פתיחת התפריט הראשי
~51~

וירא אליו ה׳ באלוני ממרא, וישלח אליו שלושה מלאכים ממשרתיו לבקרו. ויהי הוא יושב פתח אהלו וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים באים מרחוק, ויקם וירץ לקראתם וישתחו להם ויביאם אל ביתו. ויאמר אליהם אל נא אם מצאתי חן בעיניכם, סורו נא ואכלו פת לחם. ויפצר בם ויסורו אליו ויתן מים וירחצו רגליהם, ויושיבם תחת העץ פתח האוהל. וירץ אברהם ויקח עגל בן בקר רך וטוב, וימהר וישחטהו ויתנהו אל עבדו אליעזר לעשותו. ויבוא אברם אל האוהל אל שרה ויאמר אליה, מהרי שלוש סאים ועשי קמח סולת לושי ועשי עוגות לכסות ציר הבשר ותעש כן. וימהר אברהם ויבא לפניהם חמאת בקר וחלב צאן, ויתן לפניהם לאכול טרם בישל את בשר העגל ויאכלו. ואחרי כן הביא את בשר העגל אשר עשה, וישם לפניהם ויאכלו. ויהי כאשר כלו לאכול ויאמרו אליו שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אישתך, ואחרי כן קמו משם האנשים וילכו להם לדרכם אשר נשלחו אליה. בימים ההם היו כל אנשי סדום ועמורה וכל חמשת הערים האל רעים וחטאים לה׳ מאוד, ויכעיסו את ה׳ בכל תועבותיהם. ויגבהו ויעשו תועבות ונאצות לפני ה׳, ותגדל רעתם וצעקתם מאוד לפני ה׳ בימים ההם. ותהי להם בקעה בארצם רחבה מאוד כמהלך יום וחצי, ובה עינות מים ודשאים הרבה על המים. והלכו שמה כל אנשי סדום ועמורה ארבעה ימים בשנה הם ונשיהם ובניהם וכל אשר להם, ושמחו שמה בתופים ובמחולות. ויהי בעת שמחתם ועמדו יחד והחזיקו איש באשת רעהו ואיש בבת רעהו הבתולה והתעללו בהן ושכבו אתהן, וראה כל איש את אישתו ואת בתו ביד רעהו ואין אומר דבר. ויעשו להם ככה מהבוקר עד הערב ושבו אחרי כן איש לביתו ואשה לאהלה בערב, ככה יעשו להם כל הימים ארבעה ימים בשנה. גם כאשר יבוא איש נכרי בעריהם והביא את סחורתו אשר יקנה אותה או אשר יחפוץ למוכרה, התקבצו עליו כל אנשי הערים האלה אנשים נשים וטף נערים וזקנים. וניגשו כולם אל האיש ולקחו בחוזקה מכל הסחורה מעט מעט לאחד, עד תום כל הסחורה מיד בעלה אשר הביאה בארץ. והיה כאשר יריב בעל הסחורה איתם לאמור מה המעשה הזה אשר עשיתם לי, וניגשו כולם אליו אחד אחד והראה לו אחד אחד את המעט אשר לקח ויאמר לא לקחתי מאיתך מאומה כי אם מעט אשר נתת לי. ובשמוע הסוחר את הדבר הזה וקם והלך מאיתם בעצב ובמר נפש, ועמדו כולם עליו והלכו אחריו וגרשו אותו והוציאוהו מן העיר בצעקה ומהומה רבה. ויהי איש אחד מארץ עילם, ויבוא בדרך ללכת אל חפצו. ועמו חמור אחד חבוש נושא שמיכה אחת טובה צבועה בכל מין ממיני הצבע, והשמיכה קשורה בחבל על החמור. ויעבור האיש לדרכו ותבוא לו השמש בערב כרחוב סדום וישב שמה ללון, ואין איש מאסף אותו הביתה. ושם היה בסדום בימים ההם איש רע ובליעל וערום לרע ושמו הידור.


~52~

וישא עיניו ויראה את האיש האורח ברחוב העיר, ויבוא לפניו ויאמר לו מאין תבוא ואנה תלך. ויאמר אליו האיש, עובר אנוכי מחברון עד עילם משם אנוכי. ואעבור עד פה ותבוא עליי השמש פה, ואשב ברחוב ואין איש מאסף אותי הביתה. וגם לחם ומים יש לי וגם תבן ומספוא יש לחמורי, אין מחסור דבר. ויען הידור ויאמר לו, רק כל מחסורך עליי אך ברחוב אל תלין. ויביאהו הידור לביתו ויורידו השמיכה מעל החמור עם החבל, ויקחם הידור ויחביאם בביתו. ויתן תבן ומספוא לחמור, ויאכל וישת האיש האורח בבית הידור בלילה ההוא וילן שם. ויהי בבוקר ויקם האורח וישכם ללכת לדרכו, ויאמר אליו הידור שב סעד לבך פת לחם ואחר תלך ויעש האיש כן. וישב עמו ויאכלו שניהם יחדיו וישתו ביום ההוא, ויקם האיש ללכת. ויאמר אליו הידור הנה נא פנה היום לערב הואל נא ולן וייטב לבך, ויפצר בו וישב וילן שם. וישכם ביום השני ללכת, ויחזק בו הידור לאמור סעד לבך פת לחם ואחר תלך. וישב ויאכל עמו, גם ביום השני. ויקם האיש ללכת לדרכו, ויאמר לו הידור הנה נא פנה היום עתה לין פה וייטב לבך ובבוקר השכם והלכת לדרכך. ולא אבה האיש ללון, ויקם ויחבוש את חמורו. ויהי הוא חובש את החמור ותאמר אשת הידור אליו הנה זה האיש ישב בבית שני ימים איתנו אוכל ושותה ולא נתן לנו מאומה את דמי מאכלו ומשקהו. עתה ילך מאיתנו בלא דבר. ויאמר לה הידור, דום לך. ויחבוש האיש את חמורו ללכת ויאמר אל הידור לתת לו את החבל ואת השמיכה, לקשרם על החמור. ויאמר אליו הידור מה תאמר, ויאמר אליו האיש כי יתן לי אדוני החבל והשמיכה הצבועה בכל צבע אשר לי אשר החבאת איתך בבית לשמרם. ויען הידור ויאמר אל האיש, זה פתרון חלומך אשר ראית את החבל חייך יאריכו בארץ מאוד כחבל. ואשר ראית שמיכה צבועה בכל צבע, כרם יהיה לך ונטעת בו עץ כל פרי. ויען האיש האורח ויאמר, לא אדוני כי בהקיץ נתתי לך חבל ושמיכה אחת ארוגה בכל מיני הצבע אשר נשאת מעל החמור להחביאה. ויען הידור ויאמר הלא אמרתי לך פתרון חלומך לטוב הוא, וכזאת וכזאת פתרונו. עתה בני האדם יתנו לי ארבעה כסף בשכרי על פתרי חלומותיו, ואני לא בקשתי מידך כי אם שלושה כסף.


~53~

ויקצוף האיש על דברי הידור ויצעק צעקה גדולה ומרה, ויבא האיש את הידור אל שופט סדום אל שרק. וידבר האיש את דבריו לפני שרק השופט, ויענהו הידור ויאמר לא כי כזה וכזה היה הדבר. ויאמר השופט אל האיש האורח, אמת יאמר לך האיש הידור כי ידוע הוא בערים האל כי מפותרי חלומות על נכונה הוא. ויצעק האיש מדברי השופט ויאמר, לא אדוני כי ביום נתתי לו חבל ושמיכה אחת היתה על החמור להחביאה בביתו. ויריבו שניהם לפני השופט, זה אומר ככה היה הדבר וזה אומר ככה היה הדבר. והידור אומר אל האיש עתה תנה לי ארבעה כסף אשר אני לוקח על פתרי חלומות לא אניח לך דבר, ותן לי את דמי כל ארבע הסעודות אשר אכלת בביתי. ויאמר האיש אל הידור אמת תאמר אני אשלם לך את אשר אכלתי בביתך, אך תנה את החבל ואת השמיכה אשר החבאת בביתך. ויען הידור בפני השופט ויאמר אל האיש, הלא אמרתי לך זה פתרון חלומך חבל יאריכו ימי כחבל והשמיכה כרם יהיה לך ונטעת בו עץ כל פרי. זה פתרון חלומך על נכון, אך תנה לי ארבעה כסף אשר אני לוקח בשכרי כי לא אניח לך דבר. ויצעק האיש על דברי הידור ויריבו שניהם עוד לפני השופט, ויצו השופט את עבדיו ויגרשום ויוציאום מאיתו בבהלה. ויצאו מאת השופט כאשר הם מריבים וישמעו אותם כל אנשי סדום, ויתקבצו עליהם ויצעקו כולם על האיש האורח ויגרשוהו בבהלה מן העיר. וילך האיש לדרכו על חמורו במר נפש ובעצב ובבכיה הלוך ילך ובכה, על אשר נעשה לו בסדום החרבה. ויהי לערי סדום שופטים ארבעה לארבעת הערים האלה ואלה שמותם, את שרק לעיר סדום ואת שרקר לעמורה זבנך לאדמה מנון לצבויים. וישם להם אליעזר עבד אברהם שמות, וישם לשרק שקרא ולשרקר שקרורא ולזבנך כזבן ולמנון מצלי דין.


~54~

ויעשו להם כל אנשי סדום ועמורה על פי ארבעה שופטיהם מיטות בנויות ברחוב העיר, והיה כל איש אשר יבוא הלוך אל הערים האל ועמדו עליו והחזיקו בו והביאו אותו אל אחת מהמיטות ההן והשכיבוהו עליהן בחוזקה. והיה בשכבו ועמדו עליו שלושה אנשים על ראשו ושלושה אנשים על רגליו והחזיקו בו ומדדו אותו על המיטה ההיא, והיה אם האיש ההוא קצר מהמיטה ההיא ומשכוהו ששת האנשים ההם אלה מזה ואלה מזה ויצעק אליהם ולא יענוהו. ואם יהיה האיש ההוא ארוך בקומה מהמיטה ומשכוהו משתי צלעות המיטה מצדיה אלה מזה ואלה מזה, עד הגיע האיש ההוא לשערי מות. והיה כצעקו אליהם, וענו אותו ואמרו לו ככה יעשה לאיש אשר יבוא בארצנו. ויחדלו מעליהם כל האדם לבלתי בוא אל עריהם, בשמעם את כל הדברים אשר יעשו כל אנשי ערי סדום. והיה כבוא אביון אל ארצם, ונתנו לו כסף וזהב והעבירו קול בכל העיר לבלתי תת לו פת לחם לאכול. והיה אם ישב האביון בארץ ימים, ומת ברעב כי לא ימצא פת לאכול. ובמותו יבואו כל אנשי העיר, ולקחו את כספם ואת זהבם אשר נתנו לו. והיה כל איש אשר ידע את כספו ואת זהבו אשר נתן לו, יקח והלך לו. וגם כל בגדי העני וכל לבושו יפשיטו מעליו במותו, ונלחמו כולם עליהם והיה אשר יחזק על רעהו יקח אותם. ואחרי כן ישאוהו ויקברוהו ערום תחת אחד השיחים אשר במדברות, ככה יעשו כל הימים לכל הבא אליהם אשר ימות בארצם. ויהי מימים ותשלח שרה את אליעזר סדומה אל לוט, לפקדו בשלום ולראותו. וילך אליעזר סדומה וימצא איש אחד מסדום נלחם עם איש נכרי עני, ויפשוט הסדומי את העני מכל בגדיו וילך לו. ויצעק העני ההוא לפני אליעזר, ויתחנן אליו על אודות אשר עשה לו האיש הסדומי. וירץ אליעזר אל האיש הסדומי ויאמר לו, למה תעשה כה לאיש האביון אשר בא בארצכם. ויען הסדומי את אליעזר לאמור, האחיך הוא האיש ההוא או הלשופט נתנוך אנשי סדום היום כי תדבר על האיש ההוא. וירב אליעזר עם האיש הסדומי על אודות העני, ויגש אליעזר לקחת מאת האיש הסדומי את בגדי העני. וימהר האיש ויך את אליעזר באבן במצחו, ויצא דם רב ממצח אליעזר. וירא האיש הדם במצח אליעזר ויחזק האיש באליעזר לאמור, תנה את שכרי על הדם ההוא הרע אשר הוצאתי לך ממצחך כי כן החוק והתורה בארצנו. ויאמר אליו אליעזר הפצוע פצעתני וגם אתן לך שכר, ולא אבה אליעזר לשמוע אל דברי הסדומי.


~55~

ויחזק האיש באליעזר ויביאהו אל שופט סדום, אל שקרא למשפט. וידבר האיש אל השופט ויאמר, בי אדוני כזאת וכזאת עשה לי האיש הזה ואכהו באבן ויצא דם רע ממצחו ולא אבה לתת שכרי. ויאמר השופט אל אליעזר, אמת יאמר לך האיש הזה תנה לו שכרו כי כן המשפט איתנו בארץ. וישמע אליעזר את דברי השופט וישא אליעזר אבן אחת ויכה את השופט ותטבע האבן במצחו, ויצא דם רב ממצח השופט. ויאמר אליעזר וכן משפטכם בארץ אשר אתן לאיש הזה, תנהו אתה לו כי כן משפטיך אתה חרצת. ויעזוב אליעזר את האיש הסדומי עם השופט, ויצא וילך לו לדרכו. ויהי כאשר נלחמו מלכי עילם את מלכי סדום, וישבו מלכי עילם את כל רכוש סדום. וישבו גם את לוט ואת כל רכושו עמהם. ויוגד לאברהם וילך וילחם את מלכי עילם, ויצל מידם את כל רכוש לוט עם רכוש סדום. בעת ההיא ילדה אשת לוט לו בת ויקרא את שמה פלטית, כי אמר כי פלטו אלוקים ואת כל ביתו ממלכי עילם. ותגדל פלטית בת לוט, ויקחה אחד מאנשי סדום ותהי לו לאישה. ויבוא בעיר איש עני לבקש את מחייתו, וישב בעיר ימים. ויעבירו כל אנשי סדום קול כמשפטם לבלתי תת לאיש ההוא פת לחם לאכול עד ימות בארץ, ויעשו כן. ותרא פלטית בת לוט את האיש ההוא מושלך ברחוב העיר ברעב ואין נותן לו מאומה למחייתו, ונפשו קרבה לצאת. ותמלא נפשה חנינה על האיש העני ההוא ותכלכלהו בלחם בסתר ימים רבים, ותחי נפש האיש ההוא. ויהי מדי צאתה לשאוב מים ותשם את הלחם בכד המים, ויהי בבואה אל מקום העני ותוציא את הלחם מכדה ותיתן לעני ויאכל ככה עשתה לו ימים רבים. ויתמהו כל אנשי סדום ועמורה על האיש ההוא מדוע חיה ברעב ימים רבים, ויאמרו איש אל רעהו אין זה כי אם אוכל ושותה הוא כי לא יוכל האדם לחיות מן הרעב ימים רבים כאשר היה זה ופניו לא סרו.


~56~

ויתחבאו שלושה אנשים במקום מושב העני ההוא בסתר לדעת מי יביא הלחם לאיש ההוא לאכול. ותצא פלטית בת לוט כיום לשאוב מים ותיתן את הלחם בכד המים ותלך לשאוב מים, ותט אל מקום האיש העני ותוציא את הלחם מכדה ותיתן לעני ויאכל. ויראו שלושת האנשים את הדבר אשר עשתה פלטית לאיש העני ההוא ויאמרו, אך עתה הנה היא כלכלתהו על כן לא הרעיב ופניו לא סרו ולא מת כראשונים. ויצאו שלושת האנשים מן המקום אשר התחבאו שמה, ויתפשו את פלטית ואת הלחם ביד העני ההוא. ויקחו את פלטית ויביאו אותה לפני שופטיהם ויאמרו אליהם, כזאת וכזאת תעשה היא אשר כלכלה את האיש ההוא בלחם על כן לא מת ימים רבים. עתה דברו לנו מה משפט האישה הזאת על אשר עברה את דתינו. ויתקבצו כל אנשי סדום ועמורה, ויבערו את האש ברחוב העיר ויביאו את האישה וישליכוה באש ותשרף ותהי לאפר. וגם בעיר אדמה היתה נערה אחת בת איש עשיר מאנשי אדמה, ויעשו לה כדבר הזה. ויבוא הולך בעיר אדמה ללון בעיר ומחר ילך לביתו, וישב נגד פתח אבי הנערה ללון שם כי בא לו השמש במקום ההוא. ותראהו הנערה ההיא יושב בפתח הבית וישאל לה מים לשתות, ותאמר לו מי אתה. ויאמר לה אנוכי באתי היום מדרכי ותבוא לי השמש פה ואלין בזה עד למחר והשכמתי בבוקר והלכתי לדרכי. ותבוא הנערה ההיא הביתה, ותוציא לאיש ההוא לחם ומים לאכול ולשתות. ויודע הדבר ההוא לאנשי אדמה, ויקבצו כולם ויביאו את הנערה לפני השופטים לשפוט על הדבר הזה. ויאמר השופט יש לנערה הזאת משפט מות על אשר הפרה את דתינו, וכזה וכזה משפטה. ויתקבצו כל אנשי הערים ההם, ויוציאו את הנערה ההיא וימשחו אותו בדבש מכף רגלה עד קדקדה כאשר דיבר השופט. ויתלו אותה לפני עדת הדבורים במקום מקבצם, ויבואו עליה כל הדבורים ויעקצו אותה ויצבו את כל בשרה. ותצעק הנערה מפני הדבורים ואין מביט אליה ואין מרחם עליה, ותעל צעקתה השמימה. ויקנא ה׳ על הדבר הזה ועל כל מעשה ערי סדום אשר עשו, יען שבעת לחם ושלות השקט היה להם ובכל זאת עני ואביון לא החזיקו. ותגדל רעתם וחטאתם לפני ה׳ מאוד בימים ההם, וישלח ה׳ את שני המלאכים אשר באו בית אברהם אל סדום ואל עריה לשחתם.


~57~

ויקומו המלאכים ההם מפתח אוהל אברהם כאשר אכלו ושתו, ויבואו סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום בעת ההיא. וירא אותם ויקם לקראתם וישתחו להם ארצה, ויפצר בם מאוד ויביאם אל ביתו וישם להם לחם ויאכלו וילינו בביתו. ויאמרו המלאכים אל לוט קום צא מן המקום הזה אתה וכל אשר לך פן תיספה בעון העיר, כי משחית ה׳ את המקום הזה. ויחזיקו המלאכים ביד לוט וביד אישתו וביד בנותיו וכל אשר לו, וישלחוהו ויניחוהו מחוץ לערים. ויאמרו לו הימלט על נפשך, וינס ויברח הוא וכל אשר לו. בעת ההיא המטיר ה׳ על סדום ועמורה ועל כל הערים האל גפרית ואש מאת ה׳ מן השמים, ויהפוך את כל הערים ואת כל הככר ואת כל יושבי הערים ואת צמח האדמה. ותבט עירית אשת לוט בהפיכת הערים לראות, כי נכמרו רחמיה אל בנותיה הנשארות בסדום כי לא יצאו עמה. ויהי כאשר הביטה אחריה, ותהי נציב מלח. עודנו במקום ההוא עד היום הזה. וילחכו אותה כל השוורים העוברים במקום ההוא יום יום עד אצבעות הרגלים ובבוקר יצמח אשר לחכו בה, עד היום הזה. וינוס לוט ושתי בנותיו הנשארות עמו, וימלטו אל מערת עדולם וישבו שם ימים. וישכם אברהם בבוקר לראות את ערי סדום מה נעשה בם, וישקף וירא והנה עלה עשן כל הערים כעשן הכבשן. ויהי בשבת לוט במערה עם שתי בנותיו וישקו את אביהן יין וישכבו עמו, כי אמרו אין איש בארץ לחיות זרע מהן כן חשבו כי אבדה כל הארץ. וישכבו שתיהן עם אביהן ותהרן שתיהן מאביהן, ותלדנה בנים. ותקרא הבכירה את שם בנו מואב לאמור כי מאביה ילדתו, הוא אבי מואב עד היום הזה. והצעירה קראה גם היא את בנה בן עמי, הוא אבי בני עמון עד היום הזה. ויהי אחרי כן ויסע לוט הוא ושני בנותיו משם, וישב בעבר הירדן עם שתי בנותיו ובניהן. ויגדלו בני לוט וילכו ויקחו להם נשים מארץ כנען וילדו להם בנים, ויפרו וירבו מאוד.


~58~

ויהי בעת ההיא ויסע אברהם מאלוני ממרא וילך ארץ פלשתים, ויגר בגרר. בשנת חמש ועשרים שנה לשבת אברהם בארץ כנען היא שנת מאה שנה לחיי אברהם, בא אברהם ארץ פלשתים גררה. ויהי בבואם אל הארץ ויאמר אל שרה אישתו אמרי לי אחותי את לכל אשר ישאל אותך, למען נצול מרעת יושבי הארץ. ויהי כשבת אברהם בארץ פלישתים, ויראו עבדי אבימלך מלך פלשתים את שרה כי יפה היא מאוד. וישאלו עליה לאברהם, ויאמר אחותי היא. וילכו עבדי אבימלך ויהללו את שרה אל המלך לאמור, בא איש מארץ כנען לגור בארץ ואחות לו יפה מאוד. וישמע אבימלך את דברי כל עבדיו אשר הללו את שרה אליו, וישלח אבימלך את שריו ויקחו את שרה ויביאוה למלך. ותבוא שרה בית אבימלך, וירא המלך את שרה כי יפה היא ותיטב בעיניו מאוד. ויגש אליה ויאמר לה מה הוא לך האיש אשר באת עמו אל ארצנו, ותען שרה ותאמר אחי הוא ונבוא מארץ כנען לגור באשר מצאנו. ויאמר אבימלך אל שרה הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך הושב את אחיך בארץ, אך עלינו לנשאו ולגדלו על כל הארץ אחרי אשר הוא אחיך. וישלח אבימלך ויקרא אל אברהם, ויבוא אברהם לפני המלך. ויאמר אבימלך אל אברהם הנה צויתי לכבדך בארץ כטוב בעיניך בעבור שרה אחותך, ויצא אברהם מאת המלך ותצא אחריו משאת המלך. ויהי לעת הערב טרם ישכב האדם והמלך יושב על כיסאו, ותיפול תרדמה עליו וישכב על הכיסא וירדם עד הבוקר. ויחלום והנה מלאך ה׳ בא אליו וחרבו שלופה בידו, ויעמוד המלאך על אבימלך ויבקש להרגו בחרב. ויחרד אבימלך בחלום ויאמר אל המלאך מה חטאתי לך כי באת אליי להמיתני בחרבך. ויען המלאך ויאמר אל אבימלך הנך מת על האישה אשר הבאת אמש לביתך, כי היא בעולת בעל אשת אברהם אשר בא לביתך. עתה השב אשת האיש ההוא כי אישתו היא, ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך. ובלילה ההוא היתה צעקה גדולה בארץ פלישתים ויראו כל יושבי הארץ כצורת איש עומד וחרבו שלופה בידו ויך את כל יושבי הארץ בחרב הלוך והכות אותם. וינגע מלאך ה׳ את כל ארץ פלשתים בלילה ההוא, ותהי בהם מהומה גדולה מאוד בלילה ההוא ומחרתו. ויעצר להם כל כוחם וכל מוצאם ותהי בם יד ה׳ על דבר שרה אשת אברהם אשר לקח אבימלך.


~59~

ויהי בבוקר וישכם אבימלך ברעדה ובבהלה ומחרדה גדולה, וישלח ויקרא לכל עבדיו ויספר להם את חלומו וייראו האנשים מאוד. ויען איש אחד הניצב על עבדי המלך ויאמר אל המלך, אדוני המלך השב האשה הזאת אל בעלה כי אישה הוא. כן קרה גם כן לפרעה מלך מצרים בבוא האיש הזה מצרימה ויאמר על אישתו אחותי היא, כי כן דרכו לעשות בבואו לגור בארץ אשר ילך שמה. וישלח פרעה ויקח את האשה הזאת לאשה, ויבא ה׳ עליו מכות נמרצות עד אשר השיבו את האשה אל אישה. ועתה אדוני המלך הלא ידעת מה קרה אמש לכל הארץ, כי היו במהומה גדולה מאוד וכאב גדול וצעקה ונדע כי זה הוא על דבר האשה אשר לקחת. עתה השב האשה הזאת אל אישה, פן יקרה לנו כפרעה מלך מצרים ועבדיו ולא נמות. וימהר אבימלך ויקרא אל שרה ותבוא לפניו, וישלח ויקרא גם לאברהם ויבוא לפניו. ויאמר אבימלך אליהם, מה המעשה הזה אשר עשיתם לי באמרכם אחים אתם ואקח את האשה הזאת לאשה. ויאמר אברהם כי אמרתי פן אמות על אשתי. ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחות ואלף כסף, ויתן לאברהם וישב לו את שרה. ויאמר אבימלך לאברהם הנה כל הארץ לפניכם, כטוב בעיניכם תשבו. ויצא אברהם ושרה אישתו מאת פני המלך בכבוד ויקר, וישבו בארץ גרר. וכל יושבי ארץ פלשתים ועבדי המלך, עודם נכאבים מאוד במכות המלאך אשר הכה בהם כל הלילה על דבר שרה. וישלח אבימלך אל אברהם לאמור, התפלל נא בעד עבדיך אל ה׳ אלוקיך ויסר מעלינו את המות הזה. ויתפלל אברהם בעד אבימלך ובעד עבדיו, וישמע ה׳ את תפילת אברהם וירפא ה׳ את אבימלך ואת כל עבדיו.


~60~

ויהי בעת ההיא מקץ ימים וארבעה חודשים לשבת אברהם בארץ פלשתים בגרר, ויפקוד אלוקים את שרה ויזכרה ה׳ ותהר ותלד לאברהם בן. ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה, יצחק. וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים, כאשר ציווה אלוקים לאברהם לעשות לזרעו אחריו. ואברהם בן מאת שנה ושרה אישתו בת תשעים שנה, בהיולד להם את יצחק. ויגדל הילד ויגמל, ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק. ויבואו שם ועבר וכל גדולי הארץ ואבימלך מלך פלשתים וכל עבדיו ופיכל שר צבאו לאכול ולשתות, ולשמוח במשתה אשר עשה אברהם ביום הגמל את יצחק בנו. וישמחו תרח ונחור עם אברהם, וישבו עמו בארץ פלשתים ימים רבים. בעת ההיא מת שרוג בן רעו, בשנה הראשונה ללדת יצחק. ויהיו כל ימי שרוג מאתיים שנה ותשע ושלושים שנה וימת. וישמעאל בן אברהם גדל בימים ההם, בן ארבע עשרה שנה היה בלדת שרה את יצחק לאברהם. ויהי אלוקים את ישמעאל בן אברהם, ויגדל וילמד קשת ויהי רובה קשת. ויהי בהיות יצחק בן אברהם בן חמש שנים, וישב עם ישמעאל בפתח האוהל. וירא ישמעאל את יצחק יושב לנגדו, ויקח את הקשת וימשוך בה ויתן אליה את החץ ויאמר להכות את יצחק. ותרא שרה את המעשה אשר ביקש ישמעאל לעשות ליצחק בנה, וירע בעיניה מאוד על בנה. ותשלח ותקרא לאברהם ותאמר לו, גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בנה עם בני כי כזה וכזה ביקש לעשות לו היום. וישמע אברהם בקול שרה, וישכם בבוקר ויקח שתיים עשרה ככרי לחם וחמת מים ויתן אל הגר וישלחה עם בנה. ותלך לה הגר עם בנה המדברה וישבו במדבר פארן עם יושבי המדבר, ויהי ישמעאל רובה קשת וישב במדבר ימים רבים. וילכו אחרי כן הוא ואמו לארץ מצרים וישבו שם, ותיקח הגר לבנה אישה ממצרים ושמה מריסה. ותהר אשת ישמעאל, ותלד לו ארבעה בנים ובת אחת.


~61~

ויסע ישמעאל אחרי כן הוא ואמו ואשתו ובניו וכל אשר לו, וילכו וישובו המדברה. ויעשו להם אוהלים במדברות אשר ישבו בהן, ויהיו נוסעים וחונים תמיד מדי חודש ומדי שנה. ויתן אלוקים לישמעאל צאן ובקר ואהלים בעבור אברהם אביו, ויפרוץ האיש מאוד מאוד במקנה. וישב ישמעאל במדברות באהלים נוסע וחונה ימים רבים, ופני אברהם אביו לא ראה. ויהי מימים ויאמר אברהם אל שרה אשתו אלך לי ואראה את ישמעאל בני, כי התאוויתי אליו לראותו כי לא ראיתיו זה ימים. וירכב אברהם על גמל אחד מגמליו וילך המדבר לבקש את ישמעאל בנו, כי שמע כי הוא יושב באהל במדבר עם כל אשר לו. וילך אברהם המדברה, ויגיע אל אהל ישמעאל בחצות היום. וישאל על ישמעאל וימצא את אשת ישמעאל יושבת באהל עם בניה, וישמעאל אישה ואמו אין עמה. וישאל אברהם את אשת ישמעאל לאמור אנא פנה ישמעאל, ותאמר הלך השדה לצוד ציד. ואברהם עודנו רוכב על הגמל ולא ירד מעליו ארצה כאשר נשבע לשרה אשתו אשר לא ירד מעל הגמל ארצה. ויאמר אברהם אל אשת ישמעאל, בתי תני לי מעט מים ואשתה כי יגע ועייף אני מהדרך. ותען אשת ישמעאל ותאמר לאברהם אין לנו מים ולא לחם, ותשב באהלה ולא הביטה אל אברהם ולא שאלה אותו מי הוא. אך מכה את בניה ותקללם, ותקלל גם את ישמעאל בעלה ותחרפהו. וישמע אברהם את כל דברי אשת ישמעאל אל בניה, ויחר לו מאוד וירע בעיניו. ויקרא אברהם אל האשה לצאת אליו מאהלה, ותצא האישה ותעמוד נגד אברהם ואברהם עודנו רוכב על הגמל. ויאמר אברהם אל אשת ישמעאל, בבוא ישמעאל אישך הנה ודיברת אליו כדברים האלה. בא הנה איש זקן מאוד מארץ פלשתים לבקש אותך וכזה וכזה מראהו ותארו ולא שאלתיהו מי הוא. וירא כי אינך פה וידבר אליי ויאמר בבוא ישמעאל אישך ואמרת אליו כה אמר האיש ההוא בבואך הסר את יתד האהל הזה אשר נתת פה ושמת תחתיה יתד אחרת. ויכל אברהם לצוות את האשה, ויפן וילך על הגמל וישב לדרכו.

~62~

ויהי אחרי כן ויבוא ישמעאל מצידו, הוא ואמו וישב אל אהלו. ותדבר אליו אשתו כדברים האלה, בא הנה איש זקן מאוד מארץ פלישתים לבקש עליך וכזה וכזה מראהו ולא שאלתיהו מי הוא. וירא כי אינך הנה, ויאמר אליי לאמור בבוא אישך הנה ואמרת אליו כה אמר האיש הזקן הסר את יתד האהל אשר נתת פה ושמת תחתיה יתד אחרת. וישמע ישמעאל את דברי אשתו, וידע כי הוא אביו ואשר לא כיבדה אותו אשתו. ויבן ישמעאל את דברי אביו אשר דיבר אל אישתו, וישמע ישמעאל בקול אביו ויגרש ישמעאל את האישה ההיא ותלך לה. וילך ישמעאל אחרי כן ארצה כנען ויקח אשה אחרת, ויביאה אל אהלו במקום אשר היה שם. ויהי מקץ שלוש שנים, ויאמר אברהם אלך לי עוד ואראה את ישמעאל בני ואבואה כי לא ראיתיהו זה ימים רבים. וירכב על גמלו וילך המדבר, ויגיע אל אהל ישמעאל בחצי היום. וישאל על ישמעאל, ותצא לו אשתו מן האהל ותאמר איננו פה אדוני כי הלך לצוד השדה ולרעות את הגמלים. ותאמר האשה אל אברהם סורה אדוני אל האהל ואכלת פת לחם, כי עיפה נפשך מן הדרך. ויאמר אליה אברהם לא אשב כי מהר אנכי ללכת לדרכי, אך תני נא לי מעט מים ושתיתי כי צמאתי. ותמהר האשה ותרץ ותבוא אהלה ותוציא מים ולחם אל אברהם ותיתן לפניו ותפצר בו מאוד לאכול, ויאכל וישת וייטב לבו ויברך את ישמעאל בנו. ויכל לאכול ויברך את ה׳, ויאמר אל אשת ישמעאל בבוא ישמעאל ואמרת אליו כדברים האלה. בא הנה איש זקן מאוד מארץ פלשתים, וכזה וכזה מראהו ויאמר אליי בבוא ישמעאל הנה ואמרת אליו כה אמר האיש הזקן היתד ששמת פה באהל טובה מאוד אל תסירנה מן האהל. ויכל אברהם לצוות את האישה, וירכב וילך לו לדרכו ארץ פלישתים. ויבוא ישמעאל אל אהלו, ותצא אשתו לקראתו בשמחה ובטוב לבב. ותאמר אליו בא הנה איש אחד זקן מארץ פלשתים וישאל עליך ואין, ואוציא לו לחם ומים ויאכל ויישת ויטב לבו. וידבר אליי כדברים האלה, בבוא ישמעאל אישך הנה ואמרת אליו יתד האהל אשר לך טובה מאוד אל תסירנה מן האהל. וידע ישמעאל כי הוא אביו וכי כיבדה אותו אשתו, ויברך ישמעאל את ה׳.


~63~ 

ויקם בעת ההיא ישמעאל ויקח את אשתו ואת בניו ואת מקנהו ואת כל אשר לו, ויסע משם וילך ארץ פלשתים אל אביו. ויספר אברהם לישמעאל בנו, על אודות האשה הראשונה אשר לקח ישמעאל שכזאת וכזאת עשתה. וישב ישמעאל ובניו עם אברהם, ימים רבים בארץ. ואברהם ישב בארץ פלשתים ימים רבים, וירבו הימים ויהיו עשרים ושש שנים. ויהי אחרי כן וילך אברהם עם עבדיו וכל אשר לו ויצאו מארץ פלשתים וירחיקו ממנה מאוד, ויבואו עד קרוב לחברון וישבו שם. ויחפרו שם עבדי אברהם בארות מים, וישב שב אברהם וכל אשר לו על המים. וישמעו עבדי אבימלך מלך פלישתים לאמור, חפרו עבדי אברהם בארות מים בגבול הארץ. ויבואו ויריבו עם עבדי אברהם, ויגזלו להם את הבאר הגדול אשר חפרו. וישמע אבימלך מלך פלשתים את הדבר הזה, ויבוא הוא ופיכול שר צבאו ועשרים מאנשיו אל אברהם. וידבר אבימלך אל אברהם על אודות עבדיו, ויוכיח אברהם את אבימלך על אודות הבאר אשר גזלו עבדיו ממנו. ויאמר אבימלך אל אברהם, חי ה׳ אשר ברא את כל הארץ לא שמעתי את הדבר אשר עשו עבדיו לעבדיך בלתי היום. ויקח אברהם שבע כבשות ויתן לאבימלך לאמור קח נא מידי, בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזה. ויקח אבימלך את שבע כבשות הצאן אשר נתן לו אברהם וגם צאן ובקר נתן לו הרבה, וישבע אבימלך לאברהם על אודות הבאר. על כן קרא לבאר ההוא באר שבע, כי שם נשבעו שניהם עליו. ויכרתו ברית שניהם בבאר שבע, ויקם אבימלך ופיכול שר צבאו וכל אנשיו וישובו ארץ פלישתים. ואברהם וכל אשר לו ישבו להם בבאר שבע, ויהיו שם בארץ ההיא ימים רבים. ויטע אברהם אשל גדול בבאר שבע, וישם לו שם ארבעה שערים לארבע רוחות העולם ויטע בו כרם. למען כאשר יבוא הולך אל אברהם ובא לו משער אשר יהיה נגד דרכו, וישב שמה ואכל ושתה ושבע והלך לו. כי בית אברהם פתוח תמיד לכל בני האדם, לעוברים ולשבים אשר יבואו יום יום לאכול ולשתות בבית אברהם תמיד.


~64~    

ויהי כל איש רעב אשר יבוא בבית אברהם, ונתן לו אברהם לחם ואכל ושתה ושבע. וכל הבא אל ביתו ערום יכסנו בבגדים כרצונו ונתן לו כסף וזהב והודיעו את ה׳ אשר בראו בארץ, ככה יעשה אברהם כל הימים. וישבו אברהם ובניו וכל אשר לו בבאר שבע, ויאהל עד חברון. ונחור אחי אברהם ואביו וכל אשר להם ישבו להם בחרן, כי לא באו עם אברהם ארצה כנען. ויולדו לנחור בנים בחרן, אשר ילדה לו מילכה בת הרן אחות שרה אשת אברהם. ואלה שמות הילודים לו, עוץ ובוז וקמואל וכשד וחזו. פלדש וידלף ובתואל בנים שמונה, אלה בני מילכה אשר ילדה לנחור אחי אברהם. ותהי לנחור פילגש ושמה ראומה ותלד גם היא לנחור, טבח וגחם ותחש ומעכה בנים ארבעה. ויהיו כל בני נחור אשר יולדו לו בנים שניים עשר מלבד בנותיו, ויולדו גם להם בנים בחרן. ויהיו בני עוץ בכור נחור, אביחרף וגדין ומילום ודבורה אחותם. ובני בוז, ברכאל ונעמת ושוח ומדני. ובני קמואל, ארם ורחוב. ובני כשד, ענמלך ומישר ובנון ויפעי. ובני חזו, פלדש ומיכי ועפר. ובני פלדש, ערוד ואמורם ומריד ומילוך. ובני ידלף, מושן וכישן ומוצא. ובני בתואל, שחר ולבן ורבקה אחותם. אלה משפחות בני נחור אשר נולדו להם בחרן. וילך ארם בן קמואל ורחוב אחיו מהלאה חרנה, וימצאו בקעה בארץ על נהר פרת. ויבנו שם עיר ויקראו את שם העיר כשם פתור בן ארם, הוא ארם נהרים עד היום הזה. ובני כשד הלכו גם הם לגור באשר ימצאו, וילכו וימצאו בקעה מנגד לארץ שנער וישבו שם. ויבנו שם להם עיר ויקראו את שם העיר כשד כשם אביהם היא ארץ כשדים עד היום, וישבו הכשדים בארץ ההיא ויפרו וירבו מאוד. ותרח אבי נחור ואבי אברהם הלך ויוסף ויקח אישה אחרת, לעת זקנתו ושמה פלילה. ותהר ותלד לו בן ויקרא את שמו צובא, ויחי תרח אחרי הולידו את צובא חמש ועשרים שנה. וימת תרח בשנה ההיא היא שנת חמש ושלושים שנה ללידת יצחק בן אברהם, ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתיים שנה וימת ויקבר בחרן.


~65~

וצובא בן תרח חי שלושים שנה, ויולד את ארם ואת אכלוז ואת מריק. ותהיינה לארם בן צובא בן תרח שלוש נשים, ויולד שנים עשר בנים ושלוש בנות. ויתן ה׳ לארם בן צובא עושר ונכסים ומקנה רב וכבד צאן ובקר, ויפרוץ האיש במאוד מאוד. ויסע ארם בן צובא הוא ואחיו וכל ביתו מחרן, וילכו לגור באשר ימצאו. כי היה רכושם רב משבת בחרן, ולא יכלו לשבת בחרן עם בני נחור אחיהם יחד. וילך ארם בן צובא ואחיו, וימצאו בקעה מהלאה לארץ קדם וישבו שם. ויבנו שם גם הם עיר ויקראו את שמה ארם כשם אחיהם הבכור, היא ארם צובא עד היום הזה. ויצחק בן אברהם הולך וגדל בימים ההם וילמדהו אברהם אביו את דרך ה׳ לדעת את ה׳, וה׳ עמו. ויהי בהיות יצחק בן שלושים שנה ושבע שנים, וישמעאל אחיו הולך ובא עמו באהל. ויתפאר ישמעאל על יצחק לאמור, בן שלוש עשרה שנה הייתי כאשר דיבר ה׳ אל אבי ליטול אותנו. ואעש את דבר ה׳ אשר דיבר אל אבי ואתן את נפשי אל ה׳, ולא עברתי את דברו אשר ציוה את אבי. ויען יצחק את ישמעאל לאמור, למה תתפאר עליי בדבר הזה על מעט בשר מבשרך אשר צוך ה׳ להסיר אותו מעליך. חי ה׳ אלוקי אברהם אבי כי אם יאמר ה׳ לאבי קח נא את יצחק והעלהו לפניי עולה, לא מנעתי את נפשי כי אעשה את הדבר בשמחה. וישמע ה׳ את הדבר אשר דיבר יצחק אל ישמעאל וייטב בעיני ה׳, ויאמר לנסות את אברהם בדבר הזה. ויהי היום ויבואו בני האלוקים להתייצב על ה׳ ויבוא גם השטן בתוכם, להתייצב על ה׳ להשטין את בני האדם לפני ה׳. ויאמר ה׳ אל השטן מאין תבוא, ויען השטן את ה׳ ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה. ויאמר ה׳ אל השטן מה דברך אליי על כל בני הארץ, ויען השטן את ה׳ ויאמר כי ראיתי את כל בני הארץ אשר יעבדוך ויזכרוך בעת בקשם מלפניך דבר. והיה כאשר תיתן להם את הדבר ההוא אשר יבקשו מלפניך, ושבו להם ועזבוך ולא יוסיפו לזכור אותך עוד. הראית את אברהם בן תרח אשר בתחילה לא היו לו בנים ויעבדך ויבנה אליך מזבחות בכל אשר ילך שם והקריב עליהן קורבנות, ויקרא בשמך לכל בני הארץ תמיד. ועתה כאשר נולד לו יצחק בנו ויעזוב אותך ויעש משתה גדול לכל יושבי הארץ, ואת ה׳ שכח. 


~66~

כי מכל אשר עשה לא הקריב לפניך קורבן עולה או שלמים או שור אחד או כשב או עז אחד, מכל אשר שחט ביום הגמל את בנו. גם מיום אשר נולד בנו היום שלושים ושבע שנה לא בנה לפניך מזבח ולא הקריב אליך עליו קרבן, כי ראה כי נתת לו אשר ביקש מלפניך ויעזבך. ויאמר ה׳ אל השטן, השמת לבך אל עבדי אברהם כי אין כמוהו בארץ איש תם וישר לפניי וירא אלוקים וסר מרע. חי אני כי אם אמרתי לו הקרב נא את יצחק בנך לפניי לעולה לא ימנעהו ממני, ואף כי אומר אליו הקרב לפניי עולה מן הצאן או מן הבקר. ויען השטן את ה׳ ויאמר, בי אדוני דבר נא אל אברהם כדבר הזה אשר דיברת אם לא יעבור וימיר את דבריך היום. בעת ההיא היה דבר ה׳ אל אברהם ויאמר אליו אברהם, ויאמר הנני. ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה, והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר יראה לך בו שם ענן וכבוד. ויאמר אברהם בלבו איך אעשה עד אשר אפריד את יצחק בני משרה אמו, להעלותו לפני ה׳ לעולה. ויבוא אברהם האהלה וישב לפני שרה אישתו, וידבר אליה כדברים האלה. בננו יצחק גדל ולא למד עבודת אלוקיו זה ימים, עתה אלך לי למחר ואביאנו אל שם ואל עבר בנו ושם ילמד את דרכי ה׳. כי ילמדוהו  לדעת את ה׳ ולדעת כאשר יתפלל לפני ה׳ בכל עת ויענהו, ולדעת שם את דרך עבודת ה׳ אלוקיו. ותאמר שרה טוב דיברת, לך אדוני ועשה לו כאשר דיברת. ואולם אל תרחיק את בני מעליי ולא ישב שם ימים רבים, כי נפשי קשורה בנפשו מאוד. ויאמר אברהם אל שרה, בתי חלה נא את פני ה׳ אלוקינו אשר יעשה עמנו טובה. ותקח שרה את יצחק בנה וילן איתה בלילה הוא, ותשקהו ותחבקהו ותצוהו עד הבוקר. ותאמר לו בני איך תוכל נפשי להיפרד ממך, ותשקהו ותחבקהו עוד ותבך עמו. ותצוה את אברהם אביו עליו, ותאמר שרה לאברהם בי אדוני השמר נא בבנך ושים את עיניך עליו כי אין לי בן אחר ולא בת כי אם הוא. אל נא תעזבנו אם ירעיב האכילהו לחם ואם יצמא השקהו מים, ואל תניחהו ללכת ברגליו ולא לישב בשמש. וגם אל תעזבהו ללכת בדרך לבדו ולא תאנסהו מכל אשר ידבר, ועשית לו ככל אשר יאמר אליך. ותבך שרה עוד בכי גדול אל יצחק בלילה ההוא, ותצוהו עד הבוקר.


~67~

ויהי בבוקר ותיקח שרה בגד טוב ונאה מאוד מן הבגדים אשר איתה בבית, מאשר נתן לה אבימלך. ותלבוש את יצחק בנה ותשם לו מצנפת על ראשו, ותשם אבן יקרה על המצנפת. ותיתן להם צידה לדרך, ויצא וילכו יצחק ואברהם אביו וילכו עמהם מעבדיהם לשלחם בדרך. ותצא גם שרה עמהם ותלך בדרך איתם לשלחם, ויאמרו לה שוב לך האהלה. ותשמע שרה את דברי יצחק בנה ותבך בכי גדול, ויבך גם אברהם אישה עימה. ויבך גם יצחק בנה עמה בכי גדול מאוד, וגם אשר הלכו לשלחם בכו בכי גדול עד מאוד. ותחזק שרה ביצחק בנה ותאחזהו בין זרועותיה ותחבקהו ותשקהו, ותוסף עוד לבכות עמו. ותאמר שרה, מי יודע אם אראה אותך עוד בני מהיום הזה. ויבכו עוד בכי גדול, ואברהם ושרה ויצחק וגם אשר הלכו עמהם בדרך לשלחם בכו בכי גדול עימהם. ותשב לה אחרי כן שרה מעל יצחק בבכיה רבה, וישובו כל שפחותיה ועבדיה עמה האהלה, ואברהם הלך עם יצחק בנו  להעלותו עולה לפני ה׳ כאשר ציוהו. ויקח אברהם גם את שני נעריו עמו, את ישמעאל בן הגר ואת אליעזר עבדו וילכו יחד עימהם. ויהי הם הולכים בדרך, וידברו הנערים ביניהם כדברים האלה. ויאמר ישמעאל אל אליעזר הנה אברהם אבי הולך את יצחק להקריבו עולה לה׳ כאשר ציוהו, והיה בשובו ונתן לי את כל אשר לו לרשתו כי אני בנו בכורו. ויען אליעזר את ישמעאל ויאמר אליו, הלא אברהם גירש אותך ואת אמך וישבע לבלתי הוריש לך מכל אשר לו מאומה. ולמי יתן את כל אשר לו ואת כל חמודותיו הלא לעבדו הנאמן בביתו אשר עבדתיו יומם ולילה ואעש כל אשר יאמר אליי, כי לי יוריש את כל אשר לו אחרי מותו.


~68~

ויהי בלכת אברהם עם יצחק בנו בדרך, ויבוא השטן וידמה לאברהם כתואר איש זקן מאוד עניו ושפל רוח מאוד. ויגש אל אברהם ויאמר אליו, הכסיל או בער אתה אשר אתה הולך לעשות הדבר הזה היום מבנך יחידך. כי נתן לך האלוקים בן באחרית ימיך לעת זקנתך ותלך ותשחטהו היום על לא חמס, והאבדת את נפש בנך יחידך מן הארץ. הלא ידעת אם לא שמעת כי אין הדבר הזה מאת ה׳, כי לא יעשה ה׳ לאיש כרעה הזאת בארץ לאמור לו לך שחוט את בנך. וישמע אברהם את הדבר הזה, וידע כי דבר השטן הוא אשר ביקש להתעותו מדרך ה׳. ולא אבה אברהם לשמוע בקול השטן, ויגער בו אברהם וילך לו. וישב השטן ויבוא אצל יצחק, וידמה ליצחק כתואר איש בחור יפה תואר ויפה מראה מאוד. ויגש אל יצחק ויאמר אליו, הלא ידעת אם לא שמעת כי אביך הזקן הכסיל הזה מביאך לשחטך היום חינם. עתה בני לא תשמע אליו ולא תאבה לו כי הזקן הוא כסיל, ולא תאבד את נפשך היקרה ואת תארך הנאה מן הארץ. וישמע יצחק את הדבר הזה ויאמר לאברהם אביו, השמעת אבי את אשר דיבר אליי האיש הזה כזה וכזה דיבר. ויען אברהם את יצחק בנו ויאמר אליו, הישמר לך ממנו ואל תשמע אל דבריו ואל תאבה לו, כי שטן הוא לנו להעבירנו ממצות אלקינו היום. ויגער אברהם עוד בשטן, וילך לו השטן מעליהם. וירא כי לא יכול להם ויסתר לו מפניהם וילך ויעבור לפניהם אל הדרך ויהי להם כנחל גדול מלא מים על הדרך, ויגיעו אברהם ויצחק ושני נעריו עד המקום ההוא ויראו נחל גדול ועצום מאוד במים אדירים. ויבואו בתוך הנחל ויעברו בו, והמים עוברים לרגליהם. וילכו בנחל ההוא הלוך וטבוע ויגיעו המים עד צואריהם, ויבהלו כולם יחד מהמים. ויהי הם עוברים בנחל, ויכר אברהם את המקום ההוא וידע כי אין שמה מים במקום ההוא. ויאמר אברהם אל יצחק בנו, יודע אני את המקום הזה אשר אין בו לו נחל ולא מים. עתה השטן הוא אשר יעשה לנו את כל אלה, להעביר אותנו ממצוות אלוקינו היום הזה. ויגער אברהם בשטן ויאמר אליו, יגער ה׳ בך השטן לך נא מעלינו כי במצות אלוקינו הלכנו. ויפחד השטן מקול אברהם וילך לו מעליהם. 


~69~ 

וישב המקום ההוא ליבשה כאשר היה בתחילה, וילך אברהם ויצחק אל המקום אשר אמר לו האלוקים. ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום אשר אמר לו האלוקים מרחוק. וירא עליו עמוד אש מן הארץ ועד השמים וענן כבד על ההר, וכבוד ה׳ בענן. ויאמר אברהם אל יצחק בנו, הראית בהר ההוא אשר אנחנו רואים מרחוק את אשר אני רואה עליו. ויען יצחק ויאמר אל אביו, ראיתי והנה עמוד אש וענן וכבוד ה׳ נראה בענן עליו. וידע אברהם כי יצחק בנו נרצה לעולה לפני ה׳. ויאמר אברהם אל אליעזר ואל ישמעאל בנו, הראיתם גם אתם את אשר ראינו בהר ההוא מרחוק. ויענו ויאמרו לא ראינו דבר רק הר כהרי כל הארץ ראינו, וידע אברהם כי לא נרצה לפני ה׳ ללכת עימהם. ויאמר אליהם אברהם שבו לכם פה עם החמור ואני ויצחק בני נלכה לנו עד ההר ההוא, ונשתחווה שם לפני ה׳ ונשובה אליכם. וישבו שמה אליעזר וישמעאל במקום ההוא, כאשר ציום אברהם. ואברהם לקח עצים לעולה וישימם על יצחק בנו, ויקחו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם אל המקום ההוא. ויהי בלכתם ויאמר יצחק אל אביו, הנה אש והעצים איתנו ואיה השה להקריב לפני ה׳ לעולה. ויען אברהם את יצחק בנו לאמור, בני בך בחר ה׳ להיות לו לעולה תמימה תחת השה. ויאמר יצחק אל אביו, כל אשר דיבר אליך ה׳ אנוכי אעשה בשמחה ובטוב לב. ויאמר אברהם עוד אל יצחק בנו היש בלבך מחשבת דבר בזה או עצה אשר איננה נכונה, הגד נא לי בני אל תכחד ממני. ויען יצחק את אברהם אביו ויאמר אליו, חי ה׳ אבי וחי נפשי אם יש בלבי להימין ולהשמיל על הדבר אשר דיבר אליך ה׳. וגם עצם מעצמי ובשר מבשרי לא זע ולא נד מהדבר הזה וגם  מחשבת כל דבר או עצה רעה אין בלבי בדבר הזה, כי אם לב שמח וטוב נפש אני בדבר ה׳ אך אמרתי ברוך ה׳ אשר חפץ בי היום לעולה לפניו. וישמח אברהם מאוד בדברי יצחק, וילכו ויבואו שניהם אל המקום ההוא אשר דיבר ה׳. ויגש אברהם לבנות את המזבח במקום ההוא, ויהי אברהם בונה ויצחק יתן בידו אבנים וחומר עד אשר כלו לבנות המזבח.


~70~

ויקח אברהם את העצים ויערכם על המזבח ההוא אשר בנה, ויקח את יצחק בנו ויאסרהו לשומו על העצים אשר על המזבח לשוחטו לעולה לפני ה׳. ויאמר יצחק אל אביו אבי עקדני מאוד וקשור אותי ואחר תשימני על המזבח, פן אשוב ואנוע ואנתק מחזקת המאכלת אשר בבשרי ואחלל את קורבן העולה ויעש אברהם כן. ויאמר עוד יצחק אל אביו, אבי בעת אשר תשחטני ותשרפני לעולה קח עמך הנשאר מאפרי והבאת לשרה אמי ואמרת אליה זה ליצחק ריח. אך לא תדבר אליה את הדבר הזה בשבתה לפני באר או במקום גבוה, פן תשליך את נפשה עליי ותמות. וישמע אברהם את דברי יצחק, וישא אברהם את קולו ויבך בדבר יצחק הדברים האלה וירדו דמעות אברהם על יצחק בנו. וגם יצחק בכה מאוד ויאמר אל אביו, מהרה חושה אבי ועשה בי רצון ה׳ אלוקינו כאשר צוך. ויהי לב אברהם ויצחק שמח בדבר הזה אשר ציום ה׳, אך עין במר תבכה ולב שמח. ויעקוד אברהם את יצחק בנו וישם אותו על המזבח ממעל לעצים, ויפשוט יצחק את צוארו לפני אביו על המזבח. וישלח אברהם את ידו לקחת את המאכלת, לשחוט את בנו לעולה על המזבח. ויגשו מלאכי רחמים בעת ההיא לפני ה׳, וידברו אליו בעבור יצחק לאמור. אנא ה׳ מלך רחום וחנון אתה על כל אשר בראת בשמים ובארץ ואתה מחיה את כולם, תנה כופר ופדיון תחת יצחק עבדך וחון ורחם על אברהם ועל יצחק בנו אשר עשו את דברך היום. הראית ה׳ אשר יצחק בן אברהם עבדך עקוד וקשור לזבח על המזבח כבהמה, עתה יהמו נא רחמיך ה׳ עליהם. בעת ההיא נראה ה׳ אל אברהם ויקרא אליו מן השמים ויאמר אליו, אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה בעשותך את הדבר הזה, ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל נאחז בסבך בקרניו, הוא האיל אשר ברא ה׳ אלוקים בארץ ביום עשותו ארץ ושמים. ויכן ה׳ אלוקים את הכבש ההוא מהיום ההוא והלאה, להיותו תחת יצחק לעולה. והאיל ההוא הלוך וקרב לפני אברהם, ויאחז בו השטן ויסבך את קרניו בסבך לבלתי קרב אל אברהם למען אשר ישחט אברהם את בנו. וירא אברהם את האיל ההוא הולך וקרב לפני אברהם, והשטן יחדלנו. וילך אברהם ויקחהו ויביאהו לפני המזבח, ויתר את יצחק בנו ממאסרו וישם תחתיו את האיל ההוא.


~71~

וישחט אברהם את האיל על המזבח, ויעלהו לעולה תחת יצחק בנו. ויז אברהם מדם האיל על המזבח ויקרא ויאמר, זה תחת בני וזה יחשב היום כדם בני לפני ה׳. והיה כל הדבר אשר יעשה אברהם בכבש ההוא על המזבח, וקרא ואמר זה תחת בני וזה יחשב היום לפני ה׳ על בני. ויכל אברהם את כל העבודה על המזבח ותרצה העבודה לפני ה׳ ותחשב כיצחק, ויברך ה׳ את אברהם ואת זרעו ביום ההוא. וילך השטן אל שרה וידמה אליה כתואר איש זקן שפל ועניו מאוד, ואברהם עודנו מקריב העולה לה׳. ויאמר אליה, הלא ידעת את כל המעשה אשר עשה אברהם ליצחק בנך היום. כי לקח את יצחק ויבן מזבח וישחטהו ויקריב אותו על המזבח, ויהי יצחק צועק ובוכה לפני אביו ואין מביט אליו ואין מרחם עליו. וידבר השטן את הדברים האלה עוד לשרה פעמים, וילך לו מלפניה. ותשמע שרה את כל דברי השטן ותחשוב כי איש זקן הוא מבני האדם אשר היה אצל בנה ויבא ויגד לה כדברים האלה, ותשא שרה את קולה ותבך ותצעק צעקה גדולה ומרה על בנה ותפל את נפשה לארץ ותזרוק עפר על ראשה. ותאמר בני יצחק בני מי יתן מותי אני תחתיך היום הזה. ותוסף עוד לבכות ותאמר, צר לי עליך כי גדלתיך וטפחתיך ויהפך ששוני עליך לאבל. כי היתה תאותי אליך לצעקה ותפילה עד אשר ילדתיך לתשעים שנה, ועתה היית למאכלת ולאש היום הזה למנה. אך מתנחמת אנוכי עליך בדבר ה׳ בני, כי מצות אלוקיך עשית כי מי יוכל לעבור את דברי אלוקינו אשר נפש כל חי בידו. צדיק אתה ה׳ אלוקינו כי כל מעשיך טובים וישרים כי שמחה גם אני בדברך אשר ציוית, אך עיני במר תבכה ולב שמח. ותיתן שרה את ראשה בחיק אחת משפחותיה, אחר כן ותדום כאבן. ותקם אחרי כן ותלך הלוך ושאלה ותלך עד חברון ותשאל את כל הולכי הדרך אשר תפגע בדרך, ואין דובר אליה דבר לאמור מה נעשה בבנה.


~72~

ותבוא עם שפחותיה ועבדיה בקרית ארבע היא חברון ותשאל על בנה ותשב שמה, ותשלח מעבדיה לבקש אנה הלכו אברהם ויצחק. וילכו לבקש אותם בית שם ועבר ולא מצאו, ויבקשו בכל הארץ ואין. והנה השטן בא אל שרה בדמות איש ויבוא ויעמוד לפניה, ויאמר אליה שקר דברתי אלייך כי לא שחט אברהם את יצחק בנו ולא מת. ויהי כשמעה הדבר וששה ותשמח מאוד מאוד אל בנה, ותצא נפשה משמחתה ותמת ותאסף אל עמיה. ואברהם בכלותו את עבודתו וישב עם יצחק בנו אל נעריו, ויקומו וילכו יחדיו בארה שבע אל ביתם. ויבקשו את שרה ולא מצאוה, וישאלו עליה ויאמרו אליהם הלוך הלכה עד חברון לבקש אתכם אנה הלכתם כי כזה וכזה הוגד לה. וילכו אברהם ויצחק אליה חברונה וימצאוה כי מתה, וישאו כולם את קולם ויבכו עליה בכי גדול. ויפול יצחק על פני אמו ויבך עליה, ויאמר אמי אמי איך עזבתני ותלך אנה ואנה ואיכה עזבתני. ויבכו אברהם ויצחק בכי גדול וכל עבדיהם בכו איתם אל שרה, ויספדו עליה מספד גדול וכבד.