הבהמה:
דורון   [געשענק] (שמות רבה פרשת החדש) הקריבו לי דורון שאם תעלו לפני לבימה שאעביר אלוגין שלכם תרגום אשכר יקריבו דורון יקרבן פי' בלשון יוני מנחה ואשכר עיין ערך דריה:
דרינון   [בוימוואלע פאן אייכען] (ירושלמי דשבת) לא בלכש דרינון פירוש בלשון יוני דבר וצמר של ארז:
דרס   [דריקקען] דרסה חלדה הגרמ' ועיקו' כבר פירשנו בערך גרם (חולין כ) השוחט מן העורף מפני שהוא דורס. (שם ל) אין חוששין שמא ידריסו זה על זה פי' שמא ישענו על הסכין בכוחם הואיל והן שנים שחתכו הסימנין קודם שיוליכו ושיביאו הסכין:
דרס   [נערטרעטען] (סנהדרין צ) כל הנותן מתנה לכהן עם הארץ כאלו נותנה לפני ארי מה תרי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל וכו'. (ב"ק יו) אמר שמואל ארי ברשות הרבים דרס ואכל פטור טרף ואכל חייב פי' דרס בהמה ואכלה נאלתר שלא המיתה בתחילה פטור דהיינו אורחיה והויא לה שן ברשות הרבים טרף ואכל שבתחילה הרג ואח"כ אכל דלאו אורחיה והוי לה תולדה דקרן דמשונה פי' אחר דרס ואכל אם הכה זה הארי הבהמה בידיו ומתה בארס שלו ואכלה פטור שכן דרכו בעת שרוצה לאכול וקי"ל שן ברשות הרבים פטור אבל אם טרף בפיו ובשיניו והמית הבהמה חייב ואע"פ שאחרי כן ישב ואכל ששינה ודינו כדין הקרן ברשות הרבים דבהדיא תנינן דרך הארי לדרוס ודרך הזאב לטרוף ותני' רועה שהניח עדרו ובא זאב וטרף ארי ודרס וכו' ואקשינן על שמואל והכתיב אריה טורף בדי גורותיו ופריק בשביל גורותיו כלומר אין רצונו לאכול אלא להמית ולהאכיל לבניו וכן שאר הפסוק:
דרס   [טרעטען שטאמפען] (ביצה יא) אין נותנין את העור לפני בית הדריסה. דריסת הרגל. (מגלה ח) בגמ' שוכר אדם בדרוסות ומופרדות. (חגיגה יח) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים פי' הפרושין חושבין את בגדי עם הארץ כאלו הם טמאים מדרס לפרושים ואין משתמשין בהן. (שבת כט) במדרסות עמוד ונעשה מלאכתינו. והתנן בשלשה תריסין (פרק כ"ד דכלים) שלש עגלות הן העשויה כקתידרא טמאה מדרס פי' מפני שאדם סומך עליה כדאמרינן ביום טוב (שבת סו) לפיכך אם דרס טמא עליה ויש ביניהן דבר חוצץ ונפל עליה כחו אע"פ שלא נגע בה טמאה (נדה מט) כל המטמא מדרס מטמא טמא מת וכו'. בגמ' דכל חזי למדרס מטמא טמא מת יש שהוא מטמא טמא מת ואין מטמא מדרס לאתויי סאה ותרקב דתניא והיושב על הכלי יכול כפה סאה וישב עליה כפה תרקב וישב עליו יכול יהא טמא תלמוד לומר והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא מי שמיוחד לישיב' יצא זה שאומר לו עמוד ונעשה מלאכתינו אלו ג' דריסות ענין אחד הן אבל הראשון בסכין והשני באריה והשלישי באדם. אלו הפי' שפי' גאון אחד (פרה פ"ח) הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני אתה טימאתני. המשנה הראשונה זו ששנינו במקדש מי חטאת לא ינעול סנדל שאם נפלו משקין על הסנדל נטמא וטימאתו הרי זה אומר וכו'. והמשנה השנית זו ששנינו נפלו משקין על בשרו טהור נפלו על כסותו נטמא וטימאתו הרי זה אומר מטמאין וכו' ושתי המשניות האלה יתברר פירושם בהיודע שרשן והוא שכל כלי שנפלו עליו או על מקצתו מים אפילו הן טהורים נטמא לחטאת אבל אדם שנפלו עליו מים טהורים אינו מטמא למי חטאת בנפלם על מקצתו עד שיפלו על ראשו ועל רובו ועקר הדבר שיהיה שיעורן שלשת לוגין מים שאובין ואם נגע האדם בכלי אשר נטמא לחטאת כבר נטמא האדם ההוא מפני שנגע בכלי שנטמא לחטאת ועל פי הדברים האלה שנינו שהמקדש מי חטאת לא ינעול סנדל שלא יפלו משקין על הסנדל ויטמא הסנדל ובנגעו בסנדל יטמא אותו לחטאת ואנו יודעים שהמשקים ההם שנפלו על הסנדל וטימאוהו אילו כפלו על האדם ההוא המקדש לא טימאוהו עד שיהו שלשת לוגין ויפלו על ראשו ועל רובו ואז יטמאוהו ועכשיו שנפלו על הסנדל שהוא כלי אע"פ שאין שיעורן ג' לוגין טימאו את הסנדל וחזר הסנדל וטימא את האדם בנגעו בו והמשקין האלה אשר הזכירו בב' ההלכות האלה אינן מי נדה כי מי נדה מטמאין כל אדם וכל כלי בשיעור כדי הזיה ואולם משקין טהורין הן ומטמאין את הכלי לענין מי חטאת. ובזאת מפורש עניין המשנה השנית אשר שנינו נפלו המשקין האלו על בשרו טהור ותירוץ ההלכה ולפיכך שנינו שהוא טהור כי אילו נפלו על ראשו ועל רובו והן ג' לוגין לא היה טהור לחטאת ולפיכך אם נפלו מים מועטין על כסותו וחזרה הכסות ההיא וטימאתו ולכן יהיה כאומר לכסותו כי המשקין אשר נפלו עליך וטמאוך אילו נפלו עלי לא טמאוני ועכשיו שנפלו עליך וטמאוך חזרת את וטמאת אותי. והמשנה השלישי' היא ששנינו השורף פרה ופרים והמשלח את השעיר מטמא בגדים פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אינן מטמאין בגדים הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני נתחיל בפירושה ונאמר כי אלהינו צוה השורף את הפרה ואמר והשורף אותה יכבס בגדיו במים ורחץ את בשרו וגומר וכן אמר על פר ושעיר הנשרפין והשורף אותה יכבס בגדיו וגומר ועוד כתיב והמשלח את השעיר יכבס בגדיו הרי ידענו שחייבין כולם לכבס בגדיהן ואנחנו יודעין כי בגדים שאינן על השורף אותם אם יגעו בפרה ושעירים הנשרפים ובשעיר המשתלח אינם מטמאין ואינם צריכין כיבוס אבל בגדים שעל השורף צריכין כיבוס אף על גב שלא נגעו בפרה ולא בפר ושעיר ולא בשעיר המשתלח וכיון שנטמאו בגדים שעל השורף וחזרו וטימאו את השורף אילו לא היו על השורף בגדים לא היה מטמא על כן אין לתמוה ולומר אם שורש טומאה בגדי השורף היא הפרה והפר והשעיר מדוע לא יטמאו הם בגדים אחרים בנגעם כך נשיבהו ונאמר לו כי זה אשר טמא בגדי השורף לא מפני נגיעה טומאת אלא מפני שריפתם ראיה לדבר שאם נגע איש בהם ולא שרף אותם אינו מטמא לא הוא ולא בגדיו ולכן יהיה השורש כאומר לבגדיו מטמאיכם לא טימאוני וכו'. והמשנה הרביעית היא ששנינו האוכל מנבלת עוף טהור והוא בבית הבליעה מטמא בגדים ונבלה עצמה אינה מטמאה בגדי' הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני וכו' ופי' כי נבלת עוף טהור אינה מטמאה לא אדם ולא כלים בנגעם בה וכשאוכל אדם אותה הית מטמאה את בגדיו והן מטמאין אותו וכן אומר לבגדיו מטמאיך לא טמאוני וכו' המשנ' החמישית היא ששנינו ולד טמאות אינן מטמאין כלים אלא במשקה נטמא משקה וטימאן וכו'. ופירושה שהנוגע בזב ובזבה וביולדת ובשרץ ובנבילה נגע בכלים אינו מטמא אותם ואם נגע במים שבתוך כלים או במשקה שעל גבי הכלים טימאן בכלל כי המים הביאו את הטומאה עליהן ונעשו הכלים כאומרים למים מטמאיך לא טימאוני וכו'. המשנה השישית זו היא ששנינו אין כלי חרס מטמא את חברו אלא במשקה נטמא משקה טומאתו הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני וכו' ופירושה כי כלי חרש כתיב בו וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא וגו' מכל האוכל אשר יאכל וגומר ופירוש יטמא על משקה ועל הכלי שניהן לפיכך קדרה שנתונה בתנור ונפל שרץ בתנור ולא נגע בה אם הקדירה יבשה הרי היא טהורה אי לא טמאה התירה את האוכלים אשר יהיו בתוך כלי חרס ואף על פי שאמר כל תשר בתוכו יטמא הרי פירשה ואמרה מכל האוכל וגם אמרה וכל משקה אבל אם היו המים בקדרה נטמאו המים וטמאות ולכן הקדירה אומרת למים מטמאיך לא טימאוני כשהייתי יבשה ועתה כשטמאוך טמאתינו וכו'. והמשנה השביעית זו היא ששנינו כל הפוסל את התרומה מטמא משקה להיות תחלה לטמא אחד ולפסול אחד חוץ מטבול יום הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני וכו' ופירוש כל אדם שפוסל את התרומה כגון שאכל אוכל טמא ראשון או אוכל טמא שני או ששתה משקין טמאין ונגע בככר של תרומה וגם הככר נגע בככר אחר הרי הככר השני טהור ואם נגע במים ונפל על ככר אחר נטמא כי המים הבליעו את הטומאה בככר שני מה שלא היה יכול ככר הראשון להבליעו הרי נתכוונו פירושו שבעתן. ואנחנו יודעים כי הטהרות שני חלקים החלק הראשון היא טהרת החולין מטומאת הגוף ומטומאת מגע בין מאבות הטומאות בין מתולדותיה' והחלק השני טהרת הקדש שנאמר כי לבבו הכין לדרוש האלהים ה' אלהינו ואלהי אבותינו ולא בטהרת הקדש. וגם טהרת הקדש תחלק לארבעה חלקים. הטהרה הראשונה למעשר כי כך שנינו טבל לחולין הוחזק לחולין ואסור למעשר. הטהרה השנית לתרומה כי כן שנינו טבל למעשר הוחזק למעשר ואסור לתרומה. הטהרה השלישית לקדש כי כן שנינו טבל לתרומה הוחזק לתרומה ואסור לקדש. הטהרה הרביעית לחטאת כי כן שנינו טבל לקדש הוחזק לקדש ואסור לחטאת טבל לחמור הוחזק לקל טבל לקל לא הוחזק לחמור טבל ולא הוחזק כאלו לא טבל ויש בין תרומה לקדש י' מעלות וכן שנינו חומר בקדש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקדש אחורים ותוך ובית הצביטה לתרומה אבל לא לקדש הנושא את המדרס נושא את התרומה שהקדש מתיר ומנגיב ומטביל ואחר כך קושר ובתרומ' קושר ואחר כך מטביל ועוד שנינו כלים נגמרים בטהרה צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה הרביעי בקדש פסול והשלישי לתרומה. תרומה אם נטמא' אחת מידיו חברת' טהורה ולקודש מטביל את שתיהן שהיד מטמא את חברתה לקדש אבל לא לתרומה ושנינו לפי המשניות האלה נוטלין לידים לחולין למעשר ולתרומ' ולקודש מטבילין ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו. וראוי שנפרש כמה הן הטומאות שמטמאין את אחר בין אדם בין כלים במגע ולא במשא וכלי ררש מטמא באויר ופי' שאם נכנסו באויר כלי חרש אף על פי שלא נגעו בו מטמאין החרש הם ה' טומאות והיא ששנינו אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע וטמא מת ומצורע בימי ספרו ומי חטאת שאין בהן כדי הזייה ויש ב' טומאות שהן מטמאין את האדם בלבד בלא בגדיו אם נגע בהן ואם נשא אותם בלא נגיעה מטמא הוא ובגדיו אבל כלים בנגיעה מטמאין ולא במשא כיצד כגון בגד על בגד מצע על מצע או סל על סל או כל דבר שהוא מקבל טומאה והיה אחד ע"ג חברו והיתה נבילה על העליון הוא טמא והתחתון אינו מטמא בדין משא וכל שכן בדין מגע שלא נגע והן נבילה ומי חטאת שיש בהן כדי הזייה והוא ששנינו בהלכה שנייה למעלה מהן נבילה ומי חטאת שיש בהן כדי הזייה וחמש טומאות יוצאות מן האדם ומטמאין במגע ובמשא זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו מפני שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה ומימי רגליו ודם הנדה ומכל אלו אם נגע בהם אדם או נשאם אפילו כל שהוא מטמא אבל דם מגפתה ודמעת עינה וחלב האשה מטמאין טומאת משקין ופירושו שלא יטמא מהן אלא עד שלש לוגין שהן רביעית רטל שהיא ביצה ומחצה ואם חלבה לרפואה טמא כמו שאמרו שלש לוגין כולן נוגעין במים טהורין ונפלו מהן על הטהור שלשה לוגין נטמא המקיז דם לרפואה טהור אבל הליח' הסרוחה והזיעה והרעי שהיא צואה טהורין וה' מהן עושין משכב ומושב ד' מהן בטומאה חמורה וא' בטומאה קלה ואלו הן זב וזבה נדה ויולדת ובועל נדה אלו הן הדברים המטמאין כל כך נטמאו שבם נטמאו אחרים זב זבה נדה ויולדת אם נגעו או נשאו אחרים בין דברים שמקבלין טומאת משכב ומושב וכ"ש טומאת מגע בין דברים שאינן מקבלין טומאת משכב ומושב אלא טומאת מגע בלבד. ואלו הן הדברים המקבלים טומאת משכב ומושב כלי מתכות וכלי עץ כלי עור וכלי שק ובגדים ואלו הן דברים העשוי מהן לשם משכב ומושב חלוק מגען שמשעה שהטמאין נגעו בהן טמאין אלו טמאין הן ולא מטמאין אחרים ואם עמדו או ישבו או שכבו או נתלו או נשענו עליהן נעשו משכב ומושב ומטמאין אחרים אבל כל הנוגע במשכב ומושב הוא מיטמא ואינו מטמא אחרים שהטמאים אלו עושין משכב ואין משכב עושה משכב וכיון שידענו שהטמאין אלו עושין משכב ומושב בעמידה בישיבה ובשכיבה ובתלייה ובשעינה כשם ששנינו הזב מטמא את המשכב בה' דברים לטמא אדם ולטמא בגדים עומד יושב שיכב ונתלה ונשען ומשכב את האדם בשבעה דברים עומד יושב שוכב נתלה נשען במשא ובמגע ורצו חכמים לקצר הדברים ומצאו דיבור שתחתיו עמידה ושכיבה וישיבה ותלייה ושעינה והוא מדרס בשביל שנשא רוב גופו של טמא על המשכב או רוב גופו של טהור על המרכב ומכאן למדנו שכל מקום שבמשנה טמא מדרס הוא משכב ומושב ומטמא אחרים וכל מקום שאומר טמא מת שמיטמא ואין מטמא אחרים ומניין שכן הוא דתנן כל המטמא מדרס מיטמא טמא מת ויש מטמא טמא מת ואינו מטמא מדרס ואמרו עלה לאיתויי סאה ותרקב ותניא והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יכול כפה סאה וישב עליה כפה תרקב וישב עליו יכול יהא טמא ת"ל והיושב מה שמיוחד לישיבה יצא זה שאומרי' לו עמוד ממקומך ונעשה מלאכתינו ואלו דברים מטמאין הן בטומאת מת ואינן מטמאין אחרים כדין טומאת מדרס שהוא משכב ומושב כלי זכוכית וכלי חרש וכלי נתר תנור וכירים וזרעים הבלולים במים ומוכשרים משבעת משקין כאוכלין אבל משקין לאדם אף על גב שאינן עושין משכב ומושב שהן טומאת מדרס אבל אדם מטמא בגדים אם נגעו בו טמאים ואף אם נגעו טמאין המשקין ונפלו מהן רביעית רטל שהן ביצה וחצי על אדם טהור פסלוהו לאכילת תרומה ובועל נדה שהוא חמישי עושה משכב ומושב בטומאה קלה שהיא תחתונו כעליונו של זב וזבה ונדה ויולדת שהוא טמא ואין מטמא אחרים ומניין שכן הוא דתנן והכותים מטמאים משכב תחתון כעליון אי נמי עשר מצעות אהדדי מטמא להו פשיטא דהא קא דריס לכולו אלא שיהא תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ובשביל כך אמרנו שבועל נדה עושה משרב ומושב נטמא טומאה קלה ומצורע מטמא בביאה כיצד שאין נכנס אדם עמו בבית אחד כשיעור אכיל' פרס ושיעורו ט"ו כסף וב' שלישי כסף פת חיטין ולא פת שעורים וכן אם נכנס אדם בבית המנוגע ושהה שם כשיעור מה שאמרנו מטמא חמור מכולם המת שהוא מטמא באהל מה שאין כולן מטמאין שאם אפילו עבר הטהור או הכניס ראשו באהל שבו המת או אם נכנס המת נטמא האהל וכל אשר באהל. ובזמן הזה טהרת המת אין לנו בשביל שאין לנו מי נדה ואנו שרוין בטומאה בארץ העמים עד טירחם המקום ויקיים בנו וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ומה שהבטיח ביום טהרי אתכם וגו' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ:
דרע   [אראם] תרגום את הזרוע בשלה ית דרעא בשילא ובתוספות אות אלף בזרוע עזך בתקוף אדרע עושנך:
דרפתק   [שראנקען צוים] (סנהדרין צט) כולה גופי דרפתקי נינהו טוביה לגופיה דגריס דיזכה והוי דרפמרי דאורייתא שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך פי' דרכתק נרתק נשתק נדן אחד הוא (א"ב פי' דרופקתא בלשון יוני גדר של עצים. ויתדות ותקועים בארץ מחיצה וסייג):
דרצין   [צימרונג] (שבת סה) זנגבילא אי נמי דרצין פי' מעצי סממנין הוא ואדום הוא ובל' לע"ז קני"ל ובלשון ערבי דארצין:
דרק   [שטרייעען. שפרענגען] תרגום ויזרקו עפר ודרקון עפרא:
דרוקא   [הערר] (כתובות סב) מאי טיילין כגון רב שמואל בר שילת דאכיל מדידיה ושתי מדידיה וגני בטולא דאפדניה ולא חליף דרוקא דמלכא אבביה פי' חיל של מלך (א"ב פריסתקא כתוב):
דרקון   [דראכע שלאנג] (ברכות סב) אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה. (גיטין נז) על לבית הכסא אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה (ע"ז נו) צורת חמה צורת דרקון (ב"מ יז ב"ב יו) ואני מזמן לה דרקון ומכישה בבית הרחם. (ובויקרא רבה זאת תהיה פרשת לעשות לרוח) וברגליהן תעכסנה רבי אסי אומר שהיתה נרה צורת דרקון במנעליה פי' עכס דרקון נחש (א"ב בלשון יוני ורומי מין נחש ארכו לפעמים עשרים אמות ולמרחוק יביטו עיניו):
דרקט   [זאפט לאז] (כתובות י) אמרה לו ממשפחת דורקטי אני שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולין אשריך שזכית לדורקטי מאי דורקטי תנא דור קטועי (נדה סד) ושאין בה יין דורקטי. ס"א דור קטוע שלא תלד ויפסוק הדור ופירש דורקטי בתה כדכתיב ואשיתהו בתה (א"ב פי' בל' רומי קשה וחזק וכן הענבים אשר חרצנם וזגם קשה מאוד לא יועילו לסחוט מהם יין אך בירושלמי דכתובות פרקא קמא כתוב תמן תנינן כל גפן יש בה יין ושאין בה יין טרזקטי פי' בלשון יוי דבר שנאכל וכן הענבים אשר אינם ליין כי אם למאכל ובפרט הצמוקי' נקראים כן):
דררא   [גרונד. הויפט זאכע] (ב"מ ב שבועות מא) היכא דאיכא דררא דממונא כל היכא דליכא דררא דממונא לא (ובב"ב לה) להאי אית ליה דררא דממונא (כתובות כג) בגמרא שני אנשים זה אומר כהן אני דאי תנא מודה רבי יהושע משום דאיכא דררא דממונא. (חגיגה כא) חמש קמייתא דאית להו דררא דטומאה מדאורייתא (נדה ו) אי הכי ליתנייה גבי מעלות כי קתני הכי דאית ליה דררא דטומאה פי' עיקר טומאה (א"ב תרגום ואת פרשת הכסף וית דררא דממונא עיין ערך דר חמישי):
דרריא   [בויך שמערצען] (בויקרא רבה זאת תהיה בסוף פרשת והיה לכם לזרא) רבי אבהו אמר לזרנא לביטנא רבי אביתר אומר לדרריא. (ובפסקא ותאמר ציון ובמגלת איכה מה יתאונן אדם) ס"א דלריא כבר פירשנו בערך גס (א"ב פי' בלשון יוני ורומי חולי השלשול):
דרור   [איין עגיפטישער צוג פויגעל] (שבת קו ביצה כד) הכא בצפור דרור עסיקינן לפי שאינה מקבלת מרות תנא דבי רבי ישמעאל למה נקרא שמה צפור דרור מפני שדרה בבית כבשדה:
דרש   [אינטערזיכען פארשטען] (סוכה ו סנהדרין ג) דורשין תחילות (א"ב תרגום מחיל אל חיל מבית מדרשא לבית מדרשא):
דרת   [טאהר הויף] (יומא פב) חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתיה עביד (ב"ב סו) אמר רבא אי דאמר ליה דירתא כ"ע לא פליגי דבית משמע כי פליגי דא"ל דרתא מר סבר תרביצא משמע ומר סבר בי דיירי אנשי (א"ב תרגום ורוחב החצר ופותיא דדרתא):
דש   [שווייגען] (סנהדרין ז) טוביה דשמע ואדיש חלפא בישתא מאה מניה פי' אשרי מי ששומע והחריש חלפו ועברו ממנו מאה רעות כי השומע תרפתו ושותק או דברים קשים ונושא הרעה עוברת ממנו דכתיב ולפני התגלע הריב נטוש ואם מקנטר ומריב כפוטר מים הוא. (ובריש פיאה ירושלמית) סבא אכול ואדיש דכלבא אכלין ומדשין:
דש   [זיך גוועהנן] (מגלה כד) ההוא דש בעירו הוה פי' ידוע ומפורסם (כתובות סד) הני מילי מילתא חדתי אבל הא דשנן בה פי נהגנו בה:
דש   [דרעשען, שטאמפפען] (ב"ק ט) מאימת מחזיק בה מכי דיש אמצרי (ב"מ כז) וכי בעל הבית בעצמו דשן הוא פי' בעצמו הוא דש התבואה הפועלין דשין אותה (שבת עג) המעמר הדש והזור' פי' הוא המפרק מן האוכל פסולת שהיה מחוברת לו ומכין אותה לברירה בין בזריה בין בהרקדה וכן מי שהוא מפרק מן האוכל מדבר שהוא מחובר בו כדי שיהא נכון לאכילה המנפץ נופץ עפרורית מן האוכל וכן המנפט מולל שיבולין נמצא הזורה והבורר והמרקד כולן מעבירין פסולת המעורבת באוכל ואינה מחוברת ואינה כגון קליפה שצריכה פירוק או כגון עפרורית שצריך ניפוץ אלא מעורבת בלבד (א"ב ובמשנת מועד קטן (פ' מי שהפך) הציידין והדשושות והגרוסות פי' דשים וכותשים חטים לדייסא ונראה שבעל הערוך גרס רשושות):
דש   [נידערטרעטען] (בויקרא רבה בשור או כשב או עז בסוף פרשת נדקתך כהררי אל ובפסיקתא שור או כשב או עז) ישראל לא ידע ולא הוו ידעי אלא שדשו בעקב ודכוותיה כי אויל עמי אותי לא ידעו ולא הוון ידעין אלא שהיו דשין בעקב ודכוותיה והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן ולא הוות ידעה אלא שדשה בעקב. (ובילמדנו בריש זאת רוקת התורה) כיון דחמא יתהון גברא דאסתכלון ביה ואידשן דאיתיהיב ביה נורא. (א"ב תרגום בוססו נחלתי דושישו ית אחסנתי) פרעהו אל תעבר בו תרגומו אדיש ולא תעבר עמהון. שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו תרגום ולא תדישן. פורע מוסר מדיש מרדות':
דש   [אויסברעכען] כהתעות שכור בקיאות תרגומו דמדשדש רויא וספק מואב בקיאו תרגומו וידשדשון מואבאי:
דשא   [טיהר] תרגום ונעל הדלת ואגוף דשא:
דשן   [אשע] מי מדשן (בפרק ב' ביומא כה) מן ודשנו את המזבח:
דשן   [פראזענט] (סנהדרין צד) האי דישנא להאי פרדישנא פירוש מנחה זו דיו לשלם לזה צדיק כלומר וכי גמול זה משלמין למקיים מצות מרובין כחזקיה לפי שעשה האמת בא עליו סנחריב (א"ב בגרסאות כתוב דשנא ותתכן גרסת בעל הערוך פירוש דושן בלשון יוני מתנה אשר המלך מחלק לכל איש ואיש מהמון העם):
דשר   [קארן] (פסחים לה מנחות ע) כוסמין גולבא שיפון דישרא שיפון אספילת"א:
דשתנא   [ווייבערצייט] (שבת קט) ושותה את אבוברואה ותימא ליה דשתנא היא (תענית כב) אלו אמינא ליה דשתנא היא. (ע"ז יח) א"ל השמיעי לי אמרה ליה דשתנא אנא. (שם כד) א"ר ספרא כמאן קרו פרסאי לנידה דשתינא מהכא כי דרך נשים לי (א"ב פירוש בלשון יוני דל מלא כאבים ורוחו קצר):
דתאה   [יונג גראז] (מגלה כו) רב הונא אסר דיתאה פירוש עשב. (א"ב דרי מרא כתיב' תרגום דשא דיתאה. ס"א דיתא):
דתבריא   [ריטער] תפתיא (בדניאל) פי' מין שרים:
נשלם ערך הדלת