ספר המצוות לאו עז
<< · ספר המצוות · לאו · עז · >>
שהזהיר כל טמא מהכנס במקדש וכל שדומה לו לדורות, כל העזרה ומשער נקנור לפנים שהוא עזרת ישראל. והוא אמרו יתעלה "ולא יטמאו את מחניהם" (במדבר ה, ג). רוצה לומר מחנה שכינה.
ובגמרא מכות אמרו (מכות יד ב): "הבא אל המקדש טמא, כתיב עונש וכתיב אזהרה. עונש כי "את מקדש ה' טמא ונכרתה" (במדבר יט, יג), אזהרה "ולא יטמאו את מחניהם"". ובמכילתא "צו את בני ישראל וישלחו" (במדבר ה, ב) בעשה, ומנין בלא תעשה אמרת "ולא יטמאו את מחניהם" (במדבר ה, ג).
וכבר נכפלה האזהרה בזה הענין בלשון אחר, והוא אמרו יתעלה ביולדת 'ואל המקדש לא תבא'. ובספרי אמרו לפי שנאמר 'והזרתם את בני ישראל' שומע אני בין מפניו בין מאחוריו והוא טמא יהיה חייב כרת תלמוד לומר 'ואל המקדש לא תבא'. ושם התבאר שדין יולדת ודין שאר טמאים שוים בזה. ובספרי אמרו באמרו יתעלה 'ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ' הא כיצד על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כבוס בגדים בארבעים, ומנין שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו הזהיר וענש וכו'.
הנה התבאר כי העובר על לאו זה אם היה מזיד ענוש כרת, ואם היה שוגג מביא קרבן עולה ויורד, כמו שבארנו במצוה ע"ב ממצות עשה.
וכבר התבאר משפטי מצוה זו בריש שבועות ובהוריות.
קישורים
עריכהקיצור דרך: rmbm/lo77