ספר הישר - מוסר/יג
השער השלושה עשר בכל ענייני העבודה.
עריכהכל הבא לעבוד עבודת האל ולקבל עליו עול יראתו באמת צריך תחילה שיהיה לו ספר כולל זכרון נפלאות הבורא יתברך יראתו ותעצומו ולכלול בו כל העסקים אשר בם זכרון עונש הבורא יתברך לרשעים ונסיו לצדיקים וסיפור גבורותיו ונוראותיו כגון (איוב לח) אזר נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני וכל הפסוקים אשר אחריו. וישוב עליו לחזק בשבועה לקרותו פעם אחת בשבוע בנחת וכוונה וישים לבו לכל עניניו כי הוא יהיה לטוטפות בין עיניו. וצריך לבעל העבודה לעשות קודם שיקרב אל העבודה תשובה שלמה על כל חטאותיו אשר עשה ואז תהיה העבודה נכונה כי מלאכת העבודה נחלקת לשני חלקים. האחד לטהר אדם לבו מכל פשעיו וזדוניו אשר עשה וייטיב אמונתו ויהיה לבבו זך ונבר מכל סיגי העוונות אשר עברו. וכאשר יהיה נקי וירחץ במים טהורים ויטהר אז ילבש בגדי קודש לשבת בקודש ואז יוכל ללכת בדרכי החסידים ולהתקרב לאל וזהו החלק השני אשר לא יגיע אליו עד עשותו החלק הראשון והנה אזכור לך כל אחד מהם.
דע כי החלק הראשון הוא להינחם אדם ממעשיו ולהזכיר כי חטא לאלהיו ולהתוודות חטאיו בכל רגע וידור נדר לבל ישוב לעשותם עוד כל ימי חייו ואחרי אשר יתנחם ויתוודה וישים בלבבו לבל ישוב לעשותם כל ימיו אז הוא צריך שייכנע לפני הבורא יתברך בצום ובכי וצדקות ולקום בחצי הלילות ולומר דברי תחנונים ולבקש מחילה עליהם בלב שלם וכוונה גמורה וירגיל בזה שנה או שנתים ובעשותו כן אז ישא פניו ממום ונסלח לו ותהיה תשובתו מקובלת ואז יהיה כבן יומו נקי מכל חטא אבל לא עלה בזה למעלת החסידים. ואחרי אשר יכיר כי לבו טהור ונקי צריך לו שיאהב הבורא לא לפחד עונש ולא לתקות שכר אלא מפני שיכיר גדולתו וכי הוא ראוי לאהבה אותו כל מי שיכירהו ולדעת כי כל אוהב דבר הוא ממינו וכשיאהב אדם לבורא הוא לאות כי נפשו אלהית ורוצה להידמות אליו במהלכיו כי הבורא חסיד והיא תשתדל ללמוד זאת המידה ולהיות חסידה והבורא צדיק ותשתדל להיות כן והבורא מוחל והיא תיגע בכל כחה ללמוד זאת המידה והבורא רחמן וכמו כן תלמד היא להיות כמוהו והבורא מואס באנשי רשע וכן תרגיל היא למאוס אנשי רשע והבורא טהור עינים מראות ברע והיא ראויה להידמות אליו. ואלה הדברים הם דרכי ה' והוא החלק השני מעבודת האל יתברך והוא חלק החסידים ובו יעלה אדם למעלה העליונה.
וצריך כל אדם הבא לעבודת האל לשמור כל אלה התנאים אשר אנכי זוכר כי הם עיקרי העבודה. צריך שלא יעמוד יום אחד שלא יקרא בו דברי תורה ודברי רבותינו זכרונם לברכה. כי בדברי תורה הוא אומר (יהושע א) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה. ובהם יראה נפלאות הבורא יתברך וכל מעשיו ובדברי רבותינו זכרונם לברכה יראה כל עניני האסור והמותר ויתנו לו סייג ולא יניחוהו לפרוץ גדר או לעשות עבירה כי הם מפורשים ומבוארים יותר מדברי תורה ודברי תורה סתומים וחתומים. והוא צריך להרגיל נפשו בחברת החכמים והחסידים ולהרחיק מן האפיקורסים והלצים והפריצים כי אם יתחבר להם תאבד אמונתו. ואם לא יוכל ליפרד מהם מפני שהוא צריך להם בצרכי מחייתו ימעיט מחברתם. ותהיה חברתם בפיו ובשפתיו ולא בלבו וימהר להשלים עסקו ולהרחיקם מעליו. וצריך להרגיל נפשו להסתכל כל ארבעה עשר השערים המבטלים העבודה אשר זכרנו וצריך להרגיל נפשו ולקרוא עניני התוכחות אשר בתורה ובנביאים ועניני עונש הבורא יתברך ועוזו ואפו והנסים והנפלאות אשר עשה עם עבדיו ונוראות בריאת שמים וארץ ויהיו כתובים לפניו במלים קצרות כוללות להביט בהן בכל עת.
וצריך להרגיל נפשו להיות תפילתו בכוונה גדולה ואם לא יוכל לפנות לבו מן המחשבות יבקש עצה כגון שיחשוב בעת תפילתו כי הבורא ניצב כנגדו ומביט מוצא שפתיו כמו שנאמר (תהלים לג) ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ. וכשיאמין אדם בזה הדבר אז יחרד ויפנה לבבו. וצריך שיסגור עיניו בתפילתו כי זה יעזור על הכוונה. ובכל עת יהיו בגדיו לבנים ויתכוין להיות גופו טהור ונקי מכל טומאה ואם יקרב לאשתו ויוכל לרחוץ ולטהר גופו בכל פעם אז ישכיל לעשות כי נקיות הגוף יחדש נקיות הלב וטינוף הגוף יטנף כמו כן הלב. ויתכוין בתפילתו להיות מן הבאים ראשונה והיוצאים באחרונה ותהיה תפילתו בנחת רוח ובלב נשבר. ואל יהיה כמו עגור המדבר ולא ידע מה אומר רק צריך שישמור המלות היוצאות מפיו ויתכוין לבו לעניניהן. ואל תהיה תפילתו גוף בלא נפש כי המלות הן כמו הגוף והענינים אשר בהן הם הנפש וכשלא ישית המתפלל לבו אליהם הן גוף בלי נפש והנפש אשר באדם לא תקרב לבורא במלים ריקות כי אם במלים חזקות וצריך שיהיה בתפילתו כמלאך מתעטף בציצית ובתפילין וכשיראה ויכיר בעצמו כי הוא דומה למלאך אז יבז בעיניו לשלוח יד בעבירות ובמעשים רעים.
וצריך להרגיל עצמו בתעניות אך עם מעשים טובים וצדקות כי המתענה ולבו מלא מרמה אין לו מתעניותיו כי אם עינוי והרעב והצמא. ואין אדם ראוי לענות נפשו בצומות בלתי מעשים טובים כי המעשים הטובים והצדקות הם כמו הנפש והצומות הם כמו הגוף כאשר זכרנו ועל כן לא יועיל גוף בלא נפש וירגיל עצמו לתת מעט צדקה בכל יום כפי אשר תשיג ידו ובכל יום אשר יתן צדקה יבטח להינצל ממיתה משונה כמו שנאמר (משלי י) וצדקה תציל ממות או להאכיל עני על שולחנו כי בזה יכבד שולחנו כמו שאמר חכם כשירצה הבורא לשלוח מנחה לחסידיו יזמין לו עני על שער ביתו.
וצריך בעבודתו להתנהג בענוה ויסתיר כל עניני עבודתו מבני אדם כי אז יכפל שכרו ויינצל מלעג הלועגים ובזה יוודע כי אינו גונב דעת הבריות כי המגלה צדקתו ועבודתו אין כוונתו כי אם להללו בשערים ולהיות לראש ולבטוח בו הכסילים כדי שיוכל למצוא חפציו מהם. ואל יהי דומה לגבר במשלי כלילא ודמנא כי החתול כשהזקין וקצר ידו לטרוף טרף ונעשה נזיר ובטחו בו החיות היראות ממנו עד אשר נלכדו ברשתו וגרם עצמותן.
וצריך לו לשקול מעשיו בכל יום ובכל חודש ובכל שנה לראות מה שבין מעשיו בשנה זו ובין השנה שעברה ואם יראה כי הוסיף מידות טובות ישמח ויגיל ויכיר כי נפשו חכמה ואם יראה כי לא הוסיף ולא החסיר יכיר כי נפשו חלושה וכי היא עייפה מלרדוף אחר המצוות והוא לאות על כי איננה גמורה ואם יראה כי החסיר בשנה זו מן המעשים הטובים שעשה בשנה שעברה יבכה על אחריתו הרעה וייאש מלהשיג רצון אלהיו לבד אם תעירהו נפשו לתפור מהרה מה שקרע ולתקן את אשר עיוות. וצריך לחסר מעט מעסקי העולם ולהינזר מרוב הסחורות והעסקים. וצריך כשיבוא בימים להתפלל בכל לילה ולערוך תחנונים ולהימנע מגשת אל אשה וימעט מלאכול בשר ולשתות יין ויתעסק בצרכי עניים וחולים וילווה מתים לקבורתם וילך לקברות המתים בכל שבוע ויעמוד לבדו בהם ויזכור לנפשו את המעמד ההוא כאשר היה עושה איש אחד שהיה בתכלית הרשע והפריצות והיו מספרים תועבותיו לפני המלך ויען איש אחר מהם ויאמר אדוני המלך דע כי עתה הפליג לעשות מאשר עשה מימיו ואני מעיד לפניך כי שמעתי אותו בחצי הלילה הולך לקברות לגנוב תכריכי מתים כי ביתי בקיר החומה ויצו המלך לשנים מנאמניו לחקור הדבר והלכו אחריו בלילה עד אשר ראוהו כי נכנס בקבר אחד והוציא שלשלת של ברזל וקשר אותה על צוארו והיה מושך אותה בידו בחזקה והיה אומר אוי לך גוף נגוף וגויה עניה ונשמה נשמה ויחידה גלמודה ושכל סכל ואנוש אנוש ואדם מאדמה. מה תקותך ומה תהיה תשובתך ביום שכבך במקום הזה. ומה יהיה מענך האויב לנפשו העוכר רכושו. מדוע התמכרת וזדת ובמעמד הזה לא חשבת ועל מי בטחת. איה עוזריך ואיה אוהביך ונאמניך ואיה איפה מכיריך. יקומו אם יושיעוך בעת רעתך. אתה עשית ואתה תשא אתה זרעת ואתה תקצור אתה מאסת ואתה תהיה נמאס. היכנעי נפש אולת אשר צורה מנבלת וכבודה מחללת דעי יסודך והכירי שרשך ראי ביתך והדרך גוש ורימה יכניעוך ותולעים יחלקוך ורשפי אש שלהבת יאכלוך. ומה תעשי בבואך במקום הזה בית חושך וצלמות בית פחד ושאון בית יגון וחרון השמים יתקדרו עליך והשמש ייהפך לחושך והירח לדם והכוכבים יאספו ממך נגהם אנה תברחי או אנה תימלטי זה ביתך וזה מעונך מה לך לבתי גברים והיכלים בנויים ועליות מרווחים חשבת אותם נחלתך וירושתך הלא ידעת כי כאשר יצאו משם שוכניהם כן תצאי גם את. לבי לבי ראה ביתך צר ואופל ואין נוגה לו מאוריו דועכים וכוכביו נזעכים פה תהיה כאילו לא היית ותמות כאילו לא חיית די לך מכל אשר עשית ושוב לאלהיך. זכור המעמד הזה כי אילו היית יכול להימלט ממנו היית ראוי לעשות רצונך וגם אני אודך כי תושיע לך ימינך אבל אחרי אשר סופך למעמד הזה ופה תשכב למעצבה דע כי אין לעמלך תנובה כי אם התשובה. וכאשר נשמע הדבר למלך תמה ונפלא על תשובתו ונכנע המלך ממעשיו הרעים הוא ואנשים רבים מפריצי עמו.
וצריך לבעל העבודה לחלק היום והלילה. והשעה הראשונה והאחרונה מן היום תהיה לתפילותיו ומשעה שניה עד חצי היום לעסק. והשביעית והשמינית לאכול ולישן והתשיעית להיות צופה הליכות ביתו וצרכי בניו ואשתו ושאר היום לקרות דברי אלהים. וכן הוא צריך לחלק שעות הלילה ובתחילת הלילה ילמד את מנהגו ללמוד ואחר כן יישן עד עבור חצות הלילה ואז יקום משנתו ברן יחד כוכבי בקר ויעמוד בתחנונים לפני בוראו עד תפילת השחר. וכל המרגיל עצמו בזה יוסיף לו סייג מהעבירות ולא יהיה לו פנאי לחשוב בהן וכל שכן להתעסק בהן.
וצריך בעל העבודה אם יהיה מתעסק בסחורות להישמר מן האונאה ועושק וגזילה והחנופות והרבית והשבועות ומעשות עוול במידה ובמשקל ובמשורה ולא ישתתף עם איש בליעל ובעל שבועות ונבהל להון. ואל יתקצף בראותו חביריו יעשירו ויצליחו. ואם יארע לו ויפסיד אל יכעס רק יחשוב כי לטובתו ולפדיון נפשו אירע לו. ואם השיגה ידו הון עתק אל יקפוץ ידו מתת ממנו מעשר וצדקות ונדרים ונדבות כי בנתון יהיה הנשאר שמור ובזה החסרון תהיה שלימות הונו כאשר ברית המילה היא חסרון קצת מאבריו ובחסרון ההוא תהיה שלימות האדם ואם לא יחסרהו יהיה חסר כל ימיו כן מתת הצדקה. וצריך לבל ישמח בו יותר מדאי ולא יבטח עליו כי לא ידע אם יישאר לו או יאבד על כן אם יאבד לו והוא לא בטח עליו לא ידאג על אבדו רק יצדיק דין אלהיו כאשר אמר איוב (איוב א) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך.
ואם יתעסק בעבודת המלך הוא צריך להקדים על עבודת המלך עבודת מלך מלכי המלכים. ואל יתגאה לבו בכח המלכות ואל יזיק לבני אדם בכחו וברוב עוזריו כאשר אמר איוב (איוב לא) ואם הניפותי על יתום ידי כי אראה בשער עזרתי. ויהיה מייסר הרשעים ומכניעם ויליץ טוב על כל אדם ויעמוד בפרץ למטים להרג ויצל לקוחים למות ויעזור הדלים למען הבורא יתברך ולא למען היות לו שם גדול.
ואם יתעסק ברפואת חולים ויש לאל ידו אל יקבל שכר מחולה וישמור השביל הגדול ולא יאבדהו בשביל הנקל כי בזה יקנה חיי העולם הבא כי הוא כמציל לקוחים למות ואף על פי שהכל ביד הבורא יתברך אחרי אשר כוונתו לטוב ולעזור החולה ולהצילו מרעתו נחשב לו כאילו חילצהו ממות ואם לא תשיג ידו די מזונו יקח מן העשירים כפי אשר ידע כי יספיק לו מלקוח מן העניים ויבקר חולים המסוכנים שלוש פעמים ביום והבינונים פעמים ערב ובקר וידבר על לבם ויבשרם בשלום.
ואם יתעסק בחכמות חיצוניות אשר מחייתו מהן צריך לבקש עסק אחר שתהיה מחייתו ממנו וישליך זה העסק אחרי גוו כי יותר יהיה ההיזק הבא עליו מן התועלת אשר ירויח בו כי כל המשחיתים אמונתם המאבדים תקותם מן העולם הבא הם אשר דבקו בחכמות החיצוניות ואשר התחברו ללומדיהן. ואם יחשב בנפשו כי הוא חסיד וכי לא יוכלו החכמות להשחית אמונתו אין הדבר כאשר ידמה אבל הוא מתרחק מעט מעט מן האמונה ואינו מרגיש כאשר אמר המשורר נחנו בעולם הזה ככוכבים אשר חשבו חונים והם יסעו. ויחשוב כי הוא מחזיק בתומתו והוא לא ידע כי הוא רחוק ממנה מאד. ואם כי אין כוונתו כי אם לטוב לדעת ייחוד הבורא מדרך המופת אין לו די בקבלה ובדברי רבותינו זכרונם לברכה והוא כמי שלא יסתפק בחלקו וירצה לבקש גדולות ונפלאות ממנו ולהתחבר למלכים ויהיה סיבה לאבד ממונו וגופו ואם יימלט אחרי צער גדול ותלאות קשות אשר יעברו עליו ואם היה מסתפק במה שחננו אלהיו היה עומד במנוחה. ועל כן צריך האדם לרחוק מהן לגמרי אלא אם יהיה לו מורה שיהיו בו שתי מידות: שיהיה בתכלית החסידות ושיהיה בקי בחכמה ההיא כי במידת החסידות ישמור לתלמידו בכל עת מן הספקות הרעים ובעבור שהוא בקי באותה החכמה יכיר מקום המכשולות ויזהיר לתלמידו לבל יאמין בהן ויביא לו ראיות על ביטולן כמו שיעשה מורה הדור לתועים יזהירם וישמרם ובזה יוכל האדם להימלט אחרי אשר נפשו משתוקקת לזאת החכמה.
ואם יהיה מתעסק בתלמוד תורה וללמד לתלמידיו אשריו כי הוא העסק הטוב והישר אשר אם ישגה יזהירוהו ואם ישכח יזכירוהו ואם יישן יעירוהו ואם יהיה רשע בעל כרחו יצדיקוהו. ומי שהוא מתעסק בתלמוד תורה והוא שב במקצת ומחזיק ברשעתו דע כי אילו היה מתעסק בענין אחר היה רשעו כפול ורעתו פי שנים. ועל כן צריך לעסוק בתלמוד תורה להיות נזהר בחפץ ההוא אשר נתן לו הבורא ואל יעשה ממנו כלי להשיג חפציו והנאותיו כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה (אבות פד מה) אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם. וכאשר ילמד לזולתו או ייסר לתלמידיו אל ישכח לייסר נפשו עמו וללמדה כי לא נכון לאדם לייסר לזולתו במה שאינו עושה וללמד מה שאינו מאמין בו כי כל דבר שיצא מן הלב ייכנס בלב וכל אשר לא יצא כי אם מן הפה לא יעבור האוזן. והיה החכם אומר כשייסרני אדם וארצה. להכיר אם המוסר ההוא יבוא מן הלב אראה אם נכנס מוסרו בלבי והתעוררה נפשי לדבריו אכיר כי בכל לבו ובכל מאודו הוא מדבר ואם נפשי לא תשית לכה לדבריו ולא התעוררה להחזיק בם אדע כי מוסרו אינו כי אם דבר שפתים.
וצריך להתעסק בצרכי העניים ולבוא לבתיהם כי יש לו בדבר שתי טובות: הראשונה שכר הבורא והשניה הכנעת גאוותו ושברון לבו. וצריך לדבר על לבם ולעזור אותם מאשר תשיג ידו ואם אין לו כל יעזרם באמרי פיו להליץ בעדם טוב ולהתעסק במלאכתם. וצריך לגמול טובה תחת רעה לאויביו כשיבואו לידו לא ירצה להינקם רק ימחול להם וייטיב אליהם יותר מאשר היה עושה קודם לכן. וצריך בהתחילו לבוא אל עבודת אלהיו לבל יחשבנה כמלאכות אשר אם יקוץ בהן ויניחן אין לדאוג עליו רק הוא צריך לבל יקרב לעבודת אלהיו עד יסכים עם לבבו לשקוד עליה כל ימיו ולהתחיל במעט ממנה כדי להוסיף בה בכל יום כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות כח.) מעלין בקודש ולא מורידין.
וצריך לזכור לנפשו כל תנאי העבודה ואם יכיר מלבבו כי לא יוכל לסבול כל תנאיה יקח מהם מה שיוכל לסבול וטוב לו המעט התמידי מן הרב אשר לא יעמוד. וצריך לו בבואו בעבודת הבורא אם יהיה בעבודת המלכים להסיר מעל צוארו עול עבודת בני אדם כדי שלא יהיה לו אדון אחר כי אם הבורא יתברך. ואשריו אם יצא מעבודת עבדים ויבוא בעבודת המלך הגדול אשר הוא צריך להתקדש ולהישמר כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש זרות ומעשה עבירות. ובעבודת בני אדם הוא עבד עבדים ובעבודת האל הוא חפשי ומה טוב אמר האומר עבדי זמן עבדי עבדים הם עבד ה' הוא לבד חפשי כי מי שיש לו עליו עול בני אדם לא יעשה דבר בעתו לא יתפלל ולא יעשה עבודת אלהיו בעתה וכאשר לא יהיה עליו עול אדון יהיו חפציו ברשותו יתפלל בכל עת שירצה ויהיה בשלוה ולא יירא מאימת המלך ולא משוד רשעים ויהיה לו פנאי לעסוק בעבודת אלהיו ויהיה שפל ועניו ולבו נשבר כי כל מתחבר למלכים ולשרים תיקר נפשו בעיניו ויתגאה ולא ייכנע יצרו לעבודת אלהיו.
וכן הוא צריך להיזהר מדברי ליצנות ומדברי נבלות או לתת דופי בבני אדם ולהישמר מן השבועות הן לשוא הן לאמת. וכן הוא צריך ללכת לבתי המתים בעת מותם ויעמוד עליהם בשעת יציאת נשמה ואז ייכנע לבבו הערל בהעבירו על לבו חרדת המות. וכן צריך לו אם יהיה עשיר לבל ילבש בגדי רקמה כי אם בגדים בינוניים וישים אכילתו ושמחתו וגם תענוגיו במישור ובמשפט. וצריך לו אם יהיה לו הון עתק לבל ירבה בנינים ולא בהמות ועבדים וסחורות כי המרבה מכל אלה תגדל נפשו ותאוותו ותידל עבודתו. וכן הוא צריך אם יבואו עליו צרות או יענו אותו או יבואו עליו שודדים או יאסרוהו בנחושתים או ימותו בניו או מיודעיו או אוהביו לבל יתקצף לקבל הכל בסבר פנים יפות ואל יכעס על אלהיו ואל יבטל ענין מעניני עבודתו רק יחזיק בצדקתו ואל יתרפה ולא יחרף לבבו. וכן צריך לבקש רחמים בתפילתו מאלהיו להצילו מן היצר הרע ולמלטהו מלחטוא לפניו ואל יטעהו מדרכיו ואל תהיה יגיעתו לריק ותקוותו למפח נפש. ויזכור כי יש אנשים ייגעו בעבודה ימים רבים ובסוף ימיהם עמד שטן לימינם וגבר יצרם עליהם והשחיתו כל מעשיהם ויש מהם שיצאו לעבודה זרה ומהם שחזרו לקדמותם ומתו ברשעתם והיה יגיעם לריק והלכו לאבדון.
ועל כן צריך לכל אדם לפחד על נפשו ולהתפלל בכל יום לאלהיו להצילו מתוקף יצר הרע. וצריך להתעסק בדברי חכמים ובדברי תורה יומם ולילה. וצריך לייסר הפושעים בשבט פיו אחרי אשר ייסר נפשו. וצריך לתת מעשר מהונו וצריך לבל יחסיר מעבודתו ואם יחסיר אל יבטל אותה לגמרי בבוא עליו מאורעות רעים ובבוא עליו חידושים טובים ובלכתו בדרכים ובהיותו חולה וכי תתקפנו זקנה. וכן הוא צריך אם יהיו לו בנים ללמד אותם מנעוריהם לדעת את ה' ולהרחיקם מחברת מתי רשע ומללמדם חכמות רעות אשר ישחיתו אמונתם ולייסרם תמיד כדי שתהיה יראתו על פניהם. וכן הוא צריך אם הוא פנוי לקחת לו אשה להיות לו עזר כנגדו ואז תיכון עבודתו ויימלט מחיצי התאוה הרעה ואז תהיה עבודתו נקיה ותמימה. וכן הוא צריך בבואו בעבודת אלהיו להתחבר לאיש חסיד וילמד ממעשיו או יקח לו חבר ויהיו שניהם משתתפים בעבודה ויקנא איש באחיו ויזכר איש באחיו ובזה תגדל ותוסיף העבודה.