ספר המצוות עשה נז
<< · ספר המצוות · עשה · נז · >>
היא שצונו לשחוט הפסח השני מי שנמנע ממנו מלשחוט פסח הראשון. והוא אמרו יתעלה (במדבר ט, יא): "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ".
ובכאן יש למקשה מקום שיקשה עלי למה אתה מונה פסח שני, וזה סותר מה שהקדמת בשרש שביעי באמרך שדין מצוה לא ימנה מצוה בפני עצמו. ידע מקשה קושיא זו שהחכמים חלקו בפסח שני אם יהיה כדין הראשון או יהיה צווי מיוחד ופסקה ההלכה שהוא צווי נאמר בפני עצמו ולפיכך ראוי למנותו בעצמו. ובגמרא אמרו חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני דברי רבי, ר' נתן אומר חייב כרת על הראשון ופטור על השני, רבי חנניא בן עקביא אומר אף על הראשון אינו חייב אלא אם כן לא עשה השני. ושאל התלמוד ואמר במאי קא מיפלגי רבי סבר רגל בפני עצמו הוא ור"נ סבר תשלומין דראשון הוא כו'. הנה כבר בארנו מה שכוונו אליו ושם אמרו הילכך הזיד בזה ובזה כלומר שלא הקריב פסח ראשון ופסח שני בזדון דברי הכל חייב, שגג בזה ובזה דברי הכל פטור, הזיד בראשון ושגג בשני לרבי חייב ולרבי נתן חייב ולרבי חנניא בן עקביא פטור, וכן אם הזיד בראשון והקריב בשני הוא חייב לרבי לפי שאין לדעתו תשלומין מן הראשון * וההלכה בזה כולו כרבי.
וזאת המצוה אין הנשים חייבות בה שכבר התבאר שם שהאשה בשני רשות.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בגמרא פסחים.