ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא/קדמוניות דרבנד
| יוסף יהודה טשארני | |
| ספר המסעות | |
|---|---|
| בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא ───── קדמוניות דרבנד | |
| →דרבנד (המשך) | אבא סבא← |
ט) ידיעות הנוגעות לדברי הימים ולקדמוניות ישראל בדרבנד.
כפי הקבלה והמסורה אשר בידי יהודי דרבנד הם מגולי ישראל אשר הגלו מירושלים בזמן לא ידוע להם, מארץ פרס באו אל העיר ראסטאוו (Рустави) הקרובה לעיר קובאַ. מפני הגלות הגדול אשר סבלו מן הבעקים שרי ראסטאוו הוכרחו להעתיק מושבם משם, ובאו ונתישבו בכפר אחד אשר קראוהו בשם: אַבא-סָבא, בהרחק שבעה ווערסט מדרבנד לפאת הדרומית בין ההרים, באמצע המאה השמונה עשרה לס"ה (לפני מאה שנה בערך) בהשתדלות פעט-אַלי-כֿאן מדרבנד [1], על איזה אופנים נתישבו בכפר ההוא יחסרו הידיעות בהארכֿיעוו, וגם היהודים אינם זוכרים, אבל הם יודעים שאבותיהם עסקו אז בכפר ההוא בתורה ובעבודת האדמה הכרמים והגנים, וזרעו עלי הטאבאק הפשוט ושרשי הצבע מאַראַנאַ וגם היות דַיָגִים. מצבם המדינית אינם יודעים, אבל זוכרים שבשנת התקנ"ז ליצירה (1797 לס"ה) [2] בא סורכֿאַיי-כֿאַן מקאַזי-קומוך (Сурхай-ханъ Казыкумухсій) עם חילו בסתר אל הכפר אבא-סבא בליל שלישי של פסח, ושלל את כל בתי ישראל, רוב מהם נהרגו במיתות משונות, מאה וחמשים בתים נלקחו בשביה לקאזי-קומוך בממשלת הכֿאן בקיורינסק, ואלה אשר ברחו על נפשם באו לדרבנד אל השר שיך-אלי-כֿאן בן בפעט-אַלי-כֿאַן, ויבקשו אותו שיתן להם הרשיון להתישב בדרבנד, וברשייונו נתישבו אז בדרבנד במקום מיוחד אשר חלק להם השר בתוך העיר, וגם עשה החסד עמהם והשתדל אצל השר סורכֿאיי-כאן הנ"ל, שישיב את השבוים, אבל לא כלם חזרו בשלום מן השביה ההיא לדרבנד, כי רבים מהם נמכרו לעבדים ולשפחות, מלבד אשר נהרגו, ואלה אשר ברחו על נפשם מצאו מפלט למו בכפרים אשר בסביבות דרבנד. -- --
במה שנוגע לחרבן הכפר אַבאַ-סבא ספר לי איש אחד מנכבדי זקני העיר ושמו ר' אברהם כי יש קבלה בידו מאביו ואמו אשר ישבו בכפר אבא-סבא הנ"ל, שהיה בן תשעה חדשים בעת החרבן ההוא, וכה יספר מה ששמע מאבותיו:
ביום א' דחוה"מ פסח, הלכו יהודים הרבה מן הכפר אל הים לצוד דגים, ולא באו בערב אל בתיהם, בבוקר ביום השני בבואם אל הכפר, והנה אימת מות נפלה עליהם בראותם שכל בתי הכפר נשללו ונשרפו באש, הרוגים רבים מושלכים על פני חוצות, רבים מהם נשחטו כצאן, ורבים נדקרו בדקרים (קינזשאלים) וראשיהם נכרתו מעליהם ונפזרו אחד הנה ואחד הנה. ילדים קטנים ויונקי שדים חיים מצאו עוד בתוך החרבות, אשר לא הניחו השודדים לאמותיהם לקחת אותם בשביה, יען כי אנשי סורכֿאַיי-כֿאן באו אליהם בלילה בסתר, ונאלצו לכלות מעשיהם עד אור הבוקר, שלא יתגלה הדבר להכֿאַן בדרבנד. הזקן ר' אברהם אמר לי שגם אחותו עלמה נחמדה ויקרה עם אחיו הגדול ממנו נלקחו אז בשביה, ונמכרה אחותו לשפחה למושלמני אכזרי בכפר אחד, ולא ראה אחיו את אחותו כל ימי חייו.
עוד זקן אחד ספר לי כי היה תלמיד אצל ר' עקיבא החכם באותו הכפר, ויספר לו ר' עקיבא, כי גם הוא נשבה בין הפראים העריצים, ונמכר לעבד לאחד המושלמנים, ויבך ר' עקיבא על האסון הנורא אשר קרהו, יומם ולילה, בכל זאת שרת את אדונו בכבוד ובאימה, וימצא חן בעיני אדונו. ואשתו, תפצור האשה את בעלה שיעשה חסד עם האיש הזה, להוציאהו חפשי מעבדותו. המושלמני באהבו את אשתו עשה את רצונה, ויקרא המושלמני פעם את ר' עקיבא, והודיעו כי בן חורין הוא ויכול ללכת לאיזה מקום שירצה. כצרי לכאב נעכר היתה השורה להיהודי האומלל, ויחבק וינשק את אדונו על רוב טובו וחסדו אשר עשה עמו, ויעזוב ר' עקיבא את ביתו, והלך לו לכפר אחד של יהודים ללמוד תורה, במשך הזמן בא אל אֶחיו לדרבנד ושם עד יום מותו הרביץ תורה בישראל.
- ^ הידיעות הנמצאות בהארכֿיעוו של הפאליצעיי בדרבנד באגודת הכתבים נומר 472 לשנת 1864 והידיעות בהארכֿיעוו של הקאנצעלאריא להמושל על כל מדינת דאגעסטאן בטעמיר-כֿאן-שורא, באגודת הכתבים נומר 114, ונומר 191 לשנת 1860-1867, תעידנה על דברי הקבלה והמסורה אשר בידי יהודי דרבנד.
- ^ מספרי דברי הימים של המדינה נראה, כי חרבן אבא-סבא היה בשנת התקנ"ט (1799) ולא בשנת התקנ"ז כפי המסורה ביד הזקנים.