ספר המחכים/סדר תפילות החול

סדר תפלת ערבית. אומ' והוא רחום משום צדק ילין בה בקרב, ואמרי' מעולם לא לן אדם שם בירושלים וחטא בידו, שתמיד הבקר מכפר עונות של לילה ותמיד הערב מכפר עונות של יום, ולכך תקנו והוא רחום ערבית ושחרית לחלות פני המקום שיכפר עונותינו יומם ולילה.

שחרית אנו אומר' אותו בס' קדושה ותקנוהו בפסוקי דזמרה בשביל ליל שבת שאין אנו אומרים אותו, ולפי שאין איברי תמיד הערב קריבין בלילי שבת דכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול בי"ט לא תיקנוהו בהם.

קרית שמע בברכותיה ובשעתה דהוויא לר"ת מפליג המנחה ולמעלה דהוי שעה ורביע קודם לילה.

ואם בא אדם בערב מן השדה לא יאמר אוכל קימעא ואשתה קימעא ואיקרי קרית שמע אלא יקרא קרית שמע ואחר כך יאכל וישתה פן יפשע וישכח.

ומצותה עד שיעלה עמוד השחר, וישמיע לאזנו, ובשמע יגביה קולו כדי שישמיע לציבור וימליכו שם שמים יחד, כדאיתא במדרש על חברים מקשיבים לקולך השמיעני, ואם כבר אמרו יחידי חייב לאומרו עם ש"צ וכן אם לא אמרו עדיין, ופסוק ראשון בלבד, ואין כורכין אותו אלא מפסיקין אותו בין שמע לברוך שם ובין ברוך שם לואהבת את, ובין היום על לבבך ובין היום לאהבה, וריוח יתן בין הדבקים [בכל לבבך], על לבבך, בכל לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, על לבבכם, הכנף פתיל תכלת.

וצריך להתיז זיי"ן של תזכרו, אתכם מארץ מצרים, וכן יתן ריוח בין מ"ם שבסוף תיבה הסמוכה לאת ולאותם ולאותו, ובירושלמי מוסיף וחרה אף, נשבע י"י, ואמרת אליהם.

וטוב להרהר [בי'] הדברים הנרמזים בג' פרשיות הללו, אנכי, י"י אלהיך, לא יהיה לך, י"י אחד, לא תשא, ואהבת, מאן ד(מ)רחים מלכא לא משתבע בשמיה לשקר'.

זכור, למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, זהו שבת ששקולה כנגד כל המצות שנאמר ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות ואת שבת קדשך הודעת להם, שקול' שבת כנגד כולן, כבד, והארכת ימים, למען ירבו ימיכם, לא תרצח, ואבדתם מהרה, מאן דקטיל מקטיל [ליה], לא תנאף, לא תתורו אחרי וגו' אמר ר' לוי לבא ועינא תרי סרסורי דעבירה, הדין הוא דכתיב תנה (לי) בני (לי את) לבך לי ועיניך דרכי תרצנה, כלומר אז דרכי תרצנה אמ' הקב"ה אם יהבת לי לבא ועינא אנא ידע דאת דידי, לא תגנוב, ואספת דגניך ולא דגן חבירך, לא תענה, אני ד' אלהיכם אמת וכתיב וי"י אלהים אמת מהו אמת שהוא אלהים חיים ומלך עולם אמר ר' לוי אמר הקב"ה אם העדת על חבירך שקר מעלה אני עליך כאילו אתה מעיד עלי שלא בראתי שמים וארץ, לא תחמוד בית ריעך, וכתבתם על מזוזת ביתך ולא על בית חבירך.

ובדין הוא שיאמרו עשרה הדברים בכל יום אלא מפני עצת המינין שלא יאמרו שלא נתן בסיני אלא הם.

וברוך השם לעולם. קדיש קצר, ובקדיש יש שלש כריעות, ביתגדל ויתקדש וזוקף בשמיה רבא, ובבעגל' וביתברך, מוסף עליהם השלם בתתקבל צלותהון ובעושה השלום, ומתפלל בלחש וכורע ד' כריעות ולא יותר, באבות תחילה וסוף, ובהודאה תחילה וסוף, שוחה באתה וזוקף בשם, ואין בכל ההזכרות הזכרת מלכות, בסדר הכריעות כרע בחיזרא וזוקף כחיויא, כאן וכאן הראש הקודם.

ואם הכריעה קשה לו אם צער נפשיה וכייף רישיה ומתחזי כמאן דכרע די לו, ולא יתעביד כדרוקנא, שישחה ראש וכתפיים יחד.

קדיש שלם.

ואם ליל שני של ר"ח הוא שצריך להזכיר מעין המאורע בעבודה ולא הזכירו ועקר רגליו אע"פ שיחיד צריך לחזור ומתפלל בלחש, בשליח ציבור הקילו מפני טורח ציבור, וכן אינו צריך לחזור כל היכא שיכול לאומרו בשאר תפלות אבל אם נזכר קודם שעקר רגליו, שאינו צריך לחזור אלא לעבודה, חוזר כיחיד דליכא טירחא דציבורא כל כך, אבל בליל ראשון שלראש חדש אינו צריך לחזור כלל, לא הוא ולא יחיד, לפי שאין מקדשין החדש בלילה ובליל שני כבר מקודש הוא ולילי שבת ויום טוב אם לא הזכיר מעין המאורע חוזר לראש ואם (לא הזכיר) התחיל של חול גומר אותה ברכה שנזכר בה וחוזר ואומר מעין המאורע וכן לכל התפלות חוץ ממוסף דבאתה חונן גומר ובשאר ברכות לא.

היה עומד בטל ולא הזכיר לא טל ולא גשם אין מחזירין אותו, הזכיר גשם מחזירין אותו, היה עומד בגשם ולא הזכיר לא טל ולא גשם מחזירין אותו, הזכיר טל ולא הזכיר גשם אין מחזירין אותו, והיכא דלא שאל לא טל ולא גשם ונזכר לפני גומרו שומע תפלה, אומר בשומע תפלה ולאחריה חוזר לראש.

ואם התפלל ולא ידע אם הזכיר או אם שאל כל שלשים יום חייב לחזור, מכאן ואילך שהוא למוד אינו צריך לחזור מספק.

וזמן הזכרת גשם מתפלת מוסף של יום אחרון של סוכות עד מוסף של יום ראשון של פסח ושוב אינו מזכיר.

ושאלה מיום ששים לתקופת תשרי עד פסח, ויום התקופה מתחיל ויום ששים כלאחר ששים.

ואם טעה בחדא ברכה ונזכר בברכו' שלאחריה חוזר לאותה ברכה שטעה בה דאמצעיות אין להם סדר ואין צריך לחזור לאתה חונן אבל בשלש ראשונות חוזר לראש.

ובשלש אחרונות חוזר לעבודה ורק זה ביחיד אבל שליח צבור אינו חוזר כי אם בשלש כדאמרינן לקמן.

ומתפלל בלחש י"ח ברכות כנגד י"ח ציווים שניצטוו במלאכת המשכן כמו כאשר צוה י"י את משה, וברכת המינין ביבנה תיקנוה.

ואסור להגביה קולו בתפלתו כדגמרינן מחנה דכתי' בה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע.

וצריך לכוין דעתו בתפלתו ולכל הפחות בקמייתא שמספר שבחו של הקב"ה ומזכרת האבות משום דכתיב הבו לי"י בני אלים ושבחו נזכר בכלל שבחו של הקב"ה.

אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, בתחלה נודעו אליו דכתי' ויתהלכו מגוי אל גוי וכתיב לא הניח [ל]איש לעשקם, וגם אנחנו שה פזורה בין שבעים זאבים ובגדולתו ובגבורותיו ונוראותיו הוא מגין עלינו וזהו האל הגדול הגבור והנורא, אל עליון ברכת יוצרינו הוא אשר ברך מלכי צדק על ידי אברהם בשובו מהכות המלכים אנו מזכירים שנא' וברוך אל עליון קונה שמים וארץ לכך קבעו בה וקונה הכל, גומל חסדים טובים, כמה חסדים עשה לאברהם אבינו בהמולו אחז עמו המילה שנא' וכרות עמו הברית, בא לבקרו שנאמר וירא אליו, הצילו מן המלכים לכך אנו אומרים תמיד הוא יזכור לנו האבות שעשה עמהם חסדים, זהו שאמר הכתוב ברוגז רחם תזכור, רח"ם בגימט' (זה) אברהם.

ומביא גואל לפי שבכל יום (אנו) אבות מתפללים על הגאולה, כדאמרי' בהשוכר את הפועלים דאמרי אליהו אילו מוקמינן לכולהו בהדי הדדי דחקי שעתא ואתי משיחא בלא זמני' לכך קבעו בה בגאולה עוזר ומושיע ומגן מעין חתימה.

ברוך אתה י"י מגן אברהם שנא' אנכי מגן לך.

וברכת המינים יתחיל להדיא ולא ינמנם בה דלא לתחזי כמינא.

קדיש שלם.

וליל של שבת שחל בו יום טוב אפילו היה י"ט מערב שבת אומר ברכה אחת מעין שבע שלא לחלק משאר שבתות, ובברכה אחת שמעין שבע יש להזהר שלא לספר עד שיגמור החזן מקדש השבת, שמעשה בגדול אחד שאמ' לו אחד מתלמידיו (שהראה) [שיתראה] לו אחר פטירתו נתראה לו וראה בפניו כת(ב) [ם] אמר לו זו למה לך אמר לו בשביל ג' דברים שלא נזהרתי בהם בתגלחת צפרנים בכל ערב שבת ושבת ולא נזהרתי לספר בקדיש ובברכה אחת מעין שבע, וק"ו לתפלה קבועה, שזו לא נתקנה אלא להמתין אותם שבאו מן השדה כך, תפלה בקבע לא כל שכן.

ובתפלת ערבית לא תקנו קדושה מפני שהיא רשות כך פירש המיימן.

ונראה לי שכשם שאין המלאכים נכנסין בגבולינו כך אין לנו להכנס בגבולם ואמרי' בחגיגה שעשה הקב"ה עם ישראל חסד שאומרים שירה ביום והמלאכים בלילה שכך אמר דוד יומם יצוה [י"י] חסדו ובלילה שירה עמי, פירש יומם יצוה חסדו לישראל ובלילה שירה עמי שיר של הקב"ה שהוא שיר המלאכים עמי שאני כהם.

מקלס לפניו בלילה, כדכתי' חצות לילה אקום להודות.

בשחר אומר ברכות וברכת התורה ואומר מקרא ומשנה ותלמוד, מקרא יברכך, משנה אילו דברים, תלמוד ר' ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות ויקרא מקרא צו את בני ישראל, משנה איזהו מקומן, שמע שבתפלות רבון העולמים כדי לקראה בשעתה פן יאחר להתפלל, וברכה אחת לאחריה אתה הוא אל קודם שבראת העולם וכו' על דרך קריית שמע של שחרית שיש ברכה אחת לאחריה, ויסדר שבחו של מקום ופסוקים דזמרה, ברכה לפניהם וברכה לאחריהם, לפניהם האל האב הרחמן ונשמת, לאחריהם הבוחר בשירי זמרה חי העולמים.

ואומרים אמן כדי להפסיק בין פסוקי דזמרה שהן מדרבנן ובין פסוקי דקריית שמע שהם מדאורייתא, ואם עת לקצר יאמר האל אב הרחמן, אשרי, הללויה הללו אל בקדשו, דאמרינן יהי חלקי מגומרי הלל בכל יום עד ומהללים לשם תפארתך דאית ביה שבח גדול.

ויושע, במקהלות, וישתבח, שכך יסודו על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי עבדך משיחך.

ישתבח שמך לעד מלכנו, ומאן דמתחיל בישתבח אחר ויושע מיד פשע.

הברכות יכול לומר אחר תפלתו אבל פסוקי דזמרה אינו אומר אחר תפלתו שצריך לסדר שבח של יוצרנו ואחר יתפלל.

בכמה מקומות סדרו קדמונים י"ג שבחות כנגד ז' רקיעים וששה אוירות, ברוך שאמר י"ג ברוך יש בו, ויציב י"ג, גם דוד אמר י"ג הילולים במזמור אחרון ויש אומרים שאמרן כנגד י"ג חדשי השנה עם חדש העיבור.

ובישתבח יש ט"ו כי לך נאה י"י אלהינו שיר ושבח כו' וקחשיב רקיע שעל ראשי החיות והוו להו ח' רקיעים וז' אוירים ובנקדש י"ג ובנקדישך י"ד עד וקרא זה אל זה ולא אמרי' את שמך כי אם שמך לבד ובכתר יתנו לך לפי שיש בו המוני מעלה עם קבוצי מטה סדרו בו כ"ו תיבות עד קדוש, אך שם המיוחד אינו מן החשבון.

ואסור לספר בין ישתבח ליוצר, שאחרי שסידר שבחו של מקום יש לו להתחיל תפלתו שכן תכסיסי מלכות כשצריכין מן המלך שולחין לו דורון ואח"כ מבקשין ממנו ונוח לו כשאנו ממליכין אותו כדאית' במעשה מרכבה, וכל שכן שאסור לספר בין האל [האב] הרחמן לישתבח אם לא בפרקים או באמצע מפני הכבוד או מפני היראה כמשפט של קריית שמע.

קדיש קצר לאחר פסוקי דזמרה שכן דרך קדיש לבא אחר קריאת פסוקים א' אחר דרשה, ויש אומרים פסוקי דזמרה במרוצה כשיש שם מנין ולא יאות עבדין שמקצרין שבחו של מקום בשביל שאלת צרכם היש מושל שיתרצה בכך.

ובמזמור לתודה יש להאריך ולנגן, משום דאמרינן במדרש כל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה ולכך נהגו להאריך בטוב להודות בשבת וסמך לדבר שאמר דוד ענו לי"י בתודה כמו וענו הלוים ואם איחר והפסיק בין פסוקי דזמרה לקדיש יאמר ברכו בלא קדיש, וראיה לדבר ברכו של ערבית שאנו אומרים בלא קדיש אך טוב שיאמר פסוקי דתהלה או שאר פסוקים עד ג' או יותר ויאמר קדיש שלא לשנות מעמד התפלה, ובזה הקפידו ראשונים כאשר אמור על העיניין בע"ה, וכן פורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר לפניו (קדיש) (ו)פסוקים, שלעולם לא תמצאנו בלא פסוקים לפניו אם לא לאחר גמר תפלה.

וכשם שפורסין על שמע שחרית כך פורסין ערבית, ואין אומרין אלא ברכה ראשונה כמו שחרית ובלא קדיש וברכו ואע"ג דאמר שמואל לעולם לא יוציא אדם עצמו מן הכלל והיה לו לומר נברך כמו בברכת המזון, הכא שאני דכיון דאמר המבורך לא מפיק נפשיה מן הכלל והוי כמו נברך, ומהאי טעמא הוא אומר ברכו בבית הכנסת בתשעה [והוא], והא דאמר בברכות פ"ג שאכלו דאינו אומר בברכת המזון ברכו אלא אם כן יהיו כדי ברכה בלא הוא והאיך אנו אומרין ברכו בט' והוא, אם לא משו' הטעם שאמרתי דהוי כמו נברך.

קדושה מיושב שאינו אלא סיפור דברי המלאכים ואינו אומר ימלוך שאין המלאכים אומרים אותו אלא העטרה שמתיישבת אחר קדוש וברוך ברא"ש יוצרנו ואומרת ימלוך, כך נמצא באגדה וגם לפי שאינה אלא סיפור דברים אומרה אפילו יחיד ובלבד שיהא בן י"ג, הכי איתא במסכת סופרים.

קריית שמע ומצותה עם הנץ החמה ונמצא מתפלל ביום עם דמדומי חמה משום שנא' ייראוך עם שמש, ועד ג' שעות זמנה, משם והלאה כקורא בתורה ולא הפסיד ברכות.

ויש שפוסקים שהתחלה לא הוייא עד שתצא חמה מנרתיקה ומביאין ראייה מירושלמי דברכות.

והא דפסיק תלמודא כוותיקין היינו משום דשיעורו גדול מן האחרים.

ולאחר גאל ישראל אינו אומר קדיש אע"פ שקרא פסוקי קריית שמע כדי לסמוך גאולה לתפלה, אך אמן יאמר כדי להפסיק בין פסוקי דקריית שמע שהם דאורייתא לתפלה שהיא דרבנן.

ראיתי בפירוש הר"ר שמעיה דברכות שבג' מקומות יחיד עונה אמן אחר ברכות' (המזון), והשיב הני תרי דאמרי' דהבוחר בשירי וגאל ישראל ואידך דבונה ברחמיו ירושלים דברכת המזון כדי להפסיק בין שלש הראשונות שהן דאורייתא לברכת הטוב והמטיב שביבנה תקנוה, ואע"ג דאמרו בראש השנה פרק יום טוב דלא בעי סידור אלא בצלותא הני מילי ביחיד אבל שליח ציבור נכון לסדר וגם מפני שאין ליחיד להגביה קולו בתפלה שנא' וקולה לא ישמע ומתפלל בלחש כדי לסדר תפלתו י"י שפתי תפתח והאומר כי שם י"י אקרא הבו גודל בין גאולה לתפלה טועה ועל פי קדמונינו קדושים ז"ל אנו אומרים י"י שפתי תפתח, ואחרי אשר התפלל בלחש יחזור ויתפלל בהגבהת קול כדי לומר קדושה בציבור שאין יחיד אומר אותה.

(וקול רם) וכל דבר שבקדושה אין אומר לפחות מי' שנא' ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתי' הבדלו מתוך העדה הזאת ואתיא תוך תוך.

וכדי לכלול אמירת העטרה עם אמירת המלאכים והאופנים אומר כשם שמקדישין אותו בשמי מרום כולם יחדיו.

והשואל למה אין אומרים בקדושה י"י ימלוך לעולם ועד אלא ימלוך ד' לעולם וכו' דהתורה עדיפא מכתובים טועה הוא ומוציא מפיו ואינו מבין, שהרי כבר אמר כשם שמקדישין אותו וכו' וימלוך י"י לעולם אמרה העטרה כאשר נמצא באגדה ובפס' קדושה שאנו אומ' בשביל דרשה כאשר נבאר בע"ה נסכינו ההוא דתורה עדיף.

ואם תענית הוא ושכח לומר ענינו כיון שהתחיל רפאינו אין מחזירין אותו וכן בשאר ברכות בירושלמי פרק אין עומדין ר' אחא ור' יודן בן פזי הוו יתבין בחד אתר הוה עבר חד קמי תיבותא ואשגר בחדא ברכה אתון ושאלון לר' סימון אמר לו ר' סימון בשם ריב"ל שליח ציבור שהשגיר שתים ושלש ברכות אין מחזירין אותו אשכח תני ופליג לכל אין מחזירין אותו חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים ומכניע זדים ובונה ירושלים.

אשגר לשון קפץ, ונופל על פניו.

קדיש קצר, ובדין היה לאומרו שלם אך משום דלא אתי לזלזולי בתהלה ובלמנצח ובסדר קדושה ממתינים להשלימו עד [ל]אחריהם.

ומכל מקום אומר שם קדיש קצר להראות ששם מקומו לבלתי לשנות בתפלת ערבית שיש קדיש אחריה וגם בשביל התחינות שאמר, והלכתא דאיכא מוסף משלים אותו שם דלא חיישינן לזלזול תהלה וסדר קדושה, שהרי יש לו עדיין להתפלל מוסף הבאה אחריה.

תהלה כל האומרו ג' פעמים ביום ובכוונה מובטח לו שהוא בן העולם הבא דאיכא ביה אלפא ביתא ומשביע לכל חי רצון ג' פעמים לג' תפלות, ומשום דאיכא למאן דאמ' תפלת ערבית רשות ופעמים שבשביל צורך היו מבטלים אותה התקינו לומר פעמים בשחרית ולא רצו לתקנו במנחה דלמא אתי לשהויי, ואף למאן דאמ' רשות אין לבטלה בחנם כדאמר' טעה ולא הזכיר ראש חדש ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין החדש בלילה ולאו דווקא ר"ח אלא אפילו שבת ויום טוב נמי כדאמ' אין מחזירין אותו משום דתפלת ערבית רשות.

ועוד תניא בהדייא ימים שיש בהם מוסף ערבית שחרית ומנחה אומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו אלמא חזינן דאין מבטלים תפלת ערבית בחנם, ומ"מ עשו בה תקנה כאלו הוא חובה כדאשכחן בפסוקי מברוך י"י לעולם אמן ואמן דאית בהו י"ח אזכרות ותקנו משום ביטול תפלת ערבית.

וראיתי כתוב מפי מו' אבי נ"ע בשם זקינו רבי' עזריאל שלא היו אומרים משום דר' יוחנן דאמר איזהו בן העולם הבא הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית ולולי כי פשט המנהג כל כך בטלם, ואף קדיש לא היה לומר כמו שחרית ואנחנו אחריו לבלתי אמרם, אך כשאנו מתפללין נקטינן סוגייא דעלמא שלא להיות מן המתמיהים.

למנצח ובלחש אומר אותו רק פסוק ראשון לפי שדברים שבכתב אסור לאומרם בעל פה וטעם זה בקריית שמע שאנו אומרים בנחת ובלחש וכמה פסוקים שאנו אומ' בקול רם בשביל ב' פסוקים או ג' השגורים אין לחוש.

ובא לציון, ואתה קדוש יושב פי' ממתין, ר' פנחס בשם ר' עזריה אומר המלאך הממונה על התפלה הוא ממתין עד שתתפלל כנסיה אחרונה שבישראל ועושה מכל התפלות עטרה ונותנה בראש הקב"ה שנא' וברכות לראש צדיק צדיקו של עולם.

מכאן יש להכריח מתקנת של ויושע שלא לאחר עיטור יוצרנו כך נראה לי.

קדוש קדוש קדוש פתרונו בתרגום קדיש בשמי מרומא וכו' קדיש על ארעא וכו' קדיש לעלם כו' הוא אויר העולם דוגמת עדותו של משה רבינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, באויר שנא' מדורות היו לעולמו השמים לכסאו ולפמלי' שלו.

הארץ נתן לבני האדם ולבהמת הארץ האויר לעוף המעופף מה שאין כן בבשר ודם שנותן דיורין בבית ובעליה אבל באויר אין יכולין לעשות דירה.

ולפי שהיה דרך קדמונינו לדרוש בכל שחרית ושחרית אחר התפילה ולתרגם בשביל עמי הארץ הוחזק מנהגם בהלין פסוקי דקדושה דמתרגמינן, והיינו דאמר ר' דאקדושה דסדרא מקיים עלמא דאיכא תורה וקדושה.

וכתיב אם לא בריתי יומם וגו', ולדברי האומר משום שמדא איתקין אמאי מקיים ביה עלמא טפי מאידך, ועוד מה היה לנו לתרגמו ועוד היה לנו לומר (י"י) ימלוך לעולם שהוא מפסוקי קדושה שהוא מעומד.

ויחיד אינו אומר אלא בנגינות כקורא במקרא שאע"פ שאנו אומרים אותה כדורשים אמרי רבנן שאין פותחין בכלה פחות מעשרה ובשבתות וימים טובים שאנו שוהין בבית הכנסת שחרית אוקמוה אמנחה כמו מסכת אבות שאנו אומרים במנחה משום דרשה.

קדיש שלם.

שיר מזמור לאסף, גם אשור נלוה עמם, פתרון גם אשור שנפרד מדור הפלגה הסכים פה עמם, בב' רבה אפרוח נעשה ביצה על שום קלקול שקלקל מעשיו קראו ביצה הפחותה מאפרוח.

עלינו לשבח בב' רב' בפרקי דר' אליעזר שבח גדול יש בעלינו לשבח לכך צריך לאומרו מעומד.

ושמעתי כי יהושע יסדו בכיבוש יריחו וחתם בו שם קטנותו למפרע, עי"ן דעלינו לשבח: שי"ן משלא עשנו, ו"ו מואנחנו כורעים, ה' מהוא אלהינו.

והאומר אבל אנו כורעים טועה, ואמת הכריעה אינה יפה אך בהפסקה די לו כדכת' כי כל אלהי העמים אלילים וי"י שמים עשה.

הוא אלהינו כדכתיב אנכי י"י אלהיך, ואין אחר כדכתי' לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, אמת מלכינו כדאמרינן גבי אני י"י אלהיכם אמת, ככתוב וידעת היום ואין אומר ככתוב בתורתך שכל המלה בלשון נסתר מדברת והמקרא מדבר הטעם (בנכון) בנוכח, והאומר בתורתו יפה כיון.

וי"א הוא אלהי' ואין עוד ולא הפסידו משום דהאי קרא דמייתי הכי משתעי אמר בשמים אמ' המ' אין עוד באוירים, משה העיד בשלשתן כי הי' בכול', יתרו לא העיד כי אם מן הארץ לפי שלא היה בשמים שנא' כי עתה ידעתי כי גדול י"י מכל אלהים רחב(ה) העידה בשמים ובארץ שעל ידי שם עלתה לשמים שנא' כי י"י אלהיכם בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.

תמה תפלת השחר.

מנחה.

תהלה, קדיש קצר אחר פסוקי דתהלה, ומתפלל בלחש משום טעמא דפרישית בתפלת שחרית, ואחר יתפלל בקול רם מפני קדושה כדפרי' שחרית, ונופל על פניו ובקומו יאמר ואנחנו לא נדע מה נעשה וכן בכל קמותיו בתחנות וכן אמר החזן ואנחנו לא נדע כי התפללנו מיושב ומעומד ומנפילה על פנים אך בזה בטחנו כי אליך עינינו.

קדיש שלם.

ומשש שעות ומחצה עד ערב הוי תפלת המנחה ואסור להתחיל סעודה גדולה כגון בחופה או סעודת מרעות ודוגמתן עד שיתפלל.

היו לפניו תפלת המנחה ותפלת מוסף מתפלל תפלת המנחה ואחר כך תפלת מוסף ולכך טוב ויפה לדקדק ביום הכפורים ובימים טובים להתפלל מוסף קודם שעת זמן מנחה.

טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים, שחרית מתפלל מנחה שתים, מנחה מתפלל ערבית שתים, ואם לא התפלל מנחה לערב שבת מתפלל ערבית של שבת שתים, לעולם ראשונה לשעתה ושנייה לתשלומים, ואם היה ראש חדש בערב שבת ולא התפלל מנחה, ערבית שהוא מתפלל שתים של שבת לא יזכיר בשניה יעלה ויבא, דאחר שעשאהו קדש לא יעשהו חול, ואפי' בחול נמי לא, עבר יומו בטל קרבנו, ואפי' לא עברה שעת המנחה כיון שהתפלל כבר תפילת שבת לא יזכיר בשניה ראש חדש כדאמרי', ולכך אם התפלל תפלת המנחה ולא זכר של ראש חדש ואחר תפלת שבת נזכר, לא יחזור ואפי' בשביל תפילת המנחה, שלא ירויח כלום אחרי שלא יכול להזכיר של ראש חדש, אך אם היה ראש חדש בשבת יכול להיות דחוזר ומתפלל ומזכיר, דליכא הוכחה שהיא תפלת חול וכן אם לא התפלל כלל מזכיר בשניה וכן נר' לעשות.

לא התפלל מנחה בשבת מתפלל ערבית שתים של חול, ומבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה, לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה, שניה עלתה לי' בשביל מוצאי שבת, ראשונה לא עלתה לו לתשלומי מנחה וצריך לחזור ולהתפלל לתשלומים, וטעמא משום דכיון דלא הבדיל בראשונה בידוע שבשביל מנחה התפלל אותה והיה לו להקדים של מוצאי שבת, נמצא ששינה ממטבע שטבעו חכמים בתפילה והמשנה לא יצא ידי חובתו, והוי כאלו לא התפלל ולכך שניה עלתה לו, ומהאי טעמא אם היו שתי תפילות לפניו והתפלל מוסף קודם מנחה לא עלתה לו תפלת מוסף ותפלת המנחה עלתה לו.

ושני וחמישי אחר התפלה אומר והוא רחום, ושלשה זקנים שהובאו לידי נסיון וביטלו יסדוהו, האחד עד אנא והשני עד אין כמוך והשלישי השאר, והתקינו לאומרו ביומי דדינא ובהם קורא בתורה מתקנת נביאים הראשונים לפי שנאמר וילכו שלשת ימים [במדבר] ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים הלכו ותקנו להם שיהיו קורין בתורה שני וחמישי ושבת כדי שלא ילינו שלשת ימים בלא תורה.

שני וחמישי תקנו יותר משאר ימים שהם יומי דדינא ואפילו למעלה, ועזרא תיקן תלתא גברי ועשרה פסוקי כנגד עשרה אנשים, ובהוציאו ספר תורה מן הארון נכון לומר ויהי בנסוע הארון ובאומרו גדלו לי"י יאמרו הקהל גדול י"י ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר ואחר כך יאמר איש לרעהו רוממו כל אחד ירומם ויאמר י"י אלהינו, וזהו הרוממות שי"י אלהינו, אחר כן יאמר איש לרעהו אם כן השתחוו להדום רגליו קדוש הוא, והדום רגליו זה בית המקדש, ואז כל אחד משתחוה כנגד בית המקדש.

ופתרון רוממו השני כך הוא, דאם לא כן היה לנו לומר נרוממה י"י ונשתחוה, ולפי שאמר החזן ונרוממה שמו יחדיו אנחנו אומ' זה לזה רוממו כדי לומר יחד י"י אלהינו שהוא הרוממות ובמקום אינו כן.

אחר כן יעידו ויאמרו זאת תורה אשר שם משה לפני בני ישראל ויש מסכת סופרים שכשהיה החזן על המגדל היה פותחו ומראה הכתב לאנשים ונשים ואז היו כולם אומרים וזאת התורה, ומכאן מנהג הנשים שהם דוחקות לראות ספר תורה ואינן יודעות למה, אך מה שהן עומדות בשעת קריאת התורה טעות הוא בידם ודרך מינות לעשות כן, משום דכתיב בעזרא וכפתחו (ו)עמדו ואינן מאמינים מה שדרשו רבותינו דעמדו היינו שתקנו שאסור לספר בשעת קריאת התורה וחבירו באיוב עמדו ולא ענו עוד, והקורא יאמר ברכו בהגבהת קול כדי להוציא אות' שלא שמעוהו.

ועוד שאין לאומרו אלא בעשרה ואם יאמרו בלחש הוי יחיד ולא הועיל.

גם אותם שלא שמעוהו ושומעין החזן ואומרים ברוך י"י המבורך לעולם ועד אין להם לומר כך מאחר שלא שמעו ברכו אלא כשמסיים החזן לעולם ועד יענו אמן, כדאמרינן גבי זימון שאם בא אחד ומצא שמברכין [נברך] שאכלנו אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ואם בא כשהם עונים [ברוך] שאכלנו יאמר אמן, ואין קוראין בתורה ואין פותחין בנביא בפחות מעשרה, ואין שום אדם קורא בתורה אם לא נקרא בשם, שאין אדם מבזבז לו, ועוד דאמרינן בירושלמי כל הקורא בתורה ואין אומרים לו קרא דומה לאדם שיש לו בת בוגרת שכל הרוצה ללוקחה קחתה, והכי איתא בתוס' ראש הכנסת או חזן הכנסת לא יקרא עד אשר יאמרו לו קרא שאין אדם מבזבז לו.

והלין כהנייא דמצלו ביומא דסיפרא ועומד אחד מן הקהל להקרותם לא יאות עבדין אחר שלא נקראו, דפגמא ליכא כיון שאותו העומד [לשמ]אל הקורא הוא החזן והקורא (מ)לימינו משום דכתיב מימינו אש דת למו וראייה ליכא דאיכא בהו' אחד קוראו גם חלק(י)ם אין להם לקחת ולא לישאל אם לא יתנו להם שנא' חלקם שאלו בפיהם ואף כי חלק אין להם בקריאה אלא בשוים, ואם דחוקים הם לקרוא יוציא הישראל ספר תורה מן הארון ויוליכנו אל המגדל ויקרא הכהן ומתוך כן כשהמפטיר מן המניין כמו בתענית ופעמים שלא יתענו אלא שלשה ובכך די לתענית ציבור, כדאשכחנא במשה אהרן וחור במלחמת עמלק אין לחזן להיות מפטיר אם לא יקרא, טעם אחר שלא יקראו שנים בתורה שהרי קריאתה כנתינתה, מה קריאתה בסרסור אחד אף נתינתה בסרסור אחד.

ולפי טעם זה ישראל המקרא את הכהן צריך להקרות את האחרים.

וחזן אינו יכול להפטיר כשהוא מן המניין וטוב שיקרא אחד מן המניין שהן משלימין לקבוע ברכה בי' ולא מברכין ברכת כהנים לקרא בתורה שאינה בפחות מעשרה לא יעלו למניין קריאה הרי קטן שלא יעלה לאחת מהנה ולמנין קריאה עולה ואפי' אשה קוראה אם לא מפני כבוד צבור, ואותו יקרא שיני או ראשון ויפטיר המתענה.

ואמת על התפלה אין נכון להתפלל מן האוכלים שלא יוכל לומר עננו וטוב משניהם לקרא אחד מהם שקראו כבר כדאשכחנא בבית הכנסת שאין בו אלא אחר שיודע לקרות שקורא וחוזר וקורא.

אחר הקריאה יאמר קדיש קצר וכן אחר כל הקריאות לבד ממנחתא דתעניתא ודשבתא שלפי שאחר קריאתו עומדין להתפלל, אחר(י) [ו] הקדיש דאחר הקריאה עד עמדו לפני התיבה שלא לשנות תפלת המנחה שאומרים קדיש דאחר תהלה לפניה.

ואחר גלילת הספר תורה יאמר החזן זקנים ונערים יהללו את שם י"י וגו' ואם יתחיל ממלכי ארץ וכל לאומים טוב יהיה הדבר, שלפי שיטתו אמה קאי יהללו, היה להם לומר הללו ויאמר לקהל כמו גדלו רוממו כשמוציא ספר תורה.

ויעמוד להניח ספר תורה במקומו וב(ה)נחה יאמר שובה י"י רבבות אלפי ישראל.

ובתענית יקראו בתורה ג' בפרשת ויחל שחרית ומנחה כך עמא דבר ויש שקורין שחרית בסדר השבוע ומנחה בויחל ואין תופסין אותם בכך, אע"פ ששנינו מפסיקין לתעניות פריך תלמודא ולקרוא בצפרא בסידרא דיומא ובמנחתא בתעניתא אמר רב הונא (ציפרא) כינופיא מצפרא ולא קרו ספר תורה, ואם כן לדידן דלא עבדינן כינופיא, יכילנא למיקרי בצפרא [בענינא] דיומא ולכן אין מפטירין שחרית (דין) רק בט' באב שהיו קורין שחרית בונושנתם ומפטיר אסוף אסיפם ובמנחה השלישי מפטיר בדרשו י"י בהמצאו ובמנחתא דתעניתא אומרים ברכת כהנים.

וזה"ו סד"ר השבו"ע ומ"ה ששכח"תי ועו"תי יתק"ן המבי"ן.