ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא/טעמיר כאן שורא (ב)/בית התפלה

יוסף יהודה טשארני
ספר המסעות
בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא ───── ב) טעמיר כאן שורא ───── בית התפלה

בית התפלה

בבית התפלה שלהם עומד ארון העדות במערב, לצד ימינו עומד העמוד אשר שם עומד הרב בעת תפילתו. לצד שמאלו שלחן אשר עליו קוראים בתורה, ובימה לא היתה אז בבית. ספסלים ארוכים וצרים יקיפו את קירות הבית מסביב. וכל העם יושבים על היריעות ועל המצעות (דיוואנע) אשר על רצפת הבית, ורגליהם תחתיהם ושומעים את התפלה מפי הרב, יען כי רובם אינם יודעים לקרוא בספר, ואלה אשר יכולים, יתפללו בעצמם מתוך ספרי התפלות שלהם. הרב או החכם יתפלל בלא ניגון, וכל העם עונים אחריו אמן. סדרי תפלותיהם בימי חול ושבת ושלש רגלים ור"ה ויו"כ, הם כמנהג קהלות הספרדים שבקונסטאנטינא ומדינות מזרח ומערב איטאליא, ונוסח התפלות מהרב הגדול חיים יוסף דוד אזולאי המכונה חיד"א, מדפוסי וויניציא וליוורנו. ספר התורות שלהם מונחים בארגז או בתיק של עץ. בעת קריאת התורה יכבדו את אחד הנכבדים בפתיחת הארון, ומוציא את ספר התורה ונושאו פעם אחת בהקפה, וכל העם כקטן ועד כגדול עומדים בעגול מסביב, ונושקים את הספר פעמים רבות, אחרי כן פותח המוציאו לעיני כל העם והרב מראה באצבעו את מקום התחלת הפרשה, וכולם קוראים בקול גדול בהברה ספרדית, וזאָט הטאָאָרא (וזאת התורה) וכו', התו רפה לא יבטאו בשפתם, כהנים ולוים לא ימצאו בקרבם, לכן מכבדים הם תמיד בפרשה כהן ולוי את הנכבדים שלהם, או את האורח אשר יבא אליהם. הרב קורא בתורה בלא נגון הטעמים ובלא דקדוק הלשון, כי אין לשום אחד מהם ידיעה בדקדוק כלל וקוראים שבעה קרואים לס"ת, ולא חמישה כמו שכתב הקראי [פירקאוויץ]. ומוכרים את העליות בשבת ומועדים כמו אצל האשכנזים, והכסף הוא לצרכי בית התפלה. אחרי קריאת התורה וההפטורה לוקח המוציא את ספר התורה וסוגר את התיק והולך וסובב בהקפה אחת, וכל העם עומדים בעגול ומנשקים אותו, והמוציא משים אותו בתוך ההיכל ומכסה את הארון בהפרכת. אלה מן הזקנים אשר אינם יכולים לקרוא בספר, והיה כי יאריך להם הזמן של תפלה, ישנו בשינה ותנומה נעימה, הנשים אינן יודעות להתפלל כלל, ואין להתפלא אחרי שגם הזכרים רובם אינם יודעים ואינם יכולים לקרא בספר. עזרת הנשים היא באולם הבית אצל החלונות. בתפילת י"ח בלחש יעמדו אלה מהם אשר יכולים להתפלל, ואלה אשר אינם יכולים להתפלל יושבים על הרצפה. בחזרת הש"ץ יעמדו האנשים אשר אינם יכולים להתפלל, ואלה אשר יתפללו יושבים על הרצפה. אלה ואלה בזמן העמידה אינם מתנועעים בגופם כעומדים לפני המלך, רק שפתותיהם נעות וקולם לא ישמע. כולם עומדים ברגלים יחפים או בפזמקאות בבית התפלה, ומנעליהם וסנדליהם יעמידו באולם הבית. רבים מהם ראיתי כשיבואו אל בית הכנסת, ישתחוו ברתת ויראה אל מול ההיכל, ואינם מדברים איש עם רעהו בעת התפלה. זמן תפלתם בחול, בשבת ויום טוב הוא בעלות השחר. עת אשר היתי בטעמיר-כאן-שורא בפעם הראשונה משנת 1861 עד 1864, היתי כמה וכמה פעמים בבית תפלתם ואספר מה שראיתי ממנהגיהם בימי מועדיהם, שמחותיהם ואבליהם.

בראש השנה יבואו כולם מקטן ועד גדול אל בית התפלה בבוקר בעלות השחר, ואומרים מזמורים, בקשות ופיוטים של הספרדים מעט מזעיר ותוקעים שלשים קולות בשופר, ובתפלת שחרית ומוסף בשני הימים בחזרת הש"ץ אין להם פיוטים ובקשות כלל, רק לפני ועל המדינות בו יאמר בחזרת הש"ץ אומרים הם ונתנה תקף בלבד. לכן משלימים הם את תפלתם במהרה, ואינם נוהגים לבכות בראש השנה. ביום הראשון אחר תפלת מנחה נוהגים ללכת לתשליך.

את צום גדליהו יצומו כולם ואומרים סליחות ופיוטים אחדים בתפלה.

בערב יום הכיפורים, באשמורת הבוקר, אחר הסליחות נוהגים לשחוט כפרות בעד נפשותיהם, זכר לזכר ונקבה לנקבה, וילקו מלקות (ארבעה פעמים) לפני המנדה והולכים להתפלל מנחה אל בית הכנסת. לפנות ערב אחר הסעודה כאשר ילכו אל בית הכנסת, יקחו עמהם נרות של שעוה עבים וגדולים, קאנדיל בלשונם, והזקנים יביאו עמהם גם הכרים והכסתות (בעט-צייג) שלהם, למען הציע אותם על רצפת הבית, לשבת ולשכוב עליהם כל הלילה וכל היום. הנשים תבואנה אל אולם הבית וכולן מכוסות בצעיפים ומטפחות, ועומדות אצל החלונות, בבית התפלה מוציאים את ספרי התורות ואומרים תפלות ובקשות אחדות, אחרי כן פותחים הארון והחכם אומר שלשה פעמים כל נדרי בלא נגון, אחרי כן אומר ברשות מורי ורבותי ויברך ברכת שהחינו, ואחרי כן אומרים מס' הזוהר דף קמ"ג ע"א קם ר' שמעון על רגליו, וכו', ואח"כ אומר הרב: הנותן תשועה למלכים ויברך את בית הקיסר וכל משפחתו הרמה, ויברך במי שבירך את כל הקהל, ואחרי כן יברך את כל החתנים במי שבירך, ומחזירים הספרים למקומם, ואומרים מזמור לדוד הבו לה' וכו', ומתפללים ערבית ואומרים סליחות ופיוטים ותהלים. מי שרוצה ללכת לבית ילך. ומי שרוצה להשאר כל הלילה בבית הכנסת, ישנים על הכרים והכסתות אשר הביאו לשם והחכם יושב ולומד מסכת יומא, וכשמשלים ילמוד בספר הזוהר כמעט עד אשמורת הבוקר (ובאשמורת הבוקר הולך החכם ויטבול בתוך המקוה אשר באולם הבית ). אח"כ ילמד מתורה נביאים וכתובים ומן ס' הזוהר, ויאמר פזמונים שונים עד יגיע זמן תפלת שחרית. כאשר יתקבצו כולם אל בית התפלה, יתחיל הרב מכתר מלכות לר' שלמה בן גבירול, אחרי כן אומר בקשות וסליחות וזמירות ופזמונים רבים שונים של חכמי הספרדים הקדמונים אשר אינם נמצאים כלל במחזורים של האשכנזים. בעת קריאת התורה נקראים ששה אנשים אל התורה, והרב קורא בפ' אחרי מות, ואם חל בשבת קוראים שבעה, והמפטיר בפ' פנחס ומפטירים בישעיה נ"ז. ומברכים את הקיסר ומשפחתו הרמה ומתפללים מוסף. בתפלת מנחה קוראים בפ' אחרי מות, ומפטירים ביונה, ואומרים פיוטים ובקשות רבות עד סמוך לשקיעת החמה. ובעוד השמש בראשי ההרים מתחיל תפלת נעילה, ויסיים אותה קודם צאת הכוכבים, כל הפיוטים והפזמונים הרבים מוטלים על הרב החכם לאומרם, והוא יתפלל כמעט מערב עד ערב בעד כל העם הנמצאים בבית הכנסת אשר אינם יכולים להתפלל, (ובעד החולים אשר ימצאו בבתיהם ובעד אלה הנמצאים בבית האסורים) והוא מוציא את כולם, מלבד אלה אשר יכולים להתפלל הם יתפללו בעצמם, והיה כי יאריך להם הזמן, יוצאים הם לשוח על שעות אחדות בחוצות או בשדות בסביבות העיר, ויבואו בחזרה אל בית הכנסת, אלה הולכים לשוח ואלה חוזרים וכן כל היום (פעם באתי אל בית תפלתם וראיתי בעיני כי אנשים אחדים הציעו מצעות על קרקע החצר, וישבו להשתעשע בכדורים על ביליאַרד קטן, ואחדים שחקו בשחוק העצמות) למען יעבור להם הזמן במהרה, כי כלם מתענים מקטן ועד גדול. אחרי תפלת נעילה יתקעו תרועה גדולה בשופר ויתפללו ערבית, והולכים לבתיהם לשלום בשמחה רבה כליל התקדש חג.

בחג הסכות יעשו סכות נחמדות ומפארים אותן במצעות ויריעות, לולבים ואתרוגים מביאים להם יהודים ממדינת מאָזאַנדאָראַן אשר בארץ פרס, או הם מקבלים אותם מארץ רוסיא. אחר התפלה בצאתם מן בית הכנסת הולך כל אחד לחבירו לברכו ברכת החג, האחד אומר: „מועדים לשמחה“, והשני יענה: „חגים וזמנים לששון.“ וכל אחד מכבד את חבירו במיני מאכל ומגדים ופירות וביין ושכר ואוכלים ושותים ושמחים בכל החג.

בליל הושענא רבה בבית הכנסת אומרים הם (מי שיכול) כל משנה תורה וכל ספר תהלים, ובין כל ספר וספר יאמרו פזמונים, ואחר כל פזמון ופזמון תפלה קצרה, ומרבים בנרות בבית הכנסת, ואומרים סליחות ומתפללים תפלת שחרית בעלות השחר, ואומרים הושענות והולכים בהקפות שבעה פעמים, ומחזירים את ספרי התורות למקומם, ותוקעים ת'ש'ר'ת, ת'ש'ת, ו'ת'ר'ת, ואח"כ חובטים את הערבות.

בשמיני עצרת בלילה אחר ערבית הולכים בהקפות כמו אצל יהודי רוסיא, הנשים לא תבאנה אל תוך בית התפלה כי אם עומדות בעזרת הנשים ומביטות תוך החלונות, ופניהן מכוסות בצעיפים ובמטפחות. אנשים עומדים סביב קירות הבית שורות שורות מסביב, והנערים והילדים עומדים באגודה אחת באמצע בית הכנסת, ונושאי ספרי התורה הולכים ומקיפים את אגודת הילדים, ואחרי כל הקפה והקפה אומרים תפלות ופיוטים ובקשות שונות, אשר לא תמצאנה בסדרי תפלות של יהודי אשכנז, וכולם ירקדו ויפזזו עם ספרי התורות בקול שירים מוזרים שלהם, במראה מוזר למאד, ובעמדי שמה חשבתי שלא יפלו יחדיו עם הספרים ארצה בתוך המהומה הכללית והמבוכה הנוראה שמה. אחרי ההקפות יעשו מי שברך להקיסר וכל ביתו הרם, ומי שבירך לכל הקהל וגם מי שבירך לכל החתנים, והחתנים יתנדבו נדבתם כל אחד ואחד כפי נדבת לבו על בית התפלה, ואומרים קדיש והולכים שמחים לבתיהם.

בפורים (המונו בלשונם) קוראים את המגילה ואוכלים ושותים ושמחים ושולחים מנות איש לרעהו ומתנות לעניי אחיהם, ויודעים להוקיר ולכבד את החג הזה, יען כי גם אבותיהם הקדמונים היו לפי דבריהם בעת ההיא בפרס. והנה אציג אחד מפזמונים שלהם לדוגמא:

שיר לפורים (וסימנו יוסף שלום)

החזן והקהל	${\Bigg \}}$	פורים פורים פורים לנו,	${\Big |}$	החזן	${\Bigg \}}$	שלח רצים דחופים,
		ברוך השם אשר בחר בנו.	${\Big |}$			אל שבע מאה ועשרים;
החזן	${\Bigg \}}$	יתרומם שם אלוהינו,	${\Big |}$			להשמיד כל היהודים,
		הנוקם את נקמתנו;	${\Big |}$			לולי ה' שהיה לנו.
		מעמלק ראש צרינו	${\Big |}$	הקהל	${\Bigg \}}$	פורים פורים פורים לנו,
		כי ברפידים נלחם בנו	${\Big |}$			ברוך השם אשר בחר בנו.
הקהל	${\Bigg \}}$	פורים פורים פורים לנו,	${\Big |}$	החזן	${\Bigg \}}$	לבש נקם ולי חסה,
		ברוך השם אשר בחר בנו.	${\Big |}$			על יד ימיני והדסה;
החזן	${\Bigg \}}$	ואף גם זאת בהיותנו,	${\Big |}$			זמר חדש אליו אשא,
		גולים בארץ אויבינו;	${\Big |}$			עד הנה ה' עזרנו.
		לא עזבנו אלוהינו,	${\Big |}$	הקהל	${\Bigg \}}$	פורים פורים פורים לנו,
		להפר בריתו איתנו.	${\Big |}$			ברוך השם אשר בחר בנו.
הקהל	${\Bigg \}}$	פורים פורים פורים לנו,	${\Big |}$	החזן	${\Bigg \}}$	ויוציאנו לרוחה,
		ברוך השם אשר בחר בנו.	${\Big |}$			מיגון ואנחה;
החזן	${\Bigg \}}$	סתר היתה לראש,	${\Big |}$			ליהודים היתה שמחה,
		אל מלך גדול וקדוש;	${\Big |}$			ואור יקר זרח לנו.
		בימי המלך אחשורש,	${\Big |}$	הקהל	${\Bigg \}}$	פורים פורים פורים לנו,
		ה' הוא משגב לנו.	${\Big |}$			ברוך השם אשר בחר בנו.
הקהל	${\Bigg \}}$	פורים פורים פורים לנו,	${\Big |}$	החזן	${\Bigg \}}$	מלאו גביעכם יין,
		ברוך השם אשר בחר בנו.	${\Big |}$			ושלחו מנות לאין[1];
החזן	${\Bigg \}}$	פשתגן הנשתון,	${\Big |}$			ונראה עין בעין,
		להכרית את עם לא אלמן;	${\Big |}$			בשוב ה' אתנו.
		בעצת הצורר המן,	${\Big |}$	הח' והק' יחדיו	${\Bigg \}}$	פורים פורים פורים לנו,
		אזי חיים בלעונו.	${\Big |}$			ברוך השם אשר בחר בנו.
הקהל	${\Bigg \}}$	פורים פורים פורים לנו,	${\Big |}$
		ברוך השם אשר בחר בנו.	${\Big |}$

לפני חג המצות (נִיסַנו בלשונם) משתדלים היהודים לנקות ולטהר את בתיהם וכל כליהם כמנהג בכל תפוצות ישראל. את המצות אופים הם בכשרות, אצל ההמון בעיר ובכפרים המצות עבות הן כעגות, ואצל הנכבדים והעשירים דקות ויפות לבנות, ובודקים ומבערים את החמץ בזמנו. הבכורים מתענים בערב פסח, וכל אחד ואחד יטהר וינקה את אַמאַליע [כן] של כסף המצופה על התיקים של הפיסטאָלעטים והקינזשאלים (шашки) לכבוד החג; ומפארים את בתיהם ואת סכותיהם במצעות ויריעות חשובות ויפות. ורוב בתי אבות אשר לא יכולים לקרוא בספר יתאספו לאלה מהם היכולים לקרוא, ועל פי הרוב אל בית החכם, ומביאים גם האכל והמצות שלהם לשם וישמעו את ההגדה שמה. כולם מלובשים אז בבגדי כבוד וכלי זיין על מתניהם, ונחמד מאוד המראה, איך הם יושבים על המצעות אשר על רצפת הבית ורגליהם תחתיהם, שורות שורות, וביניהם הרצפה מכוסה במטפחות ובמפות, ועל המפות במנורות יאירו הנרות. גם הנשים והעלמות תעדינה עדיין, את ראשיהן תחבושנה בכובעות יקרות, ומטבעות רבות תשאינה על צואריהן, במטפחות גדולות של משי תכסינה כובעותיהן, ובחגורות כסף תאזרינה מתניהן ותתקשטנה ביפי תכשיטיהן וכולן יחדיו יושבות בקצה הבית מנגד, ופניהם גלוים אז ופתוחים לעין כל. והאנשים והנשים יחדיו ישמעו את ההגדה מפי החכם המתרגם אותה לפניהם בלשונם. במקומות אשר יבקש על הגאולה העתידה, ישאו כל העם את ידיהם, ראשיהם ועיניהם למרום ויאמרו ברגשי קדש: יהי רצון שיבוא משיח בן דוד ויקבץ פזורינו כאשר עשה מקדם לאבותינו ^[2], והנשים והעלמות תענינה: אמן, כן יהי רצון! את הסדר יעשו כמשפט וכמנהג בכל תפוצות ישראל. אחר השלחן מאריכים אחדים במזמורים ובפזמונים שונים.

והנה אציג פה שיר אחד לפסח חֻבר מאת החכם ר' אברהם בן חנכה למשפחת המזרחי:

אדון עולם שלח גואל,	${\Big |}$	הושם עצות בקנאתם,
פקד תפקוד דל שואל;	${\Big |}$	פן תמלא ארץ אותם;
לך והגד לשר הגואל,	${\Big |}$	ויקוצו בחיתם,
גאל בני בכורי ישראל.	${\Big |}$	מפני בני ישראל,
אדון עולם וכו'.	${\Big |}$	אדון עולם וכו'.
בא ציר לזקני עדתנו,	${\Big |}$	מלכי שמע נאקותיו,
לבשר מהרה גאולתנו;	${\Big |}$	ויזכור את בריתו;
השיב פרעה לא ידענו,	${\Big |}$	אשר כרת עם אבותיו,
את אדני ואת ישראל.	${\Big |}$	אברהם יצחק וישראל
אדון עולם וכו'.	${\Big |}$	אדון עולם וכו'.
רהב חשב רוב צדדים,	${\Big |}$	חזק עשר מכותיו,
קנות אותנו לעבדים;	${\Big |}$	על עם מצרים אויביו;
אמרו נלך ונכחידם,	${\Big |}$	והוציא את אוהביו,
לא יזכר שם ישראל.	${\Big |}$	למספר בני ישראל.
אדון עולם וכו'.	${\Big |}$	אדון עולם וכו'.
נסמנו בדצ"ך ועד"ש,	${\Big |}$	אדני נלחם להם,
באח"ב מכות קדש;	${\Big |}$	על אודות בני ישראל.
כמו מתבן אשר יודש,	${\Big |}$	אדון עולם וכו'.
לשונאי בני ישראל.	${\Big |}$	בני [3] אבות קדושים,
אדון עולם וכו'.	${\Big |}$	זכרו נסים מחודשים;
כמה על הים מעלות,	${\Big |}$	על כן פסח הוא לשם,
חמש בחמש כפולות;	${\Big |}$	אדני אלהי ישראל.
אז ישיר יונקים ועולות,	${\Big |}$	אדון עולם וכו'.
משה ובני ישראל.	${\Big |}$	מזרח יובב [4] ובצרה,
אדון עולם וכו'.	${\Big |}$	יבא אדמוני בבשורה;
	${\Big |}$	וקלע אל השערה,
המצרים בחצריהם,	${\Big |}$	לישב על כסא ישראל.
הוכו כרוכבי סוסים;	${\Big |}$	אדון עולם שלח גואל וכו'.

מן ליל ב' של פסח מתחילים לספור ספירת העומר, ובליל שביעי של פסח קוראים הם בתורה ובנביאים ובכתובים ובמקומות אחדים מתלמוד ומזוהר ובחצי הלילה האחרונה יקראו שירים כמו שירת אז ישיר והאזינו, שירת דבורה ושירי דוד ושלמה ועוד כדומה.

בליל חג השבועות אחר התפלה אומר איש לרעהו „מועדים לשמחה”, והשני יענה: „חגים וזמנים לששון”, ואומרים תיקון ליל שבועות כפי סדר הספרדים כל אותו הלילה. בבוקר בעת קריאת התורה, מוציאים שני ספרים והחכם אומר פזמון הכתובה של הקב"ה לכנסת ישראל, המיוחסת לחג השבועות, המתחלת: ירד דודו לגנו, לערוגות בשמו, להתעלס עם בת נדיב ולפרוס עליה סכת שלומו וכו' וכו'; בחדש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים וכו', בששי בשבת וכו', ששה ימים לחדש סיון וכו', בשנת אלפים וארבעה מאות וארבעים ושש לבריאת עולם למנין שאנו מונין וכו', איך החתן יחיד ומיוחד וכו', אמר ליקרה ונעימה וכו', ימים רבים תהי לי ואני אליך לגואל וכו', הנה שלחתי לך פיקודים נחמדים מזהב על יד יקותיאל, הוי לי לאנתו כדת משה וישראל וכו' וכו'. אחרי גמירת התפלה אומרים הם רשות לאזהרות: „אמון יום זה נחלו עם זה על יד חוזה איש האלוהים” וכו'. ואזהרות לר' שלמה בן גבירול אומרים ביום ראשון המתחילות: שמור לבי מענה וכו'. במנחה קוראים הם חצי מגילת רות. ביום השני אחר התפלה אומרים האזהרות ליום שני המתחילות: בצל שדי אחסה וכו', ובמנחה משלימים מגלת רות ויחגו את החג בשמחה ובטוב לב. את צום עשרה בטבת ותענית אסתר, שבעה עשר בתמוז ותשעה באב, יצומו כולם מזקן ועד נער ולהם ספר מיוחד הנקרא: סדר ארבע תעניות כמנהג ק"ק ספרדים הנדפס בוויניציא ובליוורנו, הכולל בתוכו פזמונים, בקשות וסליחות וקינות לא כמו אצל האשכנזים.

בליל תשעה באב באתי אל בית תפלתם, והנה חשכה גדולה בכל הבית מסביב, ארון העדות עומד משומם, וכולם יחד יושבים על רצפת הבית כמנהגם. החכם ישב באמצע וכל העם מקטן ועד גדול סביב לו, אחדים החזיקו נרות של שעוה דקים מאד בידיהם והאירו לאלה המביטים בסידרי הקינות. דומיה איומה שררה מסביב, רק קול דממה ישמע מפי החכם המקונן על חרבן ארץ אבותינו, על שממות בית קדשינו ועל אבדן יקרת תפארתינו מימי קדם, לפעמים יקונן בלשונם, ואז קול נהי ובכיה גדולה, ויללת האנשים והנשים מקטן ועד גדול, יפריעו את הדומיה בבית.

בכל ערב שבת אחר חצות היום סוגרים הם את חנויותיהם, ועוזבים את כל מעשיהם, ומכינים את עצמם ליום השבת, ובכל יום ויום לא יאחרו מועד התפלה בשחרית מנחה וערבית, וימהרו אל בית התפלה להתפלל או לשמוע התפלה מפי הרב או החכם שלהם.

──────────

1. ר"ל ללו אין (ע"ד הכתוב נחמיה ח' י': ושלחו מנות לאין נכון לו), ואולי כצ"ל.   ה.
2. כפי הנראה צ"ל: וה' יקבץ פזורינו כאשר עשה וכו' או: ויקבץ פזורינו כאשר עשה ה' מקדם וכו'.   ה.
3. הבית הזה מקומו למעלה קודם הבית המתחיל חזק.    ה.
4. גם היוד מן יובב צ"ל נסמן כסוף המלה מזרחי.    ה.