ספר המצוות לאו קצה
<< · ספר המצוות · לאו · קצה · >>
הזהירנו מהיות זולל וסובא במאכל ובמשתה בימי הנערות ובתנאים מתוארים בדין סורר ומורה. והוא אמרו "לא תאכלו על הדם".
וביאור זה שבן סורר ומורה מכלל חייבי מיתת בית דין, ולשון התורה בו בסקילה. וכבר התבאר בהקדמת זה המאמר שכל מי שחייב כרת או מיתת בית דין, הוא מצוות לא תעשה, זולת הפסח ומילה כמו שבארנו. אם כן אחר שנדון בן זולל וסובא על התנאים הנזכרים בסקילה, ידענו זה המעשה שהוא מוזהר ממנו בהכרח ונתבאר העונש. אם כן צריך שנחקור על האזהרה לפי שלא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר.
ולשון גמרת סנהדרין (דף סג.): אזהרה לבן סורר ומורה מניין? תלמוד לומר "לא תאכלו על הדם", רוצה לומר לא תאכל אכילה שהיא מביאה לשפוך דם, והיא אכילת סורר ומורה שחייב עליה מיתה. וכשאכל האכילה ההיא הרעה על הדרכים ההם אשר לא טובים כבר עבר על לאו אע"פ שזה הלאו שבכללות כמו שבארנו בשרש תשיעי. כי זה אינו רחוק שאחר שהעונש מפורש אין לחוש על האזהרה אם היא מן הדין או מלאו שבכללות.
וכבר התבארו דיני מצוה זו בפרק ח' מסנהדרין.
קישורים
עריכהקיצור דרך: rmbm/lo195